פנים מאירות חלק א לד

טהורה לגמרי לר"מ ה"ה בעומדת לר"י ולכך נקט לישני בין כך ובין כך לומר דאין חילוק כלל בניהם והש"ך הפריז על המדה לחלוק על כל הגאונים שדחו דברי הר"ח לגמרי מהלכה ודי לנו להחמיר מצד החומרא ולא מצד שורת הדין דלפי מה שכתבתי הוא ברור שאין לסברא זו שום שורש וענף מהתלמוד

ועוד נראה דהוכחתו של ר"ח דר"י לא לגמרי מטהר משום דר"פ כל היד מסיק הש"ס דר"מ משום נדה איתמר נראה כד דייקת שפיר לא קאי זה אליבא דר' יוחנן בפ' האשה דהא איכא למידק במאי דקאמר בפ' האשה על הא דמבעי לן הש"ס איש ואשה עומדין מה לי אמר ר"מ א' ריש לקיש היא היא ממאי מדלא קתני ר"מ ור"י מטהרין וקשה מנ"ל להוכיח דר"מ מטמא מדלא נקט ר"מ ור"י מטהרין דילמא ר"י מטהר אפילו לכתחילה ולר"מ נחית חד דרגא בספק אחד מטמא משום נדה ובס"ס מטהר משום נדה ומטמא משום כתם א"כ אי אפשר למימר ר"מ ור"י מטהרין דלא בסוג אחד מטהרין ועוד יש לדקדק קצת למה לא פריך הש"ס לעיל על מתניתין ור"י בחד ספק מטהר כו' אלא נראה ברור דאי אפשר לומר דמטמא ר"מ בס"ס אלא אם נימא באשה לבד מטמא משום נדה ואלימא ליה עומדת דמטמא משום נדה ודאי א"כ י"ל דמטמא בס"ס נמי כמו ר"ש אבל אם נימא דר"מ מטמא באשה גופי' משום כתם אי אפשר לומר בשום סברא לטמאות בס"ס אפילו משום כתם דבכל איסורי תורה אזלינן לקולא גבי ס"ס וזה אפשר כוונות בעל איבעי דמבעי' ליה איש ואשה עומדים מה לי אמר ר"מ אם נימא דר"מ מטמא משום נדה טומאה ודאי דחזקה דדם בא מן המקור א"כ אפילו באיש ואשה נמי מטמא טומאת נדה משום חזקה כמו לר"ש א"ד דר"מ מטמא משום כתם וא"כ בס"ס מטהר לגמרי כר' יוסי לכך דייק שפיר ר"ל דע"כ היא היא דאל"כ ליתני ר"מ ור"י מטהרים דע"כ כיון דר"מ מטמא משום כתם בס"ס מטהר לגמרי א"כ ר"מ ור"י בשיטא חדא קיימו א"כ ליתני ר"מ ור"י מטהרים ולפ"ז אם ר"מ מטמא באשה לחוד משום נדה ר"י אינו מטהר לגמרי כפי' ר"ח אלא מטהר משום נדה ומטמא משום כתם וגבי איש ואשה דהוי ס"ס י"ל מטהר לגמרי א"כ אין כאן קושיא לעיל על ר"י השתא בחד ספק מטהר בס"ס לא כ"ש די"ל בס"ס מטהר לגמרי אפילו משום כתם אבל לבתר דאמר ר' יוחנן דר"מ מטהר בס"ס וע"כ צריכין אנו לומר דלא אזיל בתר חזקה דאי אזיל בתר חזקה אין כאן ס"ס וע"כ ברישא אינו מטמא משום נדה ודאי אלא משום כתם וע"כ ר"י דפליג עלה מטהר לגמרי א"כ פריך תלמודא שפיר ור"י השתא בחד ספק מטהר לגמרי בס"ס מבעיא ומשנה מ"ד הני מילי דיעבד אם כבר נתעסקה בטהרות אינו מטמאת משום כתם שטהרותי' תלויות אבל לכתחילה אומרים לה אל תתעסקי קמ"ל דאפילו לכתחילה מותרת להתעסק בטהרות ולפ"ז כיון דקי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל וכן תניא כוותי' בברייתא ע"כ ר"מ לאו משום נדה מטמא אלא משום כתם כדס"ד דר"י בר חנינא בפ' כל היד ואף לפי פשטן של דברים אין אנו צריכין לזה די"ל הא דלא פריך לעיל ור"י בחד ספק כו' די"ל דלדיוקא נקט לאשמועינן דר"מ מטמא אפי' בס"ס מ"מ במה שכתבתי נתישבו כל הדיקדוקים בשיטת הלכה הנ"ל. ועתה נבוא אל באר המעין לעין בשריותא דאיתתא דא באיזה זכות יש לצדד להתירה לבעלה אם נימא בשביל שחדל לה אורח כנשים ונדין אותה כזקינה מ"מ נראה דזכות זה לא הי' מהני אלא בעומדת ומזנקת אלא שאנו מחמירין כדעת ר"ח דר' יוסי לא טיהר אלא משום נדה וטימא משום כתם יש לומר כי היכא דבעלת כתם היכא דחדל לה אורח כנשים דכתמיה טהורים ה"נ בנדון זה דטהורה לגמרי אף לבעלה ובק"ו אתי' דהא בעלת הכתם טהרותי' תלויות אפ"ה בזקינה מטהרים אותה לגמרי ק"ו בעומדת אליבא דר"י דהילכתא כוותי' דמטהר בדיעבד כל טהרותי' אלא לכתחילה אמרינן שלא תתעסק בטהרות ותיפרוש מבעלה אליבא דר"ח ק"ו שבזקינה שחדל לה אורח כנשים דלא מחזקינן בה משום כתם אפילו לכתחילה מותרת לבעלה. וכן לדעת הר"ם ביושבת ונמצא דם על שפת הספל דפסק הר"ם דטמאה אף לר' יוסי נראה דלאו משום נדה מטמא אלא משום כתם וכן כתב המרדכי בהדי' וז"ל ופסק מהר"ם דווקא שנמצא הדם בתוך הספל אבל יושבת על שפת הספל ונמצא על שפתו דם טמאה לכתחילה אע"ג דקי"ל כר' יוסי דמטהר בכל ענין ומסיק אפי' לכתחילה מיהו ר"ח פי' הני מילי בתרי ספיקא אבל בחד ספיקא דיעבד אין לכתחילה לא הרי דמפרש הר"ם דבנמצא על שפת הספל טמאה לכתחילה והוי כמו כתם ואף שהרב הב"י הביא סברת הר"ם יותר באריכות וכתב דטעמא דביושבת לא פליגי וכי היכא דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא בהני גווני ה"נ לר' יוסי משמע דלר"מ מטמא משום נדה וה"ה לר"י זה אינו סתירה לדברי המרדכי שהביא פסק הר"ם שלא החמיר ר"ם אלא לטמאות לכתחילה די"ל דהר"ם מפרש קושיות הש"ס דפריך מ"ש עומדת כו' יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור כו' ואף דיש צד טיבותא דיושבת מ"מ אמאי מטהר ר"מ לגמרי ניחוש עכ"פ לטמאות משום כתם ומשני במזנקת תוך הספל כו' אבל על שפת הספל כיון דיושבת אף דחוששין משום דילמא בתר דתיימי מיא אתא דם מ"מ אין זה אלא חששא ואינו טמאה נדה אלא משום כתם ובזקינה היינו יכולים לסמוך דבודאי אין זה דם נדה כלל ולסמוך אדברי ראשונים הרמב"ם ודעמי' שמטהר ר' יוסי לגמרי בין עומדת ובין יושבת

אכן לדעת הרא"ש בעומדת ושותתת לא פליג ר' יוסי אדר"מ נוכל לומר דסבר לגמרי כוותי' דמטמא משום נדה אבל מ"מ נוכל לחלק דגם אליבא דהרא"ש לר"י בעומדת נחית חד דרגא ואינו מטמא אלא משום כתם והיינו יכולים לסמוך על סברא זו בשעת הדחק דהא סברת הרא"ש נמי אינו מן הכרח אלא מסברא דנפשי' קאמר ולא נזכר סברתו בתוס' ודי לנו להחמיר לטמאות משום כתם ולסמוך על כמה רבוותא דסבירי להו דטהורה לגמרי ובזקינה היינו יכולים לסמוך עלייהו. אבל בנדון שלפנינו דהיא בודקת בעד הבדוק לה לאחר עשיות צרכי' ומוצאת כתמים אדומים אליבא דכ"ע מטמאין משום נדה דאפילו פחות מטיפה דם כחרדל טמאה כמו שהביאה הב"י בשם הרשב"א ס"ס קפ"ח ובש"ע סי' ק"צ ס' ל"ג. ואם אמנם לכי נדייק לשון המשנה דקתני ברישא האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ובסיפא תני האיש ואשה שעשו צרכיהן כו' ונמצא דם על המים ולא תני כן ברישא האשה שנמצא דם על המים אלא ע"כ ברישא מיירי שקנחה מיד אחר עשיות צרכיה וראתה דם אפ"ה מטהר ר"י אף דאוקמי הש"ס לסיפא בעומדת על שפת הספל מ"מ ברישא מיירי בכל ענין הן שמצאה בתוך הספל הן שמצאה על העד לאחר הקינוח מיד ולכך נקט לישני דראתה ברישא ואף שפי' זה הוא מדוקדק במתניתין וראוי לקרותו ראיה מ"מ מי יכנוס ראשו להקל נגד כל הנך פוסקים קדמאי ובתראי דסתמו דבריהם וכתבו בפשיטות היכא דלא ראתה עם מי רגלים ואח"כ בדקה ומצאה דם דטמאה אליבא דכ"ע וא"כ בנידון דידן לא הועילו לה ימי זקינות כלום הואיל דאינו רואית במי רגלים אלא אח"כ בעד הבדוק טמאה ודאי. א"כ אין לנו לדון עכשיו אלא על דברי שכתב השואל שהאשה נעצרת וכשהיא עושה צרכי' דוחקת עצמה מחמת הלחץ זו הדחק דחיק לה אורחא למצוא כתמים לחים ואשה אומרת שכל אלה הבא לה מן המכה שבדופן ימין שנתהווה לה מימים קדמונים כאשר העידו על זה כמה רופאי' כו' והנה מה שכתב מחמת הלחץ זו הדחק דחיק לה אורחא אין זה צד להתיר ולדמות מילתא למילתא במה שהתיר רמ"א באשה שרגילה לראות דם במי רגלים ומרגשת כאב בשעה שמטלת מים בחולי שקורין האר"ן וינ"ד דאפילו אם מוצאת דם אחר הטלת מי רגלים כשמקנחה עצמה טהורה דמאחר דמרגשת כאב ומשמע דאפילו אינו רואית כלל בעת הטלת מימיה אלא אחר הבדיקה אפ"ה טהורה אפילו ליש מחמירין באשה שיש לה וסת להצריכה בדיקה מודי עכ"פ דמהני בדיקת המוך לטהרה לבעלה מ"מ נראה דלא כל המיחושים שוים דדווקא בחולי הארי"ן וינ"ד שדרכו לבוא עם מי רגלים והיא מרגשת כאב אבל לא בשאר מיחושים ופשיטא כי הכא שאינו מרגשת כאב אף שכתב השואל שדוחקת עצמה מ"מ זה לא נכנס לגדר מרגשת כאב כי הרבה בני אדם שבטבעם עצורים ודוחקים עצמם בעת עשיות צרכיהן ואינם מרגישים כאב. וא"כ אין אנו צריכין עתה לדון אלא במה שאומרת שכל אלה בא לה מן מכה שיש לה בדופן ימין והעידו על זה כמה רופאין וצריכין אנו עתה לדון אם יש לסמוך על הרופאים או על דברים לבד או בצירוף שניהם דווקא או אף בצירוף שניהם נמי לית בי' מששא וצריכין אנו להעתיק מה שכתב הר"ן בתשובה והביאו הב"י אם נמצא תוך הספל ועל שפת הספל אותו חצץ אדום ואותו חצץ אדום מפורסם לרופאים שרגיל להולד בכליות והאריך שם ומסיים כגון זה הדבר ברור שתולין בכאב הכליות שיש לה וכתב הב"י וז"ל ולי נראה דבלאו הני טעמא שרי איתתא דבהדיא תניא בפ' המפלת אר"א ברבי צדוק שני דברים אלו העלה אבא מטיבעין ליבנה מעשה באשה אחת שהיתה מפלת קליפות אדומות ובאו ושאלו את אבא ואבא לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת קליפות אדומות ושוב מעשה באשה אחרת שהיתה מפלת כמין שערות אדומות כו' ואמרו הרופאים שומא יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין שערות אדומות וטעמן של הרופאים בזה מפני שאין דרך האשה להפיל כמין קליפות אדומות או כמין שערות אדומות לפיכך אמרו שאין ספק שממכה או שומא שבמעי' באין ואע"פ שאינה מרגשת במכה או בשומא שבתוך מעי' אין חוששין לה בהא נמי כיון שידוע לרופאים שאין דרך חצץ אדום להולד בחדר אלא בכליות תולין בכך ואין חוששים לה עכ"ל הב"י

ולפום רהיטא נפלאתי איך רצה להתיר על סמיכות הרופאים שהרי חכמים לא סמכו עליהם אלא אמרו תטיל למים לראות אם נימוחו והר"ן דן להתיר בלא בדיקה ותלה במי רגלים ואפילו נימוחו הי' מטהרה אחר זה מצאתי שרמ"א בדרכי משה הרגיש בזה וז"ל ותמיהני עליו בזה דהא אמרו בגמרא בהדי' דלא סמכינן אדברי רופאים אלא בעינן ג"כ בדיקה במים וא"כ הוצרך הר"ן לכל הני טעמים כדי להתיר בלא בדיקה או אפילו כשנימוחו במים עכ"ל ואין לומר דהרב הב"י סבר הא דאמרינן בש"ס אמרו להם אשה זו מכה יש לה בתוך מעיה שממנה מפלת כמין קליפות למים אם נימוחו טמאה זה הי' הכל מדברי הרופאים שאמרו סימן לדבריהם דאם נימוח במים דם נדה הוא וטמאה ואם לא יהיו נימוחים קליפות המכה הן ואם לא הי' אומרים סימן הי' חכמים סומכין על דבריהם כמו שסמכו באם אין נימוחים שקליפות המכה הם אמאי דילמא דם יבש הוא ודם יבש נמי טמא אף אם אינו נימוח לפי