פנים מאירות חלק א לג

שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא הדם בתוך הספל דר"מ מטמא משום כיון דעומדת רחמה צר אף דמזנקת י"ל בתחילת הזינוק בא ור"י מטהר דבתחילה לא חיישינן דילמא הדור למקור ובתר דתיימו מיא נמי לא חיישינן דא"כ על שפת הספל בעי לאשכוחי ולפ"ז נמי קשה למה מהדר אתקפתא אדר"מ הי' לו להדר אדר"י דהילכתא כוותי' דמטהר בעומדת ניחוש בתר לתמו מיא בשלומא לפי' הרא"ש ופשיטא לפי' הרמב"ם ודעמי' י"ל דר"י לא חייש כלל דילמא הדר למקור כיון דמזנקת בעומדת עכ"פ לפי' הרא"ש אבל לפי' הר"ם קשה ומוכח מדברי הר"ם דבעומדת נמי ע"כ אינו מטהר אלא בעומדת על השפת הספל ומזנק' לתוך הספל והט"ז כתב לישב דברי הטור דנקט לדעת הרא"ש בעומדת אם מזנקת לתוך הספל טהורה אבל אם שותתין על שפת הספל טמאה ורבים מקשים למם כתוב אצל מקלחת לתוך הספל ואצל שותתת כתב על שפת הספל וניחא לי' לישב משום דמקלחת אי אפשר אלא כשתרחיב רגלי' זו מזו ומשימה את הספל בין רגלי' וכו' וקשה הא אליבא דהר"ם אי אפשר למצוא שטיהר ר"י עומדת ומקלחת אלא בעומדת על שפת הספל ואף דהרא"ש פליג עם הר"ם מ"מ לענין מציאות כזה בודאי לא פליגי ועוד שכתב בשותתת היינו שסומכ' רגלי' זו אצל זו והספל משימה סמוך לבין רגלי' אטו מי לא עסקינן שעומדת תוך הספל ויותר נראה לומר דאורחא דמילתא נקט דמקלחת הולך הקילוח למרחוק לתוך הספל ושותת יורדי' על שפת הספל

והנה מצינו עוד דעת חמישית דמחמיר שלא כדברי כולם והוא דעת ר"ח דס"ל הא דמטהר ר"י דווקא דעבד לטהרות אבל לא לבעלה ורוב הפוסק' דחי דברי ר"ח מהלכה אך. הש"ך בסי' קצ"א ס"ק ג' החזיק דברי ר"ח וכתב שכן מוכח מרש"י במה שפי' על הא דפריך הש"ס ור' יוסי השתא בחד ספיק' מטהר בש"ס באיש ואשה שהטילו מים לתוך הספל מבעי' ומשני מה דתימא הכי מילי דעבד אבל לכתחילה אימא לא קמ"ל ופי' רש"י קמ"ל דממשנה יתירה דלא איצטריך דאפילו לכתחילה קאמר דמשמע אסיפא קאי ולא ארישא דברישא מוד' ר"י דאסורה לכתחילה לטהר' וכן לבעלה וכתב עוד בס"ס ק"ח בדברי ר"ח הם משור' הדין ואני מתאבק בעפר רגלו שכבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק וממקומו מוכרע דלא כפירושו וכהבנתו בדברי רש"י דהא פי' רש"י על הא דמשני הש"ס מה דתימא הני מילי דעבד פי' רש"י כגון שנתעסקה בטהרות אבל לכתחילה אומרים לה אל תתעסקי עכ"ל הרי בטהרות שנתעסקה כבר מטהר ר"י ואיך אפשר לומר שהאשה הזאת טמאה משום כתם לר"י הא בכל כתם הטהרות שנתעסקו טמאות מספק ולא אוכלין ולא שורפין ואיך אפשר לומר דאשה אסורה לבעלה ואין לומר משום מחמירין כאן יותר זה אינו דהא אם אנו מחמירין באיסור כרת ע"כ מוכרחי' אנו לומר שיש צד ספק בדם זה וא"כ איך נאמר דטהרות שנתעסקו טהורי' הלוא מ"מ מידי ספק לא יצאו אף באיסור לאו בכל ספק דאורייתא לחומרא ואין לומר דבאמת אין כאן ספק לאסור הטהרות כמו בבעלת כתם אלא כיון דמתחילה מצד היותר טוב אומרי' לה אל תתעסקי ומהאי טעמא אסורה לבעלה לכתחילה חלילה לומר כן דהא אין לך צד היותר טוב מבדיקה בנשים דאמרינן כל היד המרב' לבדוק בנשים משובח' אפ"ה קי"ל כל לבעלה לא בעי בדיקה שלא יהי' לבו נוקפו ופורש ואיך נאמר כאן בשביל צד היותר טוב שהיא מחויב לעשות בטהרות שנפרוש לגמרי מבעלה וראיתי שהר"ן כתב בתשובה כלשון הזה מ"ש בשם מהר"ם בשם ר"ח דכי טיהר ר"י דווקא לטהרות טיהר אבל לבעלה מודה לר"מ אין אלו אלא דברי נביאות ואין להם על מה שיסמכו ולא ר"ח ז"ל חתים עליה עכ"ל וכתב הב"י אין נראה לדחות דברים אלו שאמר בשם ר"ח בגילתא דחיטתא וסמך דבריו נראה לי שהוא מדתנן בסיפא במתניתן איש ואשה שעשו צרכיהם לתוך הספל ונמצא דם על המים ר' יוסי מטהר ומבואר דהאי ספק ספיקא היא ופריך בגמרא הא למה לי השתא ברישא דליכא אלא חד ספק מטהר ר"י בסיפא דהוי ס"ס לא כ"ש ומשני מהו דתימ' ה"מ דעבד אבל לכתחילה לא קמ"ל כלומר דממשנה יתירה שמעינן דאפ' לכתחילה מטהר והדבר ברור דדעבד לא שייך אלא לטהרות ולא לבעלה וכן פי' רש"י ז"ל דלטהרות קאמר ומשמע לר"ח כיון דגלי לן תלמודא דלטהרות איירי ר"י איכא למימר דלא טיהר אלא לטהרות בלבד ולא בעלה ואע"ג דלענין בדיקה מחמרינן לטהרות טפי מלבעלה כדמשמע בפ"ק דנדה שאני התם משום גזירת מעת לעת לא שייך אלא בטהרות מפני כך הוצרך בדיקה להם אע"ג דלבעלה לא צריך אבל בענין זה יש להחמיר דלבעלה הוי איסור כרת יותר מלטהרות דלית בהו איסור כרת עכ"ל ואני אומר דצלל במים אדירים לישב דברי ר"ח ולהשוות עם פי' רש"י ונכנס לחלק בין טהרות לבעלה וזה אי אפשר לומר בשום צד דהא איכא למידק לפי' ר"ח ל"ל להגמרא לשנויי אי מרישא ה"א דעבד פי' שכבר נתעסקה בטהרות ה"ל לשנויי דברישא אינו מטהר לגמרי אלא אפילו בדיעבד מטמא משום כתם וקושיא זו הקשו העולם ותירץ במהרש"א דגמרא נקט לשנוייא בהאי לישני כדי לשנויי ג"כ מתניתן אליבא דרב אחא בריה דרבא דשמעתן דהוי ס"ד דכשטימא ר"מ לא טימא אלא משום כתם מכלל דר"י מטהר לגמרי וכתב מהר"ם מלובלין בנדה דף י"ד ע"ב בד"ה ור"י מטהר שתירץ זה הוא דוחק כאשר מובן מעצמו וכתב דנ"ל דקושטא דמילתא משני בסיפא דאפילו לכתחילה מטהר ולא ממשנה יתירה כפירש"י שם אלא מסברא דהא לפר"ח אין שום משנה יתרה עוד י"ל אפשר דר"ת אינו מפרש דיעבד כפירש"י שם דהיינו אם כבר נתעסקה אלא מה שר"י אינו מטהר לגמרי ברישא זהו קרוי דעבד עכ"ל ועתה נחזור על כל ג' תירוצים הנ"ל לתירוץ מהרש"א דנקט לשנויי בהאי לישני כדי לשנויי אליבא דרב אחא כו' ולפי האמת ברישא אינו מטהר ר"י לגמרי אלא אפילו בדיעבד מטמא משום כתם א"כ הטהרות טמאות מספק דלא כפירש"י שאם כבר נתעסקה דמשמע דטהרות טהורות וזה אינו אליבא דר"ח אלא דהטהרות תלויות מספק והוי כבעלת כתם ואסורה ג"כ לבעלה ואם נימא כתירוץ ראשון של מהר"ם דקושטא דמילתא משני בסיפא דאפילו לכתחילה מטהר ולא ממשנה יתירה דאין כאן משנה יתירה לר"ח וע"כ דיעבד דרישא אי פירושו שכבר נתעסקה בטהרות דהם טהורים א"כ אמאי תהי' אסורה לבעלה כיון דמטהרין טהרה ש"מ דליכא ספיקא ועוד דע"כ לתירוץ זה נמי מוכרחים אנו לומר דמטמא בדיעבד משום כתם הטהרות תלויות ולגבי בעלה נמי אסורה דהא ר"י אינו מטהר אלא משום נדה ש"מ דדינה כבעלת כתם בין לטהרות בין לבעלה ולתירוץ אחרון דתירוץ דמה שר"י אינו מטהר לגמרי ברישא וה קרוי דיעבד ע"כ נמי מוכרחים אנו לומר דטהרות תלויות מספק ולגבי בעלה ג"כ אסירה כללא דמילתא לכל התירוצים לא מצינו למיליף אליבא דר"ח דמחמיר בטהרות יותר מבעלה אם מטמא משום כתם וטהרות טמאות מספק א"כ ה"ה לגבי בעלה אסורה מספק ואם מטהר בדיעבד הטהרות אין סברא לומר להחמיר לבעלה דבכולה מכלתין קיימא לן דחמירי טהרות מבעלה והרב הב"י רצה להשוות פי' ר"ח עם פירש"י וזה דוחק ואף לפירושו לא עלה על דעת ר"ח להחמיר לבעלה יותר מלטהרות ולפירש"י ברור הדבר הא דמשני הש"ס קמ"ל ממשנה יתירה דאף לכתחילה קאמר ברישא דמטהר ר"י ותני סיפא לאגלויי רישא ואחר כתבי זה מצאתי בהדיא במרדכי שכתב מפירש"י משמע דממשנה יתירה קא מרבה דאפילו רישא דחד ספיקא שרי אפילו לכתחילה דלא כהבנת הש"ך בדברי רש"י להיפוך ומדברים אלו יצא לנו כאור נוגה שרצו אחרונים המה הדרישה ופרישה וט"ז ללמוד בדברי הרמב"ן מה שלא עלה בדעתו מעולם דבי"ד סי' ק"צ הביא הטור דברי הרמב"ן וז"ל והרמב"ן כתוב שאין לסמוך ע"י בדיקת סימנים לומר שהוא צבע להתירה לבעלה שלא הוזכרו בדיקת סמנין אלא לטהרות אבל לבעלה אע"פ שלא עבר ע"י סימנים חיישינן שמא דם ואסורה לבעלה והקשה הפרישה הא לעיל סי' קפ"ז כתבו בשם רש"י באשה שאין לה וסת מחמרינן לענין טהרות טפי מלבעלה והכא מחמרינן טפי לבעלה מלטהרות וי"ל דשאני לעיל דאיירי בבדיקת דקודם ואחר תשמיש ע"ז תקילו בבעלה כדי שלא יהי' לבו נקפו דבדיקה אינו אלא חומרא אבל מן הדין א"צ בדיקה לכך מחמרינן טפי בטהרות אבל הכא שהריעותא לפנינו דהיינו הכתם לכך מחמירין טפי בלבעלה שהוא כרת שוב מצאתי שהב"י כתב בסי' קצ"א בשם ר"ח שנ"ל דמחמרינן טפי לגבי בעלה מלגבי טהרות כו' עכ"ל וכן כתב הט"ז ואני אומר כשל עוזר ונפל עזור דכבר כתבנו דדבר ברור כשמש שמעולם לא עלה על דעת ר"ח להחמיר טפי לטהרות מלבעלה אלא דשניהם לעולם בסוג אחד וגם על דברי הרמב"ן לא קשיא מידי וגרם להם שלא עיינו בדברי הרמב"ם בהל' איסורי ביאה פרק ט' דין ל"ו ז"ל כל כתם שנמצא על הבגד שאין לו במה יתלה כו' מעבירין עליו ז' סמנין אם עבר הרי זה כתם דם וטמאה ואם עמד כמות שהוא הרי זה צבע וטהורה וכתב הראב"ד טעה בזה שאין זו הבדיקה לטהר את האשה אלא לטהר את הבגד שאע"פ שיהי' דם מאחר שאינו יכול לצאת אינו מטמא מפני שהוא בלוע שאינו יכול לצאת והוא טהור אבל האשה לעולם טמאה וכתוב המ"מ שדעת הרמב"ן כדבריו שאין בדיקת הסימנים דבר ברי כדי לטהר את האשה לבעלה ולא הוזכרו בגמרא אלא לענין מגע עכ"ל הרי להדיא שהרמב"ן לא מחמיר בטהרות יותר מלבעלה אלא דמפרש דמתניתן לגבי טהרות נשנים דמהני בדיקה לטהר הבגד ולענין מגע טהרות בבגד מטעם דאפילו אם נימא שהוא דם מאחר שאינו יכול לצאת אינו מטמא מפני שהוא בלוע אבל האשה לעולם טמאה הן לטהרות הן לבעלה וזה ברור ומעולם לא עלה על שום אחד מראשונים לסתור כללא דכולה מכילתא דנדה דהחמירו בטהרות יותר מלבעלה ועכשיו שעמדנו בעזרת ה' על דעת ר"ח מ"מ אומר אני דאין מכל סוגי' הש"ס ראיה לדברי ר"ח אף דאמרינן ר"פ כל היד דף י"ד ע"ב דלמסקנא הא דר"מ מטמא באשה שעושה צרכי' משום נדה אין זה ראיה לדברי ר' יוסי די"ל דר"י מטהר לגמרי ואין זה פלוגתא רחוקה אלא בטעמא תליא מילתא דר"מ חייש למיעוטא מטמא משום נדה ור"י לא חייש ואזלינן בתר רובא וחזקה דאין דרך הדם לבוא עם מי רגלים ולכך טהורה לגמרי

ועוד אף לדברי ר"ח מוכרחים אנו לומר הא דמטהר ר"מ ביושבת לגמרי מטהר אפילו לבעלה דלא לישתמוט חד מהני פוסקים לומר לדברי ר"ח אף ביושבת ובהני גוונא דאוקמי בש"ס אפ"ה אינו טהורה לבעלה לר"מ אלא ע"כ דהתם ידים מוכיחות דטהורה לגמרי וקתני במתניתן ר"י אומר בין כך ובין כך טהורה וקשה הל"ל בהאי לישני ר"י אומר אפילו עומדת טהורה אלא ע"כ דאתי לאשמועינן כי היכא דביושבת