פנים מאירות חלק א לב

מסתמ' תיקנה שלא יבא לידי מכשול אבל גבי בדיקה אפילו לא יהי' בדוק לא יהי' כ"כ מכשול עכ"ל התוס' ואף דמיירי בחבר שמת וא"א לשאול אותו מ"מ האמת כדברי התוס' וכן איתא בעירובין דף ל"ג בחבר שאמר לע"ה מלא לך כלכלה זו תאנים מתאנתי אוכל אפי' חבר ואינו צריך לעשר דחייש הנותן דלא ליכלינהו בטבלייהו ולא צריך לשאול אותו ואף שלפום רהיטא אין ראי' לדברי התוס' דהתם מיירי בחבר שאמר לע"ה ותורם אף שלא מן המוקף כדי שלא יעבור ע"ה איסורא רבה דע"ה נחשד שאינו מעשר אבל באומר לחבר מלא לי כלכלה תאנים מתאנתי י"ל שצריך לעשר היינו דהתם יש ריעות' לפניך איך יתרום חבר ראשון שלא מן המוקף אבל אם שלח לו חבר לחבר אחר פירות מביתו בודאי יפה כתבו התוס' דאין צריך לשאול אותו מטעם חזקה אין חבר מוצי' דבר שאינו מתוקן מתחת ידו ובבדיקת חמץ נמי פסקו הפוסקי' בא"ח סי' תל"ז דאם הוא בעיר שאלו אם בדקו ואם אינו בעיר חזקתו בדוק ש"מ אף דלא סמכינן אחזקה במקום דאיכא לאברורי מ"מ היכא דליכ' בעיר סמכינן ולא הטריחו עליו ובמידי דאכילה אפילו אם הוא בעיר אינו צריך לשאול לבדוק ופשיט' דהיכא דליכא בעיר לשאול דסומכין אחזקה במידי דאכילה דמסתמ' תיקנה כדי שלא יכשול באיסור א"כ בנידון דידן נמי נימא דהא דם שבישלו הוא מדרבנן

ומיהו מכל זה אינו ראי' ברורה לנידון דידן דהתם הגיע הזמן בדיקת חמץ והכל חבירים ואינם מחמיצים המצוה הבא לידיהם המוטלת עליהם וכן בחבר תכף שמירח נתחייב במעשר וחזקה שעושה המצוה מיד ואינו מוצי' דבר שאינו מתוקן מתחת ידו אבל גבי מליחה אף שהנשים חבירים אצל מליחה ונאמני' עליו מ"מ אין החיוב חל עליה למלוח תכף ולפעמים אדם משהה בביתו ב' ימים בשר בלא מליחה אלא החיוב הוא מי שרוצה לבשל הבשר עליו חיוב המליחה א"כ י"ל שהאשה סמכה על בעלה ועוד דע"כ מי ששולח בשר למקום אחר דרכו להודיע שמלח והיא לא הודיעתו צריכין אנו לומר ששכחה מלהודיע א"כ נימא לאידך גיסא דילמא לא מלחה והיה בדעתה להודיע ושכחה א"כ לבי מהסס בדבר זה להתיר הבשר אם לא שנצרף איזה אומדנתו מוכיחות שבוודאי מולחה כגון שהשליח לא הי' יכול לבוא אלא סמוך לשבת שלא היה שעות כ"כ למלוח ולבשל על שבת ומה מאוד נפלאתי על הגאונים בי"ד סי' שי"ו גבי הלוקח בהמה מחבירו ולא הודיעו המוכר אם בכרה אם לא כתב הטור בשם הלכות גדולות שהוא ודאי חולין והר' יונה כתוב שהוא ספק בכור וזה הוא דעת י"א שכתב רמ"א וכתוב הש"ך דטעמא שמא שכח מלהזהיר אי נמי שמא סבר דלשחיטה קא בעי לה ובזה אתי שפיר הא דלעיל סי' ט"ז ס"ז דאמרינן מסתמ' שרי דאל"כ היה מודיעו שעל המוכר להודיעו משום דהתם נמי כי נימא דלשחיטה קא בעי לה אסור משום או"ב וק"ל עכ"ל וכן הט"ז נתחבט בזה לישבו ולא זכיתי לעמוד על דבריהן אי קשיא להו מקונה מד' זמנים בשנה דמני במתניתן בהדיא אם לא הודיעו הולך ושוחט ואינו נמנע ואמרינן בש"ס לימא תיהוי הך מתניתן תיובת' לרב ושמואל ומשני התם במוכר תליא מילתא הכא בלוקח תליא מילתא ופי' התוס' שיודע המוכר בלוקח שקונה לשחוט ועובר בלאו לפני עור שהלוקח לא איבעי ליה לאסוקיה אדעתיה שמכר אמה או בתה הכא בלוקח תליא מילתא שעליו לחקור בבהמתו אם היא חייבת בבכורה ורש"י פי' בענין אחר ולפ"ז אין כאן קושיא כלל למאן דפסק כשמואל מהאי דהלוקח בהמה בד' פרקים דזה קושיות הש"ס ממש וניחא להו לומר דהתם במוכר תליא והכא בלוקח תליא דלפי' רש"י ילפינן מקרא דכתיב בבקרך דמי שהבהמה שלו עליו להפריש בכורותיו ואי קשיא להו מלוקח בשאר ימות השנה דעל המוכר להודיעו אם שחט האם או הבן היום זה נמי אינו קושיא כלל דהתם נמי אין על הלוקח שום חיוב לחקור אחר זה משום דאיכא ספיקא טובי שמא אין אם לזו ואת"ל יש לה אם שמא לא לקחה לשחיטה ואת"ל לשחיטה שמא מכאן ולאחר כמה ימים וכן כתב הר"ן ולכך אם ישחט המוכר האם או הבן היום או אם מכרה לאחר לשחיטה היום צריך להודיע ללוקח שלא יעבור על לאו דלפני עור שהלוקח לא יחקור אצלו כלל אם לא יגיד לו אבל גבי בכור על הלוקח לחקור אם בהמתו חייבת בבכורה ולכך אין חיוב על המוכר להודיעו דסבר שמא לשחיטה זבין ואם זבין לגדל מסתמא יחקור אח"כ זה פשוט וברור וראיתי שהדרישה הקשה באמת לפי גירסתו בטור שאף בשאר זמנים חייב המוכר להודיעו ותירץ וז"ל ואפשר לומר דמשום דסתם מי שקונה בהמה קונהו כדי לשוחטו מיד ומה"ט בודאי מודיעו אותו ומה"ט עצמו בכאן אף אם לא ילדה כבר א"צ להודיעו שלא בכרה דהא מסתמא ישחטנו ולא תבא להולדת בכור עכ"ל וכבודו הגדול במקומו מונח ולא דק אלא דעיקר טעמא הכא על הלוקח שיחקור אחר בהמתו ולכך אין חיוב על המוכר להודיע אבל התם אין על הלוקח לחקור משום הכי המוכר מודיע ואם אינו מודיע שוחט ואינו חושש ותימה על הנך גאונים איך נתחבטו בדבר פשוט כזה

שאלה יב

זו בענין אשה שאינו יכולה לטהר זה כמה שנים של צער כבר נשאלה לעיל מיני' דאדוני מ"ו הגאון המפורסם מהור"ר דוד אב"ד מפראג. זה כמה שבועות וכהיום שהאשה הלזו אומרת שנשתנו עלי' סדרי בראשית בראשית שהיה לה מאז ומקדם שזה כמעט רביעית שנה שלא היה לה שום ווסת כדרך כל נשים הן כסדרן הן שלא כסדרן כי יוכל להיות שחדל להיות לה אורח כנשים מחמת שהיא בת נ"ג שנים ופסקה לראות כלל וכלל כדרך נשים הזקנות ואמנם מחמת שהאשה נעצרת וכשהיא עושה צרכי ודוחקת את עצמה מחמת הלחץ זה הדחק דחק לה אורחא למצוא כתמים לחים לפעמים דרך יומים או ג' ימים ומראיהן מראה אדום עד מאוד והאשה אינו נזדעזעת ומרגשת כלל וכלל כשנמצאת הכתמים כדרך כל הארץ רק לאחר עשיות צרכי' בודקת את עצמה בעד מוצאת כתם והאשה אומרת שכל אלה בא לה מן המכה שבדופן ימין שנתהווה לה מימים קדמונים שהיתה מוטלת על ערש דוי כאשר העידו על זה כמה רופאים ויתנו עדיהן והצדיקו את דברי' באמרם שזה דם בא מן המכה ומחמת שדוחקת את עצמה אשתרבובי אשתרבוב ונחית דרך המקור מקור מים כי אין להם דרך אחר לצאת מבקש לימוד שהורגל כבר לצאת דרך כאן וכאן מצא פתח פתוח ויוצא דרך שם ע"כ דברי השואל

תשובה

דבר זה נפתח בגדולי' ונסיים בקטנים כמוני לדון לפני רבותי בקרקע כי דבר זה צריך לפנים ולפני ולפנים וטרם כל חל עלינו לחפר ולתור לדעת מוצא ומובא ומקור דין זה הוא נובע מהא דתנן ריש פרק האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם ר' מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה איש ואשה שעשו צריכיהן לתוך הספל ונמצא דם על המים ר' יוסי מטהר ור' שמעון מטמא שאין דרך האיש להוציא דם אלא שחזקת דמים מן האשה ובגמרא מאי שנא עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת מזנקת נמי דילמא בתר דתמו מיא אתא דם אמר ר' אבא ביושב' על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא הדם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתא על שפת השפל איבעי ליה לאשכוחי ופסק שמואל הלכה כר' יוסי וכן אורי ר' אבא הלכה כר"י והנה הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א פסקו בין עומדת ובין יושבת טהורה ולא חילקו בין מזנקת לשותת אבל הרא"ש מפרש שיטת הש"ס דכולה מתניתין איירי במזנקת ותרתי לטיבותא בעינן הילכך עומדת אע"פ דמזנק' טמאה כיון דאין רחמה נפתח ויושבת נמי אי שותת טמאה ולהך פירושא לא אשכחן דמטהר ר"י בעומדת ושותת' כיון דר"מ לא איירי אלא במזנק' ור' יוסי טיהר מה שטימא ר"מ אבל בעומדת ושותת' דלא איירי בה ר"מ לא אשכחן דמטהר בה ר"י ולר' יוסי דמטהר עומדת בחדא לטיבותא דמזנקת ביושבת ושותתת נמי לא חייש דילמא בתר דתמו מיא אתא דם ומטהר ביושב' בכל ענין עד כאן הם דברי הרא"ש בקצרה. ובהגהות מיימני בפ' שמיני הביא בשם הר"ם דאף ר"י לא טיהר ביושבת אלא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל דהא ביושבת לא פליגי וכי היכי דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא בכי האי גוונא ה"נ לר"י ולא פליג ר"י אלא בעומדת ומזנקת דלר"מ טמא ור' יוסי מטהר. והר"ן כתב דכל שקלי' וטריא לר"מ איתמר ולא לר' יוסי ועם כל זה מסכים לדברי הר"ם דביושב' ונמצא הדם על שפת הספל מודה ר"י דטמאה משום דרגלי' לדבר בתר דתמו מיא אתא דמא דאי לא בתוך הספל נמי בעי לאשכוחי אבל בנמצא תוך הספל וגם על שפת הספל וכן אם יושבת באמצע הספל ונמצא הדם בתוך הספל טהורה לר' יוסי ע"כ בקיצור. והנה נוראות נפלאתי על הנך גאונים דדחקו להוציא שיטת הש"ס מפשטא דסוערת עליהם קושיא חזקה דצריך עיון לישבו דהא בהאי סוגיא פריך ור' יוסי בחד ספיקא מטהר בס"ס מיבעי' ומשני מהו דתימא הני מילי דעבד אבל לכתחילה לא קמ"ל ולפי דברי הרא"ש והר"ם מאי קושיא דילמא בסיפא מיירי אפילו באיש ואשה עומדת ושותת אפ"ה מטהר ר"י כיון דהוי ס"ס ודוחק לומר דסיפא דומ' דרישא נקט וברישא דמטהר ר"י בעומדת ומזנקת ה"נ בסיפא לא מיירי בעומדת ושותת אלא בעומדת ומזנקת ולכך פריך שפיר ור"י בחדא ספיקא מטהר בס"ס מבעי' קשה אדמבעי לי' אליבא דר"מ איש ואשה עומדי' מה לי אמר ר"מ ליבעי לי' אליבא דר"י איש ואשה עומדין ושותתת מה לי אמר ר"י ובזה נדחה ג"כ דליכא למימר דבעומד' ושותת מטמא ר"מ משום נדה ותו ליכא ספק ואפילו באיש ואשה והא דאמר ר"י דר"מ מטהר באיש ואשה היינו בדוקא עומדת ומזנקת אבל שותת אלימא לי' דאפילו בתרי ספקא טמא כנדה ודאי א"כ אדמבעי לי' בעומד' ומזנקת אליבא דר"מ ליבעי עומדת ושותתת אליבא דר"י כללא דמילתא דסוגי' דשמעת' ברירא ונהירא כשמשא בטהירא באין גימגום אליבא דהרמב"ם והרמב"ן והרשב"א ומה לנו להכניס ראשינו בדחוקי' לאין צורך אחר כתבתי זאת מצאתי שהב"ח הקשה קושיא הנ"ל והניחה בצ"ע. ועוד קשיא לפירוש הר"ם דסבירי דכי היכא דר"מ לא מטהר ביושבת אלא בכי האי גוונא דמוקי הש"ס הכי נמי לר' יוסי ולפ"ז צריכן אנו לומר הא דמטהר ר"י בעומד' בזינוק ע"כ בכי האי גוונא מטהר דהא ע"כ יש לחוש בעומדת נמי אף דמזנקת דילמא לכי תיימי מיא אתא דמא אלא ע"כ דמיירי שעומדת על