פנים מאירות חלק א ל
Panim Meirot part 1 30 · פנים מאירות חלק א · free full Hebrew text
Open in the reader →דהא כתב הרא"ש והביאו הטור בהדס שאינו עבות נחלקו הגדולים אם הוא מין הדס ויכול להוסיף ממנו לנוי בה"ג כתב דהדס שוטה אפילו בהדי אסא אחרינ' פסול ורב נטרונאי כתב אם יכול לעשות כולן מן העבות מצוה מן המובחר ואם אינו מוצא אלא שלשה הדסים עבות ממלא אותו הדס שוטה ושפיר דמי וכן כתב רב פלטי' מן המקרא הי' משמע דשני מינים הם מדכתיב בעזרא ועלי הדס ועלי עץ עבות ואמנם אנו רואים שגדלי' בערוגה אחת ושוין במראה ובקומה זה יוצאין עליו עבות וזה אין יוצאין עליו עבות ואפילו שפסלו הכתוב למצות הדס מ"מ מין אחד הוא ואין כאן בל תוסיף מידי דהוי אסיב ועיקרא דדיקלא דאמרינן לעיל דאוגדין בו הלולב אף לר"י נשמע מזה דכל הני גדולי' סבירי להו באינו מינו אף שמתכוון לנוי עובר בבל תוסיף דאורייתא א"כ מי שרוצה ליקח הדסי' המביאים מאטלי' בהדי הדסי' הנמצאים במדינות אשכנז לצאת דעת בעל שבות יעקב עובר על דעת הגדולים אלו שהביאו הרא"ש דמוכח דסבר ליה דלרבנן דלולב צריך אגד עובר על בל תוסיף מדאורייתא באינו מינו אפילו אם מתכוון לנוי
והא דכתב הרא"ש דנראה דהם מין אחד דאנו רואים שגדלי' בערוגה אחת ולא הכריח כן מהש"ס דס"ל לר"י דאין מסככין אלא בארבע מינים שבלולב וסבר הא דכתיב עלי הדס ועלי עבות לסכך ש"מ דהדס שוטה מינא דעץ עבות הוא וי"ל דאנן דקי"ל כרבנן ומוקי להאי קרא בפרק קמא דף י"ב הדס שוטה לסוכה ועץ עבות ללולב וסבירי להו דכשר לסכך בכל מינים ולכך הוכרח דמין אחד הם דגדלי בערוגה אחת וזה פשוט. ואגב דאיירינן בסוגי' זו אם מכוון לשם נוי אם עובר בבל תוסיף אכתוב מה שכתבו התוס' בסוכה דף ל"א ד"ה אין אוגדין את הלולב אלא במינו תימה היכי בעי למימר משום דבעי הדר והא פסיל במתניתין בגימוניות של זהב שהיו עושין משום נוי ושמא הוי מצי למימר ולטעמיך עכ"ל ואני אומר דאין כאן קושיא דהמקשה סבר דר"י תרתי בעי דאין אוגדין אלא במינו משום נוי ולמעוטי סיב ועיקרא דדיקלא אע"פ שהם מינו אינן לנוי ופשיט' באינו מינו דעובר משום בל תוסיף אף דאיכא נמי הדר אסור והתרצן השיב לו דאינו טעמו משום הדר כלל דאפילו סיב ועיקרא דדיקלא נמי כשר וטעמ' דר"י אינו אלא משום בל תוסיף לבד והא דקאמר הש"ס מ"ט דר"י לאו קושית המקשה הוא אלא מדברי התרצן הוא דמשני לא הא אמר רבא אפילו בסיב ואפילו בעיקרא דדיקלא מ"ט דר"י כו' דרבא הגיד טעמא דר"י רק משום בל תוסיף לבד ותדע דהא בדף ל"ו ע"ב מפרש רבא האי דאפילו בסיב וכן מפרש רבא גופי' שהטעם משום בל תוסיף וניחא גירסת הש"ס שלנו דלא כתוב כאן אלא מ"ט דר"י רק מ"ט דר"י והם דברי רבא עצמו שאמר טעם זה. וראיתי בספר ר"מ מלולבין שהגיה כאן תיבת אלא אפשר שהכריח כן מדברי התוס' אבל לפי דברינו אין צריך לשבש הספרים ובזה ניחא נמי קושי' התוס' שהוכרחו לדחוק ולומר דהוי מצי למימר וליטעמיך אבל פשוט וברור שאין מקום כלל לקושייתם וק"ל
סוכה דף כ"ב ע"א רב תני חדא שמואל תני תרתי א' אביי לא שנו אלא שאין בין זה לזה ג' טפחים והקשו המשכילים בל"ז הי' לאביי לומר הך לא שנו על מימרא דרב ושמואל ונראה לתרץ דע"כ יש לדקדק הא דמקשה הש"ס דיוקי דמתניתן אהדדי דהכא קתני צילתה מרובה מחמתה כשירה הא כי אהדדי פסולה ובאידך פרקין תני חמתה מרובה פסולה הא כי הדדי כשירה ומשני הא דדייקינן הכא כי אהדדי פסולה מיירי בסכך למעלה וקשה לשמואל מנ"ל לומר הכי דילמא הא דקתני הכא צילתה מרובה מחמת' הא כי הדדי פסולה קאי אסוכה מדובללת שהוא קנה עולה וקנה יורד ואשמועינן מתניתין הכא בעינן דווקא צילתה מרובה מחמתה הא בסוכה עני' אפילו למעלה כי הדדי כשירה אלא ע"כ צריכין אנו לומר כיון דאמרינן בפחת בפחות מג' רואין כאלו היא מסוככת בשוה וכן ברחבה טפח אמרינן חביט רמי כאלו מסוככת בשוה א"כ ע"כ הדין נותן שלא ישתנה דין סוכה זו משאר סוכה המונחת בשוה דזה הילכתא נינהו לומר בפחות מג' כלבוד וברחבה טפח אמרינן חביט רמי א"כ הדין נותן כל מה שכשר בשאר סוכה יהיה כשר בסוכה זו וא"כ י"ל לשמואל תרתי קתני שני רבותות חדא דאמרינן רואין כאלו הקנים שוכבים בשוה ועוד רבות' שאפילו אם אמרינן רואין והיו שוכבים הקנים בשוה היתה סוכה עני' אפ"ה כשירה כיון שהיו שוכבים היה צילתה מרובה מחמתה וא"כ לשמואל ממילא נשמע תרתי במתניתין דליכא למימר הא דתני צילתה מרובה דווקא על סוכה שהיא קנה עולה קנה יורד וקשה כיון דאמרינן ע"כ הילכתא רואין הוי כאלו היו מונחים בשוה וכשם ששם כי הדדי כשירה ה"נ הכא ולמה תני צילתה מרובה אלא ע"כ דאשמועינן הא כי הדדי פסולה א"כ ממילא נשמע תרי בבי במתניתין חדא דאמרינן רואין וחדא דגבי סוכה עני' בעינן למעלה דווקא צילתה מרובה מחמתה
והשתא ניחא בל"ז במימרא דרב שמואל הייתי סבר שטעמא דשמואל שאמר קנה עולה וקנה יורד כשר מטעם כיון דחמה בראש כל אדם צילתה מרובה מחמתה ואף שבשאר היום חמתה מרובה מ"מ כשירה כדפי' התוס' ולפ"ז לא רצה אביי לומר לא שנו שלו דהוא סבר דמטעם זה יש להכשיר אף בגבוה יותר מג' אבל עכשיו דתני שמואל תרתי וקשה מאי דוחקי' למיתני תרתי וע"כ יקשו הדיוקים אהדדי ליתני חדא וצילתה מרובה מחמתה קאי על סוכה מדובללת שהיא קנה עולה וקנה יורד ואף שבכל יום חמתה מרובה כשירה כשהיא צילתה מרובה באמצע היום ולכך בעינן צילתה מרובה ופסול כי הדדי ומשנ' דלעיל דתני חמתה מרובה הא כי הדדי כשירה מיירי בסוכה עני' שכל היום הצל והחמה בשוים וע"כ הבין אביי דטעמא דשמואל דמכשיר הך סוכה קנה עולה וקנה יורד לאו משום כיון דהחמה בראש כל אדם צילתה מרובה דלא חשיב למעלה מג' סכך להצטרף אלא ע"כ הטעם משום רואין או תוך ג' כלבוד או ברחבה טפח דאמרינן רואין והוי כשאר סוכה כשירה וממילא נשמע תרתי דליכא למימר חדא קתני דלא ליתני כלל צילתה מרובה וליתני רק בבא דרישא קנה עולה וקנה יורד דכשירה וידענא הכשר סוכה מפירקין דלעיל דתני חמתה מרובה הא כי הדדי כשירה ואין לומר דתני הכא דווקא צילתה מרובה הלא אם אמרינן רואין הוי סוכה זו כשאר סוכה הכשירה בכל דינים שוים אלא ע"כ לדיוקא אתי הא כי הדדי למעלה פסולה וע"כ בסוכה עני' וממילא נשמע תרתי בבי במתניתן א"כ שפיר אמר אביי לא שנו וכו' ובזה נתישב קושית הט"ז שהניח בצ"ע בסי' תרל"א סק"ד ע"ש שלדברינו ברורה הסוגי' כשמש באין גימגום וק"ל
אשר נשאלתי ישראל שנתן בהמותיו לגוי לגדלם ויחלוק עמו הולדות והגוי מאכילם בפסח חמץ מפסולת שכר וי"ש נראה לכאורה דיש לדמות דין זה להא דתנן בס"פ י"א דתרומות ישראל ששם פרה מכהן לא יאכילנה כרשיני תרומה וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה ופי' הר"ע מברטנור' שקיבל בשומא כפי מה שהיא שוה עכשיו כך וכך דמים ויטפל בה ומה שתשביח על השומא יחלקו הריוח ביניהם דלכל אחד נעשית כפרתו ומותר להאכילה כרשיני תרומה א"כ ה"ה בנדין דידן נמי אבל כד דייקת שפיר אין הנדון דומי' לראי' מכמה טעמים חדא דהתם סתם מקבל בשומא מקבל עליו אחריות וכן משמע מפי' הת"י שמפרש ישראל ששם פרה דשמין פרה וחמור וכל דבר שעושה ואוכל כו' ש"מ מדמהאדר אהתירא במקבל אחריות עסקינן דאי אינו מקבל אחריות אין כאן איסור משום הרבית וא"כ בנדון דידן שאין הגוי קיבל אחריות הוי כבהמותיו של ישראל לגמרי ומבואר בש"ע ס"ס תמ"ח דאסור ליתן לגוי בהמתו להאכילה בימי פסח משום דידוע שמאכילין אותה פסולת שכר אלא אפילו אם קיבל הגוי אחריות נמי יש איסור בזה דהא המקבל צאן ברזל מן הנכרים ולדות פטורים מן הבכורה ואסיק רבא דקבל הישראל אחריות עסקינן ומשום יד נכרי באמצע ואפ"ה הולדות פטורים מן הבכורה אבל אמהות דפטורי' לא איצטריך התנא לאשמועינן אף בלא טעמא דיד נכרי פטורי' שהרי הן עצמן של נכרין ואף שקיבל הישראל עליו אחריות אלא ע"כ בתר גוף הפרה אזלינן א"כ ה"נ דכוות' וראי' ברורה כבר כתבנו בתשובה שבכל מקום אף שמקבל הנפקד עליו אחריות ברשות בעלים קמאי קאי ואף בישראל שהשכיר בהמתו לעכו"ם לחרוש כתוב בש"ע בא"ח סי' תמ"ו דיש מתירי' אם קבל עליו עכו"ם אחריות מיתה וגזילה ויוקרא וזולא מ"מ הא תברא בצידו דסיים וי"א כיון שאין העכו"ם יכול למוכרם אם ירצה נקראת בהמת ישראל ואף שכתב הרב הב"י דעת המתירין תחילה משמע שעיקר כוותייהו להלכה אבל האמת יורה דרכו שלא דק כאן הב"י וגרם לו זה שלא עמד על דעת הריצב"א שהבי' בס"ס רמ"ה על נכון ומוכרח אני להעתיקו וז"ל וששאלת ישראל שיש לו עם גוי שורים איני מוצא תקנה להתיר אם לא שימכור אותם לגוי האריס או שילוה אותם בהלואה גמורה שיהי' רשות ביד גוי להוציאם שלא ברשות ישראל אם ירצה ויזקוף הדמים על הגוי ואחריות השורים על הגוי לאו בתורת שאלה כי אם בתורת הלואה כדפרישית ועוד נראה בעיני שאפילו לא יהי' רשות ביד הגוי להוציאם שלא ברשות הישראל יש למצוא תקנה כגון שיזקוף הדמי' על הגוי במלוה ויחזור הגוי וימשכן אותם לישראל ולא ימשכנם להרהין אצלו אלא שיעשה אפותקי כל זמן שלא יפרע לו מעותיו דבענין זה לא יצאו מרשותו כלל אפילו אם יהרהנו אצלו יש להתיר אלא שלא יאמר מעכשיו דק"ל כרבא דאמר מכאן ולהבא מותר וכתבוהו הגהות בפ' ב' ור"י בחי"ב והגהות אשרי ספ"ק דע"ז ובסוף סי' רמ"ו אכתוב דברי הסמ"ג בישראל שהשכיר שורים לגוי וחורש בהם בשבת דיש מתירי' אם קיבל הגוי אחריות ויש אוסרי' אם אין רשות בידו למוכרם ופשוט הוא שדברי ריצב"א שהתיר אפי' אין רשות בידו להוציאם כדעת המתירי' ונראה שאם הישראל מזהיר לגוי האריס שלא לעשות בה מלאכה בשבת ואם יעבור ויעשה בה מלאכה בשבת תהי' אחריות שבת עליו אפילו מאונסין שרי דאם בא לעשות מלאכה אינה בהמת ישראל שהרי קנאה הגוי להתחייב באונסי' וכן הורה הר"י בי רב ז"ל עכ"ל הב"י ולפ"ז כיון דהאי דינא דריצב"א הביאו הגהות מיימות ורבינו ירוחם והגה' אשרי הי' נראה לו דעת המתירין עיקר ולכך הביאם בש"ע ברישא כדרכו: