פנים מאירות חלק א כט

סד"א דאשה שיצתה שלית' אינה טמאה קמ"ל ר"א דאפ"ה טמאה דחוששין שמא יצא רוב מיחוי הולד אלא ע"כ נראה ברור דאדם ובהמה שוים לענין לידה וקושית התוספו' אליבא דשמואל נראה דלא קשה מידי דהא אליבא דר"א דסבר נמי כשמואל ע"כ מוכרחים אנו לפרש חיישינן שמא יצא בהך מקצת שליא רוב מיחוי הולד ולכך כל השליל אסור ולעולם אין הראש פוטר בנפלי' ודוק

שאלה ח

בדבר השאלה שנשאלה בבית המדרש נדה שחל ליל טבילתה במוצאי שבת וביום ו' היתה עדיין בימי אבלה ואבילות שלה נשלם ביום השבת דשבת עולה למנין ז' כמבואר בי"ד בסי' ת"ג מוסכם מכל הפוסקים ושאל השואל אי שרי לעשות להחפיפה ביום ו' ולטבול במוצאי שבת או לא ולכאורה היה נראה בעיני היתר גמור ממש כביעתא בכותח' דמהי תיתי לאסור דהא כבר העיד רמ"א בסי' קצ"ט שאם חל טבילתה במוצאי שבת שמנהג יפה שתרחץ היטב בערב שבת ובמ"ש תחזור ותסרוק מעט ואי משום שצריכה לסרוק שער ראשה יפה ולחוף כל גופה ולשטוף במים חמין בשעת חפיפה ואיך תעשה דברי' כאלו בימי אבלה לדעתי אין בו נדנוד איסור כלל סריקה מבואר בהדי' בסי' ש"ץ ס"ב לסרוק אשה במסרק מותר אפילו תוך ז' ואי משום רחיצה הלא לאו רחיצה של תענוג הוא ודבר זה נלמד מק"ו מרבן גמליאל שרחץ לילה ראשונה שמתה אשתו משום דקסבר אנינות לילה מדרבנן ובמקו' איסטני' לא גזרו ק"ו רחיצה משום מצוה וכן מצאתי בהדי' שלמד הרא"ש ק"ו זה והתיר ליולדות לרחוץ ותביא הירושלמי הדא תימא ברחיצה של תענוג אבל ברחיצה שאינו של תענוג מותר ומותר לטבול טבילה של טהרה בט' באב והיינו לדע' הגאוני' שפסקו טבילה בזמנה מצוה אבל לדעת דסברי טבילה בזמנה אינה מצוה אינה טובלת וכבר הכריע הב"י בסי' קצ"ו ורמ"א בש"ע דלכ"ע אם בעלה בעיר מצוה לטבול בזמנה שהרי מצינו ביהושע שנענש על שביטל את ישראל מפריה ורביה לילה אחת ולכך אשה טובלת בליל שבת ואף דכל נשי דידן לאו בזמנן טובלות דהא דנדה דאורייתא טובלת לאחר ז' לראיתה ונשי דידן סופרות ז' נקי' אעפ"כ כתב הב"י כיון שאין מתעכבות מלטבול אלא ע"פ תקנת חכמים כשמגיע הזמן שקבעו להם חכמים טבילה בזמנה מיקרי ומצוה היא ונשמע מזה אף היכא שחל ליל טבילתה בתוך ימי אבילות אלא שאינה יכולה לטבול מחמת אבילות אח"כ הוי כטבילת מצוה ואליבא דכ"ע כשבעלה בעיר הוי טבילת מצוה ואף שנדה אסור' לטבול בימי אבלה היינו משום כיון דאסורה בתשמיש א"כ לא שרינן להו לטבול ולרחוץ ואפילו לרחוץ וללבוש לבנים התיר הב"י וכבר תמה הט"ז על רמ"א שלא הבין יפה דברי המהרי"ל דלמה לנו לאסור רחיצ' של ליבון הוא לאו רחיצה של תענוג הוא וכתב בהדי' כדברי הא דאסור רחיצה של טבילה היינו שהוא ללא צורך כיון שאסורה בתשמיש וכן התיר בתשובת משאת בנימין לרחוץ בתוך שבעה וכתב עליו הט"ז שדבריו נכונים ואף רמ"א לא דיבר אלא ברחיצה של ליבון שעדיין לא התחילה למנות ימי טהרה שלה אבל היכא שחל ליל טבילת' לית דין צריך בשש שמותרת לרחוץ כדי שתטבול בזמנה לבעלה וכן כתב הב"י בי"ד סי' שפ"א ובא"ח סי' תקנ"ד וז"ל אומר ר"י דבזמן הזה אין טובלין ביום הכפורים ולא בט' באב דדווקא הם שהיו עוסקין בטהרות הי' צריך לטבול שלא יטמאו הטהרות אבל השתא דהטבילה אינה באה אלא לטהרה לבעלה יכולה היא לרחוץ ולחוף ערב י"כ כדי שתסרוק שערה וחופפת מעט למוצאי י"כ משום דצריך חפיפ' לסמוך לטבילה וכן בט' באב דהא אפילו תטביל בי"כ ובט' באב אסורה לבעלה הרי בהדי' דהתיר לחוף בערב ט"ב ולטבול במוצאי ט' באב אף דנוהגין איסור רחיצה בערב ט' באב

אך ראיתי שחכם אחד פסק לאיסור מטעם תרי קולי לא מקלינן וע"כ אליבא דידי' צריכין אנו לחלק דשאני רחיצת ערב ט' באב שאינו מוזכר בש"ס אלא מנהג ותיקין אבל איסור רחיצה באבל מוזכר בש"ס הוי כתרי קולי לא מקלינן ואני אומר אם קבל' נקבל ואם לדין יש תשובה לדבריו דהא דתרי קולי לא מקלינן נזכר בטור י"ד ובש"ע סי' קצ"ט ס' ז' ז"ל במקום שיראים לטבול בלילה אין להתיר לחוף בערב שבת ולטבול ביום השבת דתרי קולי בהדדי לא מקלינן קולא דסרך בתה וקולא דהרחקת חפיפה מטבילה עכ"ל ולפי עניות דעתי אין הנדון דומה לראי' והם כרחוק מזרח ממערב בשלמא התם גבי טבילה ביום בשעת הטבילה הוי תרי קולי בפעם אחת דהא החמירו רבנן שלא לטבול ביום משו' סרך בתה וגם הצריכו חכמים שתטבול סמוך לחפיפה אבל הכא גבי אבילו' בשעת טבילה במוצאי שבת לא הוי שני קולות רק קולא אחת הרחקת טבילה מחפיפה ובאותו הפעם שרחצה בשעת אבילות לא עבד' ג"כ רק קולא אחת וכן דיוק לישני דתרי קולי בהדדי לא מקלינן משמע דשני קולות באים בפעם אחת ובר מכל דין לא דמי להתם דהתם התרי קולות כולם נוגעי' לענין חשש טבילה חשש קילקול הטבילה ביום וחשש קילקול הטבילה שאינה סמוך לחפיפה ושמא נדבק בה איזה דבר חוצץ ביני לביני וא"כ שני הקולות הוא חשש קילקול הטבילה אבל הכא אפילו אם היו גבי אהדדי הי' מותר דקולא דרחיצה אינה נוגע כלל לחשש קילקול טבילה

ועוד דהכא לא שייך למימר תרי קולי דהא רחיצה במקום מצוה יליף הרא"ש ק"ו מרבי שמעון בן גמליאל שרחץ לילה ראשונה ואמר שבמקום איסטניס לא גזרו וכיון דלא גזרו שם ק"ו במקום מצוה דלא גזרו וכיון דלא הוי בכלל גזירה לא שייך שום קולא וזה ברור

ועוד נראה ברור כשתדייק בלישנ' דהר"י שכתב הב"י שחופפת מעט במוצאי יום כיפור משום דצריך חפיפה סמוך לטבילה הרי להדיא בשעת הדחק סמוך אחפיפה מועט' בלילה דהוי נמי סמוך לחפיפה וכיון דהעיד רמ"א שאשה שטובלת במוצאי שבת חופפת מעט במוצאי שבת ע"כ נמי מהך טעמא כדי שתהי' טבילה סמוך לחפיפה וא"כ אין כאן תרי קולי שבאמת אינה מרחקת טבילה מהחפיפה אלא שעל הצד היותר טוב צריך לחפוף בע"ש וכ"ת לא תחפוף כלל בערב שבת משום אבילות זה אינו כיון דפשט המנהג כן לא תשנה מן המנהג שלא יבוא מכשול מזה והוי בכלל מצוה א"כ נראה ברור ופשוט שמותרת לחוף בימי אבלה בחמין כדי שתטבול בזמנה לבעלה וכל כי האי מילתא לימרו משמאי בשוקי ובבראי

שאלה ט

ראיתי קצת אנשים שלוקחים אצל הדסי' הלאי' העומדים תלתא בקינא עוד הדס יבש המביאים מאיטליא כדי לצאת דעת ספר שבות יעקב שכתב שיש לחוש באלו הדסי' הנמצאי' במדינתינו משום מורכב ואין אדם יוצא בו ואני אומר דשלא כדין עבדו ויותר הי' להם לחוש שיעברו על בל תוסיף ואם באי' לומר שהם סומכים על הרא"ש שכתב וז"ל על הא דאמר ר"י במינו היו אוגדי' אותו מלמטה דר"י לטעמי' דאמר לולב צריך אגד וכי אגיד לי' במינא אחרינא הוי לי' חמשה מיני' אבל לאחר שנעשה בו אגד של חובה אם הוסיף אגד אחד לנוי ליכא בל תוסיף מינה נשמע לרבנן דאם הוסיף מין אחד לנוי אפילו דרך גדילתו אין בו משום בל תוסיף כיון דלא נתכוון אלא לנוי ואע"ג דבזמנו לא בעי כוונה לבל תוסיף היינו בסתם אבל אם כיון לנוי אפילו דרך גדילתו הוי כאגד יתירה לר' יהודה עכ"ל

והנה כד דייק' שפיר לאו כ"ע מודו בהאי סברא דאיכא למידק בדברי הרא"ש דתלי טעמא כיון דאינו מתכוון אלא לנוי אין בו משום בל תוסיף משמע דאם אינו מתכוון לנוי עובר משום בל תוסיף וע"כ מוכרחי' אנו לומר דלית לי' להרא"ש סברת ר"ח שהביאו התוספות בפ' הנחנקי' דף פ"ח ע"ב דס"ל הא דאמרינן ד' מינים שבלולב כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן היינו מדרבנן שלא יהי' נראה כבל תוסיף אבל מדאורייתא אינו עובר משום כיון דקי"ל דלולב אין צריך אגד האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי והרא"ש לית לי' האי סברא דא"כ אפילו אם אינו מתכוין לנוי נמי אינו עובר ולפ"ז דבריו צריכין ביאור דהא כתבו התוס' בסוכה דף ל"א ע"ב דלפי גירסת הש"ס שלנו דפריך אמר מר כשם שאין פוחתין פשיטא ומשני מהו דתימא הואיל ואמר ר"י לולב צריך אגד ואי מייתי מיני אחריני האי לחודי' קאי קמ"ל משמע לרבנן לא אמרינן האי לחודי' קאי ומסוגי' דפ' הנחנקי' משמע דלרבנן אמרינן פשיטא דהאי לחודי' קאי וכן גבי לולב אי צריך אגד משמע דווקא לר"י אי אגיד ליה במין אחר הוי חמשת מינים אבל לרבנן דאין צריך אגד לא ותירצו דמיני' שבלולב בעינן דרך גדילתן ואם אגדו שלא במינו אין לו ליחשב כמוסיף משום דאין זה דרך גדילתן אבל לר"י דבעי אגד יש לו לחשב כמוסיף באגודתו דכל אגודה שלא כדרך גדילתו אבל דרך גדילתו עובר על בל תוסיף לרבנן ולר"י והא דקאמר בסנהדרין למ"ד אין צריך אגד האי לחודי' קאי היינו לענין דאין זה בל תוסיף גורע דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר על בל תוסיף עכ"ל התוספות

וכיון שהוכחנו שהרא"ש מודה לסברת התוס' בסוכה דדרך גדילתן עובר על בל תוסיף אם אינו מתכוון לנוי א"כ מנ"ל למידק אם מתכוון לנוי אינו עובר דוק איפכ' דהא לר"י אם אגדו בגמוניות של זהב לבד אף שהוא לנוי הוי כמוסיף משום דכל אגודה הוי שלא כדרך גדילתו ונמצא כלה דרך גדילתו הוי כמו אגד שלא כדרך גדילתו ועובר בבל תוסיף אף שהוא לנוי אבל באגד יתירה לר"י הוי שלא כדרך גדילתו בעלמא ואינו עובר אם מתכוון לנוי וא"כ מנ"ל להרא"ש ללמוד לרבנן אם הוסיף דרך גדילתו אינו עובר אם מתכוון לנוי דהא לרבנן הוי דרך גדילתו כמו לר"י בנוי באגד הצריך וכשם שלר"י באגד הצריך אף לנוי אסור משום בל תוסיף כן לרבנן בדרך גדילתו אף לנוי אסור ודוחק לומר לר"י כיון שמתכוון לנוי אין כאן אגד ויותר נראה לומר דהרא"ש ס"ל דאינו עובר לרבנן בבל תוסיף כיון דלולב אין צריך אגד האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי אלא מדרבנן הוא אסור משום דנראה כבל תוסיף ולכך כתב שפיר כי היכי דלר"י באגד יתירה מותר לנוי ואינו אסור אפילו מדרבנן דאין נראה כבל תוסיף ה"נ לרבנן דס"ל דלולב אין צריך אגד דאינו עובר בבל תוסיף אלא מדרבנן הוא אסור אבל אם מתכוון לנוי אינו אסור אפילו מדרבנן ולישנא דרא"ש דייק' הכי דנקט אין בו משום בל תוסיף ולא נקט דאינו עובר משום בל תוסיף אלא ע"כ דכוונתו דאין בו משום בל תוסיף אפילו מדרבנן אם מתכוון לנוי ובאמת דעת הרבה גאוני' חולקי' על סברא זו