פנים מאירות חלק א כז

הירכים המכסים את הרחם שבין הירכים כדפי' הקונטרס ומ"ה לא חשיב כילוד ביציאת ראש חוץ לרחם עכ"ל ורש"י פי' שם דאדם מבהמה לא יליף דבהמה לית לה פרוזדור לפני בית הרחם שלה וגלוי הוא ומכיון שהראש יוצא לידתו ניכרת אבל אשה אין רחמה בגלוי שהירכים הוין לה כעין פרוזדור ואין יציאת הולד ניכרת יפה עד שיצא רובו עכ"ל למידין אנו שהתוס' אינם מחולקים עם פירש"י ואדרבא מביאים סייעת' לדבריהם מפי' רש"י אלא רצו לפרש שאף שהלשון שוה מ"מ הפירוש משתנה כמו שכתבו בס"ד וע"כ בתחילת דבריהם מה שכתבו דאי כפרוזדור דהתם איירי הכא מה היה יכול הפרוזדור לעכב הלידה כוונתם מהי תיתי לומר מאיזה סברא דלא יהי' חשוב כילוד בשביל דאית לאדם פרוזדור כיון שהראש חוץ לפרוזדור לאויר עולם אלא ע"כ הכא קרי ליה פרוזדור לעובי הירכים וה"א כיון שמכסי' את הרחם ואין יציאת הולד ניכרת יפה ס"ד דלא הוי לידה ואם איתא כדברי הרב הר"א הלוי שלמד בפי' התוס' שהך דנדה מיירי שהראש יצא לחוץ לפרוזדור ועדיין מכוסה הגלגלולת ולא נראה לאויר עולם ואפ"ה הוי כילוד א"כ מאי דוחקי' דהתוס' ורש"י לפרש דפרוזדור דהכא הוי עובי הירכים שאין להם חיבור ושייכות לרחם גופי' והלשון דחוק לקרותו פרוזדור שהוא כמו בית שער היה להם לפרש כפשטי' דפרוזדור דהכא ודהתם בענין אחד שיצא הראש לחוץ לבית החיצון ועדיין הגילגולת מכוסה בבשר כותלי בית הרחם וכיון דאינו נראה לעין כל ואין יציאת הולד ניכרת וה"א דלא הוי לידה דלא דמי לבהמה קמ"ל דאפ"ה הוי לידה כמו באשה דכתיב וילדה זכר דחשבינן לידה לטמאות אותה אפילו בלידה יבשתא אף שלא יצא הגילגולת לאויר עולם ה"נ גבי בכור ואם תאמר שאני בכור לנחלה דבעינן יכיר א"כ מעיקרא דדינא פירכא מאי היו צריכי' התוס' לדחוק ולפרש דפרוזדור דהכא לא הוי כפרוזדור דיוצא דופן משום דמה היה הפרוזדור יכול לעכב הלידה תיפוק לי' בלאו הכי אי אפשר לפרש פרוזדור דהכא לענין בכור לנחלה דבעינן יכיר והתם לענין לידה חשיבא לידה אף שהוא בבית החיצון ולא ניכר הגילגולת לאויר עולם ועוד תינח בכור לנחלה בכור לכהן מאי איכא למימר דבפטר רחם תלי' רחמנא ורחם נקרא המקור ולא הפרוזדור כפי' הרמב"ם בפרק חמישי מהלכות איסורי ביאה וז"ל כיון שיצא הדם מבין השינים ה"ז טמאה ואע"פ שהדם עדיין בבשרה וכתב עוד שם הרחם שנוצר בו הולד הוא נקרא מקור והוא שדם נדה וזיבה יוצא ממנו כו' וצואר הרחם כולה והוא המקום הארוך שמתקבץ ראשו בשעת העיבור כדי שלא יפול הולד ונפתח הרבה בשעת לידה קוראין אותו פרוזדור כלומר שהוא בית שער לרחם עכ"ל הרי להדיא שכל צואר הרחם הוא נקרא פרוזדור ומדקתני שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור ש"מ שהוא לחוץ לאויר עולם ועוד מוכח מדברי התוס' ד"ה טעמא דראשו מת דמפרשי דהמקשה הי' יכול להקשות מהך דנדה דתנן יצא כדרכו משיצא רוב ראשו ואי כדברי מהר"א הלוי דיש חילוק בין לידה לטומאה דיולדת ובין לידה דבכור ובשר היוצא חוץ למחיצה א"כ אין כאן קושיא מהך דנדה כלל דלא דמו להדדי כלל וכל אחד דינו חלוק מחבירו ועוד בפ' יש בכור דף מ"ו ע"ב פריך הש"ס על מתניתן דבכור' מאי קמ"ל דראשו חי כילוד הא נמי תנינא בנדה יצא כדרכו משיצא רוב ראשו משתצא פדחתו ואם איתא לדברי מהרא"ה דילמא איצטרך הני לאשמעינן דבעינן ראשו לאויר עולם דיכיר בעינן אלא פשוט וברור דכל מקום דתלי' רחמנא בלידה לא הוי לידה עד שיצא לאויר עולם פדחתו והא דפי' רש"י דאע"ג דאכתי ראשו בפנים דהיינו בבית החיצון הוי כילוד וטמאה לידה וכדרבי אושעיא דאמר חוץ לפרוזדור ולד הוי לאו דווקא כל הראש קאמר אלא מקצת מן הראש וס"ד אף דכל הגוף וקצת מן הראש בפנים לא חשיבי לידה לטמא קמ"ל דאפ"ה חשיבי לידה ולולי פירש"י הייתי מפרש הא דמשני הש"ס בנדה כגון שהוציא הראש חוץ לפרוזדור מיירי שחזר הראש לבית הרחם אפ"ה מטמא כיון שיצא פעם אחת חוץ לפרוזדור הוי כלידה ומונין ימי טומאה וטהרה מאותו עת ובזה ניחא הא דמייתי ראייה מדרבי אושעיא דאמר רבי אושעיא גזירה שמא יוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור וכן מההוא דאתא לקמיה דרבא ואמר מהו למימהל בשבתא ולכאורה קשה מאי צריך ראיה לזה מדברי אמוראי' הלוא מתניתן היא בנדה יצא כדרכו משיצא רוב ראשו משתצא פדחתו אף לפי דברי מהר"א הלוי דמפרש דהך דנדה דמיירי ביולדת שאינו יוצא לחוץ לאויר עולם הוי לי' לאתויי הך מתניתן ודוחק לומר דמתניתן נוכל לפרש לידה גמורה לאויר עולם לכך מייתי ראי' מהני אמוראי דמפ' רש"י חוץ לפרוזדור א"כ מנ"ל להנך אמוראי לפרושי מתניתן מה דלא איתמר בי' בפירוש ולישני דמתניתן דנקט משיצא רוב ראשו משמע יציאה לאויר עולם אלא ע"כ דמיירי שחזר הראש לתוך הרחם וקמ"ל אף שהוא בפנים מטמא כיון שיצא הראש לאויר עולם אף שחזר הוי כילוד ולכך מייתי ראי' מר' אושעיא דאמר גבי אשה שמת ולד בתוך מעי' ופשטה חי' את ידה ונגעה בו החי' טמאה והאשה טהורה עד שיצא הולד ואף שטומאה בלועה היא מ"מ החי' טמאה וקאמר ר' אושעיא טעמא משום דגזרינן שמא יוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור ולא אדעתי' דחיה דאטו אין החיה מסירה ידיה מן האשה משעה שמקשית לילד עד שתלד וא"כ אף אם יצא לאויר עולם לפעמים אינו יודעת החיה ותחזור הולד ראשו והוי כילוד ור' ישמעאל לא מטהר אלא בנפל שלא נולד דכל אשר יגע ע"פ השדה להוציא עובר שבמעי אשה אבל לאחר שנולד אף שחזר הוי ולד מעליא לטמא והשתא קיימינן דטומאה בלועה מטמא וכן מוכח מפי' רש"י ד"ה לא תימא מתניתן ר"ע ועוד מר' ישמעאל גופי' מוכח דטומאה בלועה מטמא דא"כ למה לי' למעוטי עובר שבמעי אמו תיפוק לי' דבלועה היא אלא ע"כ דממעט מעל פני השדה דבר שלא הי' על פני השדה מעולם אבל אם הי' ע"פ השדה אף שחזר מטמא ולפעמים לאו אדעתי' דחיה ופריך אי הכא אשה נמי ומשני אשה מרגשת בעצמה ופריך ותימא לה לחיה ומשני טרידא היא מחבלי לידה וטרודה מלומר לחי' אל תיגעי שכבר יצא לחוץ ובזה ניחא דמייתי ראיה מהך דרבא דלענין מילה נמי אמר כיון דשמע דולד צויץ אפניא דמעלי שבתא מסתמא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור ואף שחזר הוי כילוד ובזה מיושב מה דדחיקא לי' עלמא להרב מהר"א אי ס"ד דהוצאת הראש חוץ לפרוזדור הוי לאויר עולם א"כ אין שייך למיגזור בחיה דילמא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הא דבר נראה לעינים הוא וגם תוכל להרגיש במישמוש היד אבל לפי פירושי ניחא דגזרינן דילמא יוציא הולד ראשו ויחזור והוי כילוד ומטמא והחי' לא תרגיש בזה

עוד ראיתי בדברי הרב הנ"ל בסוף דף ע"ד בסופו כתב סתירה לדברי הגאון הישיש ר' משה גלאנטי ונתן טעם לדבריו דיולדת דמי לנדה ויליף מקרא אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וגו' ומיד סמוך לה ענינא דמילה וכיון דילפינן טומאת לידה מטומאת נדה דקאמר כימי נדת דותה תטמא דמטמאה בבית הסתרים א"כ בטומאת לידה נמי מטמאה בבית הסתרי' עכ"ל וכל דבריו אינו אלא דברי תימה שבדה דבר מלבו מה שלא נזכר בש"ס והך הקישא כימי נדת דותה ילפינן בנדה דף ל"ז דמה ימי נדה אין ראוין לזיבה ואין ספירת ז' עולה בהן אף ימי לידתה שאין ראוין לזיבה אין ספירת ז' עולה בהן אבל ללמוד שיהי' היולדת מטמאת בפנים כנדה זה לא מצינו בש"ס ולפ"ד מאי הוצרך הש"ס להביא ראי' דהוצאת הראש הוי כילוד מעובד' דרבא ור' אושעיא תיפוק לי' מהך הקישא ועוד לפ"ד למה נקט הש"ס כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור שהוציא ראשו לפרוזדור הוי לי' למימר אלא ע"כ דלית לן למילף כלל יולדת מנדה דהא ביולד' לידה בעינן כמו דכתיב בקרא אשה כי תזריע וילדה כו' א"כ טומאה וטהרה תלוי בלידה דווקא וכל זמן שהוא בפנים לא היה חשיב לידה אין שייך טומאה אלא דהש"ס נקט דלפי האמת דקי"ל בהוצאת הראש חשיב לידה א"כ מצינו טומאה ביולדת בפנים כבחוץ כמו בדם נדה ומשכחת לה כגון דהוציא הראש חוץ לפרוזדור אף שקצת הראש וכל הגוף בפנים ואפילו היכא שחזר לתוך הרחם מ"מ מטמאת משום לידה אבל היכא דלא יצא לאויר עולם לא חשיב לידה לענין טומאה וכן לענין מילה ויפה כתב עליו מהר"ם מנ"ל למילף טומאת לידה ושמונה ימי מילה מדין דם נדה דהתם גלי לן קרא דם יהי' זובה בבשרה אבל ללמוד לידה ודמי מילה מנדה זאת ההוכחה לא באה לידינו ולא ידענא מנא לי' הא וכתב עליו הרב מהר"א שבא כנגדו להתל בו או שהתלמוד שלפניו חסרים שני דפי' מתחילת פ' יוצא דופן כו' עי' שם ואני אומר דשמעתן כאלו מרפסין איגרא דמשה אמת ותורתו אמת דלפי מה שכתבנו הדברים ברורים שלא נמצא זה בתלמוד ללמוד מהקישא דנדה אלא דתלמודא קאמר לפי האמת דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור לאויר עולם חשיב לידה מצינו דמטמא בפנים כבחוץ כמו נדה אף שקצת הראש והגוף הוא בפנים ואף אם החזיר הראש מ"מ מטמא משום יולדת אף שהוא בפנים לגמרי

עוד כתב סתירה לדברי הרב מהר"ם שכתב מהר"ם שלא יעלה על דעת לומר דגבי בכור יהי' יציאת הראש חוץ לפרוזדור וגבי שאר דיני' יהי' יציאת הראש בתוך המעי' בבית החיצון וכתב הר"א בדף ה' ע"א וז"ל ולעד"נ שפיר עולה ומתקבל דבר זה על דעת ועל דרך זה הוא קושית התלמוד דלמה הוצרך התנא להשמיענו דהוצאת הראש דהיינו הפדחת דחשיב כילוד גבי בכור והלוא כבר השמיענו דין זה גבי טומאה לידה ואנא ילפינן לבכור מדין לידה דבהוצאת פדחת סגי אמנם בבכור דבעינן יכיר הוי יציאת פדחת לאויר עולם היכא דשייך הכרה ולגבי לידה יציאת פדחת בבית החיצון עכ"ל ואני אומר דדמי כמאן דלא גמיר שמעתא דהא בפ' יש בכור פריך המקשה לשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלי' מהא מתניתן דתנן הבא אחר נפלים שיצא ראשו חי ומשני מאי ראשו רובו ואיידי דבעי למיתני סיפא בבן ט' שיצא ראשו לדיוקא דנידוק הא ראשו חי הבא לאחריו אפי' בכור לנחלה נמי לא הוי תני רישא נמי ראשו ופריך מאי קמ"ל דראשו הוי כילוד תנינא גבי אדם יצא כדרכו משיצא רוב ראשו משתצא פדחתו ופי' רש"י אי אמרת בשלמא ראשו דווקא אשמועינן דראש הנפלי' פטרו ותנא סיפא אטו רישא אלא אי אמרת ראשו לאו דווקא ולא נקט אלא משום סיפא לדיוקא דהוציא ראשו חי הוי לידה סיפא גופא לא צריכ' דכבר תנינן בנדה ותיובתא דשמואל וסליק בתיובת' ואם איתא לדבריו א"כ לא ראי זה כראי זה דהא עכ"פ איצטרך לאשמועינן הכא גבי בכור דבעינן לידה גמורה אלא ע"כ ברור הדבר דשני דינים שוי' ואין זה משנה צריכא אלא תני סיפא אגב רישא דאשמועינן דראש פוטר אפילו בנפלים ובר מכל דין הא אמרינן בהאי סוגיא אר"ש ב"ל פדחת פוטרת בכל מקום חוץ מן הנחלה מ"ט יכיר בעינן ור"י אמר