פנים מאירות חלק א כו

לב"ד ויבא הדבר לידי בירור ואם לא יברר יפסקו הב"ד שאין לה טענת בתולים כיון שאין מבררת שהיתה בתולת אלמנה מן הראשון ולפ"ז מוכח שפיר דעכ"פ יכול לטעון מקח טעות אלא ע"כ כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה דיש לה כתובה מנה וא"כ הייתי אומר דמתניתין מיירי בדלא ידע הבעל שהיא היתה בתולת אלמנה מן הנישואין אלא דהתנא בא לאורויי איך לכתוב כתובה ואשמועינן דאם היא אומרת שהיא היתה אלמנה בתולה מן הנישואין אף שמצא לה בתולים כותבין לה כתובה ממנה והיכא דלא מצא לה בתולים אין לו טענת בתולים אבל השתא דאמר רב אשי שאני הכא דכנסה ראשון א"כ בחזקת בעולה כנסה ופריך שפיר וניחוש שמא תחתיו זינתה ולא יבא לב"ד כלל כיון שהוא כנסה בחזקת נשואה ותיקנו לה מנה ואין לו טענת בתולים לא יבא כלל לב"ד לערער אפילו משום ספק איסור וכן על ברייתא דקתני כנסה ראשון ויש לה עדים שלא נסתרה אין השני יכול לטעון טענת בתולים הייתי אומר דאינו יכול לטעון טענת בתולים להפסיד כתובתה ואין זה דוחק לאוקמי בכי האי גוונא כדפירשו התוס' ומטעם ס"ס ספק שמא מקודם שנשאה לראשון נבעלה ואת"ל תחתיו שמא באונס וא"כ עכ"פ יש לה מנה ומוכח שפיר כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה יש לה כתובה מנה דאי אין לה לא הוי ס"ס כלל דספק דילמא מקודם לית לה כלל אבל לעולם הוא סומך על העדים שלא נבעלה לראשון וכנסה בחזקת בתולה ויבא הדבר לב"ד לערער שלא מצא לה בתולים ואין לו טענת בתולים דקאמרה הברייתא מיירי לענין להפסי' כתובה אבל לענין איסור יבא לב"ד ויבא הדבר לידי בירור אבל עכשיו שתירץ דכנסה בחזקת בתולה אין לה כלל וא"כ יש להפסיד כתובתה דליכא ספק ספיקא אלא ע"כ מטעם דלא סמיך על העדים אלא סובר דלשבוחי קאמר ולעולם בחזקת בעולה כנסה וא"כ לא יבא לב"ד כלל ולא יתברר הדבר ופריך שפיר וניחוש שמא תחתיו זינתה ולא יתברר הדבר ולפ"ז ניחא כל שמעתת' דידן דרמי בר חמא סבר דמקח טעות לגמרי משמע וא"כ ע"כ מתניתין דקתני גבי בתולה אלמנה מן הנישואין דאין לה טענת בתולים ע"כ הטעם משום דידע שכנסה ראשון ומדסיפא בהכיר בה רישא נמי בהכיר בה וע"כ בהכיר בה פליגי ובלא הכיר לאו כלום ורב נחמן הקשה לרמי בר חמא ממתניתין דהיא אומרת מוכת עץ אני וע"כ השיב רבא לר"מ בין הכיר ובין לא הכיר יש לה מאתים ולרבנן בלא הכיר לא כלום ופלוגתייהו בהכיר וסיפ' דמתניתין נמי בהכיר, ולכך יש לה מנה ולעולם כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה לית לה כלל אבל לא רצה רבא לאוקמי בין לר"מ ובין לרבנן לית לה כלל דא"כ ע"כ מתניתן בלא הכיר בה פליגי ברישא וע"כ סיפא נמי בלא הכיר בה שהיא בתולה מן הנישואין וא"כ מוכח שכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה יש לה מנה וקשיא רישא לסיפא דתני בסיפא מקח טעות לגמרי משמע ולכך ניחא לרבא לאוקמי לרבנן לא הכיר ולא כלום וע"כ פלוגתייהו בהכיר וסיפא נמי בהכיר ואינו מוכח שכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה דיש לה מנה דלעולם אין לה וסיפא מיירי שהכיר שכנסה ראשון ולכך כשהדר רבא וצריך לאוקמי מקושי' דברייתא הוצאה שם רע דלרבנן נמי בלא הכיר במוכת עץ יש לה מנה א"כ פליגי בלא הכיר א"כ ע"כ סיפא נמי בלא הכיר שהיא בתולה מן הנישואין ואפ"ה אין לו טענת בתולים ויש לה מנה ומוכח שפיר דכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה דיש לה מנה וע"כ מקח טעות לאו לגמרי משמע אלא ממאתים ולכך צריך להדר מכולה מילתא ולא גריס רש"י מההיא ולפ"ז לא צריך למחוק רבא אלא רבא לאחר שהדר בי' דמוכח דרישא ע"כ בלא הכיר פליגי א"כ סיפא נמי בלא הכיר שהיא בתולה מן הנישואין א"כ שפיר מוכח דכנסה בחזקת בתולה יש לה מנה ומתחילה לא קשיא לי' כלום דסבר בהכיר פליגי וכיון דבהכיר פליגי נוכל לומר שפיר דכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה דלית לה כלל והכא שאני משום שהכיר שכנסה ראשון

ומעתה יקשה לי על הפוסקים דפסקו בלא הכיר במוכת עץ דיש לה מנה וכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה פסקו דלית לה כלל וזה דלא כדעת רש"י דהני תרי מילי חדא בחברתה מיתלי ואמרתי לחדד התלמידים דלפי זה קשה לי סתירה גדולה בדברי המקשה מאי פריך וניחוש לפי' רש"י שלא יבא הדבר לידי בירור דילמא הא דמצרכינן לבא לידי בירור הני מילי בכונס בתולה ולא נמצא לה בתולים דליכא למיתלי בביאת היתר אלא בביאת זנות וראוי לבוא לידי בירור אבל בבתולה אלמנה כי היכי דהחזיקוה רבנן בחזקת בעולת לתלות בביאת בעלה שלא להוציא ממון מחזקת בעלה וליתן לה כתובה מנה הכי נמי נימא דאוקמו' רבנן אחזקה זו שהיא כשירה ונבעלה מבעלה וסמכינן אחזקה זו ולא הצריכו להביא הדבר לידי בירור בל"ז הייתי אומר דהמקשה לא פריך על רב אשי כלום אלא על גוף הברייתא ומתניתין אליבא דסבר כנסה בחזקת בתולה יש לה מנה וסמכינן אחזקה דבתולה היא וכן סמכינן אעדים דלא נסתרה ולא נבעלה והא דתיקנו רבנן מנה משום דלא פלוג רבנן בנשואה בין בעולה דלעולם יש לה מנה א"כ פריך שפיר אמאי תני אין לו טענת בתולים דלא יבא הדבר לידי בירור דלית לן חזקה דבעולה מבעלה הראשון דהייתי אומר כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה יש לה כתובה מנה ולרב אשי לא פריך מידי אבל השתא קשה קיצור וע"כ צריכין אנו לומר דלא פריך אלא לרב אשי קשה סתירה הנ"ל דילמא סמכו רבנן אחזקה שהיא בעולה מבעלה ראשון ולא אצרכוהו להביא הדבר לידי בירור דבכל מילי אזלינן בתר חזקה הן בממון הן באיסור ודו"ק

שאלה ו

כתב הב"י בא"ח סי' רכ"ה וז"ל וכן תאנים לבנים ותאנים שחורים תרי מיני נינהו לענין העלאת תרומה וה"ה לענין זמן עכ"ל וע"פ זה פסק בש"ע דיש לברך על שני מיני גודגדניות זמן על כל אחד ואחד בפני עצמו ומה מאוד תמוהים דברים אלו דהא לענין העלאת תרומה פלוגתא דר"י ור"א בפ"ד דתרומות משנה ח' וטעמ' דמ"ד אין מעלין משום דלא נכנסו כלל לספק כמו דעיגולים אינם מעלים את המלבנים אבל לענין מיני חדא מינא הוא ותדע דהא בפ' ב' משנה ד' תנן אין תורמין ממין על שאינו מינו וקאמר כל מין תאנים אחד וכל מין חטים אחד ופי' הברטנורה אף דאיכא שחורות ולבינות מ"מ מין אחד הוא ולמה יהיו חלוקים לענין זמן וזה זמן רב בימי חורפי הקשתי קושיא זו ושמעתי מפי מחותני הגאון מהר"ש שגם הוא הרגיש בזה ואמר שהלכה זו עקורה ולאו דסמכ' היא מ"מ לבי מהסס בדבר זה אם הלכה כסתם משנה זו דהא סתמא דתלמודא פריך בחולין דף קל"ו ע"ב אי מה תרומה ממין על שאינו מינו לא אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו לא וגבי תרומה מנ"ל דתניא היו לו שני מיני תאנים שחורות ולבינות וכן שני מיני חטים אין תורמין ומעשרין מזה על זה ר' יצחק אומר משום ר' אלעאי בש"א אין תורמין ובית הילל אומרים תורמין ופירש"י דת"ק פליג אדר' יצחק ואמר דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דתרי מיני נינהו עכ"ל ומדפריך סתמא דתלמודא ש"מ דהילכתא כת"ק דלא נחלק ב"ה בדבר זה והוו שני מינים והוי כסתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם ויש לתמוה על הרמב"ם שפסק בפ"ה מה"ת דין ג' כסתם משנה זו וכן בי"ד סי' של"א סי' נ"ג פסק בש"ע דכל מין חטים וכל מין תאנים מין אחד הוא וצ"ע

שאלה ז

ראיתי קונטרס שנדפס מחדש מספר דרכי נועם מבנו המחבר שבנה דיק ושפך סוללה בענינא דמילה ובקראי בו שנים ושלש דלתות וראיתי שצועק ככרוכיא בקול גדול ולא יוסיף כקורא אחר קורא בהורים ומורים הרבנים המופלגים בדורו ובתחילת השקפה ראשונה סברתי שסותר ובונה בית באבנא שישא ומרמרא בבנין של קיימא אבל אחר העיון הטיב הדק ראיתי שבנה בית באוירא בלי יסוד ואם באתי לכתוב כל ראיותיו וראייות החכמים ילאה בו הקורא ולא יוציא הדין לעולם לאורה על כן אקצר ואעלה עיקר היסוד והבנין והמצודה שבנה וממילא יתבררו ויתלבנו ויצרפו שאר סניפי ראייותיו וזה עיקר ראייתו

דבפרק יוצא דופן דף מ"ב איתא שם ת"ר הנדה והיולדת מטמאות בפנים כבחוץ ואוקמינן ביולדת מאי מטמא בפנים כבחוץ איכא ואוקמי' כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור וכי ההוא דאתא לקמיה דרבא אמר ליה מהו לממהל בשבתא א"ל שפיר דמי בתר דנפיק אמר רבא ס"ד דההוא גברא לא ידע דשרי לממהל בשבתא אזיל בתרי' א"ל אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוי א"ל שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא ולא אתילד עד שבתא א"ל האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוא והוי מילה שלא בזמנה וכל מילה שלא בזמנה אין מחללין עליה את השבת ע"כ ופי' רש"י ואע"ג דראשו בפנים דהיינו בבית החיצון הוי כילוד עכ"ל ולמד הרב הנ"ל מדפירש רש"י דאכתי ראשו בפנים בבית החיצון ש"מ דאף שלא נגלה הגלגולת כלל לאויר עולם אלא כולה בפנים הוי לידה לענין טומאה וכן לענין מילה ומסיים וכל זה הוא דווקא לטומאת לידה ולח' ימי המילה דתיקרין בפסוק אחד בפ' כי תזריע אבל לידה דלענין בכור אדם לא חשיב כילוד אלא בהוצאת הראש חוץ לאויר העולם ממש וכן להענין בשר שיצא חוץ למחיצתו לא חשיב בשר בשדה טריפה אלא שיצא לאויר העולם ממש ואין אנו אחראין ללמוד מהם לדין טומאת לידה וימי המילה דמאי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא ופרוזדור דאיתא התם י"ל גבי בכור לא הוי כהך דהכא דהתם קרי לפרוזדור לעובי הירכים שמתכסה בהן ראשו של ולד והוה אמינא דלא חשיב כילוד כדבר התוס' עכ"ל ואני אומר בחינם חרד כל החרדה הזו ובמה שרוצה להביא ראיה לדבריו משם יש תברא לדבריו דריש פ' בהמה המקשה פריך מאי קמ"ל כיון דהוציא ראשו הוי כילוד ולא ניתר שאר העובר בשחיטת אמו תנינא איזה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן הבא אחר נפלים אע"פ שהוציא ראשו חי או בן ט' שהוציא ראשו מת טעמא דראשו מת הא ראשו חי הבא אחריו בכור לנחלה נמי לא הוי וכ"ת אשמועינן באדם וקמ"ל בבהמה דאדם מבהמה לא יליף דאין פרוזדור לבהמה ובהמה מאדם לא יליף דחשיב פרצוף פנים דידי' הא נמי תנינא שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה ופי' התוס' האי פרוזדור דהכא לא הוי כי ההוא דיוצא דופן דאמר דמכי הוציא הולד ראשו חוץ לפרוזדור הוי כילוד דאי כפרוזדור דהתם איירי הכא מה היה יכול הפרוזדור לעכב הלידה כיון שהראש חוצה לו אלא פרוזדור דהתם הוא בית החיצון ודהכא הוא עובי