פנים מאירות חלק א כה

דמוכת עץ שהיא מגו גרוע' דלא מהימנא א"כ למה לי למיתני הך בבא קמייתא אלא ע"כ דהאי מדברת פי' נבעלה וא"כ תרתי בבי בנבעלה למה לי אלא ע"כ חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה א"כ לדר' יוחנן מוכרחי' אנו לומר ממשנה יתירה לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וא"כ כיון דפסק הטור א"ה בסי' ו' כמ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה א"כ מן הראוי לפסוק גם בהא כר' יוחנן דכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה דיש לה כתובה מנה והטור פסק בסי' ס"ז דכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה דלית לה כלל וזה הוא דוחק לאוקמי כר"א דס"ל דמקח טעות לגמרי משמע וכיון דקמייתא לאו משום מגו איצטריכא לאשמועינן א"כ י"ל מדברת הוא נסתרה וקמ"ל רבותא אליבא דר' יהושיע דלית לי' מגו ומנ"ל לומר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה כיון דלא נשמע ממשנה יתירה

ועוד יש לי עיון על הראשונים מהא דתנן במתניתין בכתובות דף י"ב האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתיחד עמה ואמרינן בגמרא מדקתני האוכל מכלל דאיכא דוכת' ביהודה נמי דלא אכיל אמר אביי ש"מ ביהודה נמי מקומות מקומות יש כדתני' ביהודה היו מיחדין כו' ובגליל לא היו עושין כן ביהודה בראשונה היו מיחדין שני עדים למשמש את החתן ואת הכלה וכל שלא נהג כמנהג הזה אינו יכול לטעון ופריך אהייא אלימא ארישא כל שנהג מבעי לי' אלא אסיפא כל שלא מושמש מבעי לי' א' אביי לעולם ארישא ותני כל שנהג ורבא אמר הכי קתני כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא מנהג יהודה בגליל אינו יכול לטעון טענת בתולים רב אשי אמר לעולם אסיפא ותני כל שלא מושמש ע"כ וראוי לדקדק מאי קמ"ל מתניתין לדברי אביי דביהודה מקומות מקומות יש מאי נפקא מני' לדינא ואף שרש"י מפרש דנפקא מיני' היכא דלא נהיגי ליחד יכול לטעון מ"מ קשה דזה ממילא נשמע דאם לא הי' תני האוכל רק סתם ביהודה אינו יכול לטעון מפני שמתיחד עמה ממיל' שמעינן היכא דאינו מיחד דיכול לטעון ונראה דיש נפקותא רבה לדינא במאי דאשמועינן דביהודה נמי מקומות מקומות יש דאמרינן בדף יו"ד ע"א חכמים תקנו לבתולה מאתים והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי שנאמן ופריך א"כ מאי הועילו חכמים בתקנתן ומשני א' רבא חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכתבו התוספות אומר ר"י דלא קי"ל כהך דר' נחמן דאשכחן רב אשי דהוי בתראה דפליג עלי' כדמתרץ לקמן ברייתא תני כל שלא מושמש אינו יכול לטעון טענת בתולים אלמא דחייש לשמא משקר ולא אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכן פי' ריב"ם דרב אשי פליג אדרב נחמן והרא"ש כתב דלעולם רב אשי לא פליג אהך סבר' דר"נ דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה אלא דשאני הכא כיון שנהגו למשמש ונשתנה המנהג אנו תולים שבגרמתו נשתנה המנהג ורמאי הוא ולכך אין סומכין אחזקה דאין אדם טורח בסעודה ותדע לך שהרי בגליל שאין נוהגין למשמש יכול לטעון טענת בתולים מדקאמר רבא לעולם ארישא ותני הכי כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא מנהג יהודה בגליל הוא דאינו יכול לטעון אבל לא נתיחד עמה אע"פ שאין מעמידין שושבינין למשמש יכול לטעון בגליל עכ"ל ואני אומר לפי' ר"י וריב"ם קמ"ל מתניתין רבותא גדולה דאי לא הי' תני האוכל אצל חמיו ביהודה אלא סתם ביהודה אינו יכול לטעון מפני שמתיחד עמה הוה אמינא דדיוקא קאי על גליל דבגליל יכול לטעון ואף שבגליל אין מעמידין שושבינין לשמש יכול לטעון משום דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ולכך תני האוכל ביהודה לאשמועינן דביהודה גופי' מקומות מקומות יש וע"כ דיוקא דמתניתין קאי על יהודה גופי' דדווקא האוכל ביהודה במקום שמיחדין הוא דאינו יכול לטעון אבל במקום שאין מיחדין יכול לטעון והטעם מפני שהם מעמידין עידי משמוש אבל בגליל לעולם אינו יכול לטעון מפני שלא נהגו למשמש וחיישינן לרמאי שהוא משקר דליתא לדרב נחמן דאמר חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה אבל לדברי ר"ת קשה למאי נפקא מיניה דאשמועינן דביהודה מקומות מקומות יש

ועוד קשיא לי על דברי ר"ת שמפרש היכא שנהגו למשמש גרע טפי ולא סמכינן שם אחזקה דאין אדם טורח בסעודה קשה למה להו לתקן מתחילה עדי מישמוש בשלמא עידי מישמוש לכלה אפשר כדאית' בירושלמי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות אבל עידי מישמוש לחתן למה הי' להם לסמוך על החזקה שאין אדם טורח בסעודה ודוחק לומר דתיקנו במקום שאין החתן טורח בסעודה כדעת הרשב"א דס"ל היכא דאינו טורח ליתא להך חזקה זה אינו בימי הש"ס הי' הנהוג בכל מקום שהחתן טורח בסעודה כדמשמע מהאי סוגי' דמת אביו של חתן ומפשיטות לישנא דש"ס חזקה אין אדם טורח בסעודה אלא ע"כ כפי' ר"י וריב"ם דלית להו חזקה אין אדם טורח בסעודה ויש לחוש לרמאי ולכך תיקנו עדי מישמוש שכל אדם יכול לטעון טענת בתולים במקום שאין מיחדין ובודאי אי נימא כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה יש לה כתובה מנה הי' אפשר לישב הך קושיא אליב' דר"ת דכתבו התוספות שם בד"ה חזקה אין אדם טורח בסעודה וז"ל תימא תינח באשת כהן או פחותה מג' דמיתסר עלי' הילכך כיון דמפסיד סעודתו נאמן ולמ"ד לקמן כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה אין לה כלל ניחא דהשת' נמי מפסידה שהרי מקח טעות הוא אבל למ"ד יש לה כתובה מנה לא מפסיד מידי אלא שבא להפסיד מכתובתה מנה אבל הסעודה לא מפסיד ואמאי מהימן וכתבו ונראה דלא מהימן וא"כ ע"כ הא דמהימן לטעון טענת בתולים במקום שאין מיחדין ואף שאין עידי מישמוש מיירי באשת כהן או בפחותה מבת ג' אבל ביותר מבת ג' אינו נאמן דאין לו חזקה הנ"ל א"כ תיקנו ביהודה עידי מישמוש שכדי שכל אדם יכול לטעון טענת בתולים אבל אם נאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה הוי מקח טעות לגמרי א"כ קשיא אליב' דר"ת למה הוצרכו לתקנה זו כלל הי' להם לסמוך אהך חזקה דאין אדם טורח ומעתה יש לתמוה על הפוסקים שפסקו כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה לית לה כלל ובהך פסקו כר"ת דסבירא לי' דמצי למטען טענת בתולים אף במקום שאין עידי משמוש מחזקה זו שאין אדם טורח ולדידהו קשיא למה הוצרכו לתקן עדי מישמוש הי' להם לסמוך על חזקה דאין טורח בסעודה מלבד זה ששיטת הש"ס מוכח כדברי ר"י וריב"ם ולמה פסקו כר"ת במקום שגדולי' חולקים עליו ומה שמביא ר"ת ראי' מדברי רבא אין זה כדאי להכריע דהלכה כן משום דרבא סבר כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה יש לה מנה דהא רבא תירץ לעיל תירוץ זה אליבא דר"נ חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה וי"ל דסביר' ליה דתיקנו ביהודה עידי מישמוש שיכול לטעון אף בכנסה כשהי' יתירה מג' שנים ורבא לטעמיה דסביר' ליה כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה כתובתה מנה כדגריס רש"י דהדר בי' רבא וכדפי' מהרש"א אבל רב אשי דס"ל לעיל דלעולם כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה לי' לה כלל ושאני הכא שהרי כנסה ראשון לכך לא ניחא ליה בתירוצא דרבא ומשני דקאי אסיפא ותני כל שלא מושמש ומתירוצא של אביי דמתרץ ברייתא דקתני כל שנהג ומדקתני כל שנהג ש"מ דסייעת' להך אוקמ' דמקומות מקומות יש וכן לר' אשי דמתרץ כל שלא מושמש הא אי מושמש מצי טעין תיפוק לי' דמיחדין ביהודה אלא ש"מ דמקומות מקומות יש ביהודה ובתרתי לטיבותא שאין מיחדין גם מעמידין עידי מישמוש הוא דמצי טעין אבל היכא דמיחדין או אפילו אין מיחדין אלא שאין מעמידין עידי מישמוש לא יכול למטען טענת בתולים דלית להו הך חזקה דאין אדם טורח ועכ"פ למאן דאית לי' ע"כ ס"ל דכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה יש לה כתובה מנה

ועוד יש לי מקום עיון על הפוסקים בכתובות דף י"ב בשיטה דהכיר בה ולא הכיר בה אלא הדר בי' רבא עיי' במהרש"א שפי' לפי' רש"י לגמרי הדר בי' רבא במוכת עץ סבר לרבנן דיש לה מנה ובבתולה ונמצא בעולה נמי יש לה מנה ולכאורה יש לדקדק מי הכריחו לש"ס לומר דלגמרי הדר דילמא לא הדר אלא ממוכת עץ וסברי רבנן כמו ר"מ בלא הכיר אבל בכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה אין לה כלל וגם מקשין העולם מנ"ל לרמי בר חמא לומר דפלוגתא בהכיר בה וגם הקשו התוספות וא"ת אמאי לא קאמר לרבנן בין הכיר בה ובין לא הכיר בה מנה ותיתי מתניתין לדברי הכל ונ"ל לתרץ כל הקושיות אלו דצריכין אנו לדקדק בדף י"ב בתוספות ד"ה וניחוש דכתבו התוספות דבאשת ישראל אינה אסורה עליו ולפי זה צריכין אנו לדקדק בדברי רש"י דכתב ולא יתברר הדבר אם תחתיו זינתה וקשה מאי בכך הלא ס"ס היא וכן הקשה קושיא זו בעל לחם אבירים ונ"ל לומר דרש"י אזיל לשיטתי' דכתב בפ"ק במתניתין דבתולה נישאת ליום הרביעי שמתוך כך יתברר הדבר ויבואו עדים שזינתה ברצון והתוספות כתבו שם הטעם משום אשת כהן ולא פלוג רבנן א"כ רש"י אזיל לשטתי' דתקנו רבנן אף בס"ס כדי שיבא הדבר לידי בירור א"כ היכי תני הכא אין השני יכול לטעון טענת בתולים הא לא יתברר הדבר ולא יבא לב"ד בשלמא אהנך דלעיל כנסה בחזקת בתולה יש לה כתובה לא קשיא דאיכא למימר כשבא לב"ד ובאו עדים שזינתה קודם לכן אבל הכא קתני אינו יכול לטעון מתוך כך לא יבא לב"ד עכ"ל רש"י ז"ל אך לפי' רש"י קשה קיצור על ברייתא גופא הי' לו להקשות וכן על מתניתין בלא דברי רב אשי הי' לו להקשות וניחוש שמא תחתיו זינתה וע"כ הייתי אומר תירוץ על קיצור זה ועפ"ז יתרצו כל קושיות העולם ונקוט כלל זה בידך לפי' רש"י צ"ל דע"כ כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה אף דיש לה מנה מ"מ הבעל יבא לב"ד לערער שלא מצא בתולים מחשש איבוד וע"י זה יתברר הדבר כמו שפי' רש"י בריש פירקין אבל היכא שכנסה ראשון ויש לה מנה ואין לה טענת בתולים לא יבא הבעל לב"ד דיסבור דכבר היא בעולה מבעלה הראשון והא ראי' דיש לה מנה ולא יבא לב"ד ולא יתברר אף שלפעמים זינתה תחתיו נמצא בלא דברי רב אשי הייתי סבור דמתניתין דקתני בתולה אלמנה מן הנישואין כתובתן מנה כו' ה"א דתרי דיני קמ"ל ראשון היכא שידע הבעל שהיא אלמנה מן הנישואין קמ"ל דתיקנו רבנן לה כתובה מנה ואין לה טענת בתולים דקאמר היינו היכא שלא ידע הבעל שהיתה בתולה אלמנה מן הנישואין וכנסה בחזקת בתולה והוא טוען טענת בתולים קמ"ל דאם היא מבררת שהיתה בתולה אלמנה מן הנישואין אין לה טענת בתולים ולפ"ז לא קשיא וניחוש שמא תחתיו זינתה ולא יבא לב"ד ולא יתברר הדבר דע"כ יבא לב"ד שמתניתין מיירי שכנסה בחזקת בתולה וכשם שבכנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה דיש לה מנה לא חיישינן שלא יבא לב"ד דע"כ יבא לב"ד לערער על שלא מצא בתולה ה"נ במתניתין דע"כ יבא