פנים מאירות חלק א כב

דאבילות דרבנן וקריעה מדאורייתא ואזלינן לחומרא וכתב הרמב"ן שאינו נראה לו דהקריעה היא מדברי סופרי' כן איתא בב"י ותרי תמיהות תמה אני על דברי הגאונים אלו דהא אף אליבא דרשב"ג דסבירא ליה כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל מודה דבתוך שלשים לא הוה ודאי נפל אלא ספק נפל וכן אמרו בגמרא בהדיא הא לא שהה ספיקא הוי וע"פ זה כתב הרי"ף וז"ל הא לא שהה ספיקא הוי לגבי אשת אח דמחייבי כריתות הן אחמירו בה רבנן ולא ניבם אשת אח מספיקא דכל ספיקא דאורייתא לחומרא אבל לגבי אבילות אקילו בה רבנן וכן כתב הרא"ש דלא עבדינן כרשב"ג אלא להחמיר ולהצריך חליצ' לאשת ישראל ולענין אבילות דקי"ל הלכה כדבר המיקל באבל עכ"ל נמצא לפ"ז הא דלא מתאבלין על קטן דלא קים לן דכלו לו חדשיו טעמא אליבא דכ"ע דלגבי אבילות אקילו בי' רבנן משום דאבילות דרבנן ולפ"ד יש אומרים שכתב הרמב"ן שרצו לחייב בקריעה משום דקריעה דאורייתא א"כ למה אמרו שמת ביום שלשים אפילו תוך שלשים נמי נימא כן כיון דספק נפל הוא חייב לקרוע דכל ספיקא דאורייתא לחומרא ועוד תמי' לי' על הרמב"ן גופי' דהא נחלקו אבות עולם אם אבילות יום ראשון דאורייתא או לא כמו שהביא הטור בסי' שצ"ח והרמב"ן גופי' הכריע דאבילות יום ראשון דאורייתא א"כ למה לא השמענו דין זה דאבילות דיום ראשון נוהג בקטן שמת תוך ל' כיון דספיקא הוא אזלינן לחומרא וכן באנינות דאליבא דכ"ע אנינות דיום מיתה וקבורה דאורייתא דאסור בקדשי' ובמעשר א"כ בקטן שמת תוך ל' אליבא דכ"ע נוהג דין אנינות דכל ספיקא דאורייתא אזלינן לחומרא והפוסקים השמיטוהו משום דלא שכיחי אחר כתבי זאת עיינתי בספר תורת אדם להרמב"ן וראיתי שבאמת הי"א אלו רצו לחייב בקריעה אפילו תוך ל' וגם הרמב"ן מישב שם שאין אבילות ואנינות נוהגי' אפילו ביום ראשון ע"ש

הדרן למילתא קמייתא דהני תלתא דיני בקטן לענין יבום ובכור ואבילות בחדא קינא קיימי היכא דלא קים לן שכלו לו חדשיו ומת ביום ל' אפילו לאחר כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג לענין יבמה צריכה חליצה לחומרא ולענין אבילות אזלינן לקולא ולענין בכור אינו חייב בפדיון אפילו לרבנן דפליגי אדרשב"ג וסבירי להו דלא הוי בחזקת נפל דאזלינן בתר רוב יולדות דאינן מפילות מ"מ גבי בכור מודו דגזירת הכתוב הוא דבעינן ומעלה ואפילו אם כבר נתן לכהן ביום שלשים ומת יחזיר ואחר כתבי זאת מצאתי במג"א בא"ח סי' של"ט ס"ק ח' שחולק ג"כ על הב"ח בדין זה ושמחתי שהלכתי בעקבי ראיותיו וכן נלמד מדברי תשובות מחותני הגאון מוה' צבי אב"ד מאמשטרדם בשאלה קי"ד שדן שם על דין אחר שאין לדברים אלו שורש וענף מתלמוד אך מה שכתב שם להצדיק ספר יראי' שלפ"ד נמי קאמר לפדות לאחר ל' יום והמעיין בדברי הש"ך סי' ש"ה והב"ח סי' קכ"ה מבואר להדי' לשון ספר היראי' שפסק לפדות ביום ל' אחר שכלו כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג אבל כבר כתבתי שדברים אלו אין להם שחר ועוד דא"כ מצינו דמונין שעות לחדשי' ואמרינן במגלה דף ה' דאין מונין שעות לחדשים ואף שרש"י מפרש שם בענין אחר דנ"מ לענין גט משום דלענין בכור אין נפקותא דאף אם היו מונין שעות לחדשים לא הי' נפדה ביום ל' משום דגזירת הכתוב הוא דילפינן ג"ש חדש חדש ממדבר והתם כתיב מבן חדש ומעלה ש"מ אף שהוא בן חדש דהיינו שנשלם כ"ט יום ומחצ' ותשצ"ג אפ"ה בעינן ומעלה וזה ראי' שאין עלי' תשובה והשתא אמינ' בטח מי שידוע לו שנפד' ביום שלשים ע"פ הוראה זו אינו פדוי כלל וצריך פדיון אחר וה' יאיר עינינו בתורתו ויורנו דרך האמת כ"ד המתאבק בעפר רגלי ת"ח. מאיר

שאלה ד בדבר אשה שנשתטית ומשוגעת ואינה יודעת לשמור גיטה הסכימו הרבני הדור שישא אשה על אשתו וכבר נתפשטה הוראה זו בכל ישראל להתירו ע"י מאה רבנים כמבואר בפוסקים אכן ראיתי שגדול אחר מרבני אשכנז כתב וז"ל באם שתהי' משומרת ע"פ משפחתה שלא ינהגו בה מנהג הפקר מה טוב ובאם לאו יש לזכות לה גט ע"י אחר ע"פ דת ודין תורתנו הקדושה שתהי' נידונית כפנויה ולא כא"א ובזה נוח לי לזכות לה גט דווקא כי אין אפטרופוס לעריות והרבה יש לחוש לקילקולא ובפרט שהי' מבולבלת בדעתה אינה יודעת לשמור עצמה וכבר נתהוו קילקולים כאלו כמה פעמים על כן ראוי לעשות משמרת למשמר' בנדון זה עכ"ל ואני מתאבק בעפר רגלו כי לפע"ד נראה דתיקונה שרוצה הרב לתקן אותה הן הן תיקונה הן הן עיותה ותקנתה היא קלקלתה כי תלמוד ערוך הוא היפוך דבריו דתנן בריש פרק חרש נשתטית לא יוציא עולמית ואמרינן בגמרא דף קי"ג ע"ב אר"י דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוי אפיקחת בעל כרחה ומה טעם אמרו אינה מגורשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר ואסקינן דביודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה מיירי דאי גם אינה יודעת לשמור גיטה מיירי אף מן התורה אינה מתגרשת וכן הובא בטו' א"ה ריש סי' קי"ט מוסכם וכל הפוסקים וא"כ התקנה שרוצה לזכות לה גט ע"י שליח שתהי' מגורשת בקבלת השליח משום דזכות הוא לה שתהי' כפנוי' אדרבא זו היא חובת' שכל זמן שאגידה בבעל' לא ינהגו בה מנהג הפקר שכל אחד פורש מא"א ואם יזכה לה גט תהי' מופקרת לכל כיון שאינה יודעת לשמור עצמה ואם בשביל שכתב הרב שכבר נתהוו קילקולי' כאלו כמה פעמים אין זה כדאי לעקור תקנתא דרבנן המפורש במשנה להיפך ואף שהסכימו האחרונים באשתו מומרת לזכות לה גט ע"י אחר כנזכר בסי' א' ובסי' ק"מ באשה הנאסרת ע"י בעלה התם לא שייך הך חששא כיון שיש בה דעת לשמור עצמה ובמומרת כיון שהיא מופקרת בלאו הכי א"כ זכות הוא לה דמוטב להאכילה בשר שחוטה ולא בשר תמותה נביל' אבל בנדון דידן מי יקל ראשו נגד ש"ס ערוך בר מכל דין דאין דין זה ברור שתהי' מגורשת בקבלת השליח אף במקום דזכות הוא לה וכן כתבו כמה גאוני דורינו וגם אני כתבתי בתשובה אחרת שאין לסמוך כלל על זה ופשיטא בנדון דידן די"ל דחוב הוא לה דהא כל זמן שלא גירשה חייב במזונותי' ורפואתה כנזכר בש"ע סי' ע' ס"ד ובסי' קי"ט פסק רמ"א שכן עיקר א"כ אין בנו כח לעקור תקנתא דרבנן משום צד ויותר נראה להתירו ע"י מאה רבנים כמנהג המדינ' והיא תשב בבית המיוחד לה עד שירחמו עלי' מן השמים וה' יורנו דרך החיים

שאלה ה

נשאלתי הלכה למעשה באחד שנשא בתולה יתומה ביום ה' וביום השבת נפל קול הברה בעיר שעדיין לא בעל בעילת מצוה ובליל מוצאי שבת הי' להחתן איזה קטט עם קרובי הכלה ומחמת הקטט הלך החתן מבית הכלה ולן אצל אביו וביום א' הרבו עליו רעים אהובים ודברי על לבו וחזר לבית הכלה ונתיחד עם הכלה וביום ב' הוציאה אם הכלה הסדין ששכבו עליו ופרש' השמלה ואמרה אלה בתולי בתה והחתן אמר שהוא יודע בבירור שבליל ה' ובליל ו' בא עליה כדרך כל ארץ ביאה גמורה ולא מצא דם והאי דם לאו דם בתולים הוא וגם הוא מכיר בבירו' שאין זה הסדין ששכב עליו ושאלתי אותו אם כדבריך כן הוא הי' לך לפרוש ממנה אחר בעילת מצוה אף שלא מצא דם כמבואר בטי"ד סי' קצ"ג ועוד למה לא תבעת אותה מיד והשיב שהוא לא הי' יודע שצריך לפרוש אחר בעילת מצוה וגם לא היה יודע שדרכן של הבתולות למצוא דם אחר בעיל' מצוה רק לאחר שהלעיגו עליו שאין לו גבורות אנשים והייתי בוש להשיב לכל שבעלתי בעילת מצוה וספרתי כל המאורע לאבי והגדתי לו שאני יודע שבעלתי בעילה גמורה ואמר לי אבי אם כדבריך כן הוא היה ראוי למצוא דם בתולים מיד כי זה סימן לבתולה ואח"ז חזרתי לראות הדם שעל הסדין והכרתי שהוא מזויף שאין זה הסדין ששכבתי עליו ורצה לגרשה בלא כתובה כדין כנסה בחזקת בתולה ונמצא בעולה אפילו מנה אין לה והיא אמר' שלא בא עליה קודם ליל ב' כלל וכשבא עלי' בליל ב' הי' לה דם בתולים כדרך כל בנות ישראל הכשירות ואמרתי לעיין בדינם ואף לפום ריהטא נראה דיש ממש בדברי הבעל מהא דאיתמר ריש פ' התינוקת איתמר בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם ר' חנינא אמר טמאה דאם איתא דהוי דם בתולי' מעיקרא הוי אתי ורב אסי אמר טהורה דילמא איתרמי לי' כשמואל דאמר שמואל יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם ואידך שאני שמואל דרב גוברי' ואנן קי"ל כר"ח משום דשמואל לא שכיחי ולא מבעי' אם בעל ומצא דם ואח"כ בעל ולא מצא דם אפילו בתוך ד' לילות שנותני' לבתולה וחזר ובעל ומצא דם דלא תלינן בדם בתולים אלא אפילו אם בביאה ראשונה לא מצא דם ואח"כ בעל ומצא דם נמי אמרינן דם נדה הוא כמו שכתבו התוספות שם וא"כ לענין איסור באשת כהן או באשת ישראל שקיבל אבי' קדושין פחותה מבת ג' היה נאמן דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסור' א"כ ה"נ לענין כתובה דכל היכא דהי' נאמן לאסרה אסקינן דנאמן להפסי' כתובה אפילו בטענ' פתח פתוח דאינה טענה מבוררת וק"ו בטענה דמים דהיא טענה ברורה אך לאחר העיון לית בי' מששא בטענת הבעל דהך ברייתא לא מיירי אלא באם היא מודית לדבריו שבעל בזה אמרינן אם איתא דהוי דם בתולים מעיקרא הוי אתי אבל היכא דהיא מכחשת ואמרה שלא בא עלי' ורוצה לבררת דברים שתתיחד לפני עדים ובודאי ימצא לה דם בתולים נאמנת ולכך כתב הרמב"ם בפ' י"א מהלכות אישות דין י"ב וז"ל טען ואמר לא מצאתיה בתולה והיא אומרת לא בא עלי ועדיין אני בתולה בודקין אותה או חוזר ובועל בפני עדי' וכתב המ"מ דלמד הרמב"ם מהאי עובדא דאתי קמי' דרב"ג ובדקה שם שהושיבה ע"פ חבית של יין ורבינו לא כתב בדיקה זו בביאור משום דלאו דווקא זו ה"ה לאחרת עכ"ל ולמד הרמב"ם מדנקט בהאי עובדא עדיין בתולה אני ובעובדא קמא גבי הא דציוה ר"ג להביא הסודר ולכבסו במים דאמרה בתולה הייתי וכן בעובדא דשני בצורו' נקט נמי בתולה הייתי לשון עבר אלא ע"כ דהתם מיירי שמודית לדבריו שבא עלי' אלא אינה יודעת איך ומה נאבדו בתולי' רק שברור לה שהיתה בתולה ולכך אמרה בתולה הייתי אבל בעובד' דציוה להושיב' ע"פ חבית אמרה עדיין בתולה אני משמע שהיא מובטחת שעדיין ימצא לה בתולים דאל"כ שמודית לדבריו שבא עלי' אף שאומרת דילמא בא עלי' בהטי' מ"מ אי אפשר לה לידע בבירור ואיך היא מובטחת שעדיין היא בתולה דילמא נאבדו בתולי' ואף שהי' לה סדין