פנים מאירות חלק א יז

וכיון שכן איכא למימר דהני בעיי לא הוי אלא כששני זתים הם מתלקטים כו' אבל כשזית אחד קיים שלם ואחד מתלקט כו' כשירה היא משום דהוי ספק ספיקא ספק אם הזית שצריך שישתייר הוא אותו שהוא קיים ואת"ל שאינו זה אלא האחר שמא מתלקט כו' דינו כשלם או שמא אף כשאחד מהזתים שלם והשני מתלקט כו' איבעי' להן ולכך כתב הי' מפוזר מעט בכאן ומעט בכאן כו' הרי זה ספק כלומר עלה בתיקו ויראה לי שהיא אסורה כלומר אפילו אחד מהזתים שלם ואחד הוא מתלקט כו' וטעמו משום דא"כ לא הוי שתקי בגמרא מלפרושי דהנך בעיי לא הוי אלא בשני זתים מתלקטי' כו' עכ"ל משמע לפי פי' הב"י דאי ודאי דמבעי' לן אחד זית פשיט' דאסור' ואף שיש כאן ס"ס חדא דילמא אין באותו זית צד טריפות ואת"ל דאית בזית זה צד טריפות דילמא כיון דלא איפשט' אבעי' דילמא אינו מטריף בענין זה כשהוא מרודד כו' אלא ע"כ דאין זה חשוב צד ספק מה שנשאר בש"ס בתיקו וא"כ גבי גלודה דמבעי' לן אם ניטל אחד מג' מקומו' דהיינו ברוחב סלע על פני השדרה כו' ועלה בתיקו אמאי מכשיר התם מכח ספק ספיקא וחשיב אבעי' דעלתה בתיקו לחד ספק ומצטרף עוד ספק דילמא אין טריפות במקום הזה וצ"ע רב לישב דברים אלו לפי' הב"י

עולה מדברינו שאין דברי הט"ז עולים בבירור לדחות דברי רמ"א והב"ח והב"י שכולם הבינו בדברי הרוקח שאוסר אפילו בנימוק הכבד במקצת והנה הוראה זו מצוי' מאוד באותן אוזות שמלעיטין וניכר שבא מחמת חולי הלעטה ואם אמנם שאין בידינו לאסור לאחרים הואיל וכתוב בספר משאת בנימין שדנין זמן רב הלכה למעשה בכל יום שאין לאסור בנימוק הכבד והי' לדם אם נשארו שני זתים והיו שלימים מ"מ אומר אני שראוי לכל בעל נפש ובעל תורה להחמיר על עצמו ולחוש לדברי הגאונים המחמירים הואיל ויצא הוראה זו לאיסור מפומייהו דהנך רבוותא. ואתה המעיין בדברינו אלה יבין וישכיל כמה קולות גדולות שאנו מקילי' בהני אווזי וכמה ריעיתות נולדים ומתהווי' באוזות המלעיטי' ומן הראוי הי' לעמוד במנין ולגזור ולהחרים לבטל מנהג הזה מקרב ישראל ובודאי אם היו יודעים רבני פולין ואשכנז מכל הני ספק טריפות המתהווי' לרוב באותן אוזות היו מחרימי' ומנדי' וגוזרי' שלא לאכול משומן זה המביאי' ממרחקים מאותן אוזות כי גדולה המכשילה בשומן זה הנעשה בישובי' שאין בהם מורה הוראה להורות כהלכה ובפרט שרוב המקומות מחמירין בישב לה קוץ ואין סומכי' על הראב"ן וא"כ דומי' קצת אם היו מביאי' פאנצין של בני ריינוס למקום שנוהגין בו איסור בודאי אין היתר לאכלו א"כ ה"נ דכוותי' וכל בעל נפש ירחיק עצמו מלאכול מהני אווזות המלעיטין ובקרבו קדוש יאמר לו

ודיני וושט הואיל ואתא לידן נציגה לפניך שאלה קטנה מה שנשאלתי מן אחד מן החכמים וז"ל הנה לא איש דברים אנכי אך באתי לשאול מכ"ת בדבר המעשה שאירע בקהלתנו שאחד הביא לפנינו ראש של עגל שהי' פתוח וחתך לשנים וניכר כששחט הוושט עד עצם הראש ממש שהתחיל סמוך לראש ממש מן הקנה ושחט באלכסון ובאותו אלכסון שחט גם לוושט עד שהגיע האלכסון סמוך לראש ממש ואנן קי"ל הגרמה במיעוט בתרא טריפ' והוושט לא הי' לפנינו לבדוק אם הי' מתכויץ וגם אותה חתיכה של וושט שהיה מחובר בלחי ותוך הראש הי' נחתך לשנים ע"כ לא היה אפשר לבדוק וקי"ל כל ספק בשחיטה טריפה והטרפנו דהיינו בצירוף ב"ד צדק וגם שאר לומדים ומוחזקי' ומומחים יודעים הלכות שחיטה כולם היו מסכימים לדעת אחת להטריף מטעם הנ"ל והשוחט בא אח"כ ואמר שאין כאן בית מיחוש רק מה שדבוק בלחי הוא תורבץ הוושט ולא יותר כאשר איתא במהרי"ו שמפ' תורבץ הוושט מקום הדבוק בלחי עכ"ל

והנה אמרתי דדבר זה הוא פי' רש"י בחולין דף מ"ג ע"ב דאיתמר שם תורבץ הוושט רבא אמר במשהו ושמואל אמר ברובו פי' רש"י תורבץ הוושט מקום הדבוק בלחי אמנם צ"ל דהא דפי' רש"י מקום הדבוק בלחי לא בא לומר שעד כאן ותו לא רק שבכאן הוא התחלת התורבץ ועיקר מקומו הוא מקום הדבוק ומ"מ יצא קצת גם לצד הצואר ואת"ל דווקא ר"ל היינו לדעת שמואל שנותן סי' שם כל שחותכו ומרחיב הוא תורבץ הוושט אבל לדעת רב ביבי בר אביי שנותן שיעור יותר עד מקום שמתכווץ בודאי הוא יותר ממה שדבוק בלחי ואנן קי"ל לחומרא ורש"י ז"ל דמפרש דברי שמואל דאמר ברובו אבל לרב אין נ"מ דס"ל דאין הגרמה בוושט ולעולם נאסר במשהו כי אם לשמואל יש נפקא מיני' אבל לרב ביבי בר אביי שנותן סימן עד מקום שמתכווץ הוא יותר ממקום חיבורו בלחי וכן משמע מפי' רש"י שם שמפרש דברי שמואל כל שחותכו ועומד כו' עד אבל לצד הראש הוא מתקשה ע"ש ולשון לצד הראש לא משמע כלל שקאי על מקום חיבורו בלחי דהיינו באמצע הלחי אלא צ"ל ע"כ לא פחות מכלות חיבור הלחי אז מתחיל הוושט ורב ביבי נותן סימן יותר ועוד דאיתא שם דף מ"ד אמר רב וושט נתנו חכמי' בו שיעור מכלל דתורבץ הוושט לאו מקום שחיטה הוא וקאמר במשהו למעלה עד כמה אמר ר"נ עד כדי תפיסת יד וקשה אמאי פריך הגמרא ולמעלה עד כמה הלא יש סימן ידוע וניכר לכל מקום חיבורו בלחי ובכלות הלחי אין כאן תורבץ ושוב כל הצואר כשר לשחיטה אלא צ"ל דמקום המכווץ הוא בתוך הצואר ואין סימן זה ידוע כי אם אחר שחיטה אם הי' מתכווץ ומ"מ לא ידעינן איזה מקומן של זבחים שישחוט לכתחילה ע"כ פריך ולמעלה עד כמה ונותן סי' ידוע לשחוט לכתחילה וא"כ גבי דקה עכ"פ צריך להניח ב' אצבעות לצד הצואר כדעת בה"ג ע"כ לא נתתי מקום לדברי השוחט שרצה להתיר מטעם הנ"ל שמצא בשחיטות מהרי"ו הנ"ל כפי' רש"י ואמרתי לדידן ע"כ לאו דווקא והסכימו אתי לאסור

ושוב הלך השוחט ובא לחכם אחד והראה לו שחיטות מהרי"ו ופסק להתיר ואמר שאין מקום יותר ממה שדבוק בלחי כדע' השוחט הנ"ל וצוה לאכול וכן נעשה ע"כ ואכל הראש מה שהי' בעין בבית השוחט והתיר דבר שנאסר במנין והנה החכם הנ"ל לא ידע הענין רק מה שהראה לו השחיטות הנ"ל וכתבתי לו הטעם שנאסרו במנין כנ"ל שלא הי' מקום לבדוק וכיון שהי' קרוב עד סמוך לראש ממש עכ"פ ספק טריפה מטעם כל ספק בשחיטה ועוד הבאתי ראי' דאי ס"ד דתורבץ הוא מקום חיבור בלחי למה נותן רב ביבי סימן עד מקום שמתכווץ שהוא סימן שאינו ידוע לפני השחיטה היה לו ליתן סימן הידוע עד מקום חיבורו בלחי שניכר אף לפני שחיטה בכן בקשתי ממכ"ת שישיב לי תשובה וילמדני הדין עם מי עכ"ל השואל

וזה את אשר השבתי בעזרת השם הנה אף שהחכם עשה מעשה זר ותקע עצמו לדבר הלכה מ"מ אומר אני דהאמת יורה דרכו הטוב שמכ"ת הפריז על המדה ודברי מכ"ת אינם מובנים לי דמתחילה כתב שהטריף מטעם ספק בשחיטה ואחר כך הוכיח מן הש"ס מקושיות ודיקדוקים שתורבץ הוושט מגיע עד לתוך הצואר ולפי זה יש מקום בתוך הצואר שעומד במקומו ואינו מתכווץ וזה הוא תורבץ הוושט וכיון ששחט עד מקום סמוך לראש ממש א"כ ודאי טריפה לפי דברי מכ"ת ולמה תלה הטעם בספק בשחיטה אכן בענין עיקר הדין ק"ל דתורבץ הוושט מתחיל מיד מן מקום בית הבליעה סמוך לפי קנה ואם שייר שני אצבעות או ד' לפי' רש"י הוי מקום שחיטה אף שהוא בין הלחיי' ומה שמכ"ת רוצה להביא ראיה מדפי' רש"י בדברי שמואל אבל לצד הראש הוא מתקשה והיה נראה בעיני מכ"ת שלשון לצד הראש דנקט רש"י לא משמע כלל שקאי על מקום חיבורו בלחי דהיינו באמצע הלחי אלא צ"ל ע"כ לא פחות מכלות חיבור הלחי או מתחיל הוושט עכ"ל מכ"ת אבל אין מזה ראי' כלל דהא בפ"ק דף י"ח פי' רש"י במתניתין השוחט מתוך הטבעת בטבעת הגדולה שהיא עליונה לכולן קאמר שאין טבעת למעלה הימנה ושייר בה מלא חוט על פני כולה לצד הראש הרי להדיא דאף דהטבעת הגדולה עינינו רואות שהוא בתוך הלחיים אפ"ה פי' רש"י שלא הטה לסכין לצאת מן הטבעת לצד ראש וצריך לומר ע"כ לסימנא בעלמא נקטו רש"י דסימני הבהמה ממקום שמתחילים הסימנים נקרא לצד הראש אף שהם בתוך הלחיים וזה פשוט אצלי וברור ותדע דהתנא משער ממקום חיבורו בלחי ממקום הבליעה מיד דהא בש"ס לא נזכר מזה כלל שתורבץ הוושט דבוק בלחי ואמרינן למעלה עד כמה עד כדי תפיסת יד ואי לפי דברי מכ"ת דתורבץ הוושט מגיע עד לצואר הבהמה היה להם לפרש ולא לסתום דאיכא למיטעי ולומר דתפיסת יד הוא ממקום התחלת הסימנים ויתירו דבר איסור אלא ע"כ ברור דכל הני שיעורי ממקום שמתחילין הסימנים ולמטה ורש"י דנקט ממקום חיבורו בלחי לאו דווקא כל מקום הדבוק רק שבמקום דביקופ הלחי שם יש תורבץ הוושט ואח"כ מפרשינן עד כמה ממקום התחלת הסימנים הוי תורבץ ונתן רב ביבי שיעור דעד מקום שאינו מתכווץ הוי תורבץ ור"ל פירש דבריו שזה הוא עד כדי תפיסת יד ולמטה משיעור זה אף שהוא בין הלחיי' הוא וושט עצמו ובזה תתורץ מה שהקשה מכ"ת מאי פריך ולמעלה עד כמה נימא עד מקום חיבורו בלחי ובכלות הלחי אין כאן תורבץ דזה אינו קושיא כלל דהמקשה פריך למעלה עד כמה דאף מה שהוא בתוך הלחיי' בחיך שאין הכל קרוי תורבץ הוושט ולכך צריך שיעור שם עד כדי תפיסת יד א"כ אם לאחר שחתכו הראש לשנים ראו שהחתיכת וושט שהי' מונח בו הי' ארוך יותר מכדי תפיסת יד בריוח היה ראוי להכשיר הנראה לפי עניות דעתי כתבתי אהובו דמר הטרוד מאוד

שאלה ב

תשובה מהגאון המפורסם מהר"ר אברהם ברודא ריש מתיבתא דק"ק פראג ולע"ע אב"ד ור"מ דק"ק פרנקפורט

שלום לגברא רבא הרב הגדול המופלא כבוד מהר"ר מאיר נר"ו אב"ד דק"ק פרוסטיץ בימים שעברו קבלתי ג"י ואשר נדרשתי לשאלוני עבור ברבר שחכם אחד התירו כו' הנה מבואר בש"ע בי"ד סי' רמ"ב חכם שהתיר וחלה הוראתו אסור לחכם אחר לאסור ודלא כפי' הט"ז שפירש בדברי הרא"ש חלה הוראתו היינו שנעשה איזה מעשה להקל כגון שאכלו קצת ממנו או נתערב בדבר היתר וזו ליתא שהרי הרא"ש במס' עכו"ם אחר שכתב חל הוראתו אסור לחכם אחר לאסור ולפי זה האי עובדא דאסרו אחר שהתירו חכם אחד איירי ששניהם בבית המדרש היו יושבים עכ"ל ואי כדברי הט"ז מצי לאוקמי התם שלא חל הוראתו דהיינו שלא