פנים מאירות חלק א טו

אין חיוב לבדוק אחר ק"ד ה"נ דכותי' ואין אוסרין בדעבד כדעת גדולי בעלי הוראה שפסקו כן הלכה למעשה

אכן בדין ג' שזכרנו שנקלף מקצת מעור החיצון ובעור הפנימי יש נקב מפולש נראה דזה אסור אליבא דכ"ע דעכ"פ צריך לראות ולבדוק אם אינו ניקב נקב מפולש כמו שכתב הב"ח ואף לדעת דחשבו הך ריעותא באוזות דבאים מחמת חולי דהלעטה יש לאסור אף שכתבו התוס' ניקב זה בלא זה דכשר כשניקב ע"י חולי היינו דווקא כשאנו רואים בבירור שלא שלטה החולי בחיצון אבל היכא דליכא למיקם אמילתא אף לדעת התוס' הוי ספק דאורייתא. ונלמד מזה עוד הוראה היכא שנמצא שחין סמוך למקום בית השחיטה ונחלק השחין לשני חלקים חלק אחד לצד הראש וחלק השני לצד הגוף דראוי להטריף כיון דאי אפשר למיקם אבדיקה דילמא נקב מפולש היה ובמקום נקב קשחיט דהיכא דאיכא ריעותא כ"ע מודים דחיישינן שמא במקום נקב קשחיט ואין לומר דהא אנן דסמכינן אדעולא נכשיר נמי בהא ונימא נשחטה הותרה ואף שנולד הריעותא מחיים דהא התוספות הקשו מסוגיא דיבמות דמוכח שם דאף שנולד הספק משעת איסור מוקמינן אחזקתה וא"כ אמאי ניחוש לספק דרוסה ולשמא הבריא ותירצו דשאני דרוסה דשכיח ומשמע דבישב לה קוץ בוושט נמי שכיח ולכך חוששין וא"כ לדידן דסמכינן אראב"ן ודעמי' דמחלק בין דרוסה לחששא דהבריא משום דדרוסה שכיחא א"כ משמע דנקובת הוושט לא שכיחי אבל כד דייקת שפיר לאו מילתא היא דדווקא היכא דחזינן דלא ניקב נקב מפולש בזה אמרינן דלא שכיחא שינקב המחט לחוץ ויחזור לאחוריו ולכך לא חיישינן לשמא הבריא לא בוושט ולא בהמסס וב"ה אבל כל כמה דלא חזינן שלא ניקב מעבר אל עבר ונמצא בפני' ק"ד נולד לנו ספק מחיים דילמא הי' נקב מפולש וזה רגיל שהקוץ נוקב מעבר אל עבר ועוד נראה דהתוספות לא הקשו אלא אספק דרוסה וכן דייקי לישנ' דהתוספות דנקטי בסוף דבריהם וה"נ כי נשחטה נעמידנה בחזקת מה שהיתה קודם שנולד בה ספק דרוסה וי"ל דשאני הכא דדרוסה שכיחי עכ"ל ומדנקטי בקושייתם ותירוצם ספק דרוסה ושבקי החשש שמא הבריא ש"מ דלא הקשו מחשש דשמא הבריא כיון דספק נקובת הוושט הוי ספק נבילה ולא שייך לומר נשחטה הותרה דהוי כמו ספק בשחיטה ובי"ד סי' כ"ה כתב הב"י שכל זמן שהיא בחיים הרי היא אסורה משום אבר מן החי ומשום שאינה זבוחה ואינה ניתרת אלא בשחיטה כשירה הילכך אם לא נתברר לנו שנשחטה שחיטה כשירה הרי היא בחזקת איסור שאינה זבוחה וכמתה מאלי' דמי וצריך לבדוק עכ"ל א"כ ספק נקובת הוושט הוי ספק בשחיטה ולא שייך לומר נשחטה הותרה אלא דהראב"ן לא חשש לשמא הבריא דאין דרך הקוץ לחזור וכל זה אם אנו רואי' שמצד חוץ אין בו ריעותא אבל אם אי אפשר לבדוק מצד חוץ כמו בנדון דידן שנקלף העור החיצון כנגד נקב הפנימי אפילו אם נימא דהלקותא זו מחמת חולי בא מ"מ הוי ספק בשחיטה ולא אמרינן נשחטה הותרה ורבים נכשלים בזה בעו"ה

וראיתי בתורת חיים שחולק על הגה' רמ"א שכתב שנהגו להקל בישב לה קוץ בוושט אם אינו תחוב משני צדדים ואין קורט דם מבחוץ וכתב הגאון הנ"ל שאין לסמוך על מנהג זה בישב לה קוץ מיהו אותן שמלעיטין אוזות בגילגולי עסה שמיבשין בתנור ושכיח הוא שנמצא בתוך הוושט כמין שחין ובועות אם לא נמצא שום ריעותא בעור החיצון לא קורט דם ולא שום חלודה ולא שום לבנוניות כנגד השחין שבעור הפנימי יש להכשיר דלא דמי לקוץ שהוא חד ונוקב אבל הנך חלקין הם ושמין אותן בתוך המים בשעת הלעט' והוי ליה כניקב ע"י חולי היכא דליכא ריעותא בעור החיצון עכ"ל וזה הוא כדברי הט"ז מ"מ נראה דהחמיר מצד אחד והקיל מצד אחד באותן עיגולי' ואפשר שבעירו היו נוהגין לעשות עיגולים קטנים מקמח נקי והיו חלקין אבל במדינות מערין שעושין עיגולים גדולים מקמח שעורים עם הסובין שהוא חד ונוקב כקוץ שומר נפשו ירחיק מהלעטה כזו. וצריכין אנו עוד לברר הוראה זו היכא דמצינו שעור החיצון של הוושט מלא דם בקצת מקומות והדם אגור בתוך נקבי עור החיצון וכשגורדין הדם נראה החסרון בעור ובעור הפנימי אין בו ריעותא היכי נדיינא להאי דינא דהא בעוף הבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם דפסק בש"ע דחוששין לספק נקובה לבדוק המקום המלוכלך וכתב רמ"א דיש אוסרין כל עוף דצוארו מלוכלך בדם דחיישינן לנקובת הוושט ואין אנו בקיאין וכן המנהג עכ"ל והנה אף לפסק ש"ע דכתב לבדוק המקום המלוכלך היינו הקנה ולשחוט לקנה. לבד ולבדוק בפנים הוושט וכן משמעות הש"ך או אף אם נימא דנבדוק מבחוץ גם לוושט למ"ד דיש בדיקה לוושט אצל נקב מ"מ מודו דאם לא בדקו ושחטו לשני סמנים דאמרינן במקום נקב קשחיט דהאי דינא נובע מהאי בר אווזא דמסמס קועי' דמא דאתי לקמי' דרבא אמר רבא היכי נעבד נשחטיה והדר נבדקי' דילמא במקום נקב קשחיט כו' א"ל רב יוסף בריה נבדקיה לקנה והדר להפכוה לושט ולבדקיה הרי לפנינו דאם שחט לסימנים קודם בדיקה אליבא דכ"ע אמרינן דילמא במקום נקב קשחיט ואסורה א"כ לא גרע האי דם דוושט מדם דעור הצואר שאם הוא מלוכלך חוששין שמא במקום נקב קשחיט א"כ ה"נ בהני אווזות המלעיטין אותן שנשחטו הסימני' קודם הבדיקה ניחוש שמא במקום נקב קשחיט כיון דאיכא ריעותא לפנינו והט"ז כתב ס"ק י"ג וצוארו מלוכלך בדם פרש"י שנקרע הצואר מבחוץ משמע דאי לא נקרע הצואר אלא נמצא לכלוך דם אחר שחיטה סביב הוושט בפנים אין שום חשש בזה אפילו לדידן עכ"ל ונראה דווקא לכלוך דם ואחר שרוחצין הדם לא נשאר שום ריעותא בעור בזה אין שום חשש אבל היכא שהדם נגלד במכה בעור החיצון ולאחר שגורדין הדם נראה הנקב בעור החיצון זה לא עלה על דעת הט"ז להתיר דהא אף בתלישות הנוצות ויצא דם נהגו כל השוחטים להטריף ואף שקצת מקילין בזה מ"מ היכא דנקרע העור ודם יוצא מודים כ"ע דחיישינן וא"כ ק"ו בוושט גופי' אם ממסמס בדמא ואין לומר דילמא התם חיישינן שמא היה הוושט מנוקב נגד מקום הליכלוך ואף ששחט למעלה ממקום הליכלוך מ"מ כיון דזימנין דפשטא וגמדא י"ל דילמא במקום נקב קשחט אבל בנדון דידן דעור החיצון אצל השחיטה לא נראה בו ריעותא א"כ מהי תיתי להחזיק ריעותא ממקום למקום אך הא תינח בעור החיצון אבל בעור הפנימי נימא שהיה תחת עור החיצון בשעה שניקב וניקב. גם הפנימי אלא שבמקום נקב קשחיט וצריך לומר דלא מחזקינן ריעותא גם כי האי דווקא היכא שניקב זה שלא כנגד זה בזה חיישינן דילמא מתרמי בהדדי אבל לחוש דילמא איתרמי וניקבו שניהם אלא ששחט במקום נקב זה לא חיישינן. עוד נמצא לפעמים בעור הוושט כשקולפין אותו כמין אבעבועו' קטנות ודקות מאוד כמו גרגרי חרדל והם לבנים נראה אם לאחר שגורדין אותם לא נשאר שום ריעותא בעור יש להכשיר דזה ניכר שבא ע"י חולי ואם קולפין הוושט ונראה שהבשר שתחת הנקב נעשה כמו צלקת ולפעמים נמצא לאורך הוושט כמו גידים לבנים ביותר וקשים הם יותר מן העור הוושט יש להורות לאחר שיגרוד הצלקת זה או גידי' אלו נשאר הבשר שתחתיו שלם בלי ריעותא יש להכשיר לפי המנהג דסמכו אדעולא אך לפעמים נבלע רושם הצלקת תוך עומק הבשר הרבה יש להטריף כי האי דבודאי נראה לעין כל שעלה הקרום מחמת מכה ולא הוי קרום ודע היכא דנראה שעלה בו קרום מחמת מכה אף השומן שבוושט אינו סותם חדא דהוי כמו שומן שעל הכרכשתא כיון דעשוי קרטין אף דהוי חלב טהור אינו סותם ה"נ דכוותי' ועוד דרוב פעמים נמצא השומן לצד עור החיצון וי"ל דשומן זה נקלף ממפרקת וכמו שבשר המפרקת אינו סותם נקובת הוושט ה"ה שומן שלו וזה פשוט וברור. ובדין שניהם לבנים זה מצוי באותן אווזות המלעיטים ששניהם לבנים בתכלית הליבון ויש לפקפק בזה כי קצת רוצים לומר שמחמת רוב השמנונית נהפכו ללובן ואני אומר מי מפיס דבר זה דילמא מחמת חולי הלקותא דהלעטה נתהפכו והסכימו רוב הפוסקים בזה כדעת הרא"ש וסייעתו דמטריף דלא דמי לניקבו זה שלא כנגד זה דבנקב קטן חברי' מגין עליו אבל כאן שכולו לקוי אינו מתקיים על ידי שני וכן כתב הב"ח ז"ל אכן לענין הלכה נקטינן להחמיר אפילו היכא דאיכא הפסד מרובה וכן פסק הרוקח ובאו"ה שער נ"א וכתב מהרש"ל בהגהותיו הא דהרא"ש אוסר בשניהם אדומים או שניהם לבינים פי' בכולה לבן או בכולה אדום אבל במקצת לית לן בן ואם נתחלפו ברובו צ"ע והב"ח כתב דרובו הוי ככולו כמו בכל התורה והט"ז כתב שלא להחמיר אלא בשניהם אדומים אבל לא בשניהם לבינים דמה ליקוי יש כאן ופסול המראות לא תמצא אלא בריאה א"כ שומעים אנו דברי המקיל בהני אווזות ונלמוד מדברי הב"ח דכתב דרובו ככולו באם שעור הפנימי רובו ככולו לקוי בשחין ונקבים וכמעט שנרקב העור הפנימי רובו ככולו ואף שעור החיצון שלם בלי ריעותא יש להטריף דכיון דרוב העור הפנימי הוא לקוי אינו מתקיים ע"י שני וזה מצוי לרוב בהני אווזות שמלעיטין אותם ואין אומר ואין דבר. ובדין תורבץ הוושט ראיתי רבים נבוכים ונותנים דבריהם לשיעורין באשר שנהגו לבדוק באותה חתיכה וושט הנשאר לצד הראש ולפעמים נמצא גם שם שחין ולקותות וכשמוצאי' נקבים סמוך ונראה למקום בליעתה אומרים שנקבים אלו הם למעלה מתורבץ הוושט ועוד דאין להטריף כיון דדבוק שם הוושט בין הלחיים והוי סתימה דמעיקרא ואני אומר חלילה לנו לזלזל בשעורין דאורייתא חדא דזה לא הוי סתימה כיון דפעיא ביה גמדא ופשטא וא"כ זמנין יוצא נקב זה חוץ לבין הלחיים ועוד דרש"י פי' תורבץ הוושט מקום דיבוקו בלחי ואפ"ה סבר רב במשהו וקי"ל כוותיה א"כ אין להכשיר אלא אם נמצא שחין בתוך החיך ומקומו ידוע שהוא נמוך מעט מעור הוושט ואין לו אלא עור אחד וגם לבן ובהיר הוא יותר מן עור הוושט ומיד כשמתחיל הקנה ונראה פי הקנה מתחיל ג"כ תורבץ הוושט ונקובתו במשהו ולא מהני שם שום סתימה כמו שאינו מהני לגבי וושט עצמו ע"כ יש להזהיר לפעמים השחין גדול ואף שעומד בתוך החיך מ"מ מתפשט גם לתורבץ הוושט יש להטריף אפילו במשהו וכן שמעתי מזקני הדור שהורה כן הלכה למעשה רבן של בני הגולה הגאון מהר"ר העשיל ז"ל ובדין ק"ד של וושט נראה דווקא ק"ד שדם קרוש קצת אבל מראה אודם בעלמא לית לן בן וכן לפעמים ניקב עור הפנימי ובתוך הנקבים נקרש הדם וע"י כן נראה מראה אודם בעור החיצון ולאחר שגורדין הדם אין בו ריעות' בעור החיצון רק מראה אודם בעלמא נראה דזה אינו מזיק כלל ונוהגין להכשיר

עוד מצוי באותן אוזות שנימוק הכבד והיה לדם וכתב רמ"א בסי' מ"א אע"פ שנשתיירו שני זתים טריפה דסופו לרקוב הכל ודבר זה