פנים מאירות חלק א יד

היכי דהתם פסקו הפוסקים דחיוב לכתחילה לבדוק אחר ק"ד ואם נמלח או הודח פסק רמ"א שלא להקל אלא בהפסד מרובה א"כ בוושט נמי אף אם נימא דהכי עיגולי' לא חשיבי כקוץ מ"מ כ"ע מודים היכא דניכר ק"ד מבחוץ דחיישינן שמא ניקב מעבר לעבר וא"כ איך שורי' הוושט במים ואין חוששין שמא יעברו המים הק"ד ולהאיר עינן מוכרחי' אנו להעתיק מקור דין זה כתוב בטור י"ד סי' מ"ד בשם הר"פ אם מלחו או הדיחו אפילו אין ק"ד עליו אסור דחיישינן שמא עבר ע"י מליחה או ע"י הדחה עכ"ל והסמ"ק מביא ראיה מפ"ד דע"ז דף ל"ב ת"ר עורות לבובין אסורין בהנאה כשקרוע בו קרע עגול כנגד הלב ויש עליו ק"ד דבידוע דמחיים נקרע לשם ע"ז אבל אין עליו ק"ד מותר דאחר שהפשיטו אירע בו כך ולא לשם ע"ז וקאמר רב הונא לא שנו אלא שלא מלחו אבל מלחו אסור אימור מלח העבירתו דלפי זה אם נמצא מחט משני צדדים לאחר מליחה מיתסר אפילו בלא ק"ד דאין סברא לחלק בין עור לדבר אחר ושמא הוא הדין בהדיחו והא דלא נקט גבי עור והדיחו היינו משום דדרך למלוח העור בלא הדחה עכ"ל הרי לפנינו דלא ברירא ליה האי מילתא דהדחה מעביר ק"ד דלא נזכר בש"ס אלא בנמלח רק כתב בדרך שמא ה"ה בהדיחו וא"כ הבו דלא להוסיף עלה דדיוקא בדרך הדחה קילוח המים מעברי' הק"ד וגם רגילי' לשפשף בידים משום דם בזה חיישינן שמא העביר הק"ד אבל במונח תוך המים אין המים מעברים הק"ד מ"מ לכתחילה יש למחות בידם דדוחק הוא לחלק בכך: ועוד חל עלינו לבאר ג' ספיקות אחד אם נאבד הוושט קודם שהביאו לפני המורה ועוד נשאלתי הלכה למעשה שהוציאו הוושט והפכוהו וראו שהיו בו לקותות בעור הפנימי אך ידוע להם בבירור שלא היה נקב מפולש בעור הוושט רק לא דקדקו לראות אחר ק"ד וקודם שנשלח אלי נאבד הוושט ועוד נשאלתי לאחר שהוציאו הוושט ואגב מישמוש הידים נקלף מקצת עור החיצון מהוושט ובעור הפנימי ניקב נקב מפולש ובעור החיצון אי אפשר למיבדק שנקלף מעור הפנימי ונאבד. ונראה לי דשלשה הוראות אלו נפשוט מהכרעת הב"ח בסי' מ"ח היכא דמחט תחובה בכרס וקודם שנבדקה אם נקובה משני צדדי' נטלה ממנו ולא ניכר מקום נקיבת וגם אם אי אפשר למבדק אחר ק"ד פסק הרשב"א בתשובה סי' י"ג לחומרא והיינו טעמא כיון דאיתרע לה לחזקת הכשר שלה דהיתה בה מחט תחובה איכא ספיקא מעיקרא באיסור דאורייתא קאי שמא היה נקב מפולש ואסורה אבל בדידעינן דלא ניקב אלא מצד אחד אלא דהיה צריך בדיקה מבחוץ כדי לאסרו אם היה נמצא ק"ד מבחוץ נראה דאף הרשב"א מודה בזה דאין מוציאין אותה מחזקת כשרותה מיהו המעיין באותה תשובה יראה דס"ל להרשב"א אף בניקב מצד אחד אם הודח או נמלח אסורה וכן הוא באו"ה שער נ"א סי' י"א וכן פסק הב"י בש"ע מיהו מדינא נראה דליתא להך חומרא אלא בנמצא ק"ד וניקב מב' צדדים וכ"כ מהרש"ל דאין להחמיר במלחו או הדיחו אא"כ ניקב משני צדדים וכן פסק בתשובת בן לב ויש להורות היתר כהלכה היכא דאיכא הפסד מרובה וכן פסק הרב בהגהות ש"ע והכי נקטינן עכ"ל

והנה הרב הב"ח כיון כאן להלכה ברורה דלא עלה על שום פוסק בעולם היכא דהמחט תחוב באחד מן האברים שלא יהי צריך בדיק' אם ניקב נקב מפולש כיון דאיכא ריעותא לפנינו אף הרא"ש והרמב"ם מודים דחיוב לבדוק אם ניקב נקב מפולש א"כ בדין הראשון אם נאבד הוושט ולא נודע בו שום ריעותא נראה להכשיר ואף דיש תקנה בעיר לבדוק אחר נקובת הוושט משום דשכיחי יותר מסירכת הריאה ובריאה כתב רמ"א בסי' ל"ט דיש מחמירין בנאבדה הריאה נראה דדוקא בריאה מחמירין משום דשכיחי בי' סירכות ואין סירכא בלא נקב אבל גבי וושט דכתב רמ"א דשכיחי יותר היינו לקותו' הוושט שכיחי יותר אבל יש הרבה לקותות שלא ניקב נקב מפולש אלא דתיקנו לבדוק לברר איסורו והיכא דנאבד איכא ס"ס דילמא לא הי' בוושט זה שום ריעות' ואת"ל היה שמא לא ניקב נקב מפולש אבל בריאה אם נימא שהי' בה סירכא אסורה מיד דאין סירכא בלא נקב דאי לא תימא הכי איך מצאו ידיהם ורגליהם אותן הקהלות שאינם בודקים אחר הוושט וכי לא רצו לכנוס ח"ו בגדר החכמים שגדרו וגזרו על בדיקות הריאה וה"ה הכא אלא ע"כ כדכתיבנ' והוראה זו כבר יצא להתיר מכמה חכמים מפורסמים ובהנחה זו יש לישב ג"כ שאלות הראשונים ששאלו למה מכסים הדם בהני אווזות פטומו' תחילה קודם בדיקות הוושט וגבי חיה אין מכסי' אלא לאחר בדיקת הריאה ולפי מה שכתבנו אין כאן קושיא דהתם ריעות' דסירכא היא בודאי טריפה דאין סירכא בלא נקב אבל בהני אווזות נהי דריעותות דלקותות שכיחי מחמת הלעטה מ"מ יש הרבה לקותות דכשירות וכמעט ע"פ הרוב הם כשירות ולכך לא החמירו לענין כיסוי הדם ומכסין מיד וכמדומה שכך כתבו בתשובות האחרונים וזה פשוט וברור להתיר אלא אפילו בנדון השני שהי' בוושט ריעותא בעור הפנימי וידעו בני הבית שלא ניקב נקב מפולש אלא דלא בדקו אחר ק"ד הא הכריע רמ"א והב"ח בנמצא קוץ מצד אחד כיון דהבדיקה אינו בא אלא כדי להוכיח על איסורו אי משתכח ק"ד מבחוץ והיכא דאין שם בדיקה דמלחו או הדיחו אין כאן הוכחה לאיסורו ובהתירו הוא עומד דכיון דלא ניקב אלא מצד אחד לא מחזקינן איסורו לומר דילמא הוי עלה ק"ד מבחוץ עכ"ל הב"ח א"כ ה"נ דכוותי' דלא מחזקינן ריעותא דילמא הי' ק"ד ויש להתיר בהפסד מרובה ולעני בדבר חשוב: וראיתי שהגאון הט"ז רצה להביא ראי' מן הש"ס דחיוב לבדוק אחר ק"ד ממעשה דרבי בחולין דף נ"א דאיתא התם שבא לפניו מחט שנמצא בעובי ב"ה מצד אחד והפכה רבי ומצא עליה ק"ד וטרפה ואמר אם אין שם מכה יוצא לחוץ דם זה מנין ואמר אביי שאין כאן חידוש דמתניתין היא המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ וקשה דילמא אשמועינן חידוש גדול שצריך לבדוק אלא ע"כ דדבר פשוט לאביי כיון דלמתניתין טריפה בניקבה לחוץ וכל שיצאת לצד אחד חיוב עלינו לבדוק ושפיר הקשה לו דזה נמי פשוט ממתניתין וע"פ הוכחה זו פסק להחמיר בנמלח והודח ואני מתאבק בעפר רגלו ואומר שיש תיובתא לדבריו מהא דפירש"י ששמע שקצת מפרשים הא דאמר עולא ישב לה קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא לשון ניקב דפריך מ"ש מספק דרוסה דמצרכינן ליה בדיקה והכא לא אפשר למיבדקה דנקב משהו בעור החיצון בוושט לא מינכר לכ"ע ואם איתא דמוכח מפשטי' דמתניתין כל היכא דניקב מצד אחד חיוב לבדוק אדמקשי' ליה לעולא מספק דריסה דהוא פלוגתא דרב ושמואל בדף נ"ג היה לו להקשות מהאי מתניתין דריש אלו טריפות ועוד אי ס"ד דחיוב לבדוק אחר ק"ד אמאי היה מתמיה אביי על האי צורבא מרבנן דאמר מעשה בא לפני רבי במחט שנמצאת בעובי ב"ה מצד אחד וטרפה עד שאמר לו אימא לי גופי' דעובדא היכי הוי כו' מאי קשיא לי' דילמא בדק רבי ומצא ק"ד ולכך הטריף אלא פשוט וברור דאין חיוב לבדוק אחר ק"ד כיון דעינינו רואות שלא ניקב נקב מפולש והאי עובדא דרבי נמי הי' בענין זה שלא היתה המחט נראה מבחוץ כפרש"י שם והשואל סבר שלא ניקב לחוץ והפכה רבי לשון דעבד הוא כפי' הב"י ומצא ק"ד והטריפה ולכך אמר אביי דזה מילתא דפשיטא דאם בדעבד אם מוצא ק"ד דהוי כניקב לחוץ ומתניתין היא דטריפה אבל לעולם אם אנו רואים שלא ניקב אלא מצד אחד אינו חיוב לבדוק אחר ק"ד אלא דעיקר חיוב לראות אם אינו ניקב משני צדדים ולפ"ז בנמלח והודח ורואי' שלא ניקב אלא מצד אחד ואף דאי אפשר למבדק בתר ק"ד כדאי הוא רמ"א וכל הנך רבוותא דמכשירי לסמוך עלייהו אפילו שלא בשעת הדחק ואין להקשות למה באמת בספק דריסה קי"ל דצריך בדיקה ולמה לא אמרינן דחיוב לבדוק אחר ק"ד זה אינו קושיא כלל דלא מבעי' לפי' הראב"ן ודעמי' דלא חייש שמא הבריא דפסק כעולא וע"כ טעמייהו דלא דמי לספק דרוסה דשכיחא ויש רגלי' לדבר וא"כ כיון דלא חייש לשמא הבריא שניקב המחט לחוץ ונתרפא תו לא מצרכינן לבדוק אחר ק"ד דמסתמא לא ניקבה לחוץ אלא אפילו להחולקין עליו וסבירי להו דחוששין שמא הבריא וע"כ בוושט אפילו בישב בלא ק"ד נמי חוששין שמא הבריא ובהמסס ובית הכוסות לא חיישינן שמא הבריא וע"כ צריכין אנו לומר הטעם כמו שכתב ר"ת דדוקא גבי וושט חיישינן שמא הבריא דפעי' ביה וגמדה ליה ולפעמים שחוזר המחט אבל בהמסס אם הבריא לא היה המחט חוזר לתוכו וכן כתוב בהגהות אשרי דבהמסס וב"ה וקורקבן אדרבא האוכלין והמשקין דוחין אותם לחוץ ולא לאחוריו. ולפ"ז ע"כ הכא שאני מכל ריעותא דעלמא משום דהמחט גופי' מברר לנו שלא ניקבה לחוץ דאם איתא דניקבה לחוץ לא היה המחט חוזר לאחורי' ולכך כל היכא דליכא למיבדק אחר ק"ד כגון בנמלח והודח לא מחזקינן ריעותא דאפילו לכתחילה הי' נראה דאין צריך לבדוק אחר ק"ד כיון דלא ניקבה לחוץ מסתמא לא חזרה ולא דמי לספק דרוסה דאין לנו שום הוכחה וראיה להוציא מידי ספק ויצא לנו מזה הא דמביא הט"ז בסי' מ"ח ס"ק י"ח בשם תשובות מהר"י בתינוק שהרגיש בפיו בשעת אכילתו שיש מחט בקורקבן ואסר הכל מיירי בענין זה שלעס' התינוק ואי אפשר לראות עד היכן ניקבה המחט וזה ספק דאורייתא אבל אם חזינן עד היכן היא תחובה לא מחזקינן ריעותא דניקבה לחוץ או שמא הי' בה ק"ד דמסתמא אמרינן דלא חזרה המחט לאחורי'. וזה נראה לי שהוא ג"כ טעמי' דהרי"ף גבי המסס וב"ה דלא כדעת המפרשים שעמי' משום דעובי ב"ה הוא עב לכך לא חיישינן שמא הבריא דהא הרי"ף מכשיר אף בהמסס דלא כרש"י ולא חיישינן שמא הבריא אלא ע"כ דטעמא דדוקא בוושט חיישינן שמא הבריא משום דפעי' בי' ופעמים שחוזר המחט אבל בהמסס וב"ה מסתמא לא הי' המחט חוזר לאחורי': ויש לי עוד איזה הערה לדעת דפסקו כעולא דלא חיישינן שמא הבריא ונתרפא ק"ו גבי המסס וב"ה דלא חיישינן שמא הבריא וא"כ באותן מקומות שמלעיטין העופות סמכו אדעולא א"כ נסמוך נמי גבי המסס להתיר אם ניקב מצד אחד ורמ"א כתב להחמיר באין הפסד מרובה ואם נתיר כאן וניקל גבי וושט הוי כתרי מילי דסתרי אהדדי ונראה לומר דהא ע"כ דעת המחמירין הוא דעת רש"י דמפרשי התוס' לפירש"י דאוסר בהמסס בניקב מצד אחד דחשש שמא ניקב לחוץ ונתרפא א"כ אמאי פי' רש"י גבי בר אווזא דמסמס קועי' דמא דספק נקובה הוי ואמרינן שם דוושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים ואי חייש רש"י לשמא הבריא ונתרפא א"כ בוושט נמי ניחוש ואפילו בפנים נמי אין בדיקה אלא ע"כ צריכין אנו לומר דדווקא גבי המסס דאין לו אלא עור אחד ודק מאוד בזה חיישינן שמא הבריא אבל בוושט שיש לו שני עורות לא חיישינן שמא הבריא ולכך אף אנן דסמכי' אדעולא בושט אבל בהמסס מחמרינן כדעת רש"י משום דאין לו אלא עור אחד ולפ"ז בוושט אם ניקב עור הפנימי וגם קצת מעור החיצון היה ראוי להחמיר באין הפסד מרובה כמו גבי המסס ושמעתי שכמה רבנים נוהגים כן בהוראה באם שלטה הלקותה גם בחיצון מטריפין אותו. הדרן למילתא קמייתא לנדון שלפנינו דאף אם היה לקותא בפנים אלא שידעו בבירור שלא שלטה הלקותא בחוץ רק לא ראו אחר ק"ד לדידן דסמכו בהני אווזות אעולא א"כ וושט שוה להמסס ובית הכוסות לכל מילי וכי היכי דסתם