פנים מאירות חלק א קמה

בידים ולכך תני ב"ח לאשמועינן דאף ב"ח כל היכא דמתכוון להפרישן אסור משום גזירה ולפ"ז הא דכתב הב"י על דברי הרשב"א שזה דעת ר"ת אינו אלא לסוף דבריו דפירש ממילא שרי אבל בתחילת דבריו ודאי פליגי דלר"ת אף במתכוון למיכבשינהו ואף שיפרשו בפניו שרי דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע ע"כ נראה לי להלכה כיון דדחיית הרא"ש לדברי ר"ת והשאלתות אינו אלא משום קושית הר"י וכיון דזכינו לאור עולם הוא הרשב"א שמתרץ קושי' הר"י והר"י גופי' רצה לישב דר"ת ע"כ דברי ר"ת שרירי' וקיימין ושרי למיכבשינהו כי היכי דניידי דהר"י הסכים עמו ואף בשאר איסורי' דלא אפשר דניכבשינהו מ"מ כיון דהרשב"א בשיטת ר"ת עומד הילכתא כוותייהו דשרי לבד אם פירש לפנינו דאסור דהוי כלקח מן הקבוע והשתא תמי' לי על הרב הגאון הט"ז דכתב בספרו ס"ק ז' לאחר שהשיג על ר"מ וז"ל והנראה לע"ד נכון דע"כ לא פליג ר"י על ר"ת כו' משום דבזה ס"ל לר"ת דבחולין שרי אפילו בכהאי גוונא אפילו פירשו לפנינו רק שלא יפזר אותם בידים כו' אבל מ"מ אם ניידו כולם בזה מותר מן הדין רק משום גזירה שמא יקח מן הקבוע כדאיתא שם בגמ' כו' ומאוד תמוהים לי דבריו מנ"ל לחלק בהכי דהאי גזירה שמא יקח מן הקבוע מוזכר בש"ס בהא נימא דסבר ר"י דלא גזרינן בחולין וגזירה אם פי' אחד שלא בפנינו לא נזכר בש"ס אף גבי קדשים בהא גימ' דגזרינן ומה לנו להוסיף גזרה חדשה שלא נזכר בש"ס ואף אם נאמר שסתמן כפירושן דמי דגזרינן אף אם פי' אחד שלא בפנינו שמא יקח מן הקבוע דאל"כ א"כ אמאי ימותו כולן נימא ירעו אבל מ"מ קשה על הטור מי דחקו לפרש כן אי קודם שחזר ר"י לישב דברי ר"ת וכשיטת התוס' בפ' ג"ה קשה הא הם דחו דבריו משום דקשיא להו הך טבעת דע"ז ואי אמרינן דלא פליג ר"י על ר"ת בב"ח א"כ אין כאן קושיא מהך דע"ז כיון דהתם אי אפשר למיכבשינהו ואי לאחר שחזרו לישב דברי ר"ת קשה פשיטא מי דחקו לרבינו הטור דר"י פליג בחדא ומודה בחדא ובר מכל דין איך קאמר בדברי ר"ת שכתב ואם פירשו יחידי' לפנינו סבר ר"ת דמותר הלא לפ"ד יקשה עליו קושיא חזקה מפ"ק דפסחים ומסתמא קבוע דרבנן כקבוע דאורייתא דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ועוד מפשיט' לשונו לא משמע דסבר ר"ת דאם פירש לפנינו שמותר אלא לדעת הרשב"א היכא דניידי כולן ודוק וה' יאיר עינינו באור תורתו ויחזיר בימינו לציון שכינתו אמן כ"ד הנחוץ

מאיר בהר"ר יצחק ז"ל חונה בק"ק שידלאווצי

שאלה קז

נשאלתי מי שנוהג איסור חדש אי שרי לשתות דבש שקורין מע"ד מחשש שמרים ואף שמבשל דבש אחר שהחמיץ הדבש בשמרי דבש מ"מ כיון דדבש ראשון החמיץ משמרי שכר והוי דבר המעמיד

תשובה לזה דלכאורה יש לדמות דין זה להא דהביא בעל מגן אברהם בהל' פסח סי' תמ"ב ס"ק ט' בשם הרמב"ן וז"ל והרמב"ן כתב בסי' ח' מעשה באחד שבישל דבש והחמיצו בשמרי דבש שבישל כל השנה ודבש הראשון שבשל היה מחומץ בשמרי שכר וזה שבישל עתה היה רביעי או חמישי לו והתיר רבינו יעקב להניחו עד אחר הפסח ולמכרו דלא קניס ר"ש בחמץ שעבר עליו הפסח אלא היכא דאיתי' בעיני' ונפלאתי על דבריו דהכא כיון דמעמיד חשוב כאלו הוא בעיניה ועוד דלא שרי ר"ש אלא כששהא חמץ ואחר הפסח נתערב אבל כשנתנו לפני פסח אסור לשהותו עכ"ל א"כ נשמע מזה דאפילו זה הדבש היה חמישי לזה שנתחמץ בשמרי שכר אסור א"כ בנדון דידן נמי כן הוא אבל אחרי העיון יש לי תימא רבה על זה דכתב הב"י בטור י"ד ס"ס קט"ו וז"ל כתב רבינו ירוחם בנ"ה ח"ה בעל העיטור פירש הא דתניא חמצן של עוברי עבירה מותר מיד מפני שמחליפין פירוש מפני שמחליפין את השאור וע"י תערובות הוא ומותר אבל חמצן של כותיים אסור עד לאחר שלשה אפיות כדקתני התם של נחתומין לאחר ג' שבתות מפני שמבטל הוא עכ"ל ויש ללמוד מכאן במי שעבר והעמיד חלב בחלב חמץ של גוים ולקח חלב זה והעמיד חלב אחר ומאחר אחר שמותר ליקח מחלב שלישי זה להעמיד בו חלב אחר ואוכלו דלאחר שלשה פעמים כבר כלה חלב של גוים וכן הביאו בסי' קי"ב א"כ ה"ה כאן דאם אותו דבש הוא רביעי לדבש שנתחמץ בשמרי שכר מותר הן לענין חדש הן לענין פסח מ"מ לא מלאני לבי להתיר לשתותו בפסח אבל לשהותו נראה דמותר כנלפע"ד

שאלה קח

שבת דף קמ"ד ע"א גמרא שלא לרצון בסתמא פי' רש"י ד"ה שלא לרצון אי ר' יהודא קאמר לה קשי' ואי רבנן קאמרי כ"ש טהורים לר' יהודא דהא מידי דלרבנן משקה הוא לר"י לאו משקה וכ"ש מידי דלרבנן לאו משקה כו' וה"ה דהוי מצי למימר נמי זתים וענבים וכו' אלא הא אלימא לי' לאקשוי כו' יש לדקדק בדברי רש"י הי' לו להקשות על רבנן מתותי' ורימונים דסברי אף לאוכלים אסור א"כ הקושיא זו יותר אלימתא מדרמי דר' יהודה תותים ורימונים וכ"ת דאין כאן קושיא על רבנן דמצינו למימר דברייתא זו ר' יהודא היא א"כ קשה מאי אמרו לו דילמא כרבנן סבירא לי' אלא ע"כ מדאמרי לי' סלי זתים וענבים יוכיחו ש"מ דכן הוא הילכתא אליבא דכ"ע א"כ הדרא קושיא לדוכתה ולפ"ז יקשה נמי על רש"י לעיל דפי' אי רבנן כו' איך אפשר לומר דרבנן קאמרי א"כ תקשי ליה אליבא דרבנן ועוד דע"כ הילכתא כן הוא דאי איכא מאן דפליג עלה איך קאמרי סלי זתים וענבים יוכיחו דילמא סבר כאידך מ"ד דאליבי' בסתמא נמי טמא מלבד זה דחוק פי' רש"י דמוכרחי' אנו לומר דאמר לא ניחא לי הוי גילוי דעת טפי מהכניסו לאוכלין א"כ בסלי זתים וענבים אם אמר לא ניחא לי שרי בשבת וזה לא מצינו בשום פוסק לחלק בהכי

ע"כ נראה לי ברור פירושא דשמעת' ומובטחני שכל תלמידי דבי רב יאמרו שכוונתי דרך הישר בשיטה זו באין גימגום כלל דהא ע"כ צריכין אנו לומר מעיקרא דס"ד דפליגי רבנן בשאר פירות ואף דלא ניחא לי' סברי רבנן כל משקה שזב בשבת הוי בכלל משקין שזבו שגזרו דילמא יסחוט א"כ אין ענינו כלל למשקין המכשירין דאף דהתם היכא דלא ניחא לי' לא חשיב משקה להכשיר מ"מ הכא אף בשאר פירות דאין מכשירין ולא ניחא לי' אפילו הכי גזרו משום שמא יסחוט א"כ מצינו לומר לבסוף דמסיק שמואל ומודו רבנן בשאר פירות דמותרין כר"י משום דלא ניחא לי' ש"מ בזתים וענבים ותותים ורימונים טעמייהו משום דניחא לי' א"כ יש להקשות אף לרבנן ממתניתין דמכשירין כמו לר' יהודא מ"מ נראה לי דיש לחלק דהא טעמא דר"י דמודה לרבנן בזתים וענבים כיון דלסחיטה נינהו יהיב דעתי' פי' רש"י כי אתי לידי משקה יהיב דעתי' למהוי ניחא ליה בהכי א"כ מצינו לומר דזה נמי טעמא דרבנן משום דאח"כ יהיב דעתי' אבל באמת מתחילה לא ניחא לי' בהני משקה ולכך בסלי זתים וענבים בסתם לא ניחא לי' בתחילה ביציאתן לחוץ א"כ לא חשיב משקה אף שיהי' ניחא ליה אח"כ דבמשקה בשעת יציאתן קפדינן דהא פי' התוס' דלא דמי הך שלא לרצון דהכא לשלא לרצון דמכשירין דהתם מיירי כשנפלו על הזרעים דבעינן יותן דומי' דכי יתן א"כ לפי זה לא היה יכול להקשות מסלי זתים וענבים על סלי זתים וענבים דלעיל בין לר"י ובין לרבנן אלא מתותים ורימונים פריך על ר' יהודא דווקא ולא על רבנן דהא ע"כ ר"י מודה אם הכניס תותים ורימונים לאוכלים דמותרי' וע"כ לא גזר דילמא יהיב דעתי' למהוי ניחא לי' בהכי משום כיון דאין עומדים למשקים כלל כמו זתים וענבים וע"כ בסתם דאסר ר' יהודא ע"כ הטעם דחשיב כאלו בתחילה ניחא ליה בהכי והוי כמו שהכניס למשקין דאי בסתם לא ניחא לי' בתחילת יציאתן א"כ אף אחר שיצאו לא היה לו למגזר כיון דשרי בהכניסן לאכלן אלא ע"כ משום דניחא ליה בתחילת יציאתן א"כ פריך שפיר וסבר ר' יהודא סתם אסור דהא סלי זתים וענבים בסתם טהורים משום דלא ניחא ליה בתחילת יציאתן א"כ ק"ו תותים ורימונים דבסתם טהורים דלא ניחא ליה בתחילת יציאתן וכיון דלא ניחא ליה בתחילת יציאתן בתותים ורימונים א"כ שרי לר' יהודה בשבת הני משקין כיון דהתיר בהכניסן לאכלין ש"מ דלא גזר דיהיב דעתי' אח"כ למהוי ליה ניחא בהכי א"כ בסתם כיון דלא ניחא לי' בתחילת יציאתן שוב לא גזרינן דילמא יהיב דעתי' אח"כ א"כ שרי אף בסתם ואיך אסר ר"י לעיל בסתם וא"כ לא הי' יכול להקשות לרבנן מתותים ורימונים כיון דאסרי אף באוכלים הייתי אומר דטעמייהו משום דאף דלא ניחא ליה בתחילת יציאתן מ"מ גזרינן דיהיב דעתי' דלהוי ניחא ליה בהכי כמו בזתים וענבים לעיל ולענין טומאה כיון דלא ניחא ליה בתחילת יציאתן אף בסתם טהורים אבל לר' יהודא קשיא מהך דאמרו לו סלי זתים וענבים יוכיחו ש"מ דהכי הילכתא א"כ מוכח מכאן דסתם לא ניחא לי' ביציאתן מתחילתן א"כ בסתם אף בשבת מותרים כמו אם הכניסו לאוכלים לר' יהודא ותירץ לא לרצון בסתם דסתם חייב כאלו ניחא ליה בתחילת יציאתן ולכך אסור בשבת ושלא לרצון דגלי דעתיה ואמר לא ניחא לי דהיינו שהכניס לאוכלין דאמר שמכניס לאוכלין וא"כ אין אנו צריכין לחלוק דאמר הוי גילוי דעת טפי משהכניסו לאוכלן ע"כ מצאתי בכתבים שלי

שאלה קט

שבת דף מ"ד ע"ב תוס' ד"ה ומה נר דלהכי עבידי כו' קשה לר"י נראה לי דאחרי העיון הדק אי אפשר לומר כפי' התוס' אלא כפי' רש"י דאי כפי' התוספות דנר חרס הוי כמו יחוד ובמטה שיחדה למעות פי' התוספות דאפילו לצורך גופו ומקומו אסור וע"כ פי' זה אליבא דאמת דאי לפי ה"א ביחוד לבד אין סברא לומר שאסור לצורך גופה ומקומה וכשם שנר חלוק מחצוצרות כן יש לחלק במיטה וא"כ קשה מנ"ל להמקשה להקשות דילמא הוא אשמועינן דביחוד לבד נעשה מוקצה ואסור לטלטל מחמה לצל אבל לצורך גופה ומקומה מותר ובלא יחוד הי' מותר לטלטל אף מחמה לצל ובמתניתין נמי הכי קאמר מטלטלין נר חדש לצורך גופה ומקומה כיון דהוי כמו יחוד נעשה מוקצה אבל לא