פנים מאירות חלק א קמד

דכתבו התוס' ובקונטרס לא פירש כן ר"ל דהם פרשו דנקט תערובות ג' שמותר לאכול כולם ביחד ולרש"י לא נקט אלא לרבותא ועי' בפוסקים הטיב ודודי הש"ך נדחק בדברי התוס' והלפע"ד כתבתי מאיר

שאלה קו

הנה ראיתי בעלי קרנים גדולי חקרי לב אשר נבוכו בסי' ק"י בטור י"ד ע"כ נתתי אל לבי לבאר כיד ה' הטובה עלי כתב הטור וז"ל והא דחד בתרי בטל בדבר יבש כו' ודבר חשוב אינן בטל אפילו אם פירש אחד מתערובת אסור ולא אמרינן מרובא פירש וכתב עוד בסי' זה ואם לקח בשר מן המקולין ואח"כ נמצאת טריפה במקולין כו' כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצאת טריפה מותר וכתב ב"י ויש לתמוה על רבינו כו' יעויין שם הטיב ואח"כ כתב הטור אבל ב"ח ושאר דברים חשובים שנתערבו אפילו אם פירש אחד מהן מן הרוב אסור כיון דאין האיסור ניכר במקומו כו' וכתב הרשב"א ודווקא כשהפרישן במתכוון כו' והנה בג' מקומות הללו קול רעש גדול זה לעומת זה ראשונים וגם אחרונים ה"ה הט"ז והש"ך וכל אנשי חיל לא מצאו ידיהם וכל מה שאחד בונה חבירו סותר ע"מ לבנות ועיין בד"מ ומתחילה נציעה לפניך דברי התוס' בקצרה מה שכתבו בפ' הנשרפים ובפ' התערובות בשם ר"ת דשור הנסקל שנתערב בשוורים אחרים סובר ר"ת ז"ל דנכבשינהו כי היכי דניידי ומתניתין דפ' התערובות מיירי בזבחים ולגבוה ומשום גזירה אבל בעלמא אמרינן נכבשינהו כי היכי דניידי ומטעם זה היה התיר ר"ת דרוסת הזאב ברוב וכתבו בסוף דבריהם על דברי ר"ת דזה לא יתכן דיש לאסור גזירה שמא יקח מן הקבוע כו' עיין במהרש"א שהגיה על נכון ואין נפקותא לדינא אבל אם נאסר ע"י תערובות לא אמרינן מרובא פריש תדע מטבעת של ע"ז כו' וטעמא דגזרינן שמא יקח מן הקבוע ל"ש חולין לא שנא קדשים ומיהו יש לישב דברי ר"ת דשאני הכא כיון דאפשר ע"י דנכבשינהו וא"ת ואמאי תנן ימותו לימא ירעו כו' וי"ל דלא עבדי תקנה ברעייה כיון דלאחר רעייה נמי לא משתרי אלא מטעם כל דפריש וכן כתבו בזבחים נשמע מכל זה דר"ת התיר אף למכבשינהו בידים ובפ' ג"ה כתבו אבל כשהאיסור מעורב בהיתר אי שרית ליה כי פריש אתי ליקח מן הקבוע ור"ת לא הי' סובר חילוק זה וכשנכנס זאב בעדר כו' היה מתיר כל חד וחד דפריש ולדידי' צריכין לחלק בין קדשים ואלילים לשאר אסורים ולא מסתבר כן עכ"ל

והנה אף שמדברי התוס' אלו אינו מוכרח שסובר ר"ת דמותר למכבשינהו בידים מ"מ סתמן כפירושן דמי שסמכו אמה שכתבו בפ' הנשרפים ובפ' התערובות והכא לא כתבו אלא לפי דבריהם שהם אסרו אפילו פירש ממילא ולר"ת מותר ודחו דבריו דלדידי' צריך לחלק בין קדשים לאלילים ולשאר איסורים וע"כ צריכין אנו לומר דלא ניחא להו כפי' ר"ת משום דבחולין גופי' צריכי' אנו לחלק בין ע"ז לשאר אסורים בשלמא אי לא היינו צריכין לחלק אלא בקדשים ניחא דמצינו בש"ס דהחמירו בקדשים יותר מבחולין אבל בהך טבעת של ע"ז צריכין אנו לחלק בין ע"ז וקדשים ולשאר איסורים לכך לא מסתברא להו כפי' ר"ת אבל בפ' הנשרפים דתירצו דהך דע"ז שאני כיון דאי אפשר ע"י דנכבשינהו אסור דגזרינן שמא יקח מן הקבוע ובהא אפשר דמודה ר"ת הסכימו עם פר"ת דאף דע"י דניכבשינהו מותר ולא גזרינן ובפ' התערובות בזבחים מיירי לגבוה דווקא ולכך הקשו אמאי תנן ימותו נימא ירעו וקשה בפשיטות הי' להם להקשות אף בלא רעייה אמאי תנן ימותו כיון דמתיר ע"י דניכבשינהו ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע א"כ בקדשים נמי נימא הכי אלא ע"כ דזה פשוט הוא דהסכימו עם ר"ת דדווקא לגבוה גזרינן ולא בחולין לר"ח אך קשיא הא בטבעת של ע"ז אף בחולין גזרינן ותירצו דשאני התם דאי אפשר ע"י דנכבשינהו משא"כ בב"ח דלא שביק התירא וזה פשוט וברור והרא"ש הסכים עם פי' ר"י וגם כתב בשם השאלתות פ' ויקרא גבי ספק דרוסה שנתערבה אי פריש אחד ממילא שרי אבל למכבשינהו אסור דלמא אתי למשקל מן הקבוע וכתב עליו הרא"ש ולא ירד לחלק ולדקדק כמו שדקדק ר"י אמאי ירעו כו' וכן מההיא דכוס של ע"ז נראה דהלכה למעשה כדברי ר"י עכ"ל הרי שלך לפניך דאף הרא"ש דחה דברי השאלתות מטעם קושיות של הר"י אבל יגעתי ומצאתי שיש לשאלתות תירוץ אחר על קושי' הר"י ובעל השאלתות בשיטת הרשב"א עומד והביאו הב"י בסי' ק"י על מה שכתב הטור לפיכך מי שלקח בשר מן המקולין ומביא בשם מהר"ש שכל מה שנאסר שעה אחת משום קביעות שוב אינם ניתרות אף אם פירשו ממילא וראיה מהך טבעת של ע"ז ודחה דברי הרשב"א ראייתו וז"ל ונ"ל שאין ראיית הרב בזה מחוורת דהתם כשפירש לפנינו מן הקבוע ובוודאי כשפירש לפנינו מן הקבוע הרי זה כלוקח מן הקבוע וכמו שכתבנו וכדמוכח מההוא דפ"ק דפסחים כו' כשפירש שלא בפנינו או שנתפזרו אפילו כולן ואפילו בפנינו כבר בטל הקביעות וכן דעת ר"ת ז"ל דכל שפירש מעצמו מותר ולא אמרו שם בשור הנסקל גזירה שמא יקח מן הקבוע אלא בכובש ביד וכן כתוב בשאלתות עכ"ל וע"כ צריכין אנו לומר הא דכתב הרשב"א ולא אמרו שם בשור הנסקל כו' אין זה דברי ר"ת שהרי הוכחנו לעיל דזה הוא ברור לר"ת דמותר למיכבש אף ביד אלא ע"כ דזה הוא דברי עצמו ולא מביא ראי' מדר"ת אלא בענין עיקר הדין דהיכא דפירש ממילא הסכים עמו ר"ת דכל שפירש מעצמו מותר וא"כ אף לשאלתות לא קשה מהך טבעת של ע"ז דאסור דהתם מיירי שפירש לפנינו וכל מה שפי' לפנינו הוי כלוקח מן הקבוע וא"כ לא קשה קושית הר"י על השאלתות וקושיא שני' דהקשו אמאי קתני ימותו ירעו ואפשר שיפרשו ממילא י"ל דסברו כמו שתירצו התוס' בהנשרפים דלא עבדי תקנה ברעייה כיון דלאחר רעיי' כו' ועוד זכינו לדין דר"ת גופי' אפשר דמתרץ קושיות הר"י כמו שתירץ הרשב"א דהא הרשב"א דמתיר בפירש ממילא ע"כ לא סבר תירוץ של הר"י דהך טבעת של ע"ז כיון דאי אפשר למיכבשינהו אסור אף בפירש ממילא אלא דסבר דהתם מיירי שפירש לפנינו ומביא מר"ת שסבר נמי דכל שפירש מעצמו מותר וע"כ ראייתו הוא בענין זה מדהתיר ר"ת פירש מעצמו וע"כ איך מתרץ הך טבעת דע"ז אלא ע"כ דר"ת נמי סבר שפירש לפנינו מיירי וכל שפירש לפנינו כאלו לקח בפנינו זכינו לדין לאחר שישבו התוס' דברי ר"ת יש ג' מחלוקות בנדון זה דהתוס' סברי לפר"ת בב"ח דאפשר ע"י דנכבשינהו לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע ושרי למכבשינהו בידים וק"ו אם פירש ממילא דשרי ודווקא בקדשים גזרינן משום דלגבוה החמירו ושאר איסורים דא"א למכבשינהו אף ר"ת מודה דאסור אף אם פירש מעצמו ולדעת הרשב"א כל היכא דפירש מעצמו שרי ולא אסור אלא אם עושה מעשה בידים דגזרינן שמא יקח מן הקבוע הן בחולין הן בקדשים ואם פירש אחד מהם לפנינו אסור ולאו משום גזירה אלא מן הדין דהוי כלוקח מן הקבוע דכן מוכח מפ"ק דפסחים ואף הר"י מודה בזה ולא פליגי אלא דהר"י סבר הך טבעת דע"ז איירי אפי' פירשה מעצמה כגון שלקח שלא בפנינו ואפ"ה אסור ותקשה מזה על פר"ת אבל הרשב"א סובר דהתם שפירש לפנינו מיירי אבל בענין עיקר הדין היכא שפירש לפנינו בזה כ"ע מודים דאסור דהוי כלוקח מן הקבוע ולדעת ר"ת ע"פ פירוש הרשב"א סובר דאף למיכבשינהו בידים נמי שרי דדווקא לגבוה גזרינן וכל היכא שפירש מעצמו אפילו בשאר איסורים דאי אפשר למכבשינהו נמי שרי והא טבעת של ע"ז מיירי שפירש לפנינו ומצינו פלוגתא חדשה בין הר"י אליבא דר"ת ובין פירוש הרשב"א אליבא דר"ת מה שלא נזכר בפוסקים דלדעת ר"י צריך למכבשינהו בענין שיפרשו שלא בפנינו וכן הביא הב"י בס"ס נ"ז בשם התוס' אבל לפי' הרשב"א דסובר דאם אחד פירש לפנינו הוי כלוקח מן הקבוע כדמוכח בפ"ק דפסחים ואם פירשו כולם אפילו בפנינו מותר מצד הדין אלא דאסור מצד הגזירה אם מתכוון להפרישן וא"כ לר"ת דלית ליה הך גזירה אלא דווקא אצל קדשים א"כ אף למיכבשינהו שיפרשו לפנינו נמי מותר כיון דמותר מצד הדין והך גזירה שמא יקח מן הקבוע סובר ר"ת דלא גזרינן אבל אם פירש אחד לפנינו בזה מודה ר"ת דאסור דהוי כלוקח מן הקבוע דאל"כ סוערת עליו קושיא חזקה מהך דפ"ק דפסחים כן נראה ברור ולאחר שבררנו בעזרת ה' דברים אלה אז נבין דעת הטור

הא דכתב הטור לעיל ס"ס ט"ז נ"ז דשרי ע"י דנכבשינהו משום דר"י הסכים בזה לפר"ת וכיון דסתם בשני מקומות דאף למיכבשינהו בידים שרי כדעת ר"ת ק"ו אם פי' אחד מהם מעצמו דשרי ובסי' ק"י דכתב הטור ודבר חשוב אינו בטל כו' ואפילו אם פי' אחד אסור ולא אמרינן מרובא פריש מיירי שפירש לפנינו ובזה כ"ע מודי דאסור הן לדעת ר"י ור"ת ורשב"א ושאלתות ומוכח מתוכו שבענין זה מיירי הטור דאי כהבנת הב"י שהטור כתב זה אליבא דר"י ומטעם גזירה שמא יקח מן הקבוע לא הוי לי' למימר ולא אמרינן מרובא פריש אלא הוי לי' למימר דאסור משום גזירה אבל הך לישנא דנקט משמע שמצד הדין הוא אסור משום כיון דפירש לפנינו הוי כלקח מן הקבוע ולכך לא אמרינן מרובא פריש דהוי כמו קבוע ובזה ניחא נמי שלא כתב הכא הך פלוגת' דהרשב"א והרא"ש והמתין עד לבסוף ואין זה דרכו של הטור לסתום מתחילה כדברי אחד ואח"כ להביא מחלוקות הגאונים אלא ע"כ כדכתיבנא

ושוב כתב הטור מי שלקח בשר מן המקולי' דכל מה שלקח קודם שנודע הטריפות מותר דהוי כמו שפירש מן הקבוע שלא בפנינו ואף לדעת הר"י אליבא דר"ת אסור בשאר איסורים דאי אפשר למיכבשינהו דגזרינן שמא יקח מן הקבוע מ"מ כיון דהרשב"א ור"ת קיימי בחדא שיטה דהרשב"א סבר דר"ת תירץ הך טבעת של ע"ז מיירי שפירש בפנינו אבל בפירש שלא בפנינו לא גזרינן ע"כ כוותייהו נקטינן דהם רבי' נגד הר"י וא"כ אין כאן מקום כלל לתמיהת הב"י על רבינו הטור כי דבריו ברורים ע"פ רוב דעת הפוסקים ולבסוף כתב אבל ב"ח ושאר דברים חשובים אפילו אם פירש אחד מהם אסור כו' לא כתב ב"ח אלא דבעי לכתוב פלוגת' דהרשב"א והרא"ש דלהרשב"א אף ב"ח היכא דמתכוון להפרישן כולם אף שפירשו בפנינו מותרי' מצד הדין מ"מ אסורי משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ואם פירש ממילא שרי היינו שלא בפנינו דאי בפנינו כאלו לקח מן הקבוע ואי לא הוי תני הך דב"ח הכא לא הי' אפשר למיתני הך לישנא בדברי הרשב"א דווקא כשהפרישן במתכוון דמאי מתכוון שייך הכא אלא שייך לומר בו אם פירש לפנינו דאז אינו אסור משום גזירה אלא מצד הדין משום קבוע אבל היכא דמצד הדין אינו אסור דהיינו כשפירשו כולם בפנינו הייתי אומר דמודה הרשב"א דמותר למיכבשינהו