פנים מאירות חלק א קמג

לים כו' ונראה דהיינו דווקא נאכל או נפל אחד מהן קודם שפי' מהן אבל אם פירש לפנינו או פירש ממילא למאן דאוסר פירש ממילא כיון דנאסר הוא וגם התערובות כיון שהנפרש הוא בעין א"כ כשנפל אח"כ לים לא מן התערובות הוא נפרש שנאמר הך דנפל דאיסורא נפל אלא עומד בפני עצמו והלכך התערובות נשאר באיסורו ואין אני מבין דבריו דהא ע"כ דהקריב הראש של אחד מהן מתחילה לקח מהתערובות ונפרש ואח"כ הקריב א"כ ש"מ דאף דהקריב אח"כ מ"מ שאר התערובות מותרים וצ"ע וכן יש לי תימא רבה על הב"י דכתב בסי' ק"י דכתב הטור והא דשרי כשנאבד אחד מהן דווקא כשאוכל הנשארות שתים שתים דמה נפשך איכא חדא דהתירה אבל לאכלם אחד אחד או שאכלם כולם אדם אחד אסור והבין הרב ב"י דרבינו הטור רוצה לאסור לאדם אחד לאכול שתים בזה אחר זה ונדחק שם בפי' התוס' וטובא קשיא לי דהא כתבו התוס' דף ע"ד ע"ב וז"ל וליהנות מכולן בבת אחת פשיטא דאסור כדפרישית לעיל וכן ר' אלעזר דאמר יקרבו הראשים כולן לא להקריב בבת אחת מתיר אלא שנים שנים ע"כ לשונם וא"כ אי אסרי לאכול לאדם אחד בזה אחר זה א"כ איך מתיר להקריב במזבח כולן שנים שנים בזה אחר זה אלא ע"כ דלא אסור אלא להקריב כולם בבת אחת אבל שנים שנים בזה אחר זה אפילו על שנים אחרונים אמרינן איסורא באותן שכבר קרבו וראי' לזה דיבש ביבש בסי' ק"ט דלא סבר הרשב"א דאיסור נעשה היתר והוצרך לאכלם אחת אחת וז"ל כשאוכל אחד אני אומר זה של היתר וכן בכל אחד ואחד ואפילו באחרון אני אומר מה שנאכל ראשון הוא היה של איסור וכבר הלך לו וזה של היתר ולפיכך אינו אוכלן כולם כאחד הרי להדיא דלא אסר אלא לאכלם כולם כאחד אבל בזה אחר זה אפילו לאדם אחד מותר א"כ הוא הדין בנדון דידן ונשתקע הדבר ולא נאמר שרבינו הטור דאסר בשנים שנים לאכול לאדם אחד בזה אחר זה וכבר הרגיש בזה הדרישה והגיה בטור ואני אומר אף בלא הגה' סתמא כפירושו דמי שרבינו הטור לא אסר לאדם אחד לאכול שנים שנים בזה אחר זה מדכתב או שאכלם כולם אדם אחד אסור ואי כהבנת ב"י בטור היה לו לכתוב או שאכלם אדם אחד אסור ופשיטא דקאי על לעיל מיניה דשרי לאכול שנים שנים אבל לאדם אחד אסור ומדכתב תיבה כולם ש"מ דפירושו ר"ל כולם בבת אחת אסור אבל בזה אחר זה אין פוצה פה להחמיר וכן הא דכתב הטור בסי' ק"מ וז"ל כל הנשארים מותרין להנות בהם שנים שנים ביחד אבל לא מאחד לבדו ובלבד שלא יהנה אדם אחד מכולן ג"כ תיבת מכולן מיותר אלא וודאי בא לאסור לאדם אחד מכולן ר"ל כשהם בבת אחת כ"נ לי דלא כדרישה שמחלק בין איסור ע"ז לשאר איסורים דהא בגמרא מדמינן להדדי איסור ע"ז ותקרובת מזבח ש"מ לכל מילי דמי וכשם שבמזבח הייתי מקריב כולם שנים שנים כן בע"ז ובשאר איסורים מותר אף לאדם אחד להנות שנים שנים בזה אחר זה ודין זה הואיל ואתי לידן נימא ביה מילתא מה שלא נזכר בפוסקים ראשונים והאחרונים הא דכתב הטור בסי' הנ"ל ודוקא שנאבד אחד מן העולם אבל אם פירש אחד מהם אין להתיר בשביל זה הנשארים כו' אלא המיעוט שפירשו מותרי' שאנו תולין לומר האיסור ברוב והרוב אסור ואם כל הרוב נתערב באחרים כולן אסורין כאלו נפל שם איסור בידוע אבל אם המיעוט נפל למקום אחר מותר וכתב ב"י דדברים אלו דברי הרשב"א בתורת הבית ומה שכתב דמיעוט שפירשו מותרים לאו למימרא שהם מותרים כמות שהן דהא ליכא מאן דשרי להו כמות שהן ועוד דא"כ איך כתב אח"כ אבל אם המיעוט נפל למקום אחר מותר שאם הם עצמן מותרים כשנפלו למקום אחר מהיכן היה יכול לבוא להם איסור שהוצרך להשמיענו שהם מותרים ותירץ ב"י מותרים דקאמר היינו לענין שאם נתערבו באחרים בטלות ברוב ומיהו כבר אפשר לומר שהרשב"א מפרש שהארבעים עצמם מותרים ומה שכתב ואם המיעוט נפל למקום אחר מותר כדי נסבה ע"ש ואני אומר כבודם הגדול במקומם מונח וכאן לא ירדו לעומק הדין להוציאו לאמתו

ולברר דברים אלו צריך אני להאריך קצת בהעתקת הגמ' ופירש"י ותוס' ומתוך דבריהם תעמוד על מקור דינים אלו דאיתא התם בזבחים דף ע"ד ע"א אמר רב טבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ופרשו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר פרשה אחת מארבעים אינה אוסרת אחת מששים אוסרת ומקשינן מאי שנא אחד מארבעים דלא דאמרינן איסורא ברובא איתיה אחד מששים נמי אמרינן איסורא ברובא איתיה ותירצו אלא אם פרשו ארבעים כולם למקום אחד אין אוסרים ששים למקום אחד אוסרים כי אמריתה קמיה דשמואל א"ל הנח לע"ז שספיקה וספק ספיקה אסורה עד סוף העולם ופריך מיתיבי ספק ע"ז אסורה וספק ספיקה מותרת ותירצו תנאי היא דתניא ר"י אומר רימוני בדן אסורין בכל שהוא כיצד נפל אחד מהן לרבוא ומריבוא לריבוא אסורין ר"ש בן יהודא אומר משום ר' שמעון לריבוא אסורין ומרבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותר אמר מר מריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותר מ"ש שלשה דאיכא רובא שנים נמי איכא רובא מאי שלשה דקתני תרתי והוא ואיבעית אימא סבר לה כר' אלעזר ע"כ ופי' רש"י רימוני בדן אחד מששה דברים שאינן בטלים הילכך אסורים בכל שהוא אם של עולה או של תרומה הן כולן אסורים ואפילו אחרונים ר' שמעון אומר לרבוא אסורין רבוא הראשון שהאיסור עצמו נפל שם אסור אבל אם פירש אחד מאותו ריבוא לג' רימונים ומן השלישי פירש אחד למקום אחר מותר אף ג' אמצעיים דספק ספיקא בטל ואיבעית אימא סבר לה כר"א שמואל דאמר ספק ספיקא בע"ז אסור דאמר כר"א דאית לי' לר"א בע"ז יוליך הנאה לים המלח כו' לישנא אחרינא סבר כר"א ארישא קאי דאמר מריבוא לג' ותירצו מאי שלשה דקאמר תרי והוא ואיבעי' אימא שלשה דווקא ודקאמרינן תסגי בתרי סבר לה כר"א דאמר לא התיר ר"א אלא שנים שנים הילכך בעינן דלהוי ארבעה דלשקלינהו שנים שנים וראשון ישר בעיני עכ"ל רש"י והתוס' כתבו ונראה כלשון אחרון שפירש בקונטרס דר"ש סבר לה כר"א דאמר תולין את האיסור להקל ולומר האיסור הלך לו דאמר אם קרב הראש של אחת יקרבו כל הראשים ואמר ר"א לא התיר ר"א אלא שנים שנים הכא נפל האיסור לריבוא אסורין שזה ספק ראשון ורימוני בדן לא בטלי מריבוא לשלשה דהוי ליה ספק ספיקא דאמרינן איסורא ברבוי איתיה ואלו ארבעה מותרים וארבעה בעינן כדי שימכרו שנים שנים דאי נפל והוא שלישי נמצא אחד באיסור' כשימכרו השנים ולהנות כולן בבת אחת פשיטא דאסור כדפרשי' עכ"ל התוס' ועתה הפלאתי על הפוסקים ראשונים ואחרונים שלא הביאו דעת התוס' בשם ר"ת דלפי' התוס' לפי אבעית אימא אף היכא דתלינן דאיסורא ברבויא איתיה ושרינן ע"י ספק ספיקא לא שרינו אלא לאכול שתים שתים אם לא בתערובות שלישית והטעם דבתערובות שנית לא הוי ספק ספיקא גמור דספק אחד הוא שפיר דילמא לא נפל כאן איסור אבל ספק שני צריך אתה לומר אם תמצא לומר שנפל כאן איסור דילמא זה שאוכל עתה לאו איסור הוא זה ספק הוא גרוע כיון שאתה צריך לומר שנפל לכאן איסור א"כ כולן בספק ואסורין כולן מספק וכמו היכא שנפל אחד מהן לים דתלינן איסור' ביה ואפילו הכי אסור לאכול אחד אחד מספק ספיקא ספק אחד דשמא שזה שנפל זה האיסור ואת"ל שנשאר איסור בכאן דילמא זה שאוכל עתה אינו איסור מטעמא דכתיבנא ולא התיר אלא שתים שתים א"כ ה"נ בתערובות שני אמרינן הכי דלא התיר אלא שנים שנים אבל בתערובות ג' שפיר הוי ספק ספיקא בכל ספק דילמא לא הוי איסור ספק ראשון דילמא בתערובות שני לא נפל כלל איסור ואת"ל שנפל שם איסור דילמא לתערובות ג' לא נפל שם כלל איסור ע"כ מותר תערובות ג' אפילו אחד אחד וע"כ הפלאתי על הפוסקים למה כתבו סתם דתערוב' שני מותר ולא פירשו דדוקא שנים שנים מותר ועוד אף אם נאמר דלא סברינן כתירוץ אבעית אימא אלא כתירוץ קמא ולפי תירוץ קמא אפשר דסברינן כרבנן דפליגי אליבא דר"א וסברי אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן יצא לבית השריפה ש"מ דלית להו לתלות האיסור אפילו ברוב שקרבו ולהתיר שנים שנים וע"כ בתערובות שני מתיר ר"ש מטעם ספק ספיקא ולגמרי מתיר אפילו אחד אחד מטעם דיש לחלק דאף דנפרש הרוב מ"מ הספק דנשאר האסור בתערובות ראשון ולכך אסור אבל בתערובות שני מותר לגמרי אפילו אחד אחד אבל מ"מ תמי' לי כיון דאנן פסקינן כר"א דתולין האיסור אפילו באחד שנאבד והשאר מותר לאכול שנים שנים א"כ ה"נ היכא דפרשו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחד לישתרי ארבעים לאכול שנים שנים כיון דתלינן דאיסור' ברבוי איתא וזה י"ל כוונת הרשב"א דכתב אלא המיעוט שפירש מותרין שאנו תולין לומר האיסור ברוב ר"ל וכיון דתלינן מותרים שנים שנים כמו אם נפל לים דתלינן איסור' ביה ואפ"ה אינו שרי אלא שנים שנים א"כ ה"נ הדין כן הוא ושפיר כתב ואם נפל המיעוט למקום אחר מותר ר"ל לגמרי אפילו לאכול כל אחד בפני עצמו מטעם ספק ספיקא ובזה מסולק תמיהת הב"י ועוד תמי' לי למה פסקו בסוף סי' ק"א אם נחתכו הרוב מהחתיכות אין תולין שהאיסור מן הרוב שנחתכו אלא כל הנחתכות מותרות והשלימות אסורות ופסקו כר' יהושע בזבחים דף ע"ד ע"ב דסבר דחבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים חביות ונפתחו מאה מהן דלא הוי דבר חשוב אותן מאה מותרים ושאר אסורין ולא אמרינן איסורא ברובא איתיה ואמאי אסורין המיעוט לישתרו לאכול עכ"פ שנים שנים בשלמא לפי' רש"י התם דסבר דאף ר"א מודה דאין תלינן האסור אלא בדבר האבוד אבל לתלות ברוב ולהתיר המיעוט לא אתי' שפיר אלא לפירוש התוס' קשה ואפשר אף לפי' התוס' דלא אמרינן איסור ברובא איתא אלא להתיר תערובות שני מכח ספק ספיקא דאי לא הי' אמרינן דבר זה לא הוי ספק ספיקא דהוי כמו שנפל האיסור לשם אבל להתיר המיעוט שנים שנים לא תלינן איסור ברובא ויוצא לנו מזה דמ"מ ראוי להחמיר שלא לאכול תערובות שני אלא שנים שנים וכן אם נפל איסור לתוך שתים ונפל אחד מהן לים לא הותרו שתים לאכול דהא כתב הרא"ש בפ' גיד הנשה דלא התיר ר"א שנים שנים אלא מטעם ספק ספיקא דילמא איסורא בזה שנפל ואת"ל דאיסור כאן דילמא זה שאוכל לאו איסורא הוא דמגו דאחד התירה הוא האי נמי התירא הוא וזה לא נוכל לומר אם נתערב בשנים ואף אם נתערב במאה ונשאר אחד שאין לו בן זוג אסור לאכול ועוד נראה לי הא דפי' רש"י דמותרים אף אמצעיים לאו למימרא דאי לא נפל לתערובת שלישי היו אסורים שניים דזה אי אפשר לומר דהא רב דהתיר אף תערוב' שניה אתי כר"ש ש"מ דלר"ש מותר אף תערובות שניה אלא דרש"י נקט לרבותא דלעיל כתב אפילו אחרונים כולם אסורים דמאן דאסר אסר אף בתערובות ג' ומאן דשרי שרי אף בשניה ולכך כתב אפילו אמצעיים והא