פנים מאירות חלק א קמב

לרבינו שיסתור דברי עצמו תוך כדי דבור ע"כ נראה לע"ד דיפה כיון דעל כרחך לא שרינן לעיל בסוף סי' ק"א בנחתך אחד מהתערובות אלא מכח ממ"נ דאי האיסור נחתך הרי כולן מותרים כו' וזה שייך באם אין כאן אלא חתיכה אחת אסורה ואז אפשר לנו לומר שאיסור נחתך והשאר כולו היתר משא"כ כאן דנמצא בהמה אחת טריפה במקולין ולא נודע איזה היא נמצא אף כשתתיר החתיכה שאינה ראוי' להתכבד ברוב מ"מ החתיכות הראויות אסורין עדיין אע"פ שתאמר שזו שאינה ראוי' היא מן האיסור כי לא בחתיכה אחת יש איסור אלא בהמה שלימה נמצאת טריפה וא"כ אי אפשר לך לומר אם זו החתיכה של איסור כולן מותרי' והרי בוודאי עדיין חתיכות אחרות הראויות שהם אסורות וע"כ אין לנו להתיר בכל החתיכות אפי' שאינן ראויות דהא מגוף אחד יש לפנינו איסור והיתר וזה דבר שאי אפשר אלא ודאי גם החתיכות שאינן ראויות נאסרות כמו הראויות כיון ששניהם מגוף אחד ע"כ הקשה רבינו הטור יפה דכולן אסורות מצד הדין כו' עכ"ל הט"ז א"כ הוא הדין בנדון דידן דכיון שנשאר מבהמה זו וע"כ גם היא בספק תערובות א"כ אף מה שנאכל ממנה לא אמרינן שזה האיסור להסיר השאר אלא כולן בספק וזה פשוט וברור ולא העתקתי דברי הט"ז אלא שיש לי לכתוב עליו שכבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק תחילת הקושיא מה שהקשה למה לא הקשה ב"י גם על הרשב"א למה מחמיר כאן לאסור שאינן ראויות מטעם שמא יטעו טפי ממה שנמצא בבית לא זכיתי להבין דבריו דאי מיירי שנתערב בביתו ג"כ בענין זה חתיכות הראויות ושאינן ראויות ג"כ יש לגזור דבוודאי מקולין לאו דווקא ואי מיירי שנתערב חתיכה שאינה ראוי' להתכבד לבד בזה לא שייך למגזור דדווקא אם חתיכות הראויות ושאינן ראויות הם במקום אחד שייך למגזור הא אטו הא אבל היכא שלא נתערבו רק שאינן ראויות מהי תיתי למגזור דילמא כשיתערבו הראויות נמי יקחו אטו ישתכח תורה מישראל וביותר מה שרוצה לישב דברי הטור לא נראי' דבריו כלל דבוודאי אם אין בכל המקולין אלא חתיכה אחת שאינה ראויה א"כ אי אפשר לומר ממ"נ דהרי בוודאי יש מזו הבהמה חתיכות הראויות ואינן בטילות א"כ אין לנו להתיר אפילו שאינן ראויות אבל אם יש במקולין הרבה חתיכות שאינם ראוים להתכבד דרך משל שיש עשרה שורים ויש עשרה רגלים או עשרה בני מעים שהם אינם ראוים להתכבד ואף שברגלים יש אחד של איסור כולם מותרים וכל החתיכות הראויות להתכבד אסורים והמעיין בדברי הרשב"א שכתב במה דברים אמורים בחה"ל שאין לה ביטול אבל שאר החתיכות מותרות ר"ל שיש בכל בהמה חתיכות שאינן ראויות להתכבד כגון רגלי בהמה וראש ובני מעים דהם בטלים אלא מ"מ אסורים מכח גזירה דילמא יטעו בני אדם ויקנו במקולין אף הראויות ובר מכל דין אי אפשר לומר דהרשב"א מיירי שאם יש בכל החתיכות אלא חתיכה אחת שהי' מותרת ממ"נ כמ"ש הטור בסי' ק"א אי אפשר לומר כן לדעת הרשב"א דסבר בסי' ק"ט דהא חד בתרי בטל מ"מ אסור לאדם אחד לאכול בבת אחת כי אם בזה אחר זה והטעם מפורש בב"י דכיון שנתבטל ברוב דבר תורה ואין כאן איסור של תורה כשאוכל אחד אני אומר זה הוא של היתר וכן בכל אחד ואחד אפילו באחרון אני אומר מה שאכל ראשון הוא היה של איסור וכבר הלך לו וזה של היתר ולפיכך אין אוכלים כולם כאחד ואין מבשלן כאחד וא"כ איך אפשר לומר לדעת הרשב"א דאם נחתכה חתיכה אחת דמותרת ממה נפשך דאם היא של איסור אף כולם מותרות דמ"מ היא בעצמה לאסור דהא מטעם זה אסור לאכול שנים בבת אחת דחשש שמא יאכל האיסור דאין האיסור נעשה היתר א"כ איך אפשר לומר דאם היא אסורה כולם מותרות מ"מ היא תאסור ובאמת הא דסי' ק"א בנחתכה חתיכה אחת זה דעת הרא"ש ולטעמי' אזיל דכתב בשמו בסי' ק"ט דהא דחד בתרי בטל ברוב לאו משום ספיקא מותר אלא דגזירת הכתוב הוא שהאיסור נעשה היתר א"כ מותר לאדם אחד לאכול כולם בבת אחת וכן לבשל וא"כ שפיר כתב דאותה חתיכה שנחתכה מותרת בממ"נ דאם היא של איסור כולם מותרות והי' ג"כ מותרת דגזירת הכתוב הוא שהאיסור נעשה היתר וא"כ הפלאתי על הרב ב"י דבסי' ק"א התיר החתיכה שנחתכה ממ"נ דאם היא של איסור כולם מותרות משמע דסבר כדעת הרא"ש דאיסור נעשה היתר מגזירת הכתוב ובסי' ק"ט סתם כדעת הרשב"א דאסר לאדם אחד לאכול בבת אחת וצ"ע נחזור לענינינו דאם היו במקולין כל החתיכות ראויות להתכבד ובהמה אחת היתה בה חתיכה שאינה ראוי' ונאכל החתיכה הראוי' ונשארה שאינה ראוי' דאז כל החתיכות מותרות דאמרינן ממ"נ אם החתיכה שאינה ראוי' הי' האיסור כולם מותרות וחתיכה שראוי' כבר אכלה ופשוט הוא

אכן כתבו הפוסקים דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו כגון בעלי חיים ונאכל אחד מהם בשוגג או נפל מעצמו לים תמי' לי' למה לא כתבו אפילו אם מת אחד מן בעלי חיים שכולם מותרים וראיה לזה דאמרינן בפ' התערובות דף ע"ד אמר רב נחמן טבעת של ע"ז שנתערב במאה טבעות ונפלה אחד מהם לים הגדול הותרו כולן דאמרי' הך דנפל היינו דאיסור' איתבי' רבא לר' נחמן אפילו אחת בריבוא ימותו כולן אמאי נימא דמית איסור מית אמר ליה רב דאמר כרבי אלעזר דתנן רבי אלעזר אומר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים נשמע מזה דאם מת אחד מן בעלי חיים דאמרינן איסורא מית מיהו היכא דמת ע"י אדם י"ל דלא מהני להתיר השאר דהא כתבו התוס' דלרב דווקא נפלה הא הפילה אפילו שוגג קנסינן אטו מזיד ואם מת ע"י אדם הוי כמו הפילה שוגג וכן משמע דמה דהקשה ברכת הזבח וז"ל הא דכתב הרמב"ם בפ"ו מה' פה"מ כסתם מתניתין דכל הזבחים פסולים שנתערב אחד מהם ברבוא ימותו כולן ובטבעת של ע"ז פסק כרב דאם נפל אחד לים הותרו כולן וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס וז"ל דרבינו סובר דההיא דימותו כולם שאני דע"כ לא התיר רב נחמן אלא בנפלה מעצמה אבל הפילה הוא לא אלא דהמקשה היה סובר דאין חילוק ומ"ה קשיא ליה מההיא דימותו ולדבריו מתרץ דס"ל כר"א אבל קושטא דמילתא דימותו כולם שאני דהוי דומיא דהפילה הרי להדי' לדברי הר"י קורקוס דהבין שימותו כולם ע"י אדם ואף שהב"י השיג עליו מ"מ דק ותשכח שאינו עולים אליבא דהילכתא אך בעיקר הדין מוכח שכיון שמת ע"י אדם הוי דומי' דהפילה דאף בשוגג קנסינן אטו מזיד אבל אי קשי' לי הא קשיא לי דתירצו דסבר לי' כר"א דאמר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשי' דאמרי' דאיסור' קרב ואמאי והא זה ממש דומי' דהפילה ואמאי לא קניס הכא ר"א שוגג אטו מזיד וראיתי בט"ז סי' צ"ט ס"ט ט' וז"ל שוב מצאתי כן בדברי התוס' בבכורות דף כ"ג ד"ה סבר דאפי' למ"ד קניס שוגג אטו מזיד במבטל איסור מ"מ בשוגג שסבר שמותר לבטל מותר עכ"ל ולפום ריהטא הייתי רוצה לומר דהא דאמר ר"א אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כולן מיירי שלא הי' יודע שאסור לבטל אבל נשתקע הדבר ולא נאמר והפלאתי מאוד על הט"ז דהמעיין יראה דלא כתבו שם התוס' אלא למ"ד דלא קניס שוגג אטו מזיד והוי זה כמו שוגג וע"כ צריך לומר דנפל טעות בספרו וכן צ"ל דלמ"ד דלא קניס שוגג אטו מזיד במבטל איסור אפי' בשוגג שסבר שמותר לבטל מותר וכן הגהתי בט"ז שלי א"כ חזרה קושי' לדוכתה לפי' ר"י דאם הפילה לא נשתרו השאר א"כ איך אמר דסבר כר"א הא ר"א בהפילה מיירי שקרב אחד מהם ואפ"ה מותרים השאר ולפי מה שהביא הטור בסי' ק"י בשם הרא"ש שאם הפילה קודם שנודע התערובות שרי דלא שייך למגזר כיון שעדיין לא נודע התערובות א"כ נוכל לומר דההיא דר"א מיירי שקרב הראש של אחד מהן קודם שנודע התערובות ומיני' יליף דאם נפלה ממילא אף לאחר שנולד בה התערובות דמותרי' האחרים ופריך שפיר מהא דתנן כולן ימותו כמו שפי' הר"י קורקוס וכן מצאתי און לי בפירש"י בהדי' ביומא דף ס"ד אם קרב הראש של אחד מהן קודם שהרגישו בדבר אך קשיא לי לפי' זה מאי פריך התם והרי שחוטי' דלכ"ע נדחי' ותנן ר"א אומר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים מאי פריך דכיון דלא נודע התערובות עד אחר שקרבו ראשו של אחד מהם א"כ מעולם לא נדחו שחוטים דאם שאלו עליהם תכף היו מותרי' וכן משמע בזבחים מפירש"י דמיירי שנודע התערובות דפירש"י דאם קודם שנמלך הקריב אחד מן הראשים אכן היה נראה לי לומר דאף דנודע התערובות לכמה בני אדם אלא שבא אדם אחד שלא ידע מזה התערובות והפילו בזה לא שייך למקנס שוגג אטו מזיד וא"כ אם המית אדם בהמה שלא ידע שנתערב כולם מותרים וא"כ הא דכתב הטור בריש סי' ק"י ב"ח שנתערבו ונשחטו דבטל חשיבתן מיירי בענין זה שלא ידע שנתערבו דלא ליסתרו דבריו דהסכי' בסי' זה כר"י דקנסינן שוגג אטו מזיד אבל כבר הרגיש הרב ב"י בסי' צ"ט ושם אי אפשר לישב באופן זה ודחק שם דאפשר דשאני דאם איסור נפל או למבטל איסור ע"ש מיהו לענין דינו הדין אמת דאף דנודע התערובות ואחד שלא ידע הפיל אחד מותרים השאר א"כ אף אם המית אדם אחד שלא נודע לו מהתערובות בזה לכ"ע מותר דלא שייך למקנסי' ולא מיקרי שוגג אלא שנודע לו התערובות אלא שסבר שבזה לא יבטלו או שסבר שכבר נתבטלו או שסבר שמותר לבטל אבל היכא שלא נודע לאדם זה שביטל אף שנודע לאדם אחד כמו שנפלה ממילא הוא ומותרי' השאר וזה ברור לי וא"כ לפי"ז אם נשחט אחד מהתערובות באופן שזה לא ידע שנתערב היו אחרים מותרים אבל באמת אינו דהא עכ"פ כיון שנשחט צריך אתה לדון על זו וכל היכא דצריך אתה לדון על זו נימא איפכא דאיסורא ברבוי אית' אלא דנראה לי דאם בהמה אחת נעשית טריפה בחיי' כגון שניקב קרומו של מוח כיון דאין צריך לדון עלי' דהרי היא אסור תלינן איסור' בה כמו בנפלה לים דחד טעמא הוא דהא דפריך הגמ' ואמאי נימא דאיסור מות אף שהנבילה קיימת ואפשר לדחוק ולומר נימא דאיסורא מית ר"ל לאחר שמת מסתמא נאבד מן העולם או שנרקב לגמרי או שקברו דאי לא תימא הכי א"כ אין הנדון דומה לראיה דהכא כיון דהנבילה קיימת צריך אתה לדון אם היא מותרת בהנאה או לא זה אבל אינו דהא הכא שנתערבו בקדשים וידעינן דכולן אסורות בהנאה אלא כיון דאינו חזי להקרבה אמרינן דאיסורא הוא א"כ יצא לנו מזה כל מקום שאין אתה צריך לדון על החתיכה דהיא בוודאי אסור' ניתרו כל החתיכות דמה לי שנפל לים דלא חזי לי' אמרי' דאיסורא הוא הוא הדין כל היכא דחתיכה אחת לא חזי לי' כגון שנפלה לאיסור ואין בה ס' לבטל אמרינן דאיסור' הוא ויש עוד לתרץ בענין אחר הקושיא שהקשתי על דברי ר"י ובחדושי הלכות הארכתי וכאן אין להאריך וראיתי עוד להזכיר הא דכתב דודי הש"ך בסי' ק"י ס"ק מ"א וז"ל או נפל מעצמו