פנים מאירות חלק א קמא

להו כר' יהודה דאין בנות ישראל סומכות אתבי' מהאי ברייתא לר"י בחולין ואמרו תקיעת שופר בגבולין יוכיח שספיקה דוחה י"ט וא"כ הדרא קושיא לדוכתא לפירש"י הא עובר על בל תוסיף ודוחק לומר שמתכון שאם הוא אשה לא יהי' תקיעה לשם מצוה אלא לשיר

שאלה קג

נשאלתי איש אחד הניח עשירות ליורשים גם סך לירושלים ולשאר צדקות דהיינו שיהי' הקרן קיימת ולחלק כל שנה רוחי' ולעת זו אחד מהיורשים יש לו דוחק גדול ויש לחוש שילך בדרך שאינו הגון בכן אם מותר ליקח מהקרן הנ"ל לסמוך יד היורש וע"י זה יכול לעשות שידוך הגון עכ"ל השואל. אמרתי להשיב בקצרה דבר זה כבר נתחבטו בו גדולי ראשונים והביא הב"י בי"ד סי' רנ"א בשם המרדכי וז"ל מעשה באחד שנתן מקצת נכסיו לצדקה בעת מותו לימי' ירדו קרוביו מנכסיהם דקצת גדולים היו אומרים שיש ליתן אותה צדקה לקרובים שירדו מנכסיהם דתניא בפ' י"נ באחד ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו דהילכתא כר"ש בן מנסיא דאומר דאין מתנתו מתנה דאזלינן בתר אומדנא ה"נ אמדינן דעתי' שאלו ידע שירדו קרוביו מנכסיהן לא הי' מניח קרוביו ונותן לאחרים הילכך יהבינן לקרובים ויש גדולים אחרים שחולקי' ואומרים אדרבא אומדן דעתו שאפילו אם הי' יודע שעתידין לירד מנכסיהן הוי יהיב צדקתו לעניים דמידי הוא טעמא דיהיב אלא כי היכי דתיהוי ליה כפר' ותלך לפניו צדקתו והשתא דקרוביו עשירי' ימנע מלעשות מצוה לעצמו וימתין עד שירדו מנכסיהן ועד אותו זמן יהי' נידון אלא ודאי הואיל ובהאי שעתא עשירים היו אין להם באותה צדקה אלא כשאר עניים עכ"ל וכן פסק בש"ע א"כ ה"נ דכוותי' ואפילו מן רוחי' די"ל דכ"ע מודו דאמרינן בזה אומדן דעתו כשיצטרכו בניו ויורשיו אחריו שהם יהיו קודמים מ"מ אם באו ליד גבאי אין לבניו וליורשיו שום כח יותר משאר עניים ומעשה כיוצא בזה הביא הב"י בשם המרדכי על ראובן שנתן ממונו לצדקה ואמר זה הממון ינתן בריוח ומן הריוח יקחו הקהל לשכור רב הישר בעיניהם זה קרן יהי' קיים כו' ואחר מותו השכירו הקהל רב אחד ונמצא רב אחר שהי' נשוי מבנות המקדיש גדול כמותו אם שייך כאן אומדנא והשיב דאחר שבא ליד הגבאי אין לבניו וליורשיו שום כח יותר משאר עניים וגדולה מזו כתב אפילו בחייו אם הודיע כבר להקהל שהוא נודר כך וכך לתת ביד גבאי ושוב העני אפי' הוא גופי' לא מצי לעכובי לעצמו דאנן ידי עניים אנן א"כ בנדון דידן נמי אם לא בא ליד גבאי וגם לא אמר בפני הקהל יכולים ליתן כל הרוחים ליד יורשיו עניים אבל ליקח מקרן לא תיגע בו יד דכאן אומדן דעתו בהיפך שכוונתו הי' שיהי' צדקתו עומדת לעד ואם יכלה קרנו יבטל כוונתו אבל ליתן לבניו מהריוח בזה שפיר אמרינן אומדן דעתו דאם יהיו בניו עניים שיתנו להם ואולי ילכו בדרך טובים ועיין בחו"מ סי' רנ"ג ובש"ע סי' י"ז הנלע"ד כתבתי

שאלה קד

מעשה באשה אחת שנכנסה עם איש אחד לחדר והגיפו הדלתות במנעול וראה עד אחד דרך חור קטן שהי' בפתח וראו איך שהיו שוכבים כדרך המנאפי' וכן ראתה המשרתת הבית ויצא קול בעיר איך פלונית זינתה וקצת אנשים קמו וגבו ב"ד שלא בפני בעלה וקולי קולות לא יחדלון ונשאלתי אם יש לאוסרה על בעלה. תשובה דנראה לפע"ד דמתרי טעמי אין בעדות זה ממש ראשון קבלת עדות שנתקבל שלא בפני בעלה לית בי' מששא דזה מוסכם מכל הפוסקים בא"ה סי' י"א דעדות אשה שמעידי' שזינתה צריכה דרישה וחקירה ואין לקבל העדות שלא בפני בעלה וכתבו האחרונים דאפילו למ"ד בדיני ממונות אם נתקבל שלא בפניו מהני הכא לא מהני ועוד דאין כאן שני עדים כשרים לאוסרה על בעלה דאף דאיתא בסי' קע"ח דאם עד הטומאה הוא אפילו אשה או קרוב כשר לעדות שאני התם משום דקינא לה קודם ורחמנא אכשרה עדים פסולים דכתיב ועד אין בה אבל בעלמא ש"ס ערוך דאין אסרינן לאשה ע"פ עד אחד דילפינן דבר דבר מממון ואשה כמאן דליתא דמי ואין דבר שבערוה פחות משנים וא"כ בנדון דידן דבר המסור ללב הבעל אם מאמין לדברי העדים הנ"ל יוציא ויתן כתובה ומבואר בא"ה סי' קע"ח דהרבה פוסקים סבירי להו דכופין אותו ומשמש עמה אע"פ שאומר שמאמין לדברי העד מאחר שאשה אינה מודה ועיין בסי' קט"ו דלא יוכל לומר שמאמין לדברי העד אלא אם מאמין לו ג"כ בשאר דברים אבל אם אינו מאמין לו בשאר דברים רק בדבר זה משום דבלאו הכי נחשד לו קצת לא נאסרה עליו משום זה וכן מצאתי בתשובות דרכי נועם שאלה מ"ג שכתב להדי' דאם הי' עד אחד והבועל בעצמו מודה לדברי העד אפ"ה אם אין הבעל מאמין אין האשה נאסרת עליו והדבר המסור ללב נאמר ויראת ואשמה תלוי בראשיהם ובפרט באשה אשר אכלה ומחתה פי' ואמרה לא פעלתי און ואנו מנוקי' מן העון הנלפע"ד כתבתי בנחיצה ואגב אודיע מה שנראה לי להגיה בבירור בדברי התוס' סוף גיטין ד"ה מה להלן בעדים ברורים כו' לעבור עליו בשני לאוין טעות סופר הוא וצ"ל לעבור עליו בלאו וטעה הסופר וכתב ב' לאוין עיין ביבמות דף י"א ע"ב דלר"י בן כיפר לאו בסוטה לית ליה ולרבנן נמי ילפינן לאו בסוטה מהאי קרא לשוב לקחתה וגו' א"כ לא מקשו התוס' מידי אלא ע"כ צ"ל לעבור עליו בלאו וכן הוא בהדי' בירושלמי סוף המגרש ליתן עליו בלא תעשה וק"ל ותמה אני על גדולי ראשונים שלא הרגישו בזה ודו"ק ותשכח כדברי בעזרת ה'

שאלה קה

נשאלתי אם נולד איסור טריפה במקולין והיה בהם חתיכה הראוי להתכבד באופן שכמה חתיכות ידועות שהם מבהמה אחת דרך משל שהי' תלוי לשון של בהמה עם הכסף במקום אחד וכן לכל בהמה ובהמה מונחים כל החתיכות במקום אחד לבד ובא כלב ואכל לשון אחד של בהמה אם יש להתיר שאר הלשונות לאכול שנים שנים כיון דאי אפשר לומר ששאר הלשונות הם של היתר כיון דהבשר נשאר באיסור

תשובה לזה דלכאורה יש להביא ראיה מהא דאמרינן בפרק התערובות דף ע"ז ע"ב איברין באיברין בעלי מומים ר' אלעזר אומר אם קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשים כרעים של אחד מהן יקרבו כל הכרעים משמע דאף דהכרעים נשארו באיסור מ"מ הראשים מותרים א"כ ה"ה הכא אף דשאר הבשר אסור מ"מ אותו אבר שנאכל שאר איברים מותרים אבל אחרי העיון אין הנדון דומה לראי' דהתם מיירי שאין מכירים שהם מראש זה שנאכל א"כ שפיר אמרינן דאיסור הלך וכל הראשים מותרים ושאר הכרעים אסורים שמעורבים בהם אחד של איסור אבל הכא בנדון דידן כיון ששאר איברים ידועים שהם מזה הלשון שנאכל א"כ צריך אתה לומר על שאר איברים שגם הם מן האיסור ויתבטלו כל האברים והיכא שנתפרש אחד מן האיסור לא שרינן השאר דאדרבא דאמרינן איסורא ברובא איתא דהא הביא הב"י בסי' ק"י דהא דנקט דנפל אחד לים למעוטי אם פירש אחד מהם דלא שרי משום הכי התערובות אדרבא אנו אומרים איסורא לתוך רובא אשתאר וכתב הרשב"א טעמא דמילתא דכל שישנה בעין ואתה צריך לדון עליה ועל השאר מפני מה נאמר שזו האחת היא האיסורא אדרבה יש לנו לומר שהאיסור נשאר ברוב אבל כשנאכל' אחד מהם או נאבדה ואין אתה צריך לדון עליה שכבר הלכה ואינה בפנינו לדון עליה אלא על אלו אנו אומרים שאותה שנאבדה היא אסורה עכ"ל א"כ בנדון דידן שעכ"פ צריך אתה לדון עליה על החתיכות הנשארות ואי אפשר לומר שהיא אסורה דאדרבה דנימא איסורא ברובא איתא א"כ אף מה שנאכל ממנו קצת אין אומרים בו שזה האיסור ודומה לזה הביא בספר בית הילל מעשה שהיה בק"ק ווילנא שהביא טבח מביתו למקולין רביעית של בשר ואח"כ נולד ספק טריפה בביתו ורביעית אחד נשאר בביתו ונשאו ונתנו יחד כל גדולי ישראל אם להתיר הרביעית בשר בבית כיון דרביעית מה שבמקולין פירש אחר שנולד בו הספק אמרינן מרובא פריש א"כ מה שנשאר מבהמה זו ר"ל רביעית שני' נמי מותר או דילמא כיון דהך דקבוע אסור האי נמי אסור והגאון בעל חלקת מחוקק היה רוצה להתיר וכן הגאון מוהר"ר העשיל וכתב שהוא והגאון מהר"ר שמואל קיידנאבר אסרו הכל ופסק שם למעשה אף שחלק שבחוץ טריפה שנמשך אחר חלק שבפנים א"כ בנדון דידן נמי כן ואף שהתם יש לצדד ולהתיר דכיון דאמרינן מרובא פריש וזה אפילו בקבוע דאורייתא מותר כגון ט' חניות אפילו הכי אי פריש שלא בפנינו אמרינן מרובא פריש וכיון דאיגלי מילתא שפריש מרובא גם חלק שבפנים נמי מותר אבל בנדון דידן דאנו תולין שאיסור נאבד וזה סברא גרוע הוא אלא כיון שמדאורייתא בטל אנו אומרים שזה שאבד זה הוא האיסור וכשנשאר מזה האיסור איך אפשר לומר שזה האיסור להתיר אחרים אדרבה נימא דאיסורא ברובא איתא וא"כ אף אותה שנאבדה אי אפשר לומר שזה האיסור א"כ כל הלשונות אסורים וראיה לזה הא דכתב הט"ז בסי' ק"י ס"ק ה' וצריך אני להאריך קצת דכתב שם המחבר מי שלקח בשר מהמקולין ואפילו חתיכה הראוי' להתכבד ונמצא טריפה במקולין ולא נודע חתיכת הטריפה ואינו ידוע מאיזה לקח כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצאת הטריפה מותר אבל ליקח מכאן ואילך אסור ואפי' חתיכה שאינה ראוי' להתכבד שאין הכל בקיאין בזה ויטעו בין ראוי להתכבד לאין ראוי ע"כ וכתב הט"ז כן כתב הרשב"א הביאו הטור וכתב עליו ואיני מבין מ"ש להתיר בחתיכות שאינן ראויות להתכבד מפני שאין הכל בקיאין תיפוק ליה דאסורין מן הדין דכל קבוע כו' ותמהו ב"י ושאר גדולים על הטור דהא כל קבוע כמחצה על מחצה לא שייך אלא בט' חניות שאיסור ניכר במקומו משא"כ כאן שאיסור אינו ניכר ולא גזרו אלא בראוי להתכבד ובאין ראוי להתכבד שפיר בטיל ברוב ודינו כמו שנתערב בביתו ואני תמהתי עוד למה לא הקשה ב"י גם על הרשב"א למה החמיר כאן לאסור אפילו אינן ראויות מטעם שמא יטעו טפי ממה שנמצא בבית כו' והנראה לפע"ד דדברי רבינו הטור נכונים ואדהקשה ב"י קושי' מדנפשי' היה לו להקשות ממה שכתב הטור גופי' למעלה בסי' זה וכן חתיכה שנחתכה לאחר שנתערב בטילה כדפרישית לעיל וא"כ חס ליה