פנים מאירות חלק א קמ

שגם הגאון בעל הדרישה הרגיש בקושיא זו על הרב הב"י והניחו בקושיא יעויין שם

שאלה קא

כתובות דף ע"ח ריש פרק האשה שנפלו גמרא בפיסקא אמר רב יהודא אמרו לפני רבן גמליאל איבעיא להו ר"י אלכתחילה או אדעבד כו' וראיתי פירושים רבים בפי' אבעי' זו התוספות הביאו בשם רש"י שני פירושים ור"ת מפרש פי' אחר וכולם דחוקים לפירוש ראשון יקשה איך יסברו האמרו לו דר"י שאפילו בדעבד מכרה בטל כיון שנפלו קודם שנתארסה ומכרה בעוד שנתארסה ויותר מסתבר לומר דפליגי אלכתחילה ולישנא בתרא דרש"י נמי יקשה קושית ר"ת אטו טעמא דבית שמאי אתי לאשמועינן

ונראה לי לומר דכך פירושא לאחר שנדקדק מאי קמבעיא ר"י אלכתחילה או אדעבד דמהי תיתי לומר דפליגי אדעבד דהא ע"כ טעמא דב"ה דאירוסין עושה ספק נישואין ולכך מכרה קיים ומהי תיתי לומר לדמות לשנפלו לה משנישאת ותו יש לדקדק דאמרינן בגמ' דאמר ר' חנניא לא כך השיב' דיש תשובה נוצחת דלא אם אמרת בנשואה שכן בעלה זכאי במציאתה כו' וא"כ יקשה על ר' יהודא למה היה צריך רב"ג להשיב על החדשים אנו בושים דהא יש תשובה נוצחת ועוד דהנך אמרו לו נמי לאו קטלי קני באגמי הוי ואיך שאלו מרבם דבר שיש עליה להשיב תשובה נוצחת

אלא נראה ברור דהא יש לדקדק עוד במאי דפריך הש"ס מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי הלא לפירש"י במתניתין חילוק גדול יש לחלק דפשוט לבר בי רב דחד יומא דברישא מיירי שנפלו לה נכסים קודם אירוסין ובסיפא מיירי שנפלו לה באירוסין ויש לו בה זכי' במקצת שאבי' ובעלה מפירין נדרים אלא נראה ברור דהא התוס' בד"ה האשה שנפלו דחו הוכחת רש"י ברישא דמיירי שמכרה בעודה ארוסה אלא דיכול לפרש בלא ראי' ולפ"ז י"ל דמתניתין איירי בשנפלו לה קודם אירוסין דמוכרת לכתחילה אפילו בנישאת וא"כ יקשה מ"ש רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי וסיפא ע"כ במוכרת בעודה ארוסה דאי מוכרת בנשואין הא קתני לקמן עד שלא נישאת כו' אם מכרה ואין לומר דאתי כב"ה דהא כבר נשמע ממילא מדקתני נפלו משנשאת אלו ואלו מודים מכלל בעוד שלא נשאת דהיינו בנפלו משנתארסה דמקחה קיים אלא ע"כ אתי לאשמועינן דב"ש וב"ה לא פליגי בנפלו משנתארסה ונישאת דאינה מוכרת לכתחילה וא"כ ע"כ מציעת' מיירי במכרה בעודה ארוסה וא"כ מ"ש רישא ומ"ש סיפא דהא המכירה עכ"פ הי' בנישאת מסתברא להשות דינם למכרה באירוסין אף שנפלו באירוסין או י"ל דרישא מיירי שמוכרת באירוסין וא"כ יש חילוק גדול ומשני ר' ינאי דלעולם דנוכל לומר ברישא דמוכרת בנישאת ואפ"ה לא פליגי שם משום דבזכותה נפלו ואזלינן בתר שעת נפילה וסיפא אימר בזכותו ואימר בזכותה כו' ובני ישיבה הכי קמבעי' להו ר"י אלכתחילה די"ל ברישא מיירי דמוכרת לכתחילה באירוסין ופליגי אלכתחילה כי היכי דבנפלה בשעת אירוסין והוכרח להשיב על החדשים אנו בושים בנפלה מאירוסין למה לא תמכר לכתחילה אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים בנפלה קודם אירוסין או אדעבד פליגי דרישא מיירי שמודים ב"ש וב"ה שמוכרת אפילו בנישאת ופליגי אמרו לו אדעבד ר"ל כי היכי דבנישאת מכרה בטל ה"ה בנפלה קודם אירוסין ונישאת נמי מכרה בטל והוכרח להשיב להם על החדשים אנו בושים משנפלה משנשאת אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים אבל לא ניחא להו למימר דפליגי אשנתארסה דאיך רצו לדמות ארוסה לנשואה כמו שאמרו בש"ס דתשובה נוצחת יש כאן ומשני ת"ש דתניא א' ר"י אמרו לפני רבן גמליאל הואיל וזו אשתו וזו אשתו ר"ל אף שנפלה קודם אירוסין מ"מ בשעת מכירה היא נשואה וכשם שבנישאת מכרה בטל אף זו מכרה בטל א"ל על החדשים כו' ש"מ אדעבד פליגי ר"ל דברישא מיירי דב"ש וב"ה מודים שמוכרת אפילו נישאת ופליגי אמרו לו דאפילו בדעבד מכרה בטל דאזלו בתר שעת מכירה או י"ל הדברים כפשטן דסברו הם דרישא מיירי דמוכר לכתחילה אפילו בנישאת ופליגי אלכתחילה דלמה תמכור לכתחילה כמו באירוסין או אפילו בדעבד פליגי דמכרה בטל כמו בנפלו משנישאת והוכרח להשיב על החדשים אנו בושים ולא ניחא להו לומר דפליגי אנתארסה דאיך דימו אירוסין לנישואין וק"ל

ורבי חנניא בן עקביא סבר לא כך השיבן מתחילה אלא ר"ש ב"ג סבר שהם שאלו על ארוסה שמכרה יהי' בטל כמו בנשואה והשיב להם תשובה נוצחת ושאלו לו רבי נפלו לה קודם שנשאת ונישאת מאי א"ל אף בזה מוכרת ונותנת ואמרו לו הואיל וזכה באשה כו' עד שהוכרח להשיבה על החדשים אנו בושים עד דמשני תני מוכרת כפי גירסת רש"י או התוס'. ובזה יתיישבו כל הספיקות וגימגומים בשמעתין ואין להקשות דא"כ מאי פריך בשמעתין רב ושמואל דאמרי כמאן דילמא כאמרו לו דר"י דשמעתין די"ל דהא קושיא זו קשה גם לפי' ראשון דרש"י דשאלו אדעבד אפילו בנפלו קודם אירוסין ומכרה בשעת אירוסין וק"ו במכרה בנשואין וא"כ מאי פריך רב ושמואל דאמרי כמאן דילמא כאמרו לו דר"י אלא ע"כ דלא ניחא למימר דרב ושמואל יסברו כאמרו לו כיון דדחה רשב"ג דבריהם ודוק ובזה ישבתי מה שכתוב בספר קיקיון דיונה וז"ל מקשי' מאי הי' חסר ר"ת בפי' ראשון של רש"י די"ל דהוקשה לו קושי' התוס' דלעיל מאי פריך רב ושמואל דאמר כמאן דילמא כאמרו לו דר"י אבל לפי' ר"ת ניחא דלא פליגי אלא אלכתחילה דרישא או אדעבד דסיפא בנפלו לה בעודה ארוסה אבל בנפלו לה קודם שנתארסה לא פליגי וק"ל

תוס' ד"ה לא כך השיבן כו' פי' על הארוסה ששאלו לא הוצרך להשיבם כדאמרינן דתשובה מעולה ונצחת השיבם כו' ונתחבטו בזה בני ישיבה מה חידשו בזה התוס' יותר מפירש"י ונראה ברור דהתוס' אזלו לשיטתם דסיימו לעיל בד"ה איבעי' להו דיש לישב פי' ראשון ברש"י שהם דנו ארוסה מארוסה ונישאת והשיב להם אף בזו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים ושאלו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים והשיב על החדשים אנו בושים ולפי גירסא זו לא הי' צריך להשיב תחילה אף בזו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים דאפילו תימא דמכרה בטל מ"מ אין הנדון דומה לראי' דהתם זוכה במציאתה כו' משא"כ בנפלו קודם אירוסין ונתארסה ולכך כתבו התוס' על הארוסה ששאלו לא הוצרך להשיבן כדאמרינן ר"ל לפי גירסתם בפירש"י הראשון שהשיב אף בזו לא תמכור לא הוצרך לזה דתשובה מעולה ונוצחת השיבם אבל רש"י אזיל לשיטתו שלא גרס בברייתא שהשיב אף בזו לא תמכור אלא מיד שרצו לדון מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל השיבם על החדשים אנו בושים וזה שפירש"י בעוד שדנו על ארוסה לא הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושים אלא תשובה נוצחת השיבם ולא פליגי רש"י ותוס' אלא דהתוס' מפרש שלא הוצרך להשיבם לפי גירסא שגרסו אף בזו לא תמכור ורש"י מפרש לפי גירסא שלו וק"ל

שאלה קב

ראיתי בש"ו של מחותני הגאון מוה' צבי מאמשטרדם בסי' ל"ה שהשיב על הטו"ז באו"ח סי' תקצ"ו ס"ק ב' שבסוף דבריו כתב אבל בי"ט גרידא אין שום איסור וכו' וכתב מחותני שנעלם ממנו תלמוד ערוך סוף פ' ואלו קשרים שמבואר שם דבי"ט נמי איכא איסור שבות תקיעת שופר ובפרק כסוי הדם דף פ"ד ע"ב בד"ה תקיעת שופר בגבולין תוכיח כתבו התוס' וספקה דוחה י"ט אע"ג דאיכא איסורא דרבנן בתקיעת שופר שהיא חכמה ואינה מלאכה ונדחה איסור זה מספק הרי בהדיא דבי"ט של ר"ה נמי איכא איסור בתקיעת שופר בחנם וכן כתבו התוס' בריש פ' י"ט של ר"ה ד"ה רדיית הפת כו' עכ"ל ואני אומר דיש ללמוד זכות על הט"ז דהמעיין בט"ז יראה שלא דן אלא על י"ט של ר"ה ומה שכתב בי"ט גרידא ר"ל בי"ט של ר"ה משא"כ בי"ט דר"ה שחל בשבת וכן בשאר י"ט מודה הט"ז דאיכא שבות ותדע דהא בסי' תקפ"ח ס"ק ח' הביא הט"ז קושי' המזרחי דבי"ט נמי נגזור שמא יתקן כלי שיר ותירץ הט"ז דקול שופר לא ניתן לשיר אלא לתקיעה של מצוה ע"כ לא גזרו כן ועכ"ל דאין להם לגזור ולעקור לגמרי ד"ת הרי להדיא דהגאון הט"ז מודה דבשאר י"ט הוי תקיעה שבות אלא דבר"ה לא גזרו שבות זה ואפילו בר"ה שחל בשבת לא רצו לגזור בשביל תיקון כלי שיר אלא משום שמא יעבירנו וע"כ לא גזרו האי גזירה בתקיעת שופר דא"כ אף בי"ט לא יתקע דגם שם שייך שמא יתקן וכן הוא במג"א אבל גזירה שמא יעבירנו לא שייך אלא בשבת וכיון דלא גזרו גבי תקיעות דר"ה א"כ מותר כל היום לתקוע אף שכבר יצא משא"כ בשאר י"ט ומה שכתבו התוס' בחולין דאיכא איסור בתקיעת שופר היינו גבי טומטום דספק אשה ולגבי נשים אין חילוק בין ר"ה לשאר י"ט והוי שבות דכלי שיר וכן בכל מקום שהזכירו התוס' בר"ה דתקיעה הוי שבות משום תיקון כלי שיר ובשבת אסרו משום שלא יעבירנו אבל בי"ט דר"ה לא הוי שום שבות בתקיעה כל היום ודברי הט"ז ברירין ומש"כ הט"ז ותו דא"כ גבי לולב נמי בתר דנפיק בי' יהי' אסור ליטלו דחד טעמא הוא בשופר ובלולב נראה כוונתו משום דהתוס' בחולין תירצו בתירוצא קמא דאף בי"ט גבי אשה שייך גזירה זו דאין לומר מתוך שהותרה הוצאה לצורך כו' דבעינן צורך היום קצת וא"כ לאחר שדחה הט"ז סברא זו דלא שייך שמא יעבירנו גבי י"ט של ר"ה גרידא כתב ותו ר"ל דאם באנו לומר דלאחר שיצא במצות שופר שייך נמי בי"ט גזירה זו כיון דאין צורך היום כ"כ על זה כתב גבי לולב נמי בתר דנפק יהי' אסור ליטלו וכיון שאין שייך גזירה זו בי"ט וגם גזירה דכלי שיר לא רצו חכמים לגזור גבי שופר דר"ה א"כ כל היום מותר לתקוע בלי שום פיקפוק בעולם ובחינם העביר הדרך על הגאון הט"ז וגדולה מזו יש להוכיח מדברי רש"י שפי' בד' ל"ג הא דדייקינן הא נשים מעכבות דפטורות לגמרי וכי תקעי איכא בל תוסיף ולמה לא קאמר דאיכא גבי נשים שבות דכלי שיר אלא ע"כ כיון דביום זה לא רצו חכמים לגזור א"כ גם לנשים הותר מיהו יש לומר דעדיפא מיני' קאמר דאפי' בל תוסיף עברי אך הא קשיא לי דלפירש"י א"כ אמאי אמרו דטומטום חייב בתקיעת שופר כיון דספק אשה הוא יותר יאות לפטרו בשב ואל תעשה מלחייבו ולעבור על בל תוסיף ואין לומר דהאי ברייתא אתי' כר' יוסי ולר"י אינו עובר על בל תוסיף זה אינו דהא רבנן דסבירי