פנים מאירות חלק א קלט

מ"מ כיון דאם הי' מתבטל הי' ראוי להתכבד משא"כ גבי חתיכת חטאת טמאה דקודם הביטול אינו ראוי להתכבד וגם לאחר הביטול אינו ראוי מטעם דכהנים אינם מחזיקים טובה זה לזה ולכך אזלינן לקולא אבל דבר שהוא חשוב קודם ביטול ואף לאחר שיתבטל יבטל חשיבתו מ"מ לא בטיל והביא ראי' לזה שפיר הת"ה מחתיכת חטאת טמאה דאלמא אע"ג דבעלמא הוי ראוי להתכבד מ"מ בתר השתא אזלינן ר"ל קודם הביטול אינו ראוי להתכבד וגם לאחר הביטול אינו ראוי אזלינן לקולא ק"ו כאן לחומרא ר"ל בנר חנוכה דלענין מצוה הוי דבר שבמנין אף דלגבי חול לא הוי דבר שבמנין אזלינן בתר השתא שהי' חשוב בשעת שנתערב באיסורא קאי וראי' מפורשת מפרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות של חולין דלא בטיל וכתבו התוס' אע"ג דבעלמא אמרינן דווקא ככרות של ב"ה חשיבי אבל לא פרוסות מ"מ לחם הפנים חמיר טפי וראוי להתכבד כמו ככרות של ב"ה וע"כ צריכין אנו לומר דאין חשיבתן מחמת סולת נקי' דא"כ ליתני תנא דלפעמים פרוסות נמי דבר חשיב היכא שהן מסולת נקי' אלא ע"כ בחולין לא הוי חשיבי אלא ככרות שלימות אלא בלחם הפנים מחמת חומרא דקדשים הוי חשיבי ולא בטלי ואף כשיבטלו לא יהיו ראוי' להתכבד אפ"ה אזלינן בתר מעיקרא ודבר חשיב מיקרי ולא בטיל ה"ה בנר חנוכה כיון דקודם ביטול הי' דבר שבמנין

ועוד כתב הט"ז וז"ל אמנם נראה לי מטעם אחר דלא בטיל דאם הנר חנוכה קבוע במקומו ונתערב שם עם ב' שמשים דאין בטל כיון דקי"ל דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל אם הוזז נ"ח ממקומו ונתערב במקום אחר בין השמשים אז בטל שפיר ברוב עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו מאי קבוע שייך כאן הלא מבואר בסי' ק"י דקבוע דאורייתא היכא דאיסור ידוע וניכר במקומו כמו ט' חניות וקבוע דרבנן היינו מחמת חשיבתו או שהוא דבר הראוי להתכבד או שהוא דבר שבמנין אינו בטל ולפי הנחתו של הט"ז דלא הוי דבר שבמנין א"כ לא שייך בי' קבוע כל היכא דנתערב חד בתרי בטל בין במקומו בין שהוזז משם למקום אחר וצ"ע

או"ח סי' תרע"ו ס"ה ז"ל יתחיל להדליק בליל אחד בנר היותר ימיני ובליל ב' יברך על הנוסף שהוא יותר שמאלי כדי להפנות לימין וכתב המג"א וכ"מ ביומא דף נ"ט דזה מקרי דרך ימין עכ"ל ואני אומר דאין משם ראיה כלל דהא בעל הלבוש כתב להדליק מימין לשמאל כדרך הכתיבה וראי' ממזבח שעלה בכבש שהיה בדרומו והתחיל בקרן דרומית מזרחית ואח"כ מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית ואם היה הכהן יכול לעמוד במקומו ולזרוק הרי הוא ממש כמו שכתבתי מדרך הכתיבה שלעולם צריך אדם להתחיל מכנגד ימינו והלאה כדי שימשוך ימינו אצלו אלא מפני שהמזבח היה גדול ולא היה אפשר לזרוק בעומדו במקום אחד עכ"ל ולפ"ז אין ראי' מההיא דיומא דהתם אמרינן גבי מתנות במזבח פנימי דסבר ר"פ דהתחיל מקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית מערבית צפונית צפונית מזרחית ור"י סבר דהתחיל מקרן מזרחית צפונית וגו' בדרומית מזרחית ואמרינן בגמ' דפליגי אם ילפינן פנים מחוץ ואי בעית אימא אי סבירי לן הקפה ברגל דכולי עלמא לא פליגי דילפינן פנים מחוץ והכא בהא קמפלגי מ"ס הקפה ביד ומר סבר הקפה ברגל ואיבעית אימא דכ"ע הקפה ביד והכא בהא קמפלגי מ"ס ילפינן יד מרגל ומ"ס לא ילפינן יד מרגל ש"מ לר"ע דלא יליף יד מרגל והתם במקומו הי' עומד במזרחית דרומית ופניו למערב והי' יד ימינו לצד צפון ולאחר שנתן קרן מזרחית דרומית הי' ראוי ליתן דרומית מזרחית לסיים דרומית מערבית כדרך שאנו כותבי' להביא יד ימינו אצלו והוא הי' מוליך יד ימינו מכנגדו ולר' יוסי שהי' עומד בקרן מזרחית צפונית ופניו למערב ופונה דרך ימין ממזרחית צפונית לדרומית מערבית ומשך ידו אליו כדרך הכתיבה ש"מ דזה הוי דרך ימין אבל מה שמושך יד מנגד גופו ולהלאה הוי דרך שמאל ודוק ותשכח שדברי הלבוש ברירין

שאלה צט

נשאלתי מאחי הרב המופלג מוהר"ר משה וז"ל תמי' לי מאוד ולא מצאתי לי תשובה ברש"י בנדרים דף ט' ע"ב וז"ל מ"ש נדר דאתי לידי תקלה ופירש"י לידי בל תאחר נדבה נמי אתי לידי תקלה ופירש"י שמא ימעול בגיזה ועבודה אבל בל תאחר אין שייך גבי נדבה דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא והנה זה נגד גמרא דר"ה פרק קמא דף ו' ע"ב וז"ל ת"ר כי תדור נדר אין לי אלא נדר נדבה מנין ת"ל אם נדר או נדבה וכו' וגם בדף ז' ע"א חד דאמר ולא אפריש וחד דאפריש ולא אקריב וצריכא וכו' והא נדבה כתיב ופירש"י מפורש דגם בקרא דבל תאחר מרבינן לי' בג"ש וזה הוא ה"א בגמרא דכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא אית' אבל לפי האמת אינו וזה צ"ע גדול והנה הר"ן במקומו פי' ג"כ נדבה אתי לידי תקלה לענין בל תאחר דלא כפי' רש"י אבל לפירש"י תמוה מאוד וצריך לי עיון גדול מאוד ועל תשובתו אני מצפה עכ"ל

וזה אשר השבתי לו לדעתי אין כאן קושי' דהכי פירוש' דצריכי תרי קראי בנדבה חד דאפריש ולא אקריב וחד דאמר ולא אפריש כגון דאמר הרי עלי עולה על מנת כשאפרשנו לא איתחייב באחריותו וזה הוי נדבה וצריכי תרי קראו חד לדאפריש ולא אקריב אף שהוא נדבה ואינו חייב באחריותו אם נאבד מ"מ אם הוא בעין ברשותו ולא מקריב עובר בל תאחר אבל אם אמר הרי עלי עולה ע"מ שאין אני חייב באחריותו כשאפרשנו אימ' אפילו עדיין לא הפריש לא יעבור בבל תאחר דדיבורא לאו כלום קמ"ל דעובר ואי אשמועינן אמר ולא אפריש משום דלא קיים דיבורי' אבל הפריש ולא הקריב כל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתי' צריכי פשוט מסוגיא זו היכא דאמר הרי זו עולה דבהמה עומדת לפניו ונאבדה שאינו חייב באחריותו כיון דקיים לדיבורא ואינו חייב באחריותו למה יהי' עובר בבל תאחר ולפי"ז ניחא פירש"י בנדרים דהתם בפלוגתא דר"י ור"מ אין חשש איסור נדר שיעבור בבל תאחר דמהי תיתי יעבור דאחזוקי אינשי ברשיעי במידי דלית בי' חסרון כיס לא מחזקינן ובודאי כשהפריש שלא יעבור אלא דחשש דילמא יאבד לאחר שיפרישנו והוא חייב באחריותו ויתרשל ולא יביא מפני חסרון ממונו אבל אם אמר בלשון נדבה הרי זו דכבר קיים לדיבורי' מהי תיתי לומר שלא יביא ויעבור על בל תאחר ואפילו אם יאבד כיון שאינו חייב באחריותו אינו עובר על בל תאחר דעשה את המוטל עליו וכל היכא דאיתי' בבי גזא דרחמנא איתא וזה כוונת רש"י בנדרים דף ט' ע"ב דילמא אתי לידי תקלה דאם אמר בלשון נדר הרי עלי קרבן אתי לידי תקלה דעבר משום בל תאחר ר"ל דחשש הוא דאם יאבד ויתרשל מלהביא מפני חסרון כיס אבל נדבה כו' אבל בל תאחר לא דכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתי' ר"ל אם אמר הרי זו הרי קיים לדיבורי' ונאבדה שוב אינו עובר על בל תאחר דכל היכא דאית' בי גזא דרחמנא איתי' כנ"ל ברור ונכון

ואגב אודיע לך מה שישבתי בס"ד במה שנתקשה לי לפי הגהות אשרי ר"פ השותפי' דמפרש הא דאין מקבלין צדקה מן הגוים ולא סמכינן אקרא דאיש איש דמקבלין נדרים ונדבות מן הגוים משום דנדרים ונדבות לא קאתי לכפרה אבל צדקה לכפרה אתי ולכך אין מקבלין ולפום ריהטא יקשה על דבריו דהא קי"ל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן משום דלכפרה אתי א"כ אמאי ממשכנין על הצדקה וניחא לי לומר דכתבו התוס' בד"ה ד' ו' ד"ה יקריב אותו דחייבי חטאות דאין ממשכנין מיירי קודם שעבר בבל תאחר אבל אם עבר בבל תאחר ממשכנין אפי' חייבי חטאות ואשמות וצדקה עובר בבל תאחר מיד משום דהא קיימי עניים ולכך ממשכנין וק"ל

שאלה ק

כתב הטור א"ה סי' נ"ב וכתב הרמב"ם במה דברים אמורים בגדולה אבל בקטנה שפסקה על עצמה כופין אותו ליתן גט וכתב הב"י דאיתא שם תנא בד"א בגדולה אבל בקטנה כופין לבעל ליתן גט ומשמע דאמתניתין קאי והרי"ף שהשמיטהו משמע דסבירא לי' דאברייתא קאי וכדפירש"י וכיון דלא קי"ל כברייתא השמיט מאי דאיתמר עלה והרא"ש שהשמיט הא דבד"א בגדולה כו' משמע דס"ל כהרי"ף והרמב"ם דהלכה כתנא דידן ולא כברייתא ושלא כדברי רבינו שהוא סובר דהרא"ש פסק כתנא דברייתא עכ"ל ולמעלה כתב נמי וז"ל ולי נראה דאין הכרע בדבריו ואדרבא יש להוכיח שפוסק כתנ' דמתני' וכמו שאכתוב בסמוך עכ"ל ונפלאתי מאוד על מאור עינינו הב"י דהא דתני במה דברים אמורים משמע לי' להרא"ש דאברייתא קאי וע"כ אדמון סבר אפילו בגדולה כנוס או פטור דחכמים מודים לאדמון בקטנה אבל פלוגתייהו בגדולה וכיון דפסק כאדמון אפילו בברייתא אפילו בגדולה הילכתא כוותי' דיכולה לומר או כנוס או פטור ע"כ השמיט האי במה דברים אמורים דלמאי איצטרך לי' כיון דפוסק כברייתא והלכתא כאדמון אפי' בגדולה והרי"ף סבר דהך במה דברים אמורים אמתניתין קאי דמודים חכמים לאדמון דפוסק לבת קטנה שיכולה לומר כנוס או פטור וכיון דהילכתא כאדמון אפילו בגדולה שפסקה אבי' ולכך שפיר השמיט הך דבמה דברים אמורים אבל הרמב"ם הי' מפרש דבמה דברים אמורים אברייתא קאי ומדברי רבנן נשמע לדברי אדמון במני' דפליגי היכא שפסק אבי' ואם היא פסקה כ"ע מודים דתשב עד שתלבין מ"מ נשמע דוקא בגדולה אבל בקטנה יכולה לומר או כנוס או פטור וזה נראה לי ברור לפרש דברי הרמב"ם והרי"ף והרא"ש באין גימגום ויותר תמיה לי הא סיים הרא"ש והלכתא כוותייהו ואמאי כתב הב"י אין הכר' בדבריו שוב ראיתי שם שהביא בשם הרי"ף וז"ל והשתא דתקנו רבנן למורדת למיתב לה גט לאלתר כו' כדאמר לה או כנוס או פטור כייפינן ליה ויהיב לה גיטא והשיג עליו הרמב"ם דלא דמי למורדת כו' אבל זו אין הבעל רוצה בה והיא רוצה בו ונ"ל דאין כאן תפיסה על הרי"ף דהרי"ף סבר דתקנת מתיבתא הוא לטובתה שלא לעגנה אף שהיא מורדת בו כופין לבעל שיכתוב לה גט א"כ ק"ו כאן שהיא רוצה בו והבעל אינו רוצה לכונסה שכופין אותו מצד התקנה שיתן לה גט והא דמסיים הרי"ף ויהיב לה גיטא בעל כרחי' ר"ל בעל כרחי' דבעל וזה ברור באין גימגום דברי הרי"ף וקושיא הנ"ל כבר נדפסה משמי בסוף תשובות רמ"א שנדפסו מחדש באמשטרדם ואחר זמן בא לידי ספר דרישה ופרישה על אבן העזר ומצאתי