פנים מאירות חלק א יג

איתרמו אהדדי וניקב לחוץ וזה הק"ד הוא ראי' שמכה זו יוצאת לחוץ ועוד דאפילו אם נימא דהני נקבים באים מחמת חולי הלעטה מ"מ כיון דניקב פנימי ובעור החיצון יש ק"ד י"ל ששלטה המכה גם בחיצון דע"כ לא כתבו התוספות דלא מחזקינן ריעותא אלא באינו ניכר שום ריעות' בעור החיצון אבל היכא שנמצא ק"ד בעור החיצון אין לך ריעותא גדולה מזו ואף שלא כנגד מקום הנקב נמי טריפה אלא בזה יש לחלק דאם ניקב פנימי מחמ' קוץ אפי' אם נמצא הק"ד שלא כנגד הקוץ ברוח אחר' נמי אסור משום דחיישינן שמא ניקב שם וחזר למקום זה כמש"כ הט"ז אבל אם ניקב מחמת חולי בעינן דווקא ק"ד באותו הרוח שהנקב בו אף שרחוקי' זה מזה מ"מ אפשר דמיתרמי אהדדי כמו שכתב הט"ז בשם רש"ל אבל אם נמצא ק"ד מרוח אחרת יש להכשיר דלא עדיף ק"ד מניקב זה שלא כנגד זה דכשר לכ"ע אם נעשה ע"י חולי ורבים בעו"ה מקילים באיסור תורה אפילו ברוח אחת כל זמן שאין ק"ד נגד הנקב ממש אבל לא מצאו ידיהם ורגליהם בבה"מ בזה

אכן ראיתי שכתב הט"ז שאפילו בנמצא ויש ק"ד בפנים יש לאסור ומביא ראי' מן הש"ס מדאמר רב כהנא ישב איתמר אבל נמצא לא איצטריך לעולא לומ' דמותר דכולהו חיווי ברייתא קוצי אכלי ואי ס"ד אפילו ביש ק"ד בפנים מותר בנמצא מאי מייתי ראיה מכולהו חיווי ברייתא אטו כולהו חיוי ברייתא יש להו ק"ד בפנים דילמא הא קמ"ל אף שיש כאן קורט דם בפנים מותר ואין לומר דלא הקפיד על ק"ד א"כ גם בנמצא בחוץ לא נאסר אלא בודאי בזה ה"נ דאסור ולי נראה דאין כאן קושיא כלל דלא ניחא ליה לאוקמי בנמצא קוץ וקמ"ל דאף דאיכא ק"ד דאפ"ה מכשיר דא"כ אמאי קאמר מצא לה קוץ בוושט הוי ליה למימר מצא ק"ד בוושט אין חוששין וממילא ידעינן אפילו בנמצא קוץ ויש ק"ד דהא כל חיווי ברייתא קוצי אכלי ומה לי נמצא עכשיו הקוץ לפנינו או אם ברור לנו שהי' קוץ בוושט ועכשיו נמצא בו ק"ד וזהו קושיות המקשה באמת אלא ע"כ בנמצא אף שיש ק"ד אין חידוש כלל להתיר

וגם מה שכתב ואין לומר דלא הקפיד עלק"ד א"כ גם בנמצא בחוץ לא נאסר לא זכיתי להבין זה איך מביא ראי' מדברי מאן דלא פסיק כעולא דילמא לעולא לא חיישינן לק"ד כי היכי דלא חייש בישב לה קוץ אבל לפסק הש"ע דפסק דלא כעולא אלא דחוששין בישב לה קוץ וכן בנמצא ויש ק"ד מבחוץ נמי יש לאסור בק"ו מישב די"ל דנעשה אחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה שמא לא ניקב מעבר אל עבר אבל במצא קוץ ויש ק"ד בחוץ דאין כאן אלא חדא ספיקא דילמא האי ק"ד מחמת קוץ זה וטריפה אבל בנמצא קוץ ויש ק"ד בפנים איכא ספיקא שמא האי ק"ד לאו מחמת קוץ זה בא את"ל שבא שמא לא ניקב מעבר לעבר וחילוק זה יש לחלק אף אליבא דעולא ובר מכל דין דהאי הגהו' רמ"א הם מדברי הגהות מיימוני שהביא בשם ס"ת דנראה שם דקאי אישב לה קוץ אף למאן דפסק כעולא מ"מ מודה היכא דנמצא ק"ד מבחוץ אסור והכי כתב הש"ך ס"ק י"ז בהדי' וא"כ די לנו בחומרת רמ"א דאפילו בנמצא קוץ ויש ק"ד מבחוץ דיש לאסור והבו דלא לוסיף עלה חומרא מה שלא נמצא בש"ס ובפוסקי' בפירוש ואף שמצאתי סברא זו בר"ן שהבי' בשם הרשב"א דעולא לא מיירי מק"ד והביא ראיה מדאמרינן נמצא איתמר אבל ישב חיישינן ואמרינן נמי ישב איתמר אבל נמצאת לא איצטריכ' ליה לעולא לאשמועינן ואי בשיש בו ק"ד הוא דילמא משום ק"ד איצטריכא ליה לעולא לאשמועינן אלא ודאי נמצאת בלא ק"ד הוא וישב נמי דכותה הלכך לדידן דלא קי"ל כעולא בישב אפילו בלא ק"ד אסורה עכ"ל וכן פסק בש"ע ולפום ריהטא משמע בנמצאת ויש בו ק"ד אסורה אבל כד דייקת שפיר לאו מילתא היא דהא איכא למידק מנ"ל להקשות עד דמוקי ליה בישב דילמא איירי עולא באמת בנמצא ק"ד וקמ"ל דלא חיישינן שניקב ואין לומר דפשיטא לי' במצא ק"ד דאסורה ולכך מוקי לי' בישב זה אינו דהא בישב אינו אלא ספק אחד שמא הבריא ובנמצא קוץ וק"ד בפנים איכא תרי ספיקי שמא אין ק"ד זה בא מחמת קוץ ואת"ל שבא מחת קוץ שמא לא הבריא ואיך יעלה על דעת דפשיטא לי' למקשה לאסור בהך ולהתיר בישב אלא ברור הדב' דהרשב"א רצה להוכיח דעולא לא מיירי בק"ד כלל דכיון דאיכא רבותא להתיר לא פריך המקשה מידי אבל לפי האמת דמוקי ליה בישב אפילו לדידן דחולקין על עולא מודו היכא דנמצא קוץ ואף שיש ק"ד מותר ופשיטא לעולא אין כאן חשש איסור כלל ואין להקשות דמ"מ מנ"ל להקשות על עולא דילמא עולא מיירי בק"ד ושפיר הוי רבותא להתירא כבר כתבנו בזה דלא ניחא ליה בזה דא"כ אמאי קאמר ישב לה קוץ בוושט הוי ליה למימר מצא ק"ד בוושט אין חוששין וממילא ידעינן אפילו במצא בה קוץ כיון דכל חיוי ברייתא קוצי אכלי וזה ברור לדעתי באין גימגום כלל ולכך לא הזכיר הרב הב"י בש"ע האי דינא דמצא בה קוץ וק"ד: נמצא אחרי העיון יצא הוראה זו ברורה כשמש אף לדעת דפסקו כעולא בהך הלעטה אם נמצא קוץ מבחוץ אף שלא כנגד הנקב אם הוא מרוח אחת נמי אסורה ובנמצא קוץ מונח וק"ד בפנים אף לדעת דפליגי אדעולא יש להכשיר כפשיטות לשון רמ"א סי' ט' והבו דלא להוסיף עלה ובנמצא תחוב בפנים ויש בו ק"ד למאן דפסק כעולא יש נמי להכשיר דומי' דמחט שנמצא בעובי ב"ה וכן הכריע הב"ח נמצא לדידן אף דידיע לנו שאותן נקבים מחמת הלעטה נעשו מחיים ולפעמים יש בהם ק"ד אפ"ה מכשרינן דסמכו אדעול' דלא חייש שמא הבריא: ועדיין צריכין אנו למודעי לפעמים כשמפרידין הוושט נמצא דם בין שני העורות אגור בתוכם וכשגורדין הדם נחסר קצת מעור זה וקצת מעור זה ולא ניכר ריעותא לא מצד חוץ ולא מצד פנים דנראה שיש להכשיר דלא יהיה אם העור הפנימי ניקב לגמרי וגם קצת מעור החיצון אלא שלא ניקב מעבר אל עבר מכשרינן לדעת דפסקו כעולא וכבר הוכחנו דמצד קורט דם בפנים אינו מזיק כלל א"כ ה"נ דכוותיה ואין לומר שכיון שאנו רואים שעור הפנימי ניקב ונתרפא א"כ י"ל ששניהם ניקבו והבריאו ונתרפאו זה אינו דאנו תולים בדבר המצוי שבא מחמת דחיקות העיגולי' וניקב רק הפנימי ולא מחזקינן ריעותא יותר וראיה לזה ממה שכתב הב"י בסי' מ"ח בשם הרשב"א דמחט שנמצא בקורקבן וכולו נבלע בעוביו בבשרו ולא ניכר שום נקב לא לצד פנים ולא לצד חוץ תולין להקל לפי שדרך הוושט לבלו' ודרך שם נכנס עם האוכלים אלא שנסתם הנקב וא"כ ה"נ דכוותי' דלא מחזקינן ריעותא יותר לומר שגם החיצון ניקב ונתרפא אלא עור פנימי ניקב ושלטה המכה במקצת עור החיצון ותו לא ואף לדעת רמ"א בס"ס מ"ח שכתב שיש מחמירין ואוסרין גבי קורקבן נראה דווקא התם שאינו מצוי כ"כ שיבלע המחט עם האוכל ויש לחוש שמא בא המחט מבחוץ אבל הכא שאנו יודעים שהני לקותו' באים מחמת עיגולים היבשים ובודאי לא באו מבחוץ כ"ע מודו שבודאי ניקב הפנימי לבד ושלטה הלקותא קצת בעור החיצון ותו לא מחזקינן ריעותא שניקב מעבר אל עבר

ועוד דמי יאמר שניקר גם הפנימי דילמא ע"י מישמוש הידים שרוצים לדחוק העיגולי' בוושט מכאיבי' לה ונצר' הדם בין שני העורות וכי היכי שניקב העו' הפנימי לגמרי ואנו רואין ששלטה המכה בעור החיצון מכשרינן וסמכינן אדעולא ה"נ דכוותיה אך צריך ליזהר אם לאחר שגורדין השחין נשאר רושם בעור כמו נקודה לבינה זה נראה שהיה נקב רק שהבריא ואין להכשיר אלא בשנשאר עור החיצון שלם בלי שום ריעותא לאחר שגורדין ממנו הלקותא. ורבים נכשלים בזה. ויש לי עיון גדול עוד היכא שנמצא שעור הפנימי ניקב אלא שנסתם ונראה כצלקת או רושם הנקב ולפעמים נראה כמו גידים לבנים ונראה לעין כל שניקב אלא שנתרפא ובעור החיצון יש ק"ד או נקב מפולש שלא כנגד מקום ההוא אם יש לדון כניקבו זה שלא כנגד זה כיון דהאי סתימה לא חשיבא דהוי קרום שעלה מחמת מכה או דילמא כיון דעור החיצון מגין עליו חשיב שפיר סתימה. ואין להקשות איך תיסק אדעתין להכשיר זה הא כיון דקודם שעלה הקרום הי' אסורה מחמת נקובת הוושט ועכשיו תחזור להכשירה א"כ מצינו פסול החוזר להכשרו בכה"ג ובש"ס ממעטינן קרום שעלה מחמת מכה מדקתני גבי כרות שפכה ניקב הגיד פסול נסתם כשר וזהו פסול שחוזר להכשירו לאפוקי קרום שעלה מחמת מכה ואם איתא להכשיר בנדון דלעיל א"כ מצינו עור פסול החוזר להכשירו זה אינו קושיא כלל דהא בפ' אלו טריפות דף מ"ח מכשרינן ריאה שניקבה ודופן סותמתה ולא ממעטינן מהאי כללא וע"כ צריכין אנו לומר דלא ממעטינן אלא נסתם הנקב מצד עצמו ואין דבר אחר מגין עליו אבל אם נסתם ודבר אחר מגין עליו איכא טובא דמכשרינן וכן פי' רש"י דף מ"ג ד"ה אינו קרום וז"ל ולא דמי לריאה שניקבה ודופן סותמתה ולסתימה דירכים בחלחולית דלקמן דההיא סתימה דמעיקרא היא ואף שלפי' רש"י יש לחלק בנדון דידן דילמא לא היה סתימה מעיקרא כיון דזימנין דמה נדזין בהדדי י"ל שניקבו שניהם כאחד מ"מ הא יש לדקדק על פי' רש"י בשלמא גבי חלחולית ניחא דלא הי' שם טריפה מעולם עליה אבל גבי ריאה שדופן סותמתה הא בעינן דווקא דסביך בבישרא ואי לא סביך טריפה וא"כ הי' שם טריפה עליה קודם דסביך ואחר שסביך חזרה להכשירה ודמי לשאר נקובי דסלקי בהו סתימה לאחר זמן: וכן גבי תרי אוני דסריכי אהדדי בכסדרן דכשירה ולפי' רש"י טעם איסור הסירכא משום דאין סירכא בלא נקב וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום וכתבו התוס' דלפי' רש"י משום הכי בכסדרן כשירה דאע"ג דודאי ניקב הריאה וקרום העולה מחמת מכה אינו קרום היינו כשאינו סרוך בכסדרן אבל כשהיא סרוכה בכסדרן חברתה סותמת' ומגינה על הנקב והקרום הולך וחזק ע"ש הרי לפי' רש"י אם לא היתה סרוכה בכסדרן רק ניקבה בכסדרן טריפה ולא הי' מהני הא הגנה מחברתה אפ"ה כי סריך אח"כ כשירה וע"כ צריכין אנו לחלק מ"ש משאר נקובי דסלקי סתימ' לאחר זמן דממעטינן מהאי דיוקא זה פסול החוזר להכשירו ולא שאר נקובי אלא ע"כ צריכין אנו לומר כדפרישית דלא ממעטינן אלא ניקב ונסתם מהאי אבר גופי' אבל כל שנסתם ויש לו הגנה עוד מחבירו זה לא ממעטינן והוי סתימה מעליא וא"כ לפי זה בנדון דידן נמי אף שנקבו שניהם מ"מ בתר דנייחו מחובר עור הפנימי בחיצון הדק הטיב

ועוד דהא גבי קורקבן בסי' מ"ט דקי"ל דשומן עליו סותמו כשר ולא אמרינן דילמא האי שומן בא אחר שניקב וגם בסי' מ"ו גבי נקובת הדקין אמרינן כן אלא ע"כ כל שיש לו הגנה מצד אחר אף הבא אח"כ הוי סתימה מעליא מ"מ אין בידינו דבר ברור אם זה הוי סתימה מעליא גבי וושט כיון דאכלה ביה ופעיא ביה רווח גמדא ליה ופשטה ליה א"כ אינם נוחי' במקום אחד תמיד וי"ל דלא הוי סתימה מעליא והוראה זו מצוי מאוד ואין איש שם על לב

ועוד צריך אני למודעי רבה הא דנהגו הנשים לשרות הוושט במים שעה או שתים ולפעמים לילה או יום כדי שיהי' קל לקלוף שני העורות זה מזה כשיבא לפני המורה ולפום ריהטא נראה דלאו שפיר למעבד הכי דהא אנן סמכינן בהוראה זו ארא"בן והרא"ש שפסקו כעולא מטעם דדימו דין זה למחט שנמצא בעובי ב"ה א"כ דן מיניה ומיני' כי