פנים מאירות חלק א קלו

אף שאינו רבו מובהק מ"מ אין חילוק בין רבו מובהק או אינו מובהק כי היכי דאין חילוק באין צריך הסיבה ה"נ היכא דצריך הסיבה אף ברבו מובהק ואני אומר אי משום הא לא איירי' דילמא ברבו מובהק חמיר טפי ואף שבקדושין מוכח דסתם אב מלמדו תורה אינו מוכח שהוא רבו מובהק דהא מסקינן כזבולן בן דן ולא כזבולן בן דן שלמדו מקרא משנה וגמרא אלא מקרא בלבד חייב אביו ללמוד עמו ובזה אינו רבו מובהק ועוד דמעיקרא דדינא פירכא דעיקר הוכחת הרא"ש הא דלא משני תלמודא דמיירי בתלמיד שאינו מובהק דסתם תלמיד עם רבו דנקט הש"ס משמע רבו מובהק ועכ"פ נראה ברור היכא דהאב הוא רבו מובהק פשיטא שמורא אב ומורא רבו איכא שאינו צריך הסיבה ואף שאחרונים מביאין עוד טעם שסתם אב מוחל לגבי בנו מ"מ נראה דעכ"פ אינו חיוב על בנו שיסב עמו וראי' לזה דאמר אביי כד הוינן בי מר זגינן אבירכי דהדדי כי אתינן לבי רב יוסף אמר לן לא צריכתו מורא רבך כמורא שמים ולמדו הפוסקים מזה דאם נותן לו רשות מותר דאטו היכי הוי רבה מניח למעבד איסורא לתלמידים אלא ע"כ שהי' מוחל להם ושתיקתו הוי כמחילה ולכאורה יש לדקדק על רב יוסף אטו רב יוסף לא הי' בו מדת ענוה חלילה אלא הורה לנו בזה שהתלמידים חשבו שעושים מצוה בזה והוא אומר להם אע"פ שהוא מוחל לכם אין אתם עושים מצוה בזה ואף שהרב מוחל לכם מ"מ אינו נחשב לכם למצוה ואם אין אתם אוכלים בהסיבה נמי כדין אתם עושים דמורא רבך כמורא שמים וכן מצאתי שכתב הגאון בעל ט"ז בא"ח דאין חיוב על הרב לתת לו רשות ואני הוכחתי דאין התלמיד עושה שום מצוה בזה א"כ אם האב רבו מובהק א"כ אין על בנו שום מצוה כלל לאכול בהסיבה וכן נראה מפשיטת לשון הרי"ף והרמב"ם שלא כתבו דין זה משום שסמכו שזה דבר פשוט שאין צריך הסיבה כנלפע"ד

שאלה צד

פעם אחת אירע ביום השבת שקרא החזן לאחד רק שני פסוקים ובירך ברכה אחרונה והחרשתי מפני שהי' המנהג בעיר הזה לקרות לתורה יותר משבעה והיה פשוט בעיני אף שנזכר בש"ע בא"ח סי' קל"ז סעיף ד' אם קרא אחד ב' פסוקים דצריך לחזור ולקרות היינו ביום ב' וה' או במקום שאין קורין לתורה אלא ז' גברי בזה צריך לחזור ולקרות משום דחשבינן כאלו לא קרא כלל ויחסר ממנין הקרואים אם לא יחזור ויקרא ג' פסוקים אבל היכא דנהוג לקרות יותר מז' אין צריך לחזור משום דאף דנחשוב לזה שקרא שני פסוקים כאלו לא קרא כלל מ"מ יהיו ז' קרואים בלעדו ובבואי לביתי עיינתי וראיתי שעלה ג"כ דעת המ"ד כן אבל לבסוף מסיים שאין נראה לו כן מטעמא דהא הפסוקים שנשארו אחר קריאת ז' הם חייבים לקרוא אותם בברכה ג"כ ואותו שקרא רק ב' הוה ברכה שלו בטעות נמצא דהוה כאלו לא בירך כלל וצריכי' הם לברכה אחרת ופסק דיש חילוק דאם נזכרו לאחר ברכה אחרונה ועדיין לא קרא הש"ץ לאיש אחר אזי אותו שחיסר פסוק אחד יקרא פסוק אחד ולא יברך קודם לו ברכה א' דהא כבר בירך הוא ברכה ראשונה תחילה והברכה אחרונה שבירך הוא כאלו לא נאמרה כיון שבטעות היתה אלא אחר שישלים פסוק ג' יברך ברכה אחרונה שנית וקאי על כל מה שקרא ואם לא נזכרו עד שקרא לאחר לעמוד לקרות יתחיל למפרע ממקום שהתחיל אותו שלפניו ויוסיף עליהם כפי מה שירצה נמצא כל הפסוקים נתברכו לפניהם ולאחריהם כראוי עכ"ל ולפי שלא נראה לי פסק זה מתחילה ועד סוף ע"כ צריכין אנו לדון תחילה על עיקרא דדינא אם קרא רק שני פסוקים שצריך לחזור אם זה מוסכם מכל הפוסקים והרב הב"י הביא בשם מהר"י קלון בשורש קע"ח שהכריע כדברי האומר דמהדרינן ליה ושבולי הלקט כתב אם קרא אחד ב' פסוקים צריך לחזור ולקרות ואם לא קראו בין שלשתן אלא ט' פסוקים ג' לכל אחד אינם צריכין לחזור ולקרות וראיה לדבר פר' ויבא עמלק וכן פסק בש"ע והנה המעיין בגוף התשובה יראה עין בעין שגם מהר"י קולין לא החליט הדבר הזה בבירור שצריך לחזור וצריך אני להעתיק לשונו קצת שהשיב לשואל וז"ל מטיבותא דמר אמינא בה מילתא דתליא בפלוגתא דרברבתא שהרי מצאתי כתוב בשם בנו של רבינו אשר בחקת התורה שלו שאל הר' אליעזר להר' שמואל אם קראו שנים כל אחד ד' פסוקים ואחד לא קרא כי אם שנים מבעי' לי אי אמרינן הני מילי לכתחילה לא יפחות מג' פסוקים אבל דעבד לא מהדרינן ליה שהרי קיים תקנת עזרא שתיקן עשרה פסוקים ותנן בשני ובחמישי אין מוסיפין עליהם או דילמא כיון דתיקנו ג' פסוקים כמאן דלא קרי דמי ומהדרינן ליה והשיב אפילו לא קראו השלשה כי אם שלשה פסוקים לא מהדרינן ליה שהרי לא ברכו לבטלה ודבר שהוא תקנה לא מצינו דמהדרינן בדעבד תדע דהא בירושלמי בפ' ויבא עמלק שאין בה כי אם ט' פסוקים פריך והא אין קורין כו' ומשני שניא דא כלומר שהוא סדר היום ואפילו לכתחילה הנהיגו לקרותם כל שכן בדעבד שאין להקפיד במנין הפסוקים וקשיא לדבריו איך נחלקו רב ושמואל בפ' צו דלמר דולג ולמר פוסק להוי כפ' עמלק דשניא ועוד מדקאמר כנגד מי תקנום משמע עיכובא בדעבד ולשון אין פוחתין מהם נראה דחיובא הכי הוא ואם הקריאה שלא כהוגן יחזור ויקרא ומה בכך ולכך אני אומר דאפילו בירך לאחריה דאותה ברכה נעשית בטעות זאת חוקת התורה עכ"ל הרי לך דתליא באשלי רברבי ומ"מ צריך להתישב בדבר לדעת אנו על מי נסמוך והדעת מכרעת כדברי האומר אפילו בדעבד לא מהני חדא דבתרא הוה טפי וראה דברי מה' שמואל ולא קבלה מיניה ועוד דלכאורה מאן דקאמר דהא לא תקנו לקרות בקרבן דשבת כמו שתיקנו לקרות בקרבן די"ט היינו משום דליכא אלא שני פסוקים ס"ל דאפילו דעבד לא מהני דאי מהני לא היה לנו להניח בשביל כך לקרות בקרבן דשבת דאין לך דעבד גדול מזה ומסיים ואם כי אנכי מדמה להכריח כדברי האומר דאף בדעבד לא יועיל בפחות משלשה פסוקים מ"מ לענין עשיי' מעשה עליך השלכתי יהבי ואתה חכם כמלאך ה' ולא יצא מתחת ידיך דבר שאינו מתוקן עכ"ל ועתה נבין ונדון בדבריהם ממה שהביא ראיה ממאן דקאמר דהא לא תקנו לקרות בקרבן דשבת לפי הנחתו שמביא ראיה מהא דלא תיקנו לקרות בקרבן השבת שהוא מתקנת הגאונים ולא מצינו סמך בתלמוד כמו שהביאו הפוסקים והתוס' בפ' בני עיר דף ל' ע"ב נימא איהו לנפשי' מהא דקאמר הש"ס במגילה דף כ"ב בעי מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה כו' עד ליקרי ד' ד' פשו להו שבעה וביום השבת הויין תרי ובראשי חדשיכם הויין חמשה היכי נעביד ניקרי תרי מהא וחד מהנך אין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים ליקרי תרי מהא ותלתא מהך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים ואם איתא לדבריו אמאי קאמר הש"ס אין משיירין נימא דהא לא ישאר לקרות לרביעי אלא שני פסוקים ואפילו בדעבד לא יצא והשתא דוק לאידך גיסא מדלא קאמר הכי ש"מ דמהאי טעמא היה יצא בדעבד מיהו מכאן אין כאן תיובתא לדבריו מתרי טעמא א' די"ל דלא גרס בש"ס קושי' דאין משיירין אלא גרס ליקרי תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי ותו לא וי"ל דבאמת הקשה הש"ס קושיא זו פשו להו תרי ואפילו בדעבד אינו יוצא בקריאת שני פסוקים ואפילו אם נימא דהי' לפניו גירסת ספרים ישנים שהביא הרי"ף דגרסי הא אין משיירין מ"מ אין כאן תיובתא לדבריו דראיתי בר"ן שהרגיש בזה וכתב וה"ה דהוה מצי למימר דלא סגי בב' פסוקים שהרי הרביעי לא יוכל לקרות אלא שני פסוקים לבדם אלא משום פירכא דלעיל פריך הכי ועוד כיון דשלישי גופיה קשיא ליה סגיא ליה בהאי עכ"ל א"כ יש לישב בזה גם דברי מהר"י קלון מ"מ אומר אני אף שאין אני כדאי לחלוק עליו מ"מ כיון שמהרי"ק גופי' לא החליט זה למעשה וכתב להשואלו ממנו שהוא סומך עליו ע"כ אומר אני דאיכא פירכא גדולה בראייתו שרצה להכריח כדעת דאפילו בדעבד לא מהני משום דלא תיקנו לקרות בקרבן שבת דאין לך דעבד גדול מזה לדעתי אין כאן אפילו סמך ראי' הא קרבנות המועדות אין לנו סמך בש"ס וגאוני בתראי תיקנו דבר זה וסמכו כמו שכתבו התוס' שאמר הקב"ה לאברהם כבר תקנתי להם סדר הקרבנות כו' וא"כ בודאי אין יכולת בדורות אחרונים לתקן תקנה ולעקור תקנתא דש"ס דאמרו אין פוחתין משלשה פסוקים ולכך לא תיקנו אלא בשאר י"ט ולא בשבת ועתה נבין ונדון בדברי בעל זאת חוקת התורה שהשיב על ראיות מה' שמואל שכתב שקשי' לדבריו איך נחלקו רב ושמואל בפ' צו להוי כפ' עמלק דשניא אין כאן קושיא כלל דודאי חכמים לא תיקנו אלא לקרות בסדר היום שהוא מענינא דיומא וגם סלוק ענינא בהאי פרשתא לכך שניא אבל בפ' צו בקריאת ג' פסוקים כיון דאפשר לקיים תקנת חכמים שיקרא ג' פסוקים או בדילוג או בפיסוק לכך פליגי רב ושמואל בזה אבל בדעבד היכא שקרא כבר ב' פסוקים ובירך ברכה אחרונה מודו רב ושמואל כדברי מהר"ש דדבר שהוא תקנה לא מהדרינן ושפיר מביא ראי' מפ' עמלק ומש"כ בעל חוקת התורה וז"ל ועוד מדקאמר כנגד מי תקנום משמע עיכובא בדעבד ולשון אין פוחתין מהם נראה דחיובא הוא כו' נראה דיש סתירה לדבריו מראייתו של מהר"ש שהביא מפ' עמלק דהא בש"ס אמרו ג"כ בהאי לישני אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת הני עשרה כנגד מי ומוקי לי' הש"ס בכמה טעמי רבתא דאית בי' ושפיר מביא הר"ש ראייה לדבריו דהא פ' עמלק שאין בה אלא ט' פסוקים פריך בירושלמי והא אין קוראין כו' ומשני שניא היא דא כלומר שהוא סדר היום ואפילו לכתחילה הנהיגו לקרותם ולא תיקנו להתחיל פסוקים מקודם כיון דתני אין פותחין וגם קאמר הני כנגד מי אלא ע"כ דאין למדין מן הכללות ותקנות כיון דסליק ענינא בט' פסוקים אין קורין אלא ט' פסוקים ק"ו בדעבד שאין לחזור ושפיר כתב דדבר שהוא תקנה לא מצינו דמהדרינן בדעבד ומאוד תמוהים לי דברי שבלי לקט שכתב אם קרא אחד ב' פסוקים צריך לחזור ולקרות ואם לא קראו בין שלשתן אלא תשעה פסוקים ג' לכל אחד אינם צריכים לחזור ולקרות וראיה לדברי פר' ויבא עמלק עכ"ל ונראה שהם שני פסקים סותרים זא"ז דע"כ כיון דפסק דאם קרא שני פסוקים צריך לחזור ע"כ סבירא ליה דלישנא דאין פוחתין משמע עיכובא וא"כ גבי עשרה פסוקים דתני ג"כ לישנא דאין פוחתין נמי עיכובא הוא וראי' מה שמביא מפ' עמלק אינם ראי' כלל כבר תירצו התוס' והירושלמי מפני שפ' זו היא סדר היום וסליק ענינא בהכי וכי היכי דאמרו דאין מפטירין פחות מכ"א פסוקים והיכא דסליק ענינא קורין שפיר בפחות ה"ה פ' עמלק אבל פ' אחרת כגון