פנים מאירות חלק א קלד

למלך וכתבו התוס' תימא דבסוף הגולין משמע דברח לפי שהי' סבור דמזבח קולט דאמר ג' טעיות טעה יואב וי"ל דלהימלט אי אפשר דיכולין לשמרו שלא יבריח וימות ברעב ולא נתכוון אלא להוריש נכסיו לבניו ובירושלמי איכא פלוגת' דאיכא מ"ד סבור הי' יואב דקרנותיו של מזבח היו קולטין ואיכא מאן דאמר מאן דכתיב בי' תחכמוני ראש השלישי הי' טועה אלא לסנהדרין ברח אמר מוטב יהרג בבית דין וירשו בניו את נכסיו ואל יהרגהו מלך וירשהו מלך עכ"ל ונראה דהרמב"ם סבר כדעת זו שלא טעה יואב וס"ל להרמב"ם בפ' ב' דין ד' מהל' רוצח דכל אלו הרצחנים שאינן מחויבין מיתת ב"ד אם רצה מלך ישראל להורגם בדין המלכות ותקנת העולם הרשות בידו וכן אם ראו ב"ד להורגם בהוראת שעה יש להם רשות כפי מה שיראו וכתב עוד בפ' ד' דין ח' וז"ל ההורג נפשות ולא היו שם עדים כו' או שהרג בפני עדים בלא התראה כל אלו הרצחנים כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מעיהן ואח"כ מאכילין אותן שעורים עד שתבקע כריסם מכובד החולי עכ"ל א"כ ביואב אף שלא הי' התראה מ"מ היה רשות ביד מלך או ביד ב"ד להמיתו ועכ"פ להרעיבו וכוונתו הי' למות שם ע"י רעב ע"י מיתת ב"ד ולא יהי' נידון בהרוגי מלכות ומדכתיב ויחזק בקרנות המזבח ולא טעה כלל ש"מ שמי שמתחייב בדין המלכות או מב"ד שלא יהרגוהו בהוראת שעה אפילו הי' זר ניצול וזה ראייתו של הרמב"ם שפסק בד"א במחויב גלות אבל מי שמפחד מן המלך כו' או מב"ד וברח למזבח אפילו זר הרי זה ניצול ואסור לקחתו משם בחזקה ויואב רצה שימות שם בהמשך זמן חיי שעה קצת ע"י ב"ד כדי שיהיו נכסיו ליורשיו ושלמה לא השגיח בזה וציוה להמיתו שם שלא כדין ואין למידין מן המלכות

שאלה פו

כתובות דף ל"ב ע"ב אלא עולא תחת תחת גמר הקשה מהרש"ל כיון דגמרינן תחת לג"ש א"כ למה לי לימודים בריש פירקין נערה הנערה לחייבי לאוין ולחייבי כריתות תיפוק לי' חייבי לאוין מג"ש דתחת תחת ולי נראה דאין כאן קושיא דהך ג"ש אמרינן בהחובל דילפינן חובל גופי' דממונא משלם מהאי תחת דאונס ואי לא נכתב נערה הנערה הייתי ממעט חייבי לאוין מלו תהי' לאשה וג"ש אתי ללמד על חובל בחבירו גופא שישלם ממון ע"ש ודו"ק ועוד נראה לומר דהתוספות מישבים קושית מהרש"ל במה שכתבו מצינו למימר דבהני תלת דווקא אבל בכל מקום מילקי לקי ולא משלם דג"ש לא נתקבלה אלא לגוף התשלומין דהא ע"כ לעולא אין צריך שום לימוד דבעלמא מילקי לקי אלא דיליף מדאיצטרך תחת תחת יתירה דהכא ממונא משלם ש"מ בעלמא מילקי לקי ולא משלם ולפי זה מצינו למימר אי לא נכתוב נערה כלל הייתי אומר לעולה אף בעלמא נמי ממונא משלם ולא לקי והא דאיצטרך הכא תחת תחת משום דלא נמעט חייבי לאוין מלו תהי' לאשה ולכך איצטרך נערה שלא נמעט חייבי לאוין מלו תהיה לאשה וחייבי עשה וחייבי לאוין שוין בזה דאף שאינו ראוי לקיים מ"מ ריבתה התורה לקנס וע"כ למה לי ג"ש תחת תחת אלא ע"כ דבעלמא מילקי לקי ממונא לא משלם אבל לעולם חייבי כריתות דאין קדושין תופסין לאו בני קנסא נינהו מלו תהי' לאשה שיש בה הוויה ולכך איצטרך תרי נערה לחייבי לאוין ולחייבי כריתות אבל אי היה האמת שבכל מקום ילפינן מתחת שממונא משלם מילקי לא לקי א"כ קושית מהרש"ל במקומה עומדת וק"ל

שאלה פז

קהל אחד הי' להם מרחץ קטן ורצו לשנות המרחץ ולעקור התנור והספסלים ולעשות ממנו בית החורף שידור בו שמש הקהל אי מותר לעשות ממרחץ זה בית דירה דהא השמש יברך שם ויקרא ק"ש על מטתו ושאר תשמישי קדושה וגם ירצה לקבוע מזוזה וכיון דהיה לו שם מרחץ י"ל דלעולם עומד באיסורו נראה לפע"ד דמהני עקירת השם ובפרט בשינוי מעשה דכל הכלים שירדו לידי טומאתן קי"ל דמעשה מוציא מידי מעשה ונראה מפירש"י בפ"ק דסוכה דף י"ד דאף מעשה כל דהו מהני ואף שאמרו בבית הכסא אע"פ שאין בו צואה התם לא עקרו שם בית הכסא מיני' אף שפינוהו הצואה ממנו מ"מ בדעתם שישתמשו בו לבית הכסא כמו שהיה לפני' אבל אם רצו לבטל הבית הכסא לגמרי ולעשות ממנו בית דירה נראה דמותר דמידי דהוי אבי' שהקצוהו לע"ז דאינו מותר אא"כ הוציאה משם דרך ביטול דהיינו שלא להכניס עוד שם ע"ז כמבואר בי"ד סימן קמ"ה סי' ג' בהגה"ה ואף דהבית שהקצוהו הי' משמשי אלילים דנאסר מן התורה מהני ביטול אם מבטל באופן שלא להכניס עוד שם ע"ז ק"ו לבית הכסא דאף בבית הכסא ישן שאין בו צואה נראה מפ"ק דנדרי' שאינו אסור אלא מדרבנן דמהני ביטול אם מבטל שלא לעשות עוד במקום זה בית הכסא וה"ה למרחץ דקיל טפי דמהני ביטול אם מבטל לגמרי שלא לרחוץ בו עוד שום אדם דשרי לעשות ממנו בית דירה ולומר בו דבר שבקדושה ולקבוע מזוזה הנלפע"ד כתבתי

שאלה פח

יבמות דף ד' ע"ב תוס' ד"ה ואמר רחמנא עביד להו תכלת כו' אבל קשיא דאכתי נימא דאמר רחמנא לעביד להו תכלת בלא קשירה כו' ושמעתי בשם ר"י קלונם דע"כ אמר רחמנא לעביד להו תכלת בענין דהוי כלאים דאי דווקא בלא כלאים א"כ לישתוק קרא מיחדיו כו' והנה שמעתי מפי הרב הזקן ויושב בישיבה מוהר"ר וואלף ר' יעקלש מפינטשוב שנתחבטו בדיבור זה גאוני עולם הגאון מוהר"ר מרדכי אבד"ק בריסק והגאון מהר"ם מהראנדי ע"כ אמרתי לרשום בכתב אמת מה שיישבתי בימים קדמונים והצעתי לפני לומדים והודו לדברי דמה שהקשה להם דהשתא לפי האמת דכתיב יחדיו מנ"ל ללמד מבגדיהם דלעביד תכלת בענין דהוי כלאים דילמא בתכיפה אחת דשרי בעלמא בודאי אי לאו יחדיו ה"א דתכיפה אחת אסור כמו שני תכיפות דמהי תיתי לחלק וע"כ אמר רחמנא דלעביד תכלת דכלאים בציצית שרי אבל עכשיו דכתיב יחדיו דתכיפה אחת אינו חיבור א"כ מנ"ל דאמר רחמנא דלעביד בענין דהוי כלאים דילמא דלעביד תכלת בענין דלא הוי כלאים דהיינו תכיפה אחת ונראה דלא קשיא מידי דכך פריך המקשה באמת דלישתוק מצמר ופשתים וניליף דכלאים שרי מבגדיהם ואין לומר דה"א תכיפה אחת א"כ לישתוק מיחדיו ואין לומר אי לאו יחדיו לא הייתי יודע בעלמא דתכיפה אחת אינו חיבור אלא בציצית ה"א רחמנא שרי' א"כ לישתוק מצמר ופשתים ומדאיצטרך צמר ופשתים ש"מ מבגדיהם לא הייתי מתיר כלאים משום דתכיפה אחת לא הוי כלאים בכל מקום ואיצטרך צמר ופשתים להתיר אפילו שני תכיפות א"כ לישתוק מיחדיו ותירץ לו התרצן דס"ד כדרבא ומבגדיהם לא הייתי מתיר אפילו תכיפה אחת ומסמיכות דצמר ופשתים ה"א להתיר כלאים דהיינו תכיפה אחת דאסור משום כלאים ולכך איצטרך יחדיו ללמוד דתכיפה אחת בכל מקום לא הוי חיבור וע"כ צמר ופשתים דכתבה רחמנא להתיר כלאים אפי' שני תכיפות ומכאן ילפינן דקשר עליון דאורייתא וק"ל

שאלה פט

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא היקר הר"ר שמעון בהר"ר יהודה מק"ק חמעלניק והגיד בת"ע בא"לי ונ"ע בז"הל מיין ברודר איז גוועזין ביא מיר פין מדינות אשכנז אונד האט גיזאגט פאר מיר אז ער ווייס לויטר אז מוהר"ר זלמן במוהר"ר מנחם מן בעלה של האשה מרת פעריל בת הר"ר מנחם ז"ל מק"ק פרשיטק איז נפטר גווארין בק"ק באמבורק במדינת ווירצבורק כל הנ"ל הוגבה כדת וכהלכה היום יום ה' י"ב תמוז תע"ג לפ"ק

נאום הקטן משה חונה בק"ק זוואלין

ונאום יצחק בהק' מוהר"ר מנחם ז"ל

ונאום אביגדור במהר"א כץ מטיקטין

הנה נראה פשוט דאיתתא דא שרי' דהא כבר הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי עבד ומפי אשה כמבואר סוף פרק האשה בתרא ובטור א"ה סי' י"ז ואין לפקפק שהוא אמר שנפטר בק"ק באמבורק במדינת ווירצבורג והדבר ידוע שעיר באמברק אינו במדינת ווירצבורק אלא סמוך למדינת ווירצבורק מ"מ נראה דאין חשש בזה דזה הוי כמו שנתכחשו בבדיקות וכשר אליבא דכ"ע דהא הביא הב"י בשם תשובת הר"ן וז"ל מסתברא דעידי נשים המוכחשים בבדיקות כשרים כשם שכשרים בדיני ממונות א"כ ה"נ דכוותי' דהא עכ"פ בעיקר העדות שמעיד שבעלה של זו מת בבאמברק לא נכחש ועתה אודיעך מה שיש לי מקום עיון על רש"י בשבת דף קמ"ה הא דתני דבי מנשה דבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זתים וענבים בלבד ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד ופירש"י לעדות אשה לומר לאשה מת בעליך דאקילו בי' רבנן משום עיגונא וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקועי רבנן לקדושין מיניה עכ"ל וקשיא לי על פירוש זה דהא אמרינן ריש פ' האשה רבה האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה ובדף פ"ט ע"ב פריך בשלמא משני ממזר אלא מראשון אמאי אשתו היא וישראל מעליא הוא ואיך שרינן לי' בממזרת כי אתא רבין א"ר יוחנן אסור בממזרת משמע משני הוי ממזר דאורייתא ומותר בממזרת ואם איתא היכא דניסת ע"פ עד אחד אפקועי רבנן לקדושי' מיני' א"כ משני נמי לא הוי ממזר דאורייתא דומי' לזה הא דפריך שם דף צ' ע"ב ת"ש בטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו א"כ מה כח ב"ד יפה ופריך והא הכא מדאורייתא בטל גט ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא ותירץ הש"ס מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ואי ס"ד דהכא נמי עקרוהו רבנן לקדושין מיניה א"כ אמאי הוי ממזר משני ואין לומר דלא אפקעוהו רבנן לקדושין אלא מטעם דאשה דייקא ומינסבא והכא לא דייק' ובזה לא אפקעוהו רבנן