פנים מאירות חלק א קלא

שמבשל בו ושאר הכלי צונן קמבעיא לי' א"כ מאי קאמר בישול מפעפע הא לא מפעפע בכולו כלי ואי בשכל הכלי חם פשיטא דמפעפע בכולו ובעי מריקה ושטיפה ואי קמבעיא לי' אי מפעפע בכולו כלי או לא א"כ בשאר איסורים נמי תיבעי לי' עכ"ל והנה לפי דעת הפוסקים דכלי מתכות חם מקצתו חם כולו ומפעפע בכל הכלי א"כ מאי קאמרי התוס' אי כשמקצת הכלי על האש ושאר כלי צונן א"כ מאי קאמר בישול מפעפע הא לא מפעפע איך פשיטא להו דלא מפעפע הא בכלי מתכות חם מקצתו חם כולו וי"ל דמפעפע ואי מספקא לי' בזה בשאר איסורים נמי תיבעי ליה וזה הוא קיצור בדבר התוס' אלא ע"כ פשיטא להו דאם מקצת הכלי צונן לא אמרינן חם מקצתו חם כולו ואם נשתהה כל כך עד שכל הכלי נעשה חם אז אמרינן בישול מפעפע ומעתה צריכין אנו לדקדק לדעת הר"מ ממיץ דאין בולע אלא מקום שנשתמש בו הא אמרינן הכא בהדיא דם אינו מפעפע ובישול מפעפע וע"כ צריכין אנו לומר לדעתי דהכא מיירי שכל הכלי חם ולכך מפעפע א"כ יקשה קושית התוס' מאי קמבעי לי' פשיטא דמפעפע ואי מספקא לי' בשאר איסורים נמי תיבעי ליה ועוד יש לדקדק מאי פריך הש"ס על הא דאמר בישל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי טעמא מאי מאי קשיא לי' הא טעמא רבה איכא משום דמפעפע בכל הכלי ועוד יש לדקדק בתר דמסיק אביי לא צריכא אלא לדאמר מר בישל במקצת הכלי כו' הא תרומה לא צריך וקשה אמאי לא צריך הא בישול מפעפע וכל מידי דצריך הגעלה שוה קדשים לתרומה ולחולין אלא ברור הדבר דעת הרא"ה בבדק הבית הוא אמת כשם שמבלי' בתוך שאר הכלי כך הוא נפלט ע"י הגעלה אלא דרבי יצחק מבעיא לי' לרמי בר חמא רבו דמספקא לי' נמי לעיל אם הקפידה התורה אבישול בלא בלוע וקמבעיא לי' בישל במקצת הכלי ופשיטא לי' לרב יצחק דמפעפע בכל הכלי אלא קמבעי לי' דילמא אינו צריך מריקה ושטיפה אלא במקום שנתבשל דמריקה היא הגעלה ודי בכך משום דכבולעו כך פולטו ואפילו למ"ד מריקה ושטיפה בצונן מודה דצריך להגעיל תחילה מקום איסור וכיון דבמקומו יוצא כל איסורו א"כ אינו צריך מריקה ושטיפה אלא על מקום הגעלה ולא דמי לבלוע בלא בישול דלעיל דפשיטא לי' דצריך מריקה ושטיפה היינו משום דהתם צריך הגעלה בכל הכלי אבל הכא שאין צריך הגעלה אלא במקצת כלי משום דכבכ"פ אינו צריך מריקה ושטיפה אלא על מקום הגעלה או דילמא כיון שהי' בו איסור גזירת הכתוב הוא שצריך מריקה ושטיפה בכל הכלי ורמי בר חמא רצה לפשוט מסברא כמו דם שאין טעון כיבוס אלא במקום שנפל ודחה רב יצחק דם לא מפעפע בישול מפעפע וכיון שהי' בו איסור מ"מ י"ל גזירת הכתוב הוא בדת מריקה ושטיפה והביא ברייתא דתני בהדי' שטעון מריקה ושטיפה בכל הכלי ופריך הש"ס שפיר וטעמא מאי ר"ל אף דמפעפע מ"מ נימא כבולעו כך פולטו ולא יצטרך מריקה בכל הכלי ומפרשינן משום דכתיב ואם בכלי נחשת בשלה וע"כ גזירת הכתוב הוא ושפיר תירץ אביי לא צריכא אלא כדאמר מר בישל במקצת הכלי כו' אבל תרומה לא צריך אף דמפעפע מ"מ אמרינן כבכ"פ נמצא לפי דעת הרא"ה עולה סוגיות שמעתתא בלי שום קושיא ולפ"ז הי' נראה לומר להרא"ה היכא דתחב כף של מתכות דצריך לשער כנגד כל הכף אבל לעיקר דינא נראה ברור ופשוט דווקא היכא שכל הכלי הוא חם על האש בזה אמרינן שפיר שמפעפע בכל הכלי וכבולעו כך פולטו אבל היכא שמקצת הכלי בתוך האש ומקצת חוץ לאש ולא נתחמם כל הכלי עדיין עד שהיד סולדת בו אינו מפעפע כלל כמו שכתבו התוס' וא"כ אם תחב כף לתוך הקדירה אינו צריך לשער רק מקום התחיבה ולא יותר כיון דמה שבחוץ הוא צונן והשתא לדעת הרא"ה אם נאסר ראש הכף מחמת תחיבת איסור ותחב הקתא קודם הכשר לתוך קדירה של היתר אין צריך לשער בס' אבל אם הי' הכלי על האש ונעשה חם ואף שנבלע במקצת הכלי מ"מ מפעפע בכל הכלי ואם נשתמש בצד אחר קודם הכשירו צריך לשער בששים ועתה אין מקום לקושית הפרי חדש על הרב הב"י מסי' צ"ד ודברי הסמ"ג בלא תעשה פ"ח שכתב הרב ר' אלעזר דבכל איסורין שבתורה כשנבלע האיסור במקצת הכלי אין צריך הגעלה כי אם במקום בליעתו ויליף מההיא סוגי' דהכ' ע"כ נמי סבר משום דכבולעו כך פולטו דליכא למימר דאינו בולע כלל דהא אמרינן בהאי סוגי' בישול מפעפע ולמד הסמ"ג מזה בס' קמא לטיפת חלב שנפלה על קדירה רותחת שמפעפע אלא ע"כ כדכתיבנ' ובזה יתבארו כל הדינים שבש"ע על נכון בס"ד באין גימגום והראי' שהביא הפרי חדש מסכינא דפיסחא נראה דאין כאן ראי' דהוא הבין מה דאמר פרזלייהו בנורא משום דלפעמים משתמשים ע"י אור והוקש' לו הרי נתפש' הבלוע בברזלא דקת' והוי לי' להצריכו ליבון אלא ודאי דסגי בהכשר במה שנשתמש בו נראה מדבריו הא דאמר רב אשי פרזלייהו בנורא מצד הדין קאמר וזה אינו דאטו לית לי' לרב אשי דכל הכלים הולכין אחר רוב תשמישן אלא מצד היותר טוב הי' רוצה לעשות כעין חדשי' והיינו דקאמר ליה אנא כעין חדתא קאמינ' ר"ל על צד היותר טוב והיכא דלא אפשר שהקתא יתקלקל אוקמי' אדינא והש"ס קאמ' דהילכתא אידי ואידי ברותחין ר"ל דזה נמי יותר טוב ואין צריך לקלקל הברזל קצת וכן כתבו התוס' דרב אשי מחמיר על עצמו הי' ולא מצד הדין א"כ אין מקו' להוכחתו ואף שלענין דינא מודינא לי' היכא שנשתמש במקצת הסכין ושאר הסכין לא נתחמ' עדיין דאין צריך הכשר אלא במקום שבלע מ"מ כתבתי היכא שכל הסכין והשפוד על האש אף שאיסור תחוב במקצתו בולט ומפעפע בכל הכלי ולדעת הרא"ה צריך ללבן כל השפוד אכן נראה מה שחוץ לאש במקום רחוק נראה דכבולעו כך פולטו והא דמצריך בסכינ' דפיסחא להגעיל הקתא היינו משום די"ל דלפעמים משתמשי' בהדחת הכלים ע"י חמין וכן כתבו הפוסקים וזה ברור ועתה קושיות הר"ש שהביא ב"י בסי' צ"ב לא קשיא די"ל בישול מפעפע בכל הכלי והא דאיצטרך קרא לקדשים דסד"א כבכ"פ ולא צריך מריקה ושטיפה אלא במקום הגעלה ואיצטרך קרא דצריך מריקה ושטיפה בכל הכלי ולדינא דעת הסמ"ג אמת כדכתיבנ' וק"ל והואיל ואתא לידן האי סוגיא נימא בי' מילתא לישב מנהגן של ישראל מה שהביא בש"ע בא"ח סי' תנ"ב דנוהגי' לשטוף הכלים במים קרים אחר הגעלה מיד וכן כתוב בהגה"ה דאין מגעילין בשום משקה רק במים מיהו בדעבד מהני הגעלה בכל משקה עכ"ל ולכאורה נראה מהאי סוגיא מדקאר הכא לא צריכא אלא שטיפתא יתירת' דהיינו בתר הגעלה דבקדשי' צריך לעשות ולא בתרומה מוכח שאין צריך לשטוף במים וכן הא דאמרינן לא צריכא אלא לדאמר מר במים ולא ביין משמע דתרומה מותר להגעיל ביין וכן כתב מ"ו הב"ז וז"ל מ"ש הר"ן בשם הרמב"ם להוכיח מכאן דאין להגעיל כלים אסורים בשאר משקים כי אם במים דווקא ומ"ש אביי לא נצרכה כו' במים ולא ביין אצונן קאי אמריקה ושטיפה אבל ההגעלה הי' בחמין ע"ש וכתב הב"ז שהא ליתא לענ"ד דע"כ המקשן דפריך ותרומה לא בעי מריקה כו' וא"כ מוכח דתרומה בעי הגעלה שהי' מריקה וכך פי' רש"י ועלה תירוץ אביי דמריקה דקדשי' הי' במים בהגעלה ומריקה דתרומה הי' ביין כו' ע"ש ואם אמנם שלבבי ג"כ ידמ' כהבנת המקשה מ"מ נראה ללמד זכות לכל אחד למר כדאית לי' דהא בגירס' שלנו תירץ אביי להא דממעטינן תרומה מהגעלת כל הכלי וסגי במקצת ורבא תירץ דממעטינן תרומה מהכשר מים ולפי גירסת הילקוט הוא בהיפוך דרב' תירץ מה שתירץ אביי ואביי תירץ מה שתירץ רבא וכן מצאתי גירסא זו בסמ"ג בהלכות חמץ וי"ל דמחולקים לענין דינא דהאי דסבר דמעטינן תרומה מהגעלת כל הכלי לא ניחא לי' למימר שמותר להגעיל ביין משום דילפינן מני' כיון דהקפידה התורה דווקא על מים ש"מ דווקא מים עושי' הגיעול והפליטה וכן לא ניחא לי' למימר דמעעינן שטיפה יתירא די"ל דשטיפת צונן נמי צורך הגעלה היא ולכך נהגינן לשטוף הכלים מיד אחר הגעלה לצאת אליבא דכ"ע וכן שלא להגעיל במשקים משום דלגירסת הילקו' והסמ"ג דהילכתא כרבא נגד אביי ר"ל דס"ל דהכשר הגעל' דווקא במים ולכך נוהגי' לכתחילה שלא להגעיל אלא במים וק"ל

והדרן למילתא קמייתא לכתוב בקיצור מאי דנפק' לדינא דהיכא דאין כל הכלי חם שהיד סולדת בו פשוט וברור דלא אמרינן חם מקצתו חם כולו ואם תחב הקתא של סכין או כף קודם הכשר אין צריך ששים לבטלו ואם כל הכלי הוא חם אמרינן שפיר דמפעפע בכל הכלי כמו גבי חתיכה חמה ואם תחב צד השני לתבשיל קודם הכשר צריך ששים לבטלו אלא לענין הכשר סגי למקצת כלי שנשתמ' בו דכב"כפ דלא כרשב"א בר מכל דין שרוצה לדמות הכשר כלי חמץ להכשר כלי איסור ולא נראה דהא ג"כ התירא בלע כמו בשר וחלב ואם אמרינן בקדירה שבישל בה בשר שאין צריך הכשר אלא במקצת הכלי ה"ה בחמץ וזה פשוט וברור

שאלה פד

ראיתי במדינות אשכנז שמביאי' בשבת מים רותחים בכלי ראשון מבושלי' עם עשבים שקורין טע"א ומערי' מכ"ר לתוך הקערו' קטנות שיש בהם צוקר וקצת פיקפקו בדבר זה דהוי כמבשל בשבת הצוקר ונראה לי דהיתר גמור הוא דהא הצוקר כבר נתבשל בבית אומן ואין בישול אחר בישול בדבר יבש אף שהצוקר נימוח מ"מ יש לו דין דבר יבש דהא פירש"י על מתניתין כל שבא בחמין בע"ש שורין אותו בחמין בשבת פירש"י שורין אותו כדי שיהי' נימוח והאי שרי' הסכימו כל הפוסקים דאפי' בכ"ר הרי להדיא שאע"פ שנימוח אח"כ יש לו דין דבר יבש ואפילו בכלי ראשון מותר ליתן הצוקר וכן מצאתי בהדיא שכתב הרב הגאון מהר"א בספרו מג"א סי' שי"ח ס"ק ל"א דמלח שעושים ממים שמבשלין אותם אין בו משום בישול וכן כתב גבי שומן הקרוש סי' ט"ז דאין בו משום בישול אף שהוא נימוח אף דרמ"א מחמיר היינו מטעם דהשומן צף למעלה והוא בעין ואסור משום נולד לדעת רבינו ברוך בעל התרומות אבל בצוקר שהוא נימוח עם המים הוא מותר אליבא דכ"ע ודומי' להא דתנן בסוף פ' במה טומנין אין מרסקין את השלג ואת הברד אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש ולדעת רבינו ברוך הוא אסור משום נולד עם כל זה לתוך הכוס והקערה מותר הכא נמי דכוותי' דהצוקר אינו ניכר ומתערב עם המים

וראיתי שכתב המג"א על מ"ש רמ"א בסי' שי"ח דיש מחמירין בקדירה שיש בו רוטב שנקרש וכתב הרב הטעם משום דשומן צף למעלה והוי בעין והוי נולד דדמי למשקין שזבו כו' ומאוד נפלאתי עליו הלא משקין שזבו לא אסרו משום נולד דבהדי' אמרינן ריש ביצה משקין