פנים מאירות חלק א יב

הבריא ניקב מלשון וברא אתהן בחרבותיהם ויש מפרשים הבריא לשון בריא שנתרפא והוי לי' שקרום שעלה מחמת מכה בוושט ואינו קרום ופריך על זה בש"ס ולעולא מ"ש מספק דרוסה ופי' רש"י דמשום דעל ארי בינייהו חיישינן שמא דרס ומצרכינן להו בדיקה והכא לא אפשר למיבדקה דנקב משהו לא מינכר בעור החיצון של וושט ופי' הרא"ש ז"ל רש"י לטעמי' דס"ל ריש פ' דאפילו נקב לא מינכר בעור החיצון ולמאי דפרישית דנקב מינכר בעור החיצון פריך הכא מאי שנא מספק דרוסה דמצרכינ' בדיקה והכא קאמר עולא אין חוששין דמשמע אפילו בדיקה לא בעי ותירצו בש"ס קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה וכתב הרא"ש ולקמן פסקינן דחוששין לספק דרוסה הילכך פסק ר' אלפס דחוששין שמא הבריא וראב"ן זקני פסק כעולא והביא ראי' ממחט שנמצא בעובי ב"ה מצד אחד דכשירה ולא חיישינן שמא הבריא והא דחיישינן לספק דרוסה משום דיש רגלי' לדבר וגם שכיח ומשום הכי מפקינן לי' מחזקת היתר והש"ס דקאמר קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה לא חש להאריך ולחלק כמו שחלקתי אבל לענין פסק הלכה יש לנו לחלק דלא תקשה לן ממחט שנמצאת בעובי ב"ה ואפשר דרב אלפס ז"ל היה מחלק משום דעובי ב"ה הוא עב לא חיישינן שמא הבריא ומסתבר' כדברי הר"ר אלעזר דמשום דעובי כל דהו אין לחלוק עכ"ל הרא"ש ז"ל: הרי להדיא דהראב"ן ודעמי' דפסקו כעולא לא פסקו כוותי' מטעמ' דקאמר הש"ס דסבר עולא אין חוששין לס"ד דהא כ"ע מודו דהילכתא חוששין לס"ד אלא הנך רבוותא הוכרחו לחלק דהאי הבריא בוושט לא דמי כלל לספק דרוסה כדי שלא יקשה להו ממחט שנמצא בעובי ב"ה אלא דהש"ס לא חש להאריך אבל באמת לפי הלכה דאין חוששין במחט שנמצא בעובי ב"ה לשמא הבריא ועל כרחך צריכין אנו לחלק בינו לספק דרוסה א"כ בוושט נמי דינא הכי ועל כרחך הך קושיא דמאי שנא ממחט שנמצא בעובי ב"ה אינה סוערת אלא אם נפרש הבריא מלשון בריא שנתרפא ועלה בו קרום אבל למפרשי' הבריא לשון ניקב אין כאן קושיא ממ"נ אי סבר ליה כפרש"י דאף בנקב אין לוושט בדיקה מבחוץ א"כ יש לומר לדידן דקמ"ל דחוששין לס"ד א"כ ליתא לעולא וחוששין שמא הבריא ולא קשיא כלל ממחט שנמצא בעובי ב"ה דילמא התם נמי כשירה ע"י בדיקה והכא גבי וושט אי אפשר למיקם אבדיקה לכך טריפה ואי ס"ל נמי דלנקב יש בדיקה ומפרש קושית הש"ס כמו שפי' הרא"ש דפי' דהכא פריך מאי שנא מספק דרוסה דצריך בדיקה ומלשון עולא משמע דאף בדיקה לא צריך א"כ אנן דחוששין לספק דרוסה ליתא לדעולא דמתיר בלא בדיקה אלא דצריך לבדוק אם אינו נקוב משני צדדים א"כ מאי קשיא לי' ממחט שנמצא בעובי ב"ה מאן לימא לן דהתם אין צריך בדיקה דילמא התם נמי כשירה ע"י בדיקה דהא הרבה אחרוני' הסכימו מפשט לשון הש"ס דמחט שנמצא בעובי ב"ה דהפכה רבי דאף אחר ק"ד צריך לבדוק ומחמירין בנמלח והודח ופשיטא דהיכא דמחט תחוב דחיוב לבדוק שמא ניקב נקב מפולש א"כ מי דחקו להמציא תירוץ אחר מה שלא תירץ הש"ס אלא ע"כ ברור הדבר כשמש דרש"י הוכרח להביא מה ששמע הבריא לשון ניקב דלא יקשה עליו ממה שפי' בפ' שני גבי בר אווזא דמסמס קועי' דמא דאמר רבא היכי נעבד נישחטיה והדר ניבדקיה דילמא במקום נקב קשחיט ניבדקי' והדר נישחטיה האמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים אמר לי' רב יוסף ברי' נבדקי' לקנה ונשחטי' לקנה ולכשריה והדר להפכהו לוושט ולבדקיה ומפרש רש"י דצריך לבדוק מספק נקובה ואי ס"ד דאנן דחוששין לספק דרוסה חוששין לשמא הבריא שנתרפא א"כ מאי קאמר דלהפכי' לוושט ונבדקיה מה לי פנים מה לי חוץ דחשש שנתרפ' אינו ניכר בין בחוץ בין בפנים אלא ע"כ צריך לפרש הכא פי' אחר דלעולם לנתרפא אליבא דכ"ע אין חוששין אלא דעולא סבר דאין חוששין שמא ניקב לחוץ כלל ואין צריך לבדוק כלל ולדידן טריפה דחוששין לס"ד וחוששין לשמא ניקב מבחוץ וושט אין לו בדיקה מבחוץ אבל התוספו' כבר הקשו שם על פי' רש"י דאיך אפשר לומר דהאי בר אווזא הוי חשש נקובה וצ"ל דאף לנקב אין בדיקה מבחוץ א"כ אמאי קאמר רבא באלו טריפות וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ולמאי נפקא מיניה לספק דרוסה ולא קאמר לספק נקובה אלא ע"כ דליתא דלנקב יש בדיקה גם מבחוץ ומפרשי דהאי בר אווזא הי' ספק דרוסה ולפ"ז י"ל דהראב"ן נמי ס"ל כדעת התוספות דלנקב יש בדיקה מבחוץ ומוקי להאי מעשה דבר אווזא בספק דרוסה ודברי עולא בפ' אלו טריפות דאמר אין חוששין שמא הבריא מפרש מלשון שנתרפא והרא"ש שהביא דברי הראב"ן משום דפסק דמהני בדיקה לוושט מבחוץ לענין נקב ובישב לה קוץ מהני בדיקה אך שלא תפרש הבריא שנתרפא ובזה לא מהני בדיקה אליבא דכ"ע ולכך הביאו דברי ראב"ן דאפי' לפי' זה נמי לא חיישינן שנתרפא כמו גבי מחט בעובי ב"ה אבל לעולם בדיקה בעי דילמא ניקב מעבר לעבר נקב מפולש ובזה שגו כל האומרי' דלדברי הרא"ש אינו צריך בדיקה ועיי' בש"ך סי' מ"ח ס"ק ל"ב. והשתא תמיה לי דעת הרב הב"ח שכתב למאן דפסק כעולא אף בדיקה אינו צריך כי היכי דאין צריך בדיקה למ"ד אין חוששין לספק דרוסה עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו אטו לדעת דפסק כעולא הוא מהאי טעמא דכשם שאין חוששין לס"ד כך אין חוששין לשמא הבריא הלא כל הפוסקי' מודו להלכה דחוששין לס"ד אלא דפסקו כעולא לאו מטעמא דש"ס דמשני קסבר עולא אין חוששין לס"ד אלא דפסקו כעולא משום דקשיא להו דמחט שנמצא בעובי ב"ה מסייע לי' לעולא וע"כ אין חוששין לשמא נתרפא ולא קשיא מדרוסה דהתם רגלי' לדבר ושכיח אבל לענין נקב שפיר יש לוושט בדיקה מבחוץ לדעת הראב"ן כמו לדעת הרא"ש וא"כ כיון שהראב"ן מדמה וושט למחט שנמצא בעובי ב"ה וכשם שהתם אליב' דכ"ע צריך לכתחילה לבדוק ולראות אם אינו ניקב מעבר אל עבר כך בוושט דצריך לראות עכ"פ אם אינו ניקב מחוץ מעבר אל עבר ולכך מסיים שפיר וסגי בבדיקה דבדיקה מהני אל נקב ובדיקה מיהו צריך. ועוד תמי' לי דעת הב"ח שכתב וז"ל ועוד דמדמה לי' למחט שנמצא בעובי ב"ה מצד אחד דכשירה בלא בדיקה ולא זכיתי לעמוד על מקור דברים אלו דהוא בעצמו כתב בסי' מ"ח שהוא חיוב לכתחילה לבדוק אפילו אחר ק"ד ואינו מתיר אלא בדעבד בהפסד מרובה אבל לראות היכא שמחט תחוב מצד אחד בזה כ"ע מודים דחייב לראות דילמא ניקב מעבר אל עבר ואם הי' תחוב המחט מצד אחד ובא הכלב ונטלה יש לאסור דהוא ספק דאורייתא כאשר נבאר לקמן בעזרת השם באורך ואף שהרא"ש בפ' השוחט בההיא עובד' דבר אווזא הביא דעת הריב"א היכא דתלינן בקניא או בכלבא לא בעינן בדיקה כלל היינו התם דווקא שאין ריעות' כלל בסימני' אלא בעור אבל היכא שהקוץ נתחב מבפנים כ"ע מודו דצריך עכ"פ לכתחילה לראות אם אינו ניקב נקב מפולש א"כ הדרה קושי' לדוכתה על הב"ח איך כתב דאף שם כשר בלא בדיקה הלא הוא בעצמו השיג שם על הפוסקי' ומצריך בדיקה ושפיר כתב רבינו ירוחם דסגי לבדיקה ר"ל לראות אם אינו ניקב מעבר אל עבר כמו גבי מחט שנמצא בעובי ב"ה וכבודו במקומו מונח וכאן לא דק ובסי' מ"ח עמד על דעת הרא"ש על נכון. ולפ"ז נראה דגם קושית הט"ז אינה קושיא כלל דהתחיל להקשות על בדיקה זו וז"ל הא קי"ל לעיל שאין בדיקה לוושט בחוץ גם לענין נקב ולפי מה שכתבתי אין כאן קושיא דהא אנן דנהגו להקל באותן אווזות המלעיטין משום דסמכינן איש מכשירין שהם הרא"ש והראב"ן וסבורי להו דמהני בדיקה לענין נקב אלא דפסקו כעולא להקל דלא חיישינן שמא נתרפא והחמירו מצד אחד לבדוק דילמא ניקב נקב מפולש דלדידהו מהני בדיקה אצל נקב בוושט דלא כרמזי' שכתבו דלדעת ראב"ן אין צריך בדיקה דלא דקו כלל בזה כאשר כתיבנא

ועוד בעיקר הדין שסבר שכל הנקבים שנמצאים בוושט הוא מחמת חולי לקותא הלעטה ומותר לכ"ע ולא זכיתי להבין דבריו מי הגיד לו דברי נביאות אלו שזה נקרא נקבים מחמת חולי בוודאי ניקב זה בלא זה שכתבו התוספות דמשכחת לי' ע"י חולי ואנו רואי' שלא שלט החולי בעור החיצון מיירי בענין זה שנולד מכה בלי שום סיבה הגורם לזה כמו שנולד לפעמי' בועה אצל אדם ונוקב העור בלי שום סיבה מכריח לזה ואף בזה כתבו התוספות שהוא דוחק אבל אותן נקבים המתהווים בוושט עינינו רואות שע"י העיגולי' היבישי' הנדחקים בכח הם נוקבים הוושט ומה לי קוץ הנוקב או עיסה יבישה שנוקב ג"כ כמו קוץ א"כ די היה לנו לעמוד בראשונה שכל גדולי הדור אשר מימיה' אנו שותים קראו תגר על הלעטה זו וכתבו שסמכו על עולא אליבא דמאן דפסק כוותי' ולא מצאו היתר אליבא דהנך פוסקי' דפסקו דלא כעולא ותיקנו שצריך עכ"פ לבדוק אם אינו נקוב משני צדדים והגאון הט"ז הפריז על המדה לומר שהוא התיר אליבא דכ"ע הלוואי שנעמוד בראשונ' ולהורות כהלכה אלבייהו: ועתה תמיה לי דעת הדרישה ופרישה דכתב על מה שכתב הטור והראב"ן ז"ל פסק כעולא וצ"ל שהראב"ן סובר פירו' הבריא כפירש"י שמפרש ניקב ואמר דאין חוששין לניקב וכשירה אבל אין לפרש שהוא סובר לשון בריא דא"כ קאמר הבריא לא חיישינן אבל לניקב חיישינן וצריך בדיקה לנקב ואמאי קאמר סתמא אין חוששין וכשירה דמשמע אפילו בדיקה אינו צריך ועוד דא"כ לא יהי' נפקא מיני' בין פסקא דראב"ן לפסקא דרוב הפוסקים לפי' רש"י דפי' הבריא לשון נקב אלא ודאי הוא מפרש דברי עולא כרש"י ופסק כעולא עכ"ל ולא אוכל לירד לסוף דעתו דהא לפי הוכחות שכתבנו אי אפשר לומר בשום ענין שהראב"ן סובר בפי' הבריא כפרש"י. ועוד במאי דקשיא לי' מדקאמר סתמא אין חוששין וכשירה משמע אפילו בדיקה אינו צריך מלישנא דאין חוששין לשמא הבריא משמע להבריא לא חיישינן אבל לניקב חיישינן ואני אומר דאין כאן קושיא דהכי פירושו ישב לה קוץ בוושט אף שאנו רואי' שאין ניקב מעבר אל עבר הי' ראוי לחוש שמא הבריא ונתרפא קמ"ל עולא דאין חוששין שמא נתרפא אבל לעולם לבדוק אם אינו ניקב משני צדדי' מודה עולא דצריך להוציא מידי ספק אלא היכ' דאנו רואי' שעור החיצון שלם לא מחזקינן שוב ריעות' גם מה שכתב שלא יהיה נפקותא בין פיסקא דראב"ן לפיסקא דרוב פוסקי' ופי' רש"י אני אומר דבאמת אין נפקותא אלא דהרא"ש הביא פיסקא דראב"ן משום דהוא הכריע דלנקב יש בדיקה לוושט אך שלא תרצה להחמיר מחשש פי' הבריא שנתרפא ובזה לא מהני בדיקה לכך מביא הך דראב"ן דפסק כעולא דאין חוששין שמא הבריא שנתרפא ומהני בדיקה אליבא דכ"ע ונראין הדברים שלא כיון דעת הטור על נכון בהאי פירוש'. ועתה כיון דהדעת מכרעת והחוש מודעת מודעא רבה דעיגולים היבישים הם כקוץ צריכין אנו לברר כל הדינים בקורט דם אם נמצא ק"ד שלא כנגד הנקב מה דינו הן אמת שהביא הט"ז ס"ק ט"ו בשם הגהות מיימוני בשם ר"י אדין דנמצא קוץ לאורכו שאם יש ק"ד בחוץ וודאי ניקב החיצון ומלשון ק"ד מבחוץ דקאי על הוושט משמע שבכל מקום שימצא על הוושט ק"ד אפילו שלא כנגד הקוץ טריפה דשמא ניקב שם וחזר למקום זה עכ"ל וא"כ מדין זה הוא ק"ו היכא דקוץ תחוב ונמצא ק"ד שלא כנגד הקוץ פשיטא דטריפה אף בלא טעם שמא חזר דהא דניקבו זה שלא כנגד זה טריפה הטעם משום דגמיד ופשיט וזימנין דמהנדוין בהדדי א"כ יש לחוש דילמא בשעה שנעשה הנקב זה