פנים מאירות חלק א קכט

שריק מותר אליבא דכ"ע אפילו אצל האש ומשני התם מינתח ומפרש הב"י דלהרמב"ם הכי קאמר התם מינתח וא"צ אלא חמימות האש ואם יחתה בגחלי' יתחרך הבשר הכא לא מינתח וצריך בישול ואם יחתה בגחלים לא יתחרך הבשר ומ"ה חיישינן ולא דמי לברחא ולא שריק דהתם גריעי טפי דיתקשה הבשר ויצטנן התנור אבל גדיא אין צריך חמימות כל כך כמו ברחא ואף שיצטנן התנור מעט יתבשל הבשר וזה ברור אליבא דהרמב"ם דלהרמב"ם דאין נותנין פת בתנור אפילו תנור טוח בטיט דהכא לא שייך שמא יתקשה וכן לא תמלא אשה קדרה כו' אפילו טוח התנור בטיט ולדעת רש"י מהני גם בזה בטוח התנור בטיט וכן מצאתי בהדיא שכתב המג"א ס"ק י"ט נמצא לדעת רש"י יש חומרא מצד אחד דע"ג אש שהוא מגולה אפילו בשר גדי אסור ובשריק פי התנור אף שאין חשש שיתקלקל לא גזרינן שמא יחת' ולדעת הרמב"ם הוא בהיפוך דאף בשריק וטוח בטיט פי התנור במי אסור אלא היכא שיתקלקל בפתיחת התנור לא גזרינן ובבשר גדי אפילו סמוך לאש נמי מותר א"כ בנדון דידן לפי פסק רמ"א שכתב שנהוג כדעת רש"י א"כ אין חשש כלל להניח היור' שיצרף בה הי"ש אף שהולך וגו' בשב' ולדעת הרמב"ם אסור אף שסותמין פי התנור בטיט ויש לדקדק למה פסק הרמב"ם כדעת ר' ירמי' מדיפתי נגד רב אשי דבתרא הוא וכל ראיו' של התוס' נסתרו לדעת הרמב"ם וע"כ צ"ל דהרמב"ם בשיטת הרי"ף רבו אמר דכתב הרי"ף דסוגיין דשמעת' כוותי' דר' ירמיה מדפתי דאמ' רבינא האי קרא חיי כיון דקשי' ליה זיקא כבשרא דגדיא דמי ושרי מכלל דאי כברחא אסור וע"כ צריכין אנו לומר לדעת הרמב"ם הא דקאמר הש"ס כיון דקשי' לי' זיקא כבשרא דגדי' דמי ר"ל כמו דבשר גדי שרי אפילו סמוך לאש אפילו אינו טוח התנור בטיט ה"ה קרא חיי כיון דקשי לי' זיקא מותר ליתן בתוך התנור אף אם אינו טוח בטיט אבל בברחא ולא שריק הוא אסור כדעת ר' ירמיה מדיפתי וק"ל א"כ הי' ראוי להחמיר בנדון דידן מיהו שמעתי שגם בי"ש נמי אם פותחי' סתימת התנו' מתקלקל הי"ש והוי דומי' דברחא ושריק לדעת הרמב"ם ושרי אליבא דכ"ע אכן נראה דיש איסור מצד אחר דהמשקה י"ש זה נעשה ע"י זיעת התבואה והוי נולד ודמי להא דאמרינן בסוף פרק במה טומנין דאין מרסקין את השלג ואת הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו ופי' רש"י משום דקא מוליד בשב' ודמי למלאכה ולדעת בעל התרומות שהביא ב"י בסי' שי"ח אפילו אם נפשר מאליו בחמה המים אסורים א"כ ה"ה הכא ועוד דכתבו התוס' בפ"ק דשבת דף י"ט ע"ב ד"ה שמן של בדדין דדווקא שום ובוסר שריסקן דחזי מבערב לאכילה אבל היכא דלא חזי בין השמשות לאכילה והמשקה אינו בעולם הרי נולד גמור ואסור לרב א"כ פשיטא הני דלא חזי בין השמשות וכל טיפה וטיפה שבא מחמת זיעת התבואה הוי נולד ואסור ולדעת בעל התרומות אפילו באלף לא בטיל מ"מ נראה כיון דמילי דרבנן נינהו ראוי לסמוך אמקילין במקום פסידא מידי דהוי אמוקצה שכתב הגהו' אשר"י בפ"ק דשבת שלא גזרו במקום פסידא א"כ בנדון דידן אינו מחויב ליקח הכסוי מהיורה להפסיד ממונו מיהו הי"ש שהולך בשבת לדעת ב' התרומות הי' אסור משום נולד וכבר שדיתי נרגא בסבר' בעל התרומו' וכתבתי במקום אחר דעיקר כדעת החולקים עליו הנלע"ד כתבתי

שאלה פא

דבר זה נזרקה מפי חבורה מי שמתפללים מערב בזמנו בשביל לקרות ק"ש בצאת הכוכבים אי צריכין להמתין על ג' כוכבים בינונים או אי סגי בכוכבים גדולים ואמרתי דדבר זה פשוט דאמרינן בפ' במה מדליקין דף ל"ה הלכה כרבי יהודה לענין שבת והלכה כרבי יוסי לאכילת תרומה דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דר' יוסי ואמרינן שם שלשה לילה א"ר יוסי לא כוכבי' גדולים הנראים ביום כו' אלא כוכבים בינונים וכיון דתני במתניתין מאימתי קורין שמע משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן וכי היכי דלענין תרומה נקטינן לחומרא ה"נ לענין ק"ש דבעינן כוכבים בינונים כר' יוסי וראיתי שהתוספות במגילה ובברכות הקשו על הא דאמרינן משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר ואנחנו עושים מלאכה וגו' מעלות השחר ועד צאת הכוכבים ואומר והיה לנו היום למלאכה והלילה למשמר וילפינן מזה במגילה דמעלות השחר הוא יום והקשו שם התוספות דמהאי טעמא נילף דמצאת הכוכבים הוי לילה מדאמר והי' לנו הלילה למשמר ולמה אמר אע"פ שאין ראיה לדבר הלא ראיה גמורה הוא ולי נראה דאין כאן קושיא כיון דאיכא כוכבים הנראים ביום דבזה פליגי ר' יהודה ור' יוסי דלר' יהודה מספקא ליה בכל הכוכבים הנראים משקיעת החמה עד שהכסיף העליון אם הם בינונים ולר' יוסי הוי כוכבים גדולים עיין בתוספות ד"ה תרי תלתי מילי א"כ לפי זה אין כאן ראי' גמורה די"ל דהיו עושים מלאכה מעלות השחר עד צאת הכוכבים היינו כוכבים גדולים הנראים ביום וע"ז אמר הכתוב והי' לנו הלילה למשמר ואנן אמרינן דלא הוי לילה אלא כוכבים הנראים בלילה ולכך לא הוי ראיה גמורה אלא זכר לדבר מדכתיב והי' לנו הלילה למשמר מסתמא קחשיב מכוכבים הנראי' בלילה וא"כ ותיקי' הרוצים לעשות מצוה מן המובחר בק"ש בערבי' בזמנו צריכין להמתין עד ג' כוכבים בינונים הנראי' בלילה כן נראה לי פשוט וברור

שאלה פב

מעשה אירע ביריד לוקב שבא אחד ממרחקי' עם ברזל למכור על יומא דשוקא והי' לאחד מבני הקהלה תביעה עליו ובא עליו בעקיפין ובערמה ועשה עצמו כאלו הוא תגר וקנה ממנו הברזל בסך ידוע ונגמר המקח ומשך הברזל לרשותו והמוכר סמך עצמו שבכלות היריד יתן לו מעותיו ולאחר שחלף ועבר יום השוק הלך זה לתבוע מעותיו כי לא ידע אשר בקרבו ארבו והלוקח משיב משטה הייתי בך ולא הי' בדעתי ליקח מקח זה ולא עשיתי אלא שיש לי תביעה עליך לתפוס אותך בערך חמשים זהו' והמותר קח ולך והלה צועק ככרוכיא שעכשיו שחלף ועבר היריד אי אפשר לי למכור סחורתי ואי אפשר לי לטלטל ממקום למקום במשא כבידה ובשעת היריד היו הרבה לוקחי'

תשובה ברורה לזה דזה הוי מזיק גמור וראי' לזה דאמרינן בפ' השוכר את האומנין דף ע"ז ע"ב הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מעות מאתיים זוז בזמן שהמוכר חוזר בו יד הלוקח על עליונה רצה אמר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי מהיכן מגביהו מן העידית ופריך ולא יהא אלא ב"ח ותנן ב"ח דינו בבינונית ועוד הא ארעא דיהיב זוזא ותירץ שם רב אחא דלכך גובה מעידית דנכסיו סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזא אוזיל מוזיל ומזבין נכסי והוי ליה כניזק ותנן הניזקין שמין להם בעדיות וכן פסק הרא"ש והשתא בנדון דידן דק"ו בן בנו של ק"ו דהוי האי מזיק גמור דמה התם אינו ברור הדבר דאוזיל ומוזיל נכסי אוקמי רבנן אסתמא דמילתא שבגירי דילי' בא הלוקח לידי היזק כש"כ בנדון דידן שברי הזיקא שעשה הוצאה גדולה לבוא על היריד ואחר היריד אי אפשר לו למכור במקום הזה אם לא בהפסד גדול שזה נקרא מזיק ואף שכתבו התוספות שם ד"ה והוי לי' מזיק לאו דווקא מזיק שהרי אין שמין כפי ההיזק שהזיקו שהרי אינו משלם אלא כפי המעות שקבל אלא קצת דימוהו למזיק ליטול חובו מן העידית עכ"ל נראה דווקא התם דלא ברי הזיקא כ"כ ולכך אוקמי רבנן דינו כמזיק לגבות מן העידית שבנכסיו דאף את"ל שהוזל ומכר מנכסיו מ"מ כיון דיש לו הנאה דקונה עכ"פ קרקע מעידית שבנכסי מוכר סגי בהכי אבל בנדון דידן הוי האי לוקח מזיק גמור ומחויב לשלם כל הזיקו למוכר וראי' לזה שכתב הרא"ש על הא דאמרינן השוכר את הפועל והטעו את ב"ה או ב"ה הטעה אותן אין להם זה על זה אלא תרעומת בד"א שלא הלכו אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה כו' נותן להם שכרם משלם וכתב הרא"ש אורחא דמילתא נקט דעד שלא הלכו מוצאין לשכור עצמן במקום אחד דלית להו פסידא אבל משהלכו אין מוצאין עוד להשתכר וה"ה נמי אם לא הלכו וכבר שכרו כל בעלי בתים פועלים ואין מוצאין עוד להשתכר נותן להם שכרן כפועל בטל דק"ל כר' מאיר דדאין דינ' דגרמי ועל ידו נתבטלו היום עכ"ל הרא"ש פ' השוכר הרי להדי' דאף אם לא הלכו וכבר שכרו כל בעלי בתים פועלים ואין מוצאין להשתכר הוי גרמי בנזקין ומחויב לשלם ובנדון דידן נמי כיון דכבר הלכו לדרכם כל הקונים ברזל ועל ידו אי אפשר למצוא קונים כאלו דהוי מזיק גמור ומחויב לשלם הוצאותיו ואין ללמוד זכות עליו שלא כיון להזיק אלא להציל את שלו שיהי' מוחזק ולכך בא בתחבולה זו נראה דגם בטענה זו אין לו זכות דהא איתא בח"מ סי' ס"ו סעיף כ"ג במוחל ש"ח דאין היורש יכול למחול לעצמו ולומר הואיל ואני היורש החזקתי למחול לעצמו ואין לי לשלם כלום מדינא דגרמי שאני לא כוונתי להזיק ללוקח אלא לפטור עצמי ואף להיש חולקין שכתב הש"ע שיכול למחול לעצמו כת' הסמ"ע וז"ל בפרישה כתבתי די"א הללו סבירי להו דצריך לשל' (להלוקח ואע"ג דאין כוונתו היה להזיק וממילא דינו כשאר מוחל והפלוגתא הוא בזה דלמר משלם כל דמי השטר ולמר מה שקיבל ואף שהש"ך השיג על זה מ"מ מסיק שנראה לו עיקר לדינא דכל היכא דחייב מדינ' דגרמי חייב אפילו לא כיון להזיק א"כ בנידון דידן לא יוכל לומר שעשיתי להציל את שלי דמ"מ גרם לו היזק רב ועוד דהי' לו להודיע מיד ולא לדחוק אותו בלך ושוב עד אחר היריד ע"כ ברור הדבר שזה האיש לא עשה כשארית ישראל וראוי לקנוס ולגבות ממנו כל הזיקו של המוכר ככשורא לצלמא הנלע"ד כתבתי

שאלה פג

יו"ד סי' קכ"א ס' ו' כלי מתכות אע"פ שיש אומרים שאם נשתמש בו איסור במקצתו נאסר כולו משום דחם מקצתו חם כולו אבל לענין הכשירו לא עלה לו הכשר עד שיכשיר כולו בין לענין הגעלה בין לענין ליבון וכתב רמ"א ודוקא אם נשתמש בכולו אבל אם ידוע שלא נשתמש רק במקצתו כבולעו כך פולטו עכ"ל. וראיתי שיש ארבעה חלוקי דעות בדין זה וגם נוגע בדין זה מ"ש הש"ע בסי' צ"ד דיש שי שאומר דאם הכף של מתכות משערים בכולו משום דחם מקצתו חם כולו וכתב רמ"א וז"ל וסברא ראשונה עיקר וכן נוהגין ועיין לקמן סי' צ"ח ס"ד עכ"ל ועוד שייך לדין זה בטיפת חלב שנפלה על הקדירה שאצל האש מבחוץ שהביא הש"ע בסי' צ"ב סעיף ה':