פנים מאירות חלק א קכח

בהלואת הרבית לכותים אין חבירו יכול למחות בו נראה דשאני רבית דאין שער ידוע לרבית ורשאי כל אחד לוותר קצת כדי שירגיל הכותים אצלו דומים דרשאי החנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות דאמר לי' אנא מפלגינא אמגוזי פליג את שיסקי אבל להוזיל סחורה מן שער הידוע אם אינם נהנים ישראל אסור ושניהם הם מדברי רבינו ירוחם אלא ע"כ כדכתיבנא ובפרט במכירת שכר וי"ש שהוא מחק המלכות ואין התבואה נמכרת בזול מחמת שהוא מוכר בזול השכר נראה ברור דשאר המוכרים יכולים למחות בידו כנ"ל ברור ואף שהוא עושה בשלו ואין לו שייכות עם השר השני מ"מ אף בשלו אסור לגרום היזק שעל הניזיק להרחיק עצמו אכן נראה באם שהוא עושה שכר טוב יותר מחבירו שדרך העולם ליקח מן מדה תבואה ג' מדות שכר והוא לוקח שני מדות וחצי ועי"ז מרגיל אצלו נראה דשפיר דמי ודמי לההיא מתניתין דאמר ליה אנא מפלגינא אמגוזי כו'

שאלה עט

ראיתי בשאלות ותשובות הב"ח בסי' נ"ב שמביא ראיה מכמה מאמרי רז"ל המורים באצבע שניתן רשות לראש ישיבה ליהנות ולהתפרנס ע"י המתנות ומותר לו לקבל כ"כ עד שיתעשר ע"ש ותמה אני למה לא הביא גמרא ערוכה סוף פר' הזרוע והלחיים דאמרינן ההוא שקא דדינרי דאתי לבי' מדרשא ופי' רש"י דינרי זהב שלחו ממקום אחר לבני ישיבה קדים רבי אמי וזכה בהן והיכי עביד הכי והא כתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ומשנינן אדם חשוב שאני דתניא והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו ופי' רש"י אדם חשוב כגון ממונה ראש ישיבה יכול לקדם ולזכות שהרי עליו לגדלו ולהעשירו אפי' משלו וכל שכן ממאי דאתי לי' מעלמא עכ"ל נשמע מזה שחיוב על כל אחד לגדל ולהעשיר לראש ישיבה ולא הי' צריך ראיות לזה וק"ו הוא דהת' לענין שלא נתנו לו התלמידים מדעת' הוצרך רש"י ללמוד ק"ו לדאתי מעלמ' אבל היכא דנותנים לו הק"ו הוא איפכא דמה הכא שלא זיכה לו שום אדם ואפשר דדעת הנותן הי' לזכות לתלמידים עניי' מבני ישיבה אפילו הכי קדם הוא וזכה ק"ו היכא שנדיב לב מנדב וניחא לי' לזכות לראש ישיבה שאין כאן חשש ונידנוד איסור וכבר אמרו הרוצה להנות יהנה

שאלה פ

נשאלתי משורפי יין שרף מתבואה וסמוך לשבת לא נגמר היין שרף אי חייב לעקור הכיסוי מהיורה ולהפסיד ממונו או כיון דיין שרף הולך ממילא ואינו עושה שום מעשה א"כ אין חשש איסור בזה. תשובה לדבר זה דלפום ריהטא דשמעתא הי' נראה היתר גמור ואין בו שום נידנוד איסור דאמרינן פ"ק דשבת דף י"ח מאן תנא להא דתנו רבנן לא תמלא אשה קדר' עססיו' ותורמסין ותניח לתוך התנור וכיוצא בו לא ימלא נחתום חביות של מים כו' לימא ב"ש היא ולא ב"ה אפי' תימא ב"ה גזירה שלא יחתה בגחלים א"ה מוגמר וגפרית נמי לגזור כו' אונין של פשתן נמי לגזור התם כיון דקשי להו זיקא לא מגלו ליה צמר ליורה ליגזור אמר שמואל ביורה עקורה וניחוש שמא מגיס בה בעקורה וטוחה וא"כ בנדון דידן נמי אין חשש איסור שמא מגיס בה דהא הכיסוי של היורה טוחה בבצק ולשמא יחתה בגחלים נמי ליכא דהא אין האור מגול' כלל ופי התנור סותמין אותו ושורקין הטיב בטיט כידוע לעושי מלאכת י"ש הנ"ל וכבר הסכימו רוב הפוסקי' דהלכה כלישנא בתרא דברחא ושריק שפיר דמי ופי' רש"י שריק פי התנור בטיט סביב כיסוי אינו מוכן לחתות א"כ ה"נ אין כאן חשש איסור ואף שכתבו התוספ' ד"ה ביורה עקורה וטוחה ואין לחוש שמא יגלה ויגיס שאין דרך להגיס כמו לחתות ועוד דשמא מיהדק טפי עכ"ל משמע דבלחתו' גזרינן אף שטוחה מ"מ לא כתבו התוס' זה אלא משום דקשיא להו ולחד לישנא דברחא ושריק דאסר ר' ירמיה מדיפתי והוכרחו לחלק בין טיחה כיסוי היור' ובין טיח' התנור או משו' דקשי' להו לישני על הא דפרי' צמר ליורה ליגזור דמיירי שטח פי התנור בטיט ולכך ניחא להו לחלק דבטח פי התנור גזרינן שפיר שמא יחתה בגחלים ולכך הוכרח לתרץ דמיירי ביורה עקורה וכן לעיל גבי אונין של פשתן משום דקשיא להו זיקא לא מגלו להו אבל טיחת פי התנור לא מהני היכא דליכא חשש פסידא וכל זה לפי דס"ד דברחא ושריק אסור אבל לפי איכא דאמרי דפסקינן כוותייהו דכ"ע סבירי להו דברחא ושריק שפיר דמי א"כ אפילו בטיחת פי התנור לא גזרינן שמא יחתה בגחלי' א"כ אין חשש איסו' בנדון דידן אכן כל זה לפי' רש"י ורוב המפרשי' דמפרשי דבגדי' קשי להו זיקא אבל לא בברחא ואין היתר בברחא ושריק אלא משום כיון דשריק אינו מוכן לחתות דכולי האי לא טרח ומידכר אבל לדעת הרמב"ם שהביא הב"י הטעם משום פשידא וז"ל הב"י אבל הרמב"ם כתב בפ"ג וז"ל אם בשר גדי הוא וכיוצא בו מותר שאם יחתה בגחלים יתחרך הבשר שא"צ אלא חמימות האש בלבד ואם בשר עז או בשר שור הוא אסור שמא יחתה בגחלים לבשלו ואם טח פי התנור בטיט מותר שאם בא לפתוח התנור ולחתות תכנס הרוח ויתקשה הבשר ויפסיד ויצטנן התנור ויפסיד הבשר וכתב הב"י ולפ"ז ללישנא בתרא דקי"ל כוותי' מאי דאמרינן כל מידי דקשי' לי' זיקא לא קאי אלא בברחא ושריק משום כיון דשריק נפיש בי' הבלא וכי פתח לי' נשיב בי' זיקא ומצטנן התנור ותו לא בשיל לי' שפיר אבל בגדי' בלאו האי טעמא שרי משום שאם יחתה בגחלי' יתחרך הבשר ומהאי טעמא שרי אפילו לא שריק אפילו אין פי התנור מכוסה כלל או שהוא חוץ לתנור סמוך לגחלים שרי בגדי' עכ"ל הב"י ולפי דעת הרמב"ם צריכין אנו לומר האי סברא שכתבו התוספת לחלק בין שריקת פי היורה ובין שריקת פי התנור קאי אף לפי המסקנא דדוקא במקום דאיכא פסידא כשיגלה פי התנור אז מהני טיחת פי התנור בטיט אבל במקום דליכא חשש פסידא גזרינן שמא יחתה אף דלא גזרינן שיגיס כדכתבו התוס' ובש"ע סי' רנ"ד סתם כדעת הרמב"ם שטעם בברחא ושריק משום פסידא א"כ בנדון דידן לא הי' היתר בטיחת פי התנור ובאמת צריכין אנו לעמוד על דעת הרמב"ם מי דחקו לפרש שמעתין בענין זה ולא כפי' רש"י ותוס' ונראה לי ברור משום דקשיא לי' קושית התוספות ולפי פי' רש"י צריכין אנו לתרץ בדוחק ואליבא דהרמב"ם רווחא שמעתא ממילא בעזרת ה' וז"ל התוספות על הא דפריך שם ללישנא בתרא דפליגי בברחא ולא שריק דרב אשי שרי ור' ירמיה מדיפתי אסר ופריך ולרב אשי דשרי והתניא אין צולין בשר ובצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום ומשני התם בבשרא אגומרי וכתבו התוספות ד"ה התם בבישרא אגומרי וא"ת לר' אשי דשרי ברח' ולא שריק ולא אסי' אלא בשרא אגומרי תקשי לי' מתניתין דאין נותנין פת בתוך התנור ועוד משלשלים את הפסח מ"ט משום דבני חבורה זריזין הן והא בלאו דכי נמי שרי כדמפרש לקמן וי"ל דמיירי שהתנור פתוח דהוי כמו בשרא אגומרי ונראה דאין הלכה כרב אשי בהאי לישנ' דשרי ברחא ולא שריק דסוגיא דלעיל דקאמר כיון דקשי' לי' זיקא לא מגלי' לא אתי כוותי' וכן סוגיא דלקמן גבי בני חבורה זריזין הן דמשני האי מנתח פי' וקשה לי' זיקא והאי לא מינתח ולרב אשי אפילו היכ' דלא קשה ליה זיקא שרי עכ"ל ולכאורה צריכין אנו לומר גם האי ברייתא דלעיל לא תמלא אשה קדרה וכן לא ימלא נחתו' חבית של מים אליבא דרב אשי דשרי ברחא ולא שריק אתי' האי בריית' כב"ש דאסור משום שביתת כלים או דמיירי בתנור פתוח דהוי כמו בישרא אגומרי וכן מצאתי שכתב הגאון מהרש"א בהדיא כמו שכתבתי והאי סוגיא דלקמן בני חבורה זריזין הן לא אתי' כרב אשי כמו שכתבו התוס' וכן כתב מהרש"א וא"כ לפי' רש"י על כרחן צריכין אנו לדחוק ולומר דהא ברייתא דלא תמל' אשה כו' אתי' כב"ש אליבא דרב אשי או דמיירי שהתנור פתוח וכן הא תירוצא גבי אונין של פשתן כיון דקשי ליה זיקא לא מגלי ליה לא אתי' כרב אשי דלדידיה אף דלא קשיא לי' זיקא נמי לא מגלי כמו ברחא ולא שריק דלא גזיר שמא יחתה וכן אין נותנין פת בתנור צריכין אנו לדחוק אליבא דרב אשי דמיירי שהתנור פתוח וכן האי סוגיא דבני חבורה זריזין הן לא אתי' כרב אשי וזה דוחק גדול ועוד יש להקשות לפי' רש"י ללישנא בתרא דכ"ע סבירי להו בברחא ושריק שפיר דמי א"כ מאי הוצרך לתירוץ באונין של פשתן דקשי להו זיקא היה לו לאוקמי' בתנור שריק בטיט דלא גזרינן שמא יחתה אבל לפירוש הרמב"ם ניחא הכל דמפרש טעמא דגדי' שרי שלא יחתה שאם יחתה תיחרך הבשר שא"צ אלא חמימות האש בלבד ובשר עז אסור שמא יחתה בגחלים ואם טח פי התנור בטיט מותר מטעם שאם בא לפתוח התנור תכנס הרוח ויתקשה הבשר כו' ולפ"ז ללישנא בתרא דפליגי בברחא ולא שריק דאסיר ר' ירמיה מדיפתי הטעם דווקא היכא דשריק דנפיש בי' הבלא וכי יפתח יצא כל החום בפעם אחת ויכנוס הרוח ויצטנן התנור ויפסיד הבשר אבל היכא דלא שריק דבלאו הכי לא נפיש הבלא כ"כ ויצא מעט מעט דרך פי התנור וגזרינן נמי שמא יגלה הכסוי ולא יהי' לו הפסד ורב אשי סבר אפילו בכה"ג כיון שהתנור מכוסה אם יגלה יכנוס בו הרוח ויתקשה הבשר ויצטנן התנור ויפסיד הבשר וא"כ האי ברייתא דלא תמלא אשה ונחתום מים אתיא שפיר אליבא דרב אשי כבית הילל וטעמא כדקאמר הש"ס גזירה שמא יחתה אף שהתנור מכוסה מ"מ גזרינן דווקא היכא דאיכא הפסד בגלוי הכסוי של תנור בזה סבר רב אשי דלא גזרינן שמא יחתה אבל היכא שלא יבא לידי הפסד אפילו טחופי התנו' בטיט לא מהני ולכך לא מהני שום תיקון אצל נחתום אפילו טחופי התנור בטיט כיון דליכא פסידא ולכך הוכרחו לשנות בגמרא גבי אונין של פשתן כיון דקשי להו זיקא לא מגלי' ליה אף דסתם תנור שלהם הי' מכוסה מ"מ אי לאו טעמא משום פסידא הי' חושש שמא יחתה וכן אין נותנין פת בתנור אין אנו צריכין לדחוק דמיירי שהתנור פתוח דסתם תנור שלהם הי' מכוסה כדמשמע באונין של פשתן דמתרץ תלמודא משום דקשי לי' זיקא ולא מגלי להו ולא נקט דמיירי בתנור שמכוסה אלא ע"כ דלא הוצרך לזה דסתם תנורי' שלהם היו בענין שהיו מכסי' פי התנור ואין נותנין פת בתנור כיון דליכא חשש פסידא כמו גבי בשר שור ועז גזרינן שמא יחתה וכן האי סוגי' דבני חבור' זריזין הן אתי שפי' כרב אשי דלכ"ע גדי' בין שרי' ובין לא שריק מותר וע"כ טעמא משום כיון דאין צריך אלא חמימות אש לא יחתה שלא יתחרך הבשר א"כ מאי דוחקי' לאוקמי טעמא משום דבני חבורה זריזין הם הא אפי' אין בני חבורה זריזין נמי דהא גדיא בין שריק בין לא