פנים מאירות חלק א קכז

ולא נקט עיקר שיש בל תשחית אלא ש"מ דרצה להורות אף בהמה טהורה עוקרים על המלכים ועכ"פ תיתי מהי תיתי אין איסור צער ב"ח ובל תשחית אלא היכא שמניח בהמה בחי' ואינו נהנה מזה אבל להמית בהמה בשביל איזה צורך אדם לית דין צריך בשש שמותר לנחור אפילו לישראל בעצמו וכדמשמע פשטא לישנא דש"ס בפ' כסוי הדם השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד יעשה או נוחרו או עוקרו עי' בתשובת בית יעקב סי' מ"ב

שאלה עו

נשאלתי כיון דעיקר נטילת ידים משום תרומה דידי' שניות לתרומה א"כ ידים הבאים מחמת ספר נמי גזרו לפסול התרומה א"כ למה אין אנו נזהרים מליגע בספר אחר נטילה. תשובה לזה לא מבעי' לדברי המרדכי בס"פ בני עיר בשם ראבי' האוחז ס"ת ערום נ"ל דהני מילי בידים סתם אבל נטל ולא הסיח דעתו לא קפדינן ולפ"ז אין חשש כלל ליגע בתוך הסעודה בספר אלא אפילו לדעת התוס' שכתבו השתא דגזרו ברישא על ידים הבאים מחמת ספר אפילו נוגע סמוך לנטילה גזרו עליו שלא חלקו ע"ש פ"ק דשבת מ"מ נראה דאין כאן חשש כלל לא מבעי' לדעת רש"י פ"ק דשבת דף י"ד ד"ה ידים עסקניות הן ונוגעין בבשרו ובמקום טנופת וגנאי לתרומה בכך ונמאס לאוכלין כשנוגע בה בידים מסואבות ורבותינו מפרשים חיישינן שמא נגעי בטומאה וקשיא לי א"כ ניחוש שמא נגע באב הטומאה ונמצא ראשון ויטמאנו ועוד מ"ש ידים לחודייהו בכל גופו נגזור לפסול התרומה שמא נגעו ידיו בטומאה ונטמא כל גופו ועוד לא תסגי להו נטילה אלא בטבילה עכ"ל הרי להדיא לפי' רש"י לא גזרו לידי' נטילה משום סרך טומאה אלא מחשש שנגע במקום טנופת וגנאי לתרומה א"כ כשנגע בספר אף דידים שניות מ"מ אין צריך ליטול ידיו דהא אפילו משום חשש טומאה דאורייתא לא גזרו נטילה אלא אפילו לדעת רבותינו דמפרשי שמא נגעו בטומאה היינו דווקא בטומאה משום דאי הי' טומאה נוגעת בחולין גופייהו אפשר דמטמי להו ולכך גזרו אף בידי' שמא נגעו בטומאה אבל בידים הבאים מחמת ספר דספר גופי' לא מטמא חולין כדפירש"י שם דעיקר גזירה הי' שמצניעין אוכלי תרומה אצל ס"ת ואמרו האי קודש והאי קודש ובחולין לא הוצרכו לגזור דבלאו ה"נ לא היו נותנין חול אצל קודש ולכך ידים הבאים מחמת ספר לא עדיפי וחמירי מספר עצמו לא גזרו דלא להוי מילי דרבנן כחוכא וטלולא ולא גזרו אלא בתרומה דספר גופי' פוסל התרומה וגזרו אף ידים הבאים מחמת ספר פוסל התרומה משום דרבי פרנך דהאוחז ס"ת ערום נקבר ערום ומאוד תמוה לי דעת רמ"א בא"ח סי' קמ"ו דכתב הש"ע אסור לאחוז ס"ת ערום וכתב רמ"א וי"א דה"ה שאר ספרים ולא נהגו כן וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו ובס"ת אפילו בכה"ג אסור ודבר זה כתב הב"י בשם אגודה והוא דעת התוס' דלאו דווקא ס"ת אלא ה"ה שאר ספרי קודש וראייתם מדקתני כל כתבי קודש מטמאין את הידים וכן כתבו שם דאפילו נוגע סמוך לנטילה גזרו וא"כ הני י"א דה"ה שאר ספרים הוא דעת התוס' ואגודה והם מחמירי' אפילו נטל ידיו ולדעת המרדכי אפילו בס"ת אם נטל ידיו מותר לאחוז א"כ כשכתב ולא נהגו כן וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו ובס"ת אפילו בכה"ג אסור דלא כמאן דאי כדעת התוס' אפילו נטל ידיו אסור בכל הספרים ואי כדעת המרדכי אפילו בס"ת מותר אם נטל ידיו ואפשר לומר שרמ"א כתב בד"מ שהעולם נזהרין לאחוז ס"ת ערום ואין נזהרין בשאר ספרים ע"כ תפסו קולת המרדכי בשאר ספרים וחומרת התוס' בס"ת דקדיש טפי ואף שבבה"כ מסתמא נטלו ידים ולא הסיחו דעתם מ"מ נזהרים שלא לאחוז ס"ת ערום וראיתי במג"א שכתב ומיהו כתבי קודש דווקא כשכתובין אשורית על העור ובדיו כדאיתא במשנה בפ"ד דידים משנה ה' וכ"כ הרמב"ם וא"כ יפה כתב רמ"א דלא ראה מימיו מי שחשש לזה דספרים שלנו אינם כתובים באופן זה ומ"ש כאן וטוב להחמיר מילתא יתירתא היא ומיהו במגילה שכתובה כדינה צריך להזהר דמדסתם הרמב"ם ש"מ דלא קי"ל כשמואל דאמר אסתר אינה מטמאה את הידים עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו הא בד"מ כתב זה על דברי אגודה שכתב לאו דווקא ס"ת אלא ה"ה שאר כתבי קודש והם דברי התוס' וע"כ טעמייהו משום דתני במתניתין כל כתבי קודש מטמאין את הידים וע"כ קתני התם דווקא שנכתבו אשורית ועל עור ובדיו וע"ז כתב רמ"א שלא ראה שנזהרין כלל בשאר כתבי קודש היינו ע"כ אלו שכתובים על עור ובדיו דבספרים שלנו בעל אגודה ותוס' נמי מודי אלא ע"כ על כתבי קודש הנכתבים אשורית ובעור ובדיו קאמר ולכך כתבו שטוב להחמיר מצד הדין אבל בספרים שלנו לא עלה על דעת רמ"א להחמיר והרב במג"א השיא דעת רמ"א לדעת אחרת להחמיר אפילו בספרים שלנו ולא נראה לפע"ד דעת רמ"א כו' וא"כ בספרים שמצוים בינינו שנכתבים על העור ובדיו הי' ראוי להחמיר ולזהר שלא ליגע בלא מטפחת וספרי תהלים מצוים בינינו בהרבה קהלות ואפשר דעת המקילין משום כיון דלא נכתבו בגלילה לית בהו קדושה וראי' דאין מברכין על חומשים שלנו אפי' ה' ספרים ביחד מ"מ אין זה טעם ברור דהא ספר הנמחק ולא נשתייר אלא פ"ה אותיות אף דאין מברכין על ספר כזה מ"מ מטמא ידים וכן מגילה לבד שנכתבה פ"ה אותיות כדאיתא בסוף פ"ג דידים ואפשר שהני חמירי טפי דאתו מקדושת ס"ת ומיהו המג"א בא"ח סי' רפ"ד כתב דבשאר ספרים אין צריכין גלילה ולפי"ז ראוי להחמיר כדעת רמ"א וכן אפילו אם נדפסו ספרים על העור נמי יש קדושת ספרים עליהם דהא הסכימו האחרונים דדפוס הוי כתיבה מעלי' בט"ז בי"ד סי' רע"ב ובמג"א באו"ח סי' רפ"ד ועוד ראיתי במג"א שמביא ראי' מתוספתא דתיק של ספר ותיבה של ספר ומטפחות הספרים מטמאים הידים א"כ כ"ש בעמודים וכיון דעיקר הטעם דמטמאות הידים משום שלא יאחוז ערום א"כ מוכח דאסור לאחוז ערום אפילו בעמודים וכן כתב הב"ח והט"ז השיג עליהם ולי נראה דאין ראי' כ"כ מהך דתוספות די"ל דהתוספות סבירי להו דאף היכא דלא שייך הא דר' פרנך נמי גזרו וכן הביא הר"ש בפ"ג דידים משנה ג' וז"ל גזירה אחרת הי' בכל כתבי קודש אפילו היכא דלא שייך דר' פרנך כגון תפילין עכ"ל ועוד אפשר דאנן לא קי"ל כהך תוספתא אלא כר' זכאי שאמר משום ר' שמעון אף הנוגע בקציצה טהור עד שיגיע במזוזה עצמה והוא בפ' המוציא יין דף ע"ט וא"כ ק"ו לתיק של ספר ותיבה שאינו מטמא ידים וה"ה העמודים ומיהו מ"ש במג"א במגילה שנכתבה כדינה צריך ליזהר ומדסתם הרמב"ם ש"מ דלא קי"ל כשמואל דאמר אסתר אינו מטמא הידים עכ"ל והנה העולם אינם נזהרים בזה ונראה לי ללמוד דמוכח מש"ס דקי"ל כשמואל דמגילת אסתר אינו מטמא הידים מהא דאיתא בחלק דף קע"א לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוי קא מתקני מטפחות ספרי דרב יהודא כי מטי מגילת אסתר אמרי הא מגילת אסתר לא בעי מטפחות אמר להו כה"ג נמי מיחזי כאפקרותא ומתוך פירש"י נראה שהודה להם דלא בעי מטפחות אלא שהקפיד על לשונם שלא שאלו דרך כבוד ש"מ דהדין דין אמת דאינו מטמא הידים ולכך לא בעי מטפחות וע"ז אפשר דסומכים העולם שאין נזהרים מלאחוז מגילה ערום כנ"ל

שאלה עז

או"ח סי' של"ד בש"ע תיבה שאחז בה האור יכול לפרוס עוד של גדי כו' ויש לדקדק למה סתמו הפוסקים דין זה הא כתבו התוס' בפ' במה טומנין והובא בש"ע סי' ש"ח סי' כ"ה דיש מחלוקת רש"י ור"ת בזה דלרש"י עור בהמה דקה אסור לטלטל ומוקי להאי פורסין עור גדי על גבי תיבה כשיחדה לישיבה ולר"ת מיירי ביבישין א"כ עור לח בלא יחוד אסור לטלטל אליבא דכ"ע א"כ למה סתמו הפוסקים דין זה ולא הזכירו שום רמז מחילוקים הנ"ל ונ"ל דסמכו אתירוץ שני שכתבו התוס' בזבחים דף צ"ד סוף ד"ה מניין לרבות שק דבדליקה התירו טפי כדאמרי' התם ע"ש ואפשר אליבא דכ"ע נוכל לסמוך במילי דרבנן וק"ל

שאלה עח

נשאלתי ממחזיקי ארנדרש שהחזיקו שני כפרים בתוך תחום אחד כל אחד משר אחד ורוצה אחד למכור משקה י"ש ושכר בזול יותר ממה שנקבע השער במדינה והשני מוחה בידו באמרו כי הוא גורם לו היזק שע"י זה מרגיל לבוא אצלו אנשי הכפר שלו לשתות שם וע"י זה בא לו הפסד. תשובה לזה דלא מבעי' כי האי דינא שאין הלוקחים ישראל נהנים פשיטא דיש איסור בדבר כמבואר בח"מ סי' קנ"ו ולא יוכל לומר אני בשלי עושה דהא על הניזק להרחיק עצמו אף בשלו אלא אפילו בעיר ובשכונות ישראל שהלוקחים נהנים אפ"ה יכולים שאר מוכרי שכר וי"ש לעכב על זה וראי' דאמרינן בפ' הזהב דף ס' ע"א ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב ואמרינן מ"ט דרבנן משום דקא מרוח לתרעא ופירש"י דאוצרי פירות יראו שהוזלו וימכרו בזול עכ"ל הלא מדפריך מ"ט דרבנן הלא הטעם הוא פשוט בשביל שמהנה הלוקחים ישראל ולכך נקטי לשון ברכה זכור לטוב אלא ע"כ דלא משגחינן בטובת הלוקחים כיון דאיכא פסידא למוכרים וכבר יצא השער והוא חק המדינה להתנות על השערים והוי כדינא דמלכותא ולכך הוצרכו ליתן טעם שעי"ז ישתנה השער וזה דווקא במכירת פירות ותבואה כשיראו אוצרי פירות שהוזלו יביאו כל פירותיהם למכור לשוק וישתנה השער אבל במכירות השכר מ"מ ע"י לא ימכרו בזול התבואה דהכל יודעים דחק המדינה שהשכר ביוקר ועוד אפשר לומר דדווקא בפירות י"ל שמשתנה השער לפי ריבוי הפירות וכשיראו אוצרי פירות שהוזלו יוציאו כל פירותיהם וממילא ישתנה השער אבל בשכר וי"ש שהוא חוק המדינה ונימוסיהם להכריז בכמה המדה וכן אם רואים שראוי למכור בזול מכריזים שימכרו בזול הוי כדינא דמלכותא ולא משגחינן כלל בטובת הלוקחים ואף דפליגי ר"י הלוי והרמב"ן בסי' קנ"ו לגבי בני עיירות אחרות שבאים בסחורה לדעת ר"י הלוי כיון שמוכרים בזול שטובה לבני עיר אין מעכבין והרמב"ן סבר שאף בכה"ג מעכבין מפני שהם מבני עיר אחרת היינו התם י"ל דע"י דמוזיל גבייהו ישתנה השער של הסחורות אבל הכא בשביל השכר לא ישתנה השער של תבואה ברור הדבר שאליבא דכ"ע יכולים לעכב על ידו ופשיטא בנד"ד שהלוקחים הם נכרים פשיטא דיכול לעכב ואף שבהלואת הרבית כתב רמ"א בסי' קנ"ו בשם רבינו ירוחם דאם אחד רוצה להוזיל