פנים מאירות חלק א קכ

גיטין דף ד' ע"ב בתוס' ד"ה אי מההיא פי' הקונטרס אי מדיוקא דרישא ופי' כן כו' יש להקשות דילמא רש"י אזיל לשיטתי דפי' בד"ה איכא דמותיב הא דלא אותבי' מסיפא דקתני בהדיא המביא גט בא"י אין צריך לומר בפני נכתב דהוי משני ליה דבאותה מדינה עצמה קאי ולפ"ז יש להקשות מאי פריך בלישנא קמא הא בהדיא קתני לה דילמא מסיפא הוי אמינא דבאותה מדינה מיירי אבל ממדינה למדינה צריך ולכך איצטרך דיוקא דרישא ללמוד אפילו ממדינה למדינה בא"י לא צריך אלא ע"כ צריך לומר דהמקשה פריך כך איך אפשר לומר באותה מדינה במדינת הים צריך ודיוקא אתי ללמוד דממדינה למדינה בא"י אינו צריך א"כ קשה הא בהדיא קתני וכ"ת דאיצטרך שלא תפרש הסיפא שמיירי דווקא במדינה אחת א"כ קשה לישתוק מיניה לגמרי ואנא ידענא מדיוקא דרישא דאפילו ממדינה למדינה בא"י אין צריך ק"ו באותה מדינה בא"י אלא ע"כ דדיוקא אתי ללמוד דבאותה מדינה בח"ל אינו צריך וע"כ סיפא אפי' ממדינה למדינה בא"י אינו צריך ולפ"ז אינו צריך לומר אי מההיא אסיפא דמסיפא ליכא למישמע מידי די"ל דמיירי באותה מדינה ועיקר קושייתו דלישתוק מסיפא וידענו מרישא ולכך הוכרח רש"י לומר אי מההיא מרישא

אלא ע"כ דהתוספות אזלו לשיטתם דהקשו לעיל ד"ה אלא אימא ממדינה למדינה בא"י לא צריך וא"ת אמאי נקט ממדינה למדינה ניתני המביא גט באותה מדינה ותירצו דאיצטרך דלא נימא ממדינה למדינה צריך משום קיום ולפ"ז יש לומר דהמקשה פריך דאיך אפשר לומר דדיוקא אתי ללמד על מדינה למדינה בא"י דלא צריך דעל זה קשה קושיות התוס' דניתני המביא גט באותה מדינה דאין לומר דאיצטרך דלא נימא ממדינה למדינה בא"י צריך משום קיום וע"כ הדיוקא דקתני המביא גט באותה מדינה במדינת הים צריך ע"כ אתי ללמד על אותה מדינה בא"י אינו צריך ע"ז פריך היכי אפשר לומר כן הא בהדיא קתני המביא גט בא"י אינו צריך אלא ע"כ דאתי ללמד אפילו ממדינה למדינה בא"י אינו צריך א"כ קשה קושית התוס' ומתרץ התרצן דע"כ מוכרח למיתני המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים צריך דאי היה תני המביא גט באותה מדינה במדינת הים ה"א דווקא דיוקא הא באותה מדינה בא"י אינו צריך ולעולם ממדינה למדינה בא"י צריך משום קיום ואי קשיא למה לי סיפא דהא באותה מדינה מדיוקא דרישא נשמע דהוי אמינא דהני מילי דעבד ואיצטרך משנה יתירה דאפילו לכתחילה אינו צריך באותה מדינה וא"כ איצטרך לומר המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים לאשמועינן הא בא"י ממדינה למדינה לא צריך ולפ"ז כיון דע"כ הא דקאמר הש"ס אי מההיא קאי באמת ע"כ אי הוי תני המביא גט באותה מדינה במדינת הים ודיוקא אתי על אותה מדינה בא"י על זה פריך הא בהדיא תני וא"כ איצטרך לשנויי אי מההיא אסיפא ומאי דוחקא דרש"י לומר אי מההיא ארישא אלא ע"כ משום דבסיפא אי אפשר לומר ה"א דעבד דהא אין צריך קתני משמע לכתחילה וק"ל

ולפי"ז יש להקשות קושיא חזקה מאי פריך לאיכא דמותיב על הא דמשני רבא לא תימא ממדינה למדינה בא"י לא צריך אלא אימא הא באותה מדינה במדינת הים לא צריך ופריך ליתני המביא גט ממדינה למדינה סתם ומאי פריך דילמא לרבא הא דדייקינן הא במדינת הים לא צריך היינו דעבד אבל לכתחילה באמת צריך משום דעכ"פ שייך למיגזור משום דלא בקיאי לשמה וע"כ בסיפא הא דתני המביא גט בא"י אתי ללמד אף לכתחילה אינו צריך בא"י באותה מדינה וא"כ אי הוי תני המביא גט ממדינה למדינה סתם ה"א דיוקא אתי הא באותה מדינה אינו צריך בדעבד אבל לכתחילה צריך בין בא"י בין בח"ל ולכך איצטרך למיתני כל חדא בבא בפני עצמו בל"ז ה"א הא דאמרי לעיל הני מילי דעבד הא לכתחילה צריך לומר היינו ממדינה למדינה דאיכא חשש משום שאינם מצוים לקיים אבל באותה מדינה בא"י אין סברא לומר כיון דדעבד כשר ע"כ בקיאי לשמה למה צריך לכתחילה א"כ קושית המקשה במקומה עומדת דליתני המביא גט ממדינה למדינה סתם ואנא ידענא דבא"י אף לכתחילה אינו צריך דליכא טעמא למגזר אבל השתא לפי הוכחת התוספות מוכרחים אנו לומר דע"כ המקשה פריך הא בהדיא קתני על דיוקא דמדינה אחת וע"ז אמר אי מסיפא ה"א דעבד אף במדינה אחת אמרינן דעבד ש"מ דע"כ איכא איזה טעם למיגזור דבמדינה אחת בא"י צריך לומר לכתחילה א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתה מאי פריך המקשה דילמא איצטרך לחלוקא דבא"י אפילו לכתחילה אינו צריך ודוק

רש"י ד"ה ואיכה דמותיב ס"ד דאע"ג דהוי מותבינן ליה מכלל דמדינת הים באותה מדינה נמי לא צריך סוף סוף הדר הוי לי' דיוקא עכ"ל יש רוצים למחוק תיבת לא ולי נראה דהכי פירושו דאיך אפשר לומר דסיפא מיירי באותה מדינה בא"י אבל ממדינה למדינה בא"י צריך א"כ ע"כ דיוקא דרישא אתי דמדינת הים באותה מדינה לא צריך א"כ למה לי למיתני אותה מדינה בא"י וזה שפירש"י ואע"ג דהוי מותבינן מכלל דמדינת הים באותה מדינה נמי לא צריך א"כ למה צריך למיתני באותה מדינה בא"י אלא ע"כ דדיוקא דרישא אתי ללמוד דאפילו ממדינה למדינה בא"י לא צריך א"כ קשה לרבא ומתרץ רש"י סוף סוף הדר הוי ליה דיוקא וק"ל ואין צריך לשבש הספרים

תוס' ד"ה רבה אית ליה דרבא וא"ת אמאי צריך לרבה בפני נכתב כו' לכאורה י"ל דמתחילה קודם שתיקנו בפני נכתב אז י"ל דידענו לא מהני משום דלא אתי לאחלופי אבל כיון דתיקנו בפני נכתב א"כ ממילא לא אתי לאחלופי ע"כ ידענו לא מהני בשביל דבעינן לשמה אבל במקום דלא שייך למגזר לשמה מהני ידענו ואתי לאחלופי ולכך תיקנו בפני נכתב ואפשר דזה בכלל תירוצים דתירצו וי"ל דמתחילה לא היו מתקנים בפני נכתב משום איחלופי דיותר יש לתקן דידענו לא מהני בשביל לאחלופי אבל כיון דהוכרחו לתקן בפני נכתב בשביל לשמה ממילא לא אתי לאחלופי כדכתבו התוס' לעיל דף ג' ד"ה מאן תני א"כ ע"כ ידענו לא מהני משום דבעי כתיבה לשמה וא"כ במקום דלא שייך למיגזור בשביל לשמה הייתי אומר דידענו מהני ואתי לאחלופי ולכך תיקנו שיאמר בכל מקום אף בא"י בפני נכתב וק"ל וע"פ שיטה זו י"ל גם בדף ה' בסוף ד"ה אי הכי דמפרשי כיון דאיתקון בפני נכתב לרבה משום לשמה ע"כ ידענו לא מהני בשביל לשמה אבל במקום דלא שייך למגזור משום לשמה לאחר שלמדו צריך לומר בפני נכתב משום דלא אתי לאחלופי ודוק

דף ה הוא עצמו שהביא גיטו אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם והנה בש"ע בא"ה סי' קמ"ב סי' י"ד בהג"ה כתב רמ"א שעכשיו גם הבעל צריך לומר בפני נכתב והוא מא"ח ורצה הרב הב"ש לישב דס"ל דכל הסוגי' איירי אחר שלמדו א"כ השתא בעונותינו אין אנו בני תורה כמו הראשונים משום הכי צריך לומר אפילו הבעל עכ"ל משמע קודם שלמדו היה באמת צריך הבעל לומר בפני נכתב ולפ"ז צריך לומר דא"ח פליג אתוס' שכתבו דף ב' ע"ב ד"ה לפי שאין בקיאין לשמה כתבו וקשה דלקמן תני הוא עצמו שהביא גיטו אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם מ"ש הוא משלוחו אי חיישינן שמא לא נכתב לשמה וטעמא דאמר לקמן מינקט נקיט ליה בידיה ואיהו מערער למה לא יערער אם מתחילה לא ידע דבעי לשמה והשתא ידע ואומר ר"י דמסקינן בסמוך דרוב בקיאין הן דליכא אלא לעז והיכא שהבעל עצמו מביאו ליכא לעז עכ"ל ולפי דברי הרב הב"ש מאי הקשו התוס' מהא דבעל הא כל הסוגיא קאי שם לאחר שלמדו אבל קודם שלמדו אין הכי נמי צריך לומר ועוד קשה אי כסברת הרב הנ"ל הי' לבעל הש"ס לומר דאיכא בינייהו בין רבא לרבה אי צריך הבעל לומר בפ"נ ואני אומר דא"ח כתב ע"פ סברות התוס' שהקשו להם לרבה למה לא יהי' צריך הבעל לומר כיון דיכול לומר שמעיקרא לא ידע וניחא להם כיון דרוב בקיאין אינו אלא לעז ולכך כשהבעל מביאו אינו יכול לערער מטעמים מינקט נקיט בידי' וכו' אבל בעונותינו שאין אנו בני תורה י"ל דהוי עירעור גמור והיה הבעל מהימן ולכך צריך לומר בפ"נ כנ"ל פשוט וברור

מעשה הי' בפרוסטיץ בעת הקריאת התורה בח"ה מצאו אות יתר בס"ת ונפל חילוק בין הלומדים אם למחוק האות היתר מיד כיון דאסור להגיה אות אחת בספר והכריע ב"י לאסור דווקא היכא שיש להם ס"ת אחרת א"כ במחיקת אות מוכח דהוי מלאכה והי' חייב לענין שבת דאמרינן הגיה אות אחת חייב ומפרש רבא כגון דחסרי' תגי' דדלי"ת ועשאו רי"ש א"כ לכאורה הי' אסור אפילו למחוק אות אחת אבל נראה פשוט כיון דהרב הב"י התיר להגי' בשאין להם ס"ת אחרת משום דהוי לצורך רבים והיכא דיש להם אסור מטעם שכתב הרמב"ם שמלאכה זו אינה לצורך המועד מ"מ הא איתא בסי' תקמ"ד דבורות ומעיינות של רבים שנפל בהם עפר מותר לתקנם אפי' אין רבים צריכים להם עתה כיון שאינו עושה מעשה אומן נשמע מזה אף דהוי מלאכה גמורה לענין שבת מ"מ מותר לעשות במועד כיון שאינו מעשה אומן א"כ במחיקת האות נמי אף שהיא מלאכה גמורה לענין שבת מ"מ כיון שאינו מעשה אומן מותר לתקן בח"ה לצורכי הרבים אף שאין הרבים צריכים לו עתה וכל זה פשוט וברור

בטור א"ח סי' רכ"ה הרואה את חבירו לאחר י"ב חודש מברך מחיה מתים הייתי מפקפק איך יש לברך ברכה זו אם בשם ומלכות או בלא שם ומלכות כיון דנוסח ברכה זו הוא בתפילת י"ח ושם לא נזכר מלכות דכתבו התוס' דברכות מג"א הוי כמו שם ומלכות משום דהוא הודיע אלהותו וכולם הוו ברכה הסמוכה וא"כ ה"ה כשמברך על חבירו מברך בלא מלכות ופשטינא לי' מהא דאיתא ברבינו יונה ריש ברכות גבי הא דרוצה ליפסוק דאף אם כבר קרא ק"ש בציבור מ"מ כשקורא בביתו בצאת הככבים יש לומר אהבת עולם וכתב וא"ת כיון שאינו אומר ברכת מעריב ערבים הוי ליה ברכה שאינה סמוכה לחברתה וכל ברכה שאינה סמוכה לחברתה צריך לפתוח בברוך י"ל שכיון שבמקומה היתה סמוכה לחברתה אין לחוש עכשיו אם אינו פותח בברוך שכיוצא בזה מצינו בתלמוד בתפילת הדרך שאינה פותחת בברוך וחותם בה שומע תפילה מפני דכיון דבי"ח ברכות שומע תפילה סמוכה לחברתה אם עכשיו אינה סמוכה לחברתה לא חיישינן להכי עכ"ל וכן מצאתי במג"א בא"ח סי' ס"ג סדר הברכות אינו מעכב שאם הקדים שני' לראשונה יצא י"ח ברכות וכתב ג"כ הטעם דאע"ג דאינה פותחת בברוך וכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מ"מ כיון דנתקנה סמוכה לחבירתה אף כשקור' אותה בפני עצמה אין בה שם ומלכות ובתשובות הרשב"א סי' שי"ז כתוב הטעם משום דהוי ברכה קצרה וצ"ע א"כ בנד"ד נמי אין צריך להזכיר בה מלכות וזה פשוט וברור: