פנים מאירות חלק א קיט

שכותבין בקמיעות וליתא דהיינו נוטרייקון וחייב אפילו באחד ורבנן דפטרי אפילו בב' וג' עכ"ל ודבר זה הוא תמוה לכל עין רואה חדא מנ"ל הא דילמא לא פטרי רבנן רק באות א' נוטרייקון ומנא ידע דאפילו בב' וג' פטרי דילמא בא' ומאי פסקא ויותר תמוהים דברי הרב ברטנורה שפי' וחכמים פוטרי' שהרי לא כתב שם שתי אותיות והלכה כחכמים יש לתמוה עליו וכי לא ראה דברי התוס' דפטרי בב' וג' גם שם בתוס' ד"ה א"א דאאזרך איכא בינייהו לאו דווקא דהא ת"ק פוטר אפילו שתי אותיות משם אחד עד שיכתוב שם משמעון אלא משום ר' שמעון נקטי' דאפילו בהא מחייב והתוס' הפכו הסדר וגם בדברי רש"י יש כמה דיקדוקים שפירש והיינו ת"ק שיש ת"ת וצריך לפרש דברי רש"י דהא הן הן דברי ר"י ולא דברי ת"ק עכ"ל של מכ"ת נראה פשוט דהרב ברטנורה והתוס' הם צמודים לאחדים הא דכתבו התוס' דפטרי חכמים אפילו בב' וג' היינו בא"א דלא מצינו שהיא תיבה קטנה בכל המקרא כהני תנאי דפליגי אדר"ש והילכתא כוותייהו דלא מחייב בא"א וע"כ רבנן דלית להו נוטרייקון מן התורה א"כ שפיר כתבו דאפילו בב' וג' אותיות כאלו נמי פטרי וזה פשוט וברור לכל בי רב אבל אם כתב שתי אותיות כגון שש או שם משמעון מחייבי רבנן וע"ז פי' רבי' עובדי' וחכמים פוטרי' שהרי לא כתב שם שתי אותיות ר"ל כגון שש או תת או ר"ל דשם קאי לכל אות ואות ר"ל שאינם שוות כמו שם משמעון אבל אם כתב א"א או שש או תת אליבא דת"ק דר"י דברייתא פטרי רבנן אפילו כותב נוטרייקון משום דלית להו נוטרייקון מה לי חד אות ומה לי בשני אותיות ולכך נקט שם שתי אותיות דאלו לכוונת מכ"ת ה"ל חכמים פוטרי' שהרי לא כתב שני אותיות אלא ע"כ כדברינו נתכון וא"כ דברי הרב ברטנורא והתוס' נאחזים לאחדים והשתא דברי התוס' ד"ה א"א דאאזרך נמי ברירן דבל"ז לא היו יכולים לומר לאו דווקא דהא ת"ק פוטר אפילו שתי אותיות משם אחד ה"א כי"מ דהכא מיירי בנוטרייקון ומודה ת"ק דחייב אבל לבתר דראו פי' הר"מ דרבנן דפטרי במתניתין פטרי אפילו בב' וג' א"כ שפיר כתבו דלאו דווקא וכו' וכל זה פשוט וברור ורש"י נשמר מקושיות התוס' דהא ת"ק פוטר אפילו שתי אותיות משם אחד ר"ל אפילו שש ותת עד שיכתוב שם משמעות משם גדול ולכך פרש"י היינו ת"ק שש תת ת"ק ר"ל בר פלוגתא דקודם לי' ת"ק קרי לי' ואחר כתבי זה עיינתי במהרש"א וראיתי שהוא מפרש לדברי התוס' כן וז"ל דהא ת"ק פוטר אפילו שתי אותיות משם אחד ר"ל שש ותת כו' הרי להדי' דדברי התוס' ורש"י ברירן באין גמגום ומעתה אין אני צריך לדחות ראיותיו כי ממילא נדחו וק"ל

ועתה נחזור להנדון ששאל מכ"ת באלפי"ן הנכתבין בהיפוך יודי"ן אומר אני חלילה לנו לפשוט יד ולפסול ספרים ישינים הנכתבין ע"פ חכמים וזקנים שבדור אחר דור ושפיר כתב הרא"ש בתשובה צורות האותיות אינם שוות בכל המדינות הרבה משונה כתב ארצנו מכתב האר' הזאת ואין פיסול בזה השינוי רק שלא יעשה ההי"ן חתי"ן כמו שמפורש בגמרא עכ"ל הביאו הטור י"ד סי' רע"ד ויותר מזה כתב רבינו תם דטי"ת צריך שיהי' ראש ימין שלה כפוף למטה ויש לו ראיה קצת מהש"ס דקתני שלא יעשה טיתי"ן פיפי"ן ואפ"ה עינינו רואות שאנו כותבי' טי"ת בלי שום כפיפה והלועזי' כותבין כן אפ"ה אין פוצה פה לפסול ס"ת ותפילין שלנו וק"ו לצורות אלפי"ן שאינו רמז ורמיזה בש"ס איך לכתוב היו"ד של מעלה ופשיטא שאין לפסול בשביל מה שנזכר בלבוש ואפשר שגם הלבוש לא כתב לפסול אם היפך היו"ד ובפרט שיש לה סמך מן דאר"י ז"ל ע"כ חלילה לנו לשלוח יד בס"ת כאלו וכן השיני"ן שנכתבו כזה נמי כשר וכן האלפ"ין וצדי"ן אין לפסול בדיעבד וכן כתוב במג"א סי' ל"ב ס"ק ל"ו בשם תשובות הרב הר"מ גלאנ"טי דכל דבר שאין לו שורש בגמ' כשר בדיעבד. ויש לי עיון גדול על הט"ז שכתב בי"ד סי' רע"ד ס"ק ה' וז"ל בטור כתוב דהרמב"ם לא פסל אם חיסר הזיינין והרא"ש פוסל כיון דאיתא בגמ' אמר רבא שעטנז גץ צריך שלשה זיינין וקשה לי על דעת זה דהא איתא בגיטין ריש פ' המביא דף ט"ז מ"ד צריך לומר ואי לא אמר כשר קא משמע לן בבא יתירה דפסול אלמא דלישנא דצריך אינו מורה אלא לכתחילה וכאן נקט רבא לישנא דצריך וזה סייועא להרמב"ם עכ"ל הט"ז ובש"ע בא"ח סי' ל"ו פסק כהרמב"ם להכשיר אם לא זיין שעטנז גץ ותמי' לי טובא הלא מש"ס ערוך משמע דמעכב דאמרינן סוף הבונה תנא נתכוון לכתוב אות אחד ועלו בידו שתי' חייב והתנן פטור לא קשיא הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני ופרש"י זיוני דהיינו נתכון לכתוב חי"ת וכתב שני זייני"ן ואי כדברי הרמב"ם דאינו מעכב בדיעבד למה יהיה פטור בשלא זיינן הלא נחשב לאות גמור דהא לגבי שם משמענן דמחייב ר"י אף דהתם פתוחה והכא סתום אפ"ה דסבירא ליה כמ"ד דפתוח ועשה סתום כשר בדעבד נתקיימה מחשבתו הכי נמי הכא ולדעתי זה ראיה שאין עלי' תשובה ומפשיטת לשון הרמב"ם שהביא הטור א"ח סי' ל"ו נראה דגם הרמב"ם לא הכשיר אלא בשאר תגין ולא בשעטנז גץ אחר כתבי זה ראיתי בשלטי גבורים דכתב דמכאן ראיה למ"ד אם חסר התגין בס"ת פסול מיהו מההי' דמחייבי גבי שבת היכא דנטל לגגי' דחי"ת ועביד ב' זיינין ויש ראיה למ"ד דס"ת שאין בו תגין דכשר דהא באות חי"ת ליכא תגין דאינו מאותיות שעטנ"ז ג"ץ ולפי"ז נמצא דפליגי הני תרי סתמי אהדדי והנה הרמב"ם בפ' י"א מהל' שבת פסק כאוקמתא דר' ששת דמשני כגון שנטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין ומזה מוכרח דס"ל דאפילו באותיות שעט"נז ג"ץ אין התגין מעכבין ולפום ריהטא הי' נראה דרב ששת לא פליג אסתמא דש"ס דקאמר תנא נתכוון לכתוב אות אחת ועלה בידו שתים חייב ופריך והתנן פטור ומשני לא קשיא הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני ופירש"י נתכוון לכתוב חי"ת וכתב שני זיינין דבעי זיוני שצריכין עדיין לזיינן בתגין שלהם משמע דזיוני מעכבי אלא די"ל דכתב חי"ת כמו שני זיינין עם התגין שלה ואח"כ לחטרי לגגה דחי"ת וכן כתב הב"י בא"ח סי' ל"ב חי"ת יהיו שני רגליה דומי' לשני זיינין ממש ומייתי ראי' מדאמרינן בהבונה דאי נטל לגג' דחי"ת ומשוי לי' תרי זיינין עכ"ל ולפ"ז י"ל דהיו רגילין לכתוב רגלי' כמין שני זיינין ממש עם התגין ולכך קאמר רב ששת כגון שנטל לגגה דחי' ועשאו שני זיינין כי נשארו שני זיינין עם התגין מיהו באותיות דר"ע חי"ת מפני מה אינו קושר כתר מפני שבעלי חטא יש להם בושה משמע שאין להם תגין ועם כל זה יש לישב דע"כ מיירי שהני שני זיינין צריכין לספר כפירש"י שם וא"כ מיירי שמתחילה כתב הסופר שני זיינין כתיקון לצורך הספר אלא שאח"כ טעה וסבר שהוא צריך לכתוב חי"ת ועשה גג למעלה ואם הגיה אות זה בשבת שנטל לגגו של חי"ת ועשאה שני זיינין חייב וכל זה ראוי לומר כדי שלא נאמר דרב ששת פליג אסתמא דש"ס וגם התוס' כתבו בהדי' דאפילו נתכוון לכתוב ב' זיינין אם חסר התגין פטור ש"מ דהתגין מעכבין וע"כ מפרשי הא דר' ששת כמו שפרשנו וק"ל

ועוד יש לי תמיה דפסק בא"ח ובי"ד דאם כתב רי"ש כמו דלי"ת אין תקנה לגרוד לתגו דדלי"ת משום חק תוכות ולי נראה דכל כי האי גוונא לאו חק תוכות נינהו דאמרינן שם תנא הגיה אות אחת חייב ופריך השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות א' חייב א"ר ששת כגון שנטלו לגגו של חית ועשאו שני זייני"ן רבא אמר כגון שנטלו לתגא של דלי"ת ועשאו רי"ש ופרש"י ועשאו שני זיינין והספר לכך צריך רבא אמר כו' ובדבר מועט חייב הואיל וזה תיקון הספר כו' נשמע מזה דזה לא הוי כחק תוכות דא"כ לא תיקן בזה כלום. וע"כ דלא מחייב אלא באות שכשר בס"ת דבלא זייני פטרינן לשני אותיות אפילו נתכון לכתוב שתי אותיות ולא אמרינן כיון דעכ"פ דהיא כתובה בשאר ספרים אלא ע"כ דמיירי בכתב הראוי לס"ת ושיטת הלכה מוכחת שמיירי בכתב הראוי לס"ת וא"כ ראי' ברורה דלא הוי חק תוכות בתגא דדלי"ת או דחי"ת אלא אם חקק כל האות. אחר כתבי זאת מצאתי שהביא הר"ן בשם חידושי רשב"א שכתב בהדיא וז"ל דמהא שמעינן דבכה"ג לא הוי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות דבוקות וכן כשנטלו לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל על גבי אות וכתב הר"ן וז"ל ול"נ דאין מכאן ראיה דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק יריכות דכל היכא דהוי מלאכת מחשבת מיחייב שהרי אפילו מוחק ע"מ לכתוב חייב אבל במידי דבעינן כתיבה כי האי גוונא אין לנו עכ"ל ואני בער ולא מבין במאי דקאמר דכל היכא דהוי מלאכת מחשבת מיחייב א"כ לדבריו הכותב בשמאל נמי לחייב משום דהוי מלאכת מחשבת אלא ע"כ משום כיון דאין דרך כתיבה בכך בטלה דעתו ומחשבתו וכן במוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות דחייב דזה הוי תיקונו כמו קורע ע"מ לתפור אבל במה שכותב ואינו מתקן הספר בכך אף שמתכון לזה מ"מ יהי' פטור דלא תיקן מידי ועוד דהנך גאונים שהכריחו דאין התגין מעכבין מדנקט רב ששת שנטל גגו של חי"ת ועשאו שני זיינין אף שאינם מתויגים ש"מ דכשר בדעבד מנ"ל לומר דילמא משום הכי מיחייב דהוי מלאכת מחשבת שהוא חישב לעשות שני זיינין בלתי מתויגי' כמו בנטל לתגו של ד' לדעת הר"ן אלא פשוט דבטלה דעתו בזה כיון דלא תיקן כלום וא"כ שפיר יליף הרשב"א אי ס"ד דזה הוי חק תוכות אמאי ליחייב וק"ל. והדרן למילתא קמייתא מה שהביא הט"ז ראיה להרמב"ם מפ' שני דגיטין דצריך משמע רק לכתחילה נעלם ממנו דברי התוס' פ"ק דגיטין דף ד' ע"ב ד"ה אי מההיא ה"א הני מילי דיעבד דכתבו התוס' וי"ל דמאחר דתני הכא תרי בבי לאשמועינן דא"י אפילו לכתחילה אינו צריך א"כ מהשתא מצינו למימר דהא דצריך במדינות הים היינו לכתחילה אבל בדיעבד כשר להכי איצטרך מתניתין דפ' ב' למיתני פסול עכ"ל הרי דאי לא הי' בא"י כשר אפילו לכתחילה הי' משמע מלשון צריך דמעכב מלבד זה הא דאמרי' בסוף הוציאו לו דף ס"א ע"ב דאיכא תנאי דסבירא להו היכא דתניא צריך אפילו תקנה אין לו ק"ו דבלישנא דצריך דמעכב עכ"פ לכולי תנאי התם ואין ראיה כזה כדאי לדחות דברי הרא"ש ז"ל ועוד קשיא לי במאי דכתב הרא"ש מ"ם פתוחה שנדבקה ונסתמה אינו מועיל לגרוד הדבק הא אמרינן בפ' הבונה דשם משמעון חייב וע"כ סתם מתניתין אתי' כמ"ד דסתום ועשאו פתוח כשר וכן פתוח ועשאו סתום כשר בדעבד וכיון דכשר בדעבד לא עשה שום תיקון באות דהא קי"ל כל היכא שאות כשר בלאו הכי לא הוי חק תוכות ואפשר שפסק כהאי ברייתא דפתוחין סתומין לא יעשה ואם עשה יגנזו ואגב דאתי לידן האי מילתא ראייתו של ט"ז דמביא מהא דתני המביא גט צריך לומר בפני נכתב אודיע לו מה שחדשתי לתלמידים בהיותי בק"ק פרוסטיץ: