פנים מאירות חלק א יא

הנה בבואי למדינות מעהרין לק"ק פרוסטיץ ראיתי שערורי' בדיני וושט בכל מדינה זו וערי' לעם הנפוצים בכל מחנה ושערי' ובאמת רבו הדינים כמו הרים התלוי' בשערי' וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבי עשיתי זאת הרסתיו ובניתי ביתי באמות הבנין רק לכבוד בית ישראל עמדתי על המנין ע"כ באתי לשאול ולהשיב כענין ומיום בואי למדינה זו נתתי עול צוארי בהוראה זו וחם לבי בקרבי שראיתי רבים מקילי' באיסור תורה וכל אחד אומר שלפי מנהג אבותיו הוא מורה ע"כ אברר בעזרת ה' כל הספיקות מה שיש לפקפק בדינים אלו וכולי האי ואולי אדברה בעדותיך נגד מלכים מלכי רבנן ולא אבוש בהלכה ומאלהי אשא ברכה

ראשון בדין תורבץ הוושט ראיתי רבים נבוכים במדינה זו באותן אוזות המלעיטין אותם וכשבודקין אותה חתיכת וושט הנשאר לצד הראש ונראה שם שחין וחטטין סמוך ונראה למקום בית הבליעה ורבים רוצים לומר שזה הוא למעלה מתורבץ הוושט והלחיים סותמים שם הנקב והוי סתימה דמעיקרא וכל אחד נותן שיעור לעצמו ורבים נכשלים בזה וכתבתי בפנים דינו והעלתי דכל מה שלמטה מן החיך הוא בכלל תורבץ הוושט ומקום החיך מקומו ידוע שאין לו אלא עור אחד ובהיר ונמוך מעט עיי' בפנים

ב לפעמים כשמוציאין הוושט מן האוזא בכח נקלף מקצת עור מן החיצון על ידי מישמוש הידים ועור הפנימי הוא נקוב נגד מקום הזה שנקלף ויש לפקפק בזה דהא צריך בדיקה אם לא ניקב מעבר אל עבר וכל היכא דאי אפשר למיבדק טריפה וזה דבר מצוי מאוד ורבים מכשירים ואין פוצה פה וכנף בדבר זה ומה מאוד אני חוכך להחמיר בדבר שרוב הגאונים החמירו ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם בדבר זה ודעת המיקל הוא דעת יחיד

ג לפעמים נמצא השחין בוושט במקום בית השחיטה ונראה שנשחט בתוך אותו שחין ובעור הפנימי ניכר שנחתך לשנים ונחלק השחין חלק אחד לצד הראש וחלק אחד לצד הגוף ובזה יש לחוש דילמא במקום נקב קשחיט ובזה מצינו בש"ס חששא זה אליבא דכ"ע דחוששין שמא במקום נקב קשחיט גבי בר אוזא דמסמס קועי' דמא

ד לפעמים נמצא כשמפרידי' שני עורות זה מזה נמצא בין שני עורות אבעבועות קטנות ודקו' מאוד כמו גרגרי חרדל ולבני' ואין בהם ליחה מה דינו דנראה לאחר שגורדין אם אין ריעותא בעור שתחתיו יש להכשיר

ה לפעמים שני עורות לבינים בתכלית הליבון ואינו נוטה כלל לאדמדימות ויש לפקפק בזה דכבר פסק בש"ע אם שניהם לביני' טריפה ויש שרוצים לומר שע"י השמנונית נתהפך ללובן ואני אומר מי מפיס דבר זה דילמא מחמת חולי לקותא הלעטה נתהפכו וכתבתי בפנים שיש לצדד להתיר

ו באותן אווזו' שמלעיטין מצוי' הוראה זו שנימוק הכבד והיה לדם ורמ"א והב"ח מטריפי' והיה ראוי לחוש לדבריהם הואיל ויצא מפומייהו דהנך רבוותא ואף שהט"ז השיג עליהם מ"מ כתבתי בפנים שאין דברי הט"ז ברירין וראוי להחמיר עכ"פ לעצמו

ז לפעמים כשקולפין ומפרידי' השני עורות נמצא דם נצרר בין שני עורות וכשגורדין הדם נמצא חסרון קצת מעור זה וגם מעור זה אכן בצד החוץ שני עורות שלימים ואינו ניכר שום ריעותא בעולם מה דינו של וושט זה

ח הא דנהגו הנשים ונעשה להם כהיתר לשרות הוושט במים יום או לילה קודם שמביאים ליד המורה כדי שיהי' קל לקלוף השני עורות זה מזה ולכאורה לאו שפיר למעבד כי האי מילתא דהא צריך לבדוק אחר ק"ד וכבר הסכימו האחרונים לאסור באם נמלח והודח באין הפסד מרובה גבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות וה"נ דכוותי'

ט לפעמים עור החיצון ניצרור בדם ובא זה ע"י שיד הכל ממשמשים תמיד בוושט לדחוק העיגולים היבשים לתוך הוושט ועור פנימי הוא שלם בלי שום ריעותא בעולם מה דינו אם יש לאסור כמו בר אווזא דמסמס קועיה דמא דנוהגין לאסור אף במדינה זו

י עוד יש לפקפק לפעמים נמצא שעור הפנימי רובו ככולו לקוי בשחין ולפעמים הוא ממש כנרקב ואף שעור החיצון הוא שלם בלי ריעותא מ"מ הא מצינו שכתב הרא"ש לאסור בשניהם אדומים או לבינים דכיון דעור אחד לקוי אינו מתקיים ע"י שני וכתב הב"ח דה"ה דרובו הוי ככולו כמו בכל התורה א"כ ק"ו כאן דאין לך לקוי גדול מזה שנראה כל העור כנרקב שיש להטריף אף שעור החיצון הוא שלם בלי ריעותא

יא אם ניקבו זה שלא כנגד זה אם שניהם מרוח אחת אף אם הנקבים רחוקי' זה מזה אפ"ה הסכימו הפוסקים לאסור א"כ לפעמים כשעור הפנימי לקוי ונקוב ובעור החיצון נמצא ק"ד ופשיטא היכא שדם נצרר בעור החיצון אף שלא כנגד הנקב יש לצדד לאסור עיין בפני' מה שכתבתי באורך כמה דינים

יב לפעמים רואים בוושט כשקולפין אותו נשאר בעור החיצון כמו צלקת ולפעמים נמצא כמו גידי' לבינים וקשים הם יותר מבשר הוושט ונראה לעין כל שהיה קרע רק שהבריא ונתרפא והוי כקרום שעלה מחמת מכה בוושט שאינו חשוב קרום

יג יש לצדד להתיר היכא שניקב עור אחד וניכר שנתרפא ונגד אותו מקום לא נראה שום ריעותא ובעור החיצון נמצא נקב שלא כנגד מקום זה בזה י"ל דחשיב קרום אף שעלה מחמת מכה כיון שעור החיצון מגין עליו והוא שלם ונוח שם ע"פ הרוב ובפני' הארכתי בזה

יד יש לדקדק הטיב אף לאחר שגוררין השחין אם נשאר נקודה בעור הוי כאילו ניקב נקב מפולש שכל זמן שניכר רושם זה ונראה לעין שהנקודה ההיא לבינה יותר מעור הוושט וניכר שנתרפא ורבים אין משגיחין בזה וחושבים שהנקודה ההיא לית בי' ריעותא וטועים הם כי זה ניכר שבא מחמת מכה ונתרפא ונפקא מיני' אם נמצא כזה בעור החיצון הוי כניקב מעבר אל עבר

טו לפעמים ניקבו שניהם ונתרפא ועלה בה' קרום ומצד החיצון דבוק בזה המקום שומן נראה דלא הוי סתימה ולא דמי לשומן הקורקבן דחשיב סתימה דנדבק שם בחוזק אבל האי שומן עשוי כאן כמו קרטין קרטין ועוד דאפשר דזה השומן נקלף ממפרקת ונדבק בוושט וכשם שאין בשר מפרקת מציל לנקובות הוושט דלהוי סתימה א"כ הוא הדין בהאי שומן וזה פשוט וברור בס"ד

שאלה א

ובמה דסיימתי אפתח כוין להלכה ותחילה צריכין אנו להעתיק מה שכתב רמ"א סי' ל"ג ס"ט וז"ל ויש מכשירין אם אין קורט דם מבחוץ דלא חיישינן שמא הבריא וכן נהגו להקל בעירנו באותן אוזות המלעיטין לעשות מהן שומן שיש תקנה בעיר לבדוק אחר נקובות הוושט ונהגו להקל בישב לה קוץ בוושט אם אינו נקוב משני צדדים וגם אין קורט דם מבחוץ כו' וכתב הט"ז וז"ל ומו"ח ז"ל האריך כאן ומסקנתו שלא להכשיר כלל מכח יש מכשירין ואסר ההלעטה בעופות לגמרי מטעם זה ולפי שכל המקומות נוהגין בהלעטה נראה לפע"ד ללמוד זכות עליהם והוא מותר אליבא דכ"ע דלכאורה יש להקשות על הבדיקה זאת דהא קי"ל לעיל שאין בדיקה לוושט מבחוץ גם לענין נקב אלא נראה דהוא ע"פ דברי התוספות והרא"ש שהקשו ר"פ השוחט לרש"י דאין בדיקה לוושט אף לנקב א"כ ניקב זה בלא זה גבי וושט היכי משכחת לי' דניחוש שמא ניקב גם השני והבריא ותירצו שאנו רואים שהנקב בא מחמת חולי ובחיצון לא ניכר שום חולי א"כ בהני אווזי שאנו מלעיטים כשבודקין אותן אנו רואים שכל הנקבים שיש בעור הפנימי הוא מחמת חולי לקותא ההלעטה וכיון שאנו רואים שלא שלטה הלקותא בעור החיצון הוא מותר לכ"ע דלא נחלקו בניקב עור הפנימי אלא בניקב בלא לקותא לפנינו משא"כ כשאנו רואים הלקותא ששלטה בפנימי ולא שלטה בחיצון א"כ למה ניחוש שמא ניקב והבריא כיון שהפנימי לא הבריא ע"כ וודאי היתר גמור יש כאן לכ"ע כשלא שלטה הלקותא בחיצון ומסיים אפילו אם שלטה ברובא של חיצון לא הוי ככולה כדאיתא גבי קורקבן בסי' מ"ט דק"ל להתיר אפילו בנשאר מעט מעור החיצון הכי נמי גבי וושט יש להתיר אפילו לא נשאר רק המיעוט מעור החיצון לפי ראות עיני המורה שבאותו מיעוט לא שלטה כלל החולי ע"כ לשונו

ואני אומר אף שיש לצדד ולישב מנהגן של ישראל מ"מ אומר אני דווקא במנהג דליכא חשש מכשול איסור תורה אבל לא מנהג כזה שיש חשש איסור דאורייתא ע"כ נתתי עול צוארי לירד לעומק דין זה להעמיד כל דבר על מכונו בעזרת השם יתברך: ותחילה צריכין אנו להעתיק מה שכתב מאור עינינו הב"ח ז"ל וז"ל ועוד נראה לפי ע"ד דאף הראב"ן ודעמי' דפסקו כעולא אינו אלא בישב לה קוץ בוושט דרך אכילה דלא נתחב בכח אבל הני אווזות דמלעיטים אותם בשבולת שועל או בקטניות כגון הי"רז קודם שהסירו הקליפה וטטרקא דנוקב ונתחב בוושט בכח פשיטא דאפילו לעולא חוששין שמא הבריא ולא מהני לי' בדיקה לדידן דלא בקיאין בבדיקה ותו דאף מדברי רמ"א נראה דלא ישר בעיניו המנהג להקל בזה על כן נראה דאין להקל כלל ואף בקראקא נהגו עכשיו לפסוק שחוששין שמא הבריא בישב לה שבולת שועל וכיוצא בו מה שנוקב וטריפה וכל שכן לאותן שמלעיטי' האווזות בלחם שעורים יבש בתנור ועגולים כענבה דשכיח הוא שעור הפנימי של הוושט נתקלק' ונעשה בו כמין חטטין ע"י שדוחקין הלחמין העגולים היבשים זה אחר זה ונוקב דאיכא למימר אלו היו הלחמין הללו תחובין לפנינו בוושט הי' ניכר שניקב משני צדדים כי היכי דאמרינן בניכר שהנקב בא ע"י הקוץ ולא ישב לה קוץ בפנינו דאפילו לעולא חוששין שמא הבריא וטריפה כדפרישי' והמורה כד יישר חילי' לבטל הלעטה זו מקרב בני ישראל ולהחרים על זה שלא ילעיטו האוזות ולא יבאו להקל באיסור דאורייתא כי רבים מקילים לעצמן ונכשלין באיסור דאורייתא וחללים רבים יפיל הבורה עכ"ל ופוק וחזי כמה גברא רבה דמסהיד עלה שיש לבטל מנהג זה מקרב ישראל. והנה קודם שאכניס ראשי בין ההרים הגדולים צריכין אנו לישב מה שהניח הרב הב"ח בצ"ע על הרב רבינו ירוחם וז"ל הב"ח בס"ק י"ח מיהו למאן דפסק כעולא ליכא נפקותא בין הפירושים כיון דאין חוששין אף בדיקה אינו צריך כי היכי דאין צריך בדיקה למ"ד אין חוששין לספק דרוסה ועוד דמדמי לי' למחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחד דכשירה בלא בדיקה ואיכא לתמו' בדברי הרב רבינו ירוחם שכתב דליש מפרשי' שמא ניקב ועלה בו קרום למי שפסק כעולא אין חוששין וסגי בבדיקה אלמא בדיקה מיהו צריך והא ליתא עכ"ל

ואני מתאבק בעפר רגליו כי לדעתי דברי רבינו ירוחם עולים כהוגן ונוחים ומתקבלי' וצריכין אנו להעתיק מוצא ומובא דין זה פא"ט דף מ"ג אמר עולא ישב לה קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא ופרש"י