פנים מאירות חלק א קיח

והרמב"ם הך דכל אילנות משיוציאו לברך עלייהו ב"פ העץ משום דלא מסתברא להו הא דינא כלל דלענין שביעית וערלה איתמר בגמ' ולא לענין ברכה

עוד ראיתי להזכיר באותן קטניות שאוכלין הקליפה הירוקה לכאורה הי' נראה לברך כמו על קטניות ב"פ אדמה ולא דמי לשקדים קטנים דמברכין שהכל דלא נטעי להו אדעתא דהכי דהתם אינו ראוי לאכול אלא הקליפה קודם שנגמר הפרי ולא נטעי אדעתא דהכי אבל בנדון דידן דמי לצלף דאמרינן דנטעי אדעתא דשותא פי' לאכול את העלים ואת התמרות ומברכין על העלין ותמרות בפ"א מ"מ נראה דהתם נחית חד דרגא כיון דלאו עיקר הפרי מברכין בפ"א ועל הקפריסין מברכין בפ"ע א"כ בפרי אדמה כיון דלאו עיקר פרי הוא נחית חד דרגא ומברכין שהכל. וראיתי לט"ז בסי' ר"ד ס"ק ה' מחלק בשרביטין של קטניות דאותן שנזרעים בגנות ע"מ לאכול חיים בשרביטן יש לברך בפ"א אבל אותן שנזרעים בשדות להניחם עד שיתקשו אין לברך עליהם בפ"א מה שעוקרים אותם כשהן רטובים ולחים דלא נטעי אדעתא דהכי עכ"ל ותמי' לי דבסי' ר"ה ס"ק ב' כתב לענין שומים ובצלים ומחלק כשהוא צעיר מברכין בפ"א וכשהזקין מברכין שהכל ולאחר בישולו בפ"הא משום דאמרינן דתחילת זריעתו היתה לכונה זו ולמה לא נאמר בקטניות כן ועוד איך יעלה על דעת לומר דלא נטעי אדעתא דהכי דהא עינינו רואות אלו היו רוצים ליקח מבעלי השדות בעודם ירוקים הי' מוכר הכל ביוקר יותר מיבשים אלא דמין זה הוא לרוב מאוד ואי אפשר לאכול הכל בעוד שהם ירוקים ורטובים ומניחין אותן לגורן ליבש ונטעי אדעתא דהכי ולהכי וא"כ ראוי לברך עליהם בפ"הא בלי שום פיקפוק בעולם וכן בכוסס חיטה דמברך בפ"א אע"ג דלא נטעי להכי אלא לגורן לעשות קמח יוצא לנו מזה דעל קליפת מראנצין יש לברך בפ"הע ועל גרעיני פירות אפילו הראוים לאכילה אין לברך אלא פרי אדמה ופירות שאינם מתבשלים על האילן ומניחים אותם בתבן עד שיתרככו וימתקו מברכין שהכל ולאחר שנתבשלו ונמתקו מברכין בפ"הע וכל האילנות אין ראוי' לברך בפ"הע משיוציאו אלא כשהגיעו לעונת המעשרות והיינו בגמר פריים ולא בעודם פגים דאין מברכין אלא שהכל כל זה ברור בראיות ברורות בס"ד. ועל האתרוג המטוגן בדבש אף שבלא דבש אינו ראוי לאכילה כלל מ"מ כיון דהוי פרי למעשרות דהילכתא כרבנן דאמרו דאתרוגים חייבים גדולים וקטנים ראוי לברך בפ"ע כאגוז גמור המטוגן בדבש ואף אם מבשלים בלא דבש ישתנה לגרעותא מ"מ פרי עיקר וכן שומשמים שמטגנים ראוי לברך פרי אדמה דלא כקצת הטועי' ומברכין שהכל

שאלה סו

תשובה זו השבתי לש"ב הרב המופלא מוהר"ר משה בן הרב הגאון מוהר"ר מרדכי ז"ל שהי' אב"ד ור"מ בק"ק קראטשין

לרוב אהבתו דמכ"ת אמרתי להפסיק באמצע הפרק ולהשיב כראוי לו על דבר השאלה אשר שאל מכ"ת על ס"ת שנכתבו האלפין בהיפוך יו"דין כזה ובתוך דבריו נתקשו לו ד"ת במנחות דף כ"ח בפיסקא אפילו כתב אחד מעכבן אר"י א' רב לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד הא נמי פשיטא אלא לכאידך אר"י א"ר ובתוספות ד"ה לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד פי' הקונטרס רגל ימיני וקשה דהא פשיטא דאין זה אות ומפרש ר"ת דהוא ראשו כפוף וכו' וא"ת דאמרינן בפרק חלק ונער יכתבם שאם ישליך נער אבן בקיר ועושה רושם עושה יו"ד וי"ל דכעין יודי"ן קאמר ולא יו"ד ממש וכתב מכ"ת דברי התוס' צריכין ביאור מה חידשו התוס' בקושיא יותר מן לשון הגמרא הא נמי פשיטא ועוד הוא"ת הוא קושיא ג"כ על הגמרא ולא אדברי ר"ת דווקא וביאר מכ"ת בדרך רחוקה ונפלאה ממני וכתב מכ"ת ואחרי העיון במרדכי מצא רעיונו ויבאו כל הדקדוקים בדברי התוס' על נכון וז"ל המרדכי פ"ה רגל ימיני וקשה לר"ת דזה הוא פשיטא דהוי כגופי' ובענין אחר לא הוי אלא נקודה בעלמא ולא מיקרי אות והלשון משמע דבלאו קוצי מיקרי יו"ד מדאמרי' של יו"ד ופר"ת דהיינו רגל שמאלי של יו"ד שהוא כפוף מעט כדאמרינן לקמן מפני מה ראשו כפוף מפני שהצדיקים שיש ראשן כפוף ואפילו לפ"ה יש להזהר בהא דר"ת משום ההיא דלקמן וההיא דפרק חלק ונער יכתבם משמע קצת כפ"ה ואין לשנות אלא הא איתא והא איתא והכי משמע ומוכח בפסיקתא דיש לה נקודה למעלה ולמטה דאמר ע"הב נברא ביו"ד לומר לך מה יו"ד יש לה נקודה אחת למטה ואחת למעלה ובודאי כוונת התוס' נמי הכי דהקושיא הוא אדברי רש"י שכתב של יו"ד ולזה פר"ת דקאי אראשו כפוף דבלא רגל ימין לא נקרא יו"ד והביא ראיה מהגמרא דשם אינו משמע רק התג העליון ובהא מחולקים ר"י בעל התוס' והמרדכי דלדברי התוס' אינו צריך לר"ת רק רגל של ימין וראשו כפוף ולפ"ד המרדכי בהעתקתו לר"ת משמע ג' נקודות דהיינו רגל ימין זהו היו"ד והתג העליונה דאיהו ראשו כפוף ולמטה נקודה קטנה כזה י' דזהו משמעות הפוסקים ולזה כיון החכם הלבוש ולא כן משמעות דברי התוס' בהעתקתם לדברי ר"ת ובהתוספות המשמעות א"ת ונער יכתבם קאי לר"ת ומשמעות המרדכי דקאי אפי' רש"י גם משמעות הב"י כדברי המרדכי עכ"ל דמכ"ת ותמה אני על חכם כמותו ששימש את אביו הגאון ולבבו הי' רחב בים התלמוד כפתחו של אולם ולא לן בעומקא של הלכה להעמיד אליבא דהילכתא ראשון דברי התוס' ודברי המרדכי הם אחדים ואין בהם שום חולק דסוגית א"ת אינו אלא ר"ל אם תרצה להקשות י"ל תירוץ על דבריך ר"ל דר"ת הקשה על פירש"י קוצו פי' רגל ימיני וקשה פשיטא דהא מדקאמר קוצו של יו"ד משמע בלא זה נקרא יו"ד ובלא זה לא נקרא יו"ד ולפר"ת ניחא בלא ראשו כפוף נמי מיקרי יו"ד ועל זה הקשו למה דחה ר"ת פירש"י וא"ת והא בפ' חלק אמרינן ונער יכתבם שעושה רושם בכותל ועושה יו"ד משמע בלא רגל ימיני נמי הוי יו"ד וא"כ שפיר אמרינן לא נצרכא אלא לקוצו של יו"ד דבלא רגל נמי מיקרי יו"ד ועל זה פריך פשיטא כיון דעכ"פ דצריך רגל ליו"ד ופשיטא שפסול כמו לדעת דפסלי בלא תגין אף דמיקרי אות בלא תגין וק"ו לרגל יו"ד דהיה להם קבלה דצריך לכתוב מדאמרינן בשבת שלא יעשה ווי"ן יודי"ן ויודי"ן ווי"ן ש"מ דצריך רגל קטן ליו"ד בימין וא"כ לפירש"י ניחא ההיא דחלק דבלא רגל נמי מיקרי יו"ד כדרך כתיבת הנער ועל זה תירצו דכעין יו"ד קאמר ולא יו"ד ממש וא"כ הדרא קושיא לדוכתה על רש"י איך כתב ולקוצו של יו"ד רגל ימין דמשמע בלא רגל מיקרי יו"ד וזה אינו דלא מיקרי יו"ד כלל בלא רגל והתם בחלק כעין יו"ד קאמר וע"כ יותר ניחא פר"ת דקאי אראשו כפוף ובלא ראשו כפוף נמי הוי יו"ד כמו שעטנז גץ בלא תגין וזה שכתב המרדכי וההיא דפ' חלק משמע קצת כפירש"י דראי' גמורה אינה כמו שדחה ר"ת אבל ראי' קצת דמשמע בלא רגל ימיני נמי מיקרי יו"ד אלא לענין פסולה פריך המקשה שפיר פשיטא דקבלה הי' להם דצריך למכתב רגל ימיני ופשיטא דפסולה ואין חילוק בין התוס' ולהמרדכי בשום ענין אלא דהתוספות מיירי בראשו כפוף שהוא לצד שמאל כזה ומהתג למעלה אינם מדיינים כלל על זה אלא דהמרדכי מביא ראיה מהפסיקתא ג"כ שיש לו קוצי מלמטה ומביא לשון הפסיקתא שיש ליו"ד עוקץ למעלה ולמטה ורש"י ור"ת לא חלקו בזה מעולם ואיתא להא ואיתא להא כמ"ש המרדכי אלא דאפשר דאין לפסול לדעת רש"י אם חיסרו העוקצין למעלה ולמטה ולר"ת פסול גמור אם אין ראשו כפוף למטה אבל לכתחילה כ"ע מודו דצריך למכתב כך ונפלאתי על מכ"ת שכתב לדעת המרדכי לר"ת דצריך ג' נקודים רגל ימין ותגו עליונה דאיהו ראשו כפוף עכ"ל לא ידעתי מי הכניסו לזה להפך הדברים דתג עליונה אין זה ראשו כפוף אלא ראשו זקוף אלא אקוצי תחתונה של שמאל קאמר וכן איתא בטור י"ד ובא"ח להדי' לפי פי' הפסיקתא יש ליו"ד תג למעלה וגם כפוף למטה ובזה פסול לר"ת אם לא עשה אבל בקוץ עליון אפשר אף לר"ת לא מיפסל כיון שלא נזכר בש"ס לא סמכינן אספרים חיצוני'. ובזה נדחו כל חילוקי דיניו שרצה להמציא ונכנס בדחוקים גדולים ובזה מתורץ נמי מה דקשיא לי' מה חידשו התוס' בקושיא יותר מן לשון הגמ' הא נמי פשיטא דהתוס' הקשו איך עלה על דעת ר"י אמר רב לומר כן לקוצי של יו"ד הא בלא זה לא מיקרי יו"ד וזה פשוט וברור באין גמגום כלל

ועוד הביא מכ"ת מתני' דשבת דף קמ"ג הכותב אות אחת נוטרייקון רבי יהושיע בן בתירא מחייב וחכמים פוטרי' ופרש"י אות אחת נוטרייקון שעשה סימן נקודה עליה לומר להבין בה תיבה שלימה כתבה וכתב על זה אביו הגאון בגליון הגמרא לפי פירש"י קשה מהגמרא דפ' חלק ונער יכתבם דנקודה בעלמא הוי אות א"כ הוי זה כמו שתי אותיות דהיינו האות והנקודה שעלי' הוי כמו כותב ב' אותיות על שני לוחי פנקס ולחייב לחכמים משום כותב שתי אותיות עכ"ל וכתב מכ"ת עפ"י התוספות דהקומץ דסיימו דהוי רק כעין יו"ד ולא יו"ד ממש א"כ אין בזה אות עכ"ל ויפה כתב מכ"ת ועושה בזה נחת לנשמת אביו ואביו הגאון אגב ריהט' רהיט או הגמרא דידי' וכל מה שצידד מכ"ת להחזיק הקושיא אינו אלא דברי שפתי' מלבד זה לדעתי אין כאן ריח קושיא דהא על שני לוחי פנקס ונהגין זה עם זה בעינן אבל אם כתב על שני דפי הפנקס הואיל ואינו יכול לקרבן אלא ע"י שיחתוך הפס' שביניהם א"כ בנדון דידן נמי דאף את"ל דנקודה הוי אות מ"מ כיון שכתוב למעלה ואינו ראוי לצירוף אלא ע"י שיחתוך למעלה הוי מחוסר מעשה דקריבה דפטור מיהו זה אפשר לדחות ממה שכתב המ"מ בפ' י"א מהל' שבת דאפילו כל האותיות באמצע המגילה אתה יכול לקרבן בלא קציצה שהרי הגזיל וכיוצא בו דבר הנכון הוא ואתה יכול לקרב האותיות שיהיו נוגעות עכ"ל מ"מ נראה דאם כתב אות למעלה מן האו' אי אפשר לקרבו בלא קציצה ועוד אף אם נימא לפי פשיטות הגמרא דפ' חלק דנקודה הוי יו"ד וזה ראיה קצת לפירש"י מ"מ בעינן שיכתוב רגל ימין עכ"פ אליבא דכ"ע ויותר יש לפסול בלא רגל ימין דמוזכר בש"ס אליבא דכ"ע לפסול מתגין וזיוני דשעטנז גץ ואפ"ה אמרינן נתכוון לכתוב אות ח"ת וכתב שני זיינין פטור משום דבעינן זיוני וכתבו התוס' דאפילו נתכון לשני זיינין ולא זיינום, נמי פטור וק"ו בהאי נקודה דאף דחשיב יו"ד מ"מ בעינן קוצי יו"ד ובלא קוצי פטור כל זה ברור ופשוט ואין ספק שאגב שיטפא דלימודו כתב כן

ומה שהקשה מכ"ת בדברי התוס' בשבת דף ק"ג ד"ה בגליטרי בעלמא מחייב פי' א"א שכותבין בקמיעות וכן פר"ת וי"מ שא"א אמן אמן