פנים מאירות חלק א קטז

זכיתי להבין דבריו דוודאי ר"א ור"ע דפליגי במעשר אי קפריסין הוי פרי או לא ואליבא דר"א דסבר לענין מעשר הוי פרי א"כ אין צריך ריבוי בערלה דממילא חייב בערלה דהוי פרי גמור אלא אליבא דר"ע דסבירא ליה דלא הוי פרי לענין מעשר פרכינן מ"מ לענין ערלה יהי' אסור דהוי שומר וכל שומר לפרי מרבינן מאת פריו הטפל לפריו ועל קושיא זו תירצו דלא הוי שומר לפרי מטעם כיון דאי שקלי ליה לא מיית פירי ויצא מכלל פרי ולכלל שומר נמי לא בא אבל לר' אלעזר דסבר לענין מעשר הוי פרי וראוי לאכילה א"כ לענין ערלה אינו צריך ריבוי וממילא חייב בערלה וקאמר בגמ' דלגבי ערלה לאו פרי הוא ר"ל אף דשומר לא הוי מ"מ כיון דהוי אוכל להוי פרי בעצמו אלא ע"כ דסבירא ליה כר"ע דלא חייב במעשר אלמא דלא הוי פרי ולכך גבי ערלה אוכל את הקפריסין א"כ לענין ברכה נמי לא הוי פרי לאברוכי עלייהו בפ"ע אלא דהתוס' לא גרסי גירסא זו וכתבו דלגבי ערלה לא הוי פרי היינו משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אבל בארץ הוי פרי כר' אלעזר ומברכינן עליו בפ"ע ובברכה ליכא חילוק בין בארץ לח"ל נשמע מזה דהתוס' והרא"ש סברי דהלכה בארץ כר"א דסבר דקפריסין הוי פרי ואין צריך ריבוי בערלה ועדיפי טפי מקליפי אגוזים דצריך ריבוי לחייבם בערלה מטעם אע"ג דלאו אוכל הוא מרבינן מאת פריו אפילו שומר לפרי וקפריסין אע"ג דלא הוי שומר מ"מ כיון דאוכל הוא הוי פרי גופי' ולא צריך לרבויי ותדע דהא אותבי' אביי לרבא מהא דתנן פיטמא של רימון מצטרפת והנץ שלו אין מצטרף מדקאמר הנץ שלו אינו מצטרף לטומאת אוכלין אלמא דלאו אוכל הוא ותניא גבי ערלה קליפי רימון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה ופירש"י והא נץ ליתי' שומר בתלוש דכשמתיבש נופל מעל הקליפה אפ"ה הוי שומר וקשיא לרבא דאמר דקפריסין לא הוי שומר משום דליתא בתלוש נשמע מזה אי לאו דהוכיח תחילת דהנץ לאו אוכל הוא לא הי' יכול להקשות לרבא מהך מתניתין גבי ערלה קליפי רימון והנץ שלו כו' דהתם אף דנץ לא הוי שומר מ"מ כיון דאוכל הוא הוי גופא דפירי ואע"ג דתני בחד בבא מ"מ אינה שוים בטעמא דקליפי רימון ואגוז הוא אסור משום שומר דמרבינן מאת פריו והנץ שלו הא דאסור משום דהוי גופי' פירי ולכך הכריח תחילה דנץ לא הוי אוכל וע"כ ליכא למחייבי' אלא מטעם שומר ושפיר קשיא לרבא אלמא אע"ג דלא הוי שומר אי הי' אוכל הי' אסור בערלה מצד שהוא פרי וכן קפריסין אליבא דר"א אע"ג דלא הוי שומר הוי אוכל והוי פרי עצמו וא"כ ראוי לברך בפ"ע ולכך לא כתבו התוס' שיש לברך על קליפי אגוזים הקודמים לגרעינין דהתם לאו אוכל הוא ומרבינן מאת ופשיטא דדווקא לענין ערלה מרבינן אבל בכל מקום לאו פרי הוא ובגרעינין דלאו שומר נינהו ע"כ מדמחייבי בערלה ש"מ דפרי גופא מיקרי א"כ יש לברך בפ"ע וכן מצאתי בהדי' בדברי הרא"ש וז"ל תניא קליפי רימון והנץ שלו או קליפי אגוזים והנץ שלו והגרעינין חייבים בערלה משום דהוי שומר ודרשינן את פריו לרבות הטפל לפריו אבל גרעינין מדמחייבי בערלה אלמא פירי נינהו מכאן יש ללמוד על כל גרעיני פירות דמברכין עלייהו בורא פרי העץ ובלבד שלא יהיו מרים שיהא נהנה מהם עכ"ל הרי לפניך שלא חייב בגרעינין אלא שהם עצמם פרי אבל בקליפי' שהם באים מריבוי דקרא ודווקא לענין ערלה דאף דלא הוי אוכל מ"מ הוי שומר לפרי אבל לא לענין ברכה ובזה מסולק תלונת הט"ז מדברי התוס' והרא"ש ואף לדברי הגאונים הטור וש"ע דפסקו גבי קפריסין כר"ע דלא חשיב פירי ולא הוי שומר לפירי ואין מברכין אלא פרי אדמה היינו דווקא גבי קפריסין שאינו מן הפרי עצמו כמו שפירש"י שהוא כעין קליפה הגדלה סביב אגוזים דקים אבל קליפות מראנט"ץ שהיא מן הפרי עצמה ומצטרף בודאי לטומאת אוכלין א"כ חשיב פרי עצמו לברך אליבא דכ"ע בפ"ע בלי שום חולק ואין לפקפק מדכתבו התוס' והרא"ש דשקדים דקים שאוכלין בקליפתן החיצונה מברכין שהכל משום דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי א"כ יש לפקפק בקליפות מרנצין דלא נטעי אינשי אדעתא דקליפת מ"מ ברור הדבר דלא דמי להך דהתם לא נטעי אינשי לאכול קודם גמר בישול הקליפה כי אם לאכול הגרעינין שלהן כשיתבשלו ואז אינה ראוי' הקליפה לאכול אבל המראנט"ץ נטעי אדעתא לאכול הפרי עם הקליפה כשיתבשלו וראוי לברך בפ"ע בלי שום פקפוק בעולם ונפלאתי מאוד על דברי התוס' והרא"ש שלמדו מהך מתני' דערלה שיש לברך על כל גרעיני פירות בפ"ע משמע דסבירי להו דהוי פרי א"כ להוי אסורין ברבעי ובהך מתניתין תנן דמותרין ברבעי ועוד דבערלה הגרעיני' אסורי' אף שהם מרי' וע"כ צריכין אנו לומר אף דלאו שומר נינהו מ"מ אטו שומר כתיב בקראי אלא דילפינן מאת פריו הטפל לפריו וא"כ בכלל זה מרבינן נמי הגרעינין שהם נמי טפלי' לפריו וביותר תמי' לי על הרא"ש שהוא בעצמו מפרש על הא מתני' דערלה הביאו הב"י בי"ד סי' רצ"ד בשם הרא"ש גרעינין של כל פרי אסורים לערלה דדרשינן את פריו את הטפל לפריו ומותרים ברבעי דתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין א"כ מפורש שם בדבריו דילפינן גרעינן לאיסור מדכתיב את פריו ש"מ דלאו פירי נינהו ולכך ברבעי מותרים ש"מ דכל גרעינן לא חשובי' כפרי לברך בפ"ע ובפי' המשניות פי' הרמב"ם הטעם דאסורי' בערלה קליפי רימון והנץ לא מפני שהם פרי אלא לפי שראוי' לצבוע ואסור לצבוע בערלה כו' והותרו כולם בנטע רבעי לפי שנטע רבעי אינו אסור בהנאה אבל הוא כמו מעשר שני נאכל לבעליו ולא יתפרש בו אלא פרי הראוי לאכילה עכ"ל משמע דכל הגרעינין לא נחשבו כפרי ואיך יברך בפ"ע ואף שנהנה מהם ואסור להנות מעה"ז סגי בברכת שהכל או בפ"א כדעת הרשב"א כן נראה עיקר להלכה ולמעשה וראיה ברורה ממשנה ה' פי"א דתרומות גרעני תרומה בזמן שהוא מכניסן אסורות ואם השליכן מותרות והני גרעיני' בראוי' לאכילה מיירי אפ"ה אם השליכן והפקירן מותרות ואי ס"ד דפרי נינהו וכי פירות תרומה ניתרות לזר בהפקירן אלא ע"כ דאף דראוי' לאכילה לאו פירי נינהו

ויש לי מקום עיון בזה הא דכתב הטור בי"ד סי' רצ"ד וז"ל וכל הפירות שיהיו בתוך שלש שנים כולם אסורים בהנאה בין עיקר הפרי בין הגרעינין כו' והפגים והתמרים שאינן מתבשלים והענבים שלקו ואין נגמרין בבישולן כולם חייבים בערלה ופטורים מרבעי ופי' הב"י הנובלות בפ' כ"מ חד אמר תמרי דזיקא וחד אמר בושלי כמרא תמרים שאין מתבשלים באילן ונותני' אותם במחצלאו' להתחמם ויהיו ראוי' לאכילה ומ"ש רבינו כולם חייבים בערלה ופטורי' מרבעי נראה שחוזר לכל מה שנזכר אפילו לפגים ולתמרים שאינם מתבשלי' שגם הם מותרים ברבעי וכן משמע מדרשינן פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין ולפי זה הא דתנן הנובלות כולם אסורו' בערלה קאמר ולא ברבעי אבל הרמב"ם פי' הנובלות אסורי' בכל אף ברבעי עכ"ל הב"י והגדיל התמיה על רבינו הטור דלפי הבנת הב"י בדברי הטור שהבין הא דאמרינן במתני' דהנובלות כולם אסורים בערלה קאמר ולא ברבעי א"כ קשה לכלול בחדא בבא קמייתא קליפי רימון והנץ שלו ועוד קשה מי דחקו להטור לפרש כן להוציא המתניתין ממשמעותה דהנובלות אסורות אפילו ברבעי ועוד קשיא דלפי הבנת הב"י שהנובלות מותרים ברבעי מדדרשינן פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין א"כ למה שבק הטור בוסר הי' לו לאשמועינן דבוסר מותר ברבעי אלא פשוט וברור כיון דבוסר חשיב פרי לאברוכי עליו חשיב נמי פרי לענין רבעי ולא אמרינן פרי אתה פודה ולא פגים ולא בוסר אלא משום כיון דלא נגמר פרי לא חשיב למתפש פדיונו עליו שיצא לחולין והפרי נשאר באיסורו כיון שיכול לבוא לכלל פרי גמור והרא"ש לא הביא ראי' מהך ברייתא אלא על הא דתני' קליפי רימונים כו' והגרעינין ופי' הרא"ש שכל פרי אסורים בערלה דדרשינן את פריו הטפל לפריו ומותרי' ברבעי דתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין ר"ל כשם שהתם לא אלים למיתפס פדיונו עליו משום שלא נגמר הפרי א"כ כל היכא שלא יבא לכלל פרי לעולם כגון קליפי רימון כו' והגרעינן אינם קדושי' כלל לענין רבעי אבל פרי שלא נגמר גידולו פשיטא שאסור ברבעי ולא מהני פדיון והב"ח רוצה להשוות הטור עם הרמב"ם ורצה לחלק דהרמב"ם דאסר נובלות מיירי בתמרי דשדי זיקא וזה פרי גמור והטור מיירי בבישולי כמרא וכבודו הגדול במקומו מונח ולא דק כלל דהא בישולי כמרא כיון דחשיב פרי לברוכי עליו שהכל ש"מ דפרי מיקרי שאדם נהנה באכילה מזה ועוד דאליבא דכ"ע מחייבי במעשר בודאן וא"כ למה לא יהי' אסור ברבעי והרמב"ם בפי' המשנה גופי' מפרש נובלא שנפל מן האילן קודם גמר בישולו הרי זה אסור בערלה וברבעי ש"מ דהרמב"ם אסר אפי' בבישולי כמרי וכן השיג עליו דודי הש"ך יעו"ש באריכות כי דבריו ברורי'

אכן נראה לי ברור דרבינו הטור אינו מחולק כלל עם הרמב"ם דהא על בישולי כמרי יש כמה פירושים לפי' רש"י הוא תמרים שבשלם ושרפם החמה ויבשו ויש מפרשים שאין מתבשלין באילן אלא תולשן ועושה אותן כומר בארץ ומתבשלי' והרמב"ם מפרש שנופל מן האילן קודם שיתבשלו בעודם פגים כן פי' בברכות ובערלה ובדמאי מפרש תמרים הנופלים מן הדקל כשהרוח מנשבת והוא ג"כ רובו הפקר והוא מפרש אפילו למ"ד דתמרי דזיקי ר"ל אפילו שנפלו כשנגמרו פריים מ"מ פטורים מטעם הפקר אבל סתם נובלות הוא בשולי כמרא אלא נראה דלמאן דמפרש בשולי כמרא תמרים שאינם מתבשלין על אילן קשה לי למה לא יברכו בפ"ע כיון דאינם מתבשלים אלא אח"כ כשנותנין בחוצלות או בתבן א"כ נטעי אינשי אדעתא דהכי וראוי לברך בפ"ע מידי דהוי אשקדים המרים שמיתקן ע"י אור בשלמא לפי' רש"י והרמב"ן כיון דנפלו קודם גמר פרים א"כ לא נטעי אינשי אדעתא דהכי אבל לפי' ר"מ דתמרים שאין מתבשלין על אילן ותולשין אותן ומניחן בארץ א"כ נטעי להו אדעת' דהכי ועוד דלא שייך למימר דהוא מין קללה כיון דמינו כך ונוטעים כך מתחילה וא"כ אותן אגסים קטנים שאינם מתבשלים לעולם על אילן ומניחין אותן בתבן שיתבשלו צ"ע איך יש לברך עליהם דלדעת מפרשים בשולו כמרי תמרים שאינם מתבשלים על אילן ומניחין אותן בקרקע שיתחממו ויתבשלו דמברכין עליהם שהכל א"כ ה"ה באגסים קטנים אבל להרמב"ם ורש"י כיון דנטעי אדעתא דהכי ראוי לברך בפ"ע

ויש לי להביא ראיה ברורה דאותן פירות שאינם מתבשלים על האילן אף כשמניחין אותן בתבן מתבשלים לא חשיבי כלל פרי דהא אמרינן בפ' מקום שנהגו רבי אילעא קץ כפניית' דשביעית היכי עביד הכי לאכלה אמר רחמנא ולא להפסד וכי תימא הני מילי היכא דנחית לפרי אבל היכא דלא נחית לפרי לא והא אמר רב נחמן א' רבה בר