פנים מאירות חלק א קיב

וראיתי שהב"ח תמה על ה' המגיד כי זה לשון הרמב"ם הנותן סלע לחבירו אם הי' מכירה אפילו לאחר יב"ח ה"ז מחזירה ואם הי' אפשר להוציא ע"י הדחק אינו יכול להחזיר לאחר זמן אא"כ קיבלה ממנו במדת חסידות עכ"ל והקשה הרב המגיד דנראה לו מגמר' דאפילו אינו יכול להוציאו ע"י הדחק נמי אינו חייב לו להחליפו מדינא עכ"ל וכתב הב"ח נראה דס"ל דמתניתין דאם הי' מכירה סתמא תנן ומשמע בין יוצאה ע"י הדחק בין אינה יוצאה ע"י הדחק והא דקתני ונותנה למעשר שני כו' לא קאי אסיפא דאם הי' מכירה אלא ארישא דמתניתין דלעיל קאי דקתני עד כמה תהא הסלע חסירה ולא תהא בו אונאה א"כ סלע יפה הוי ומי שאינו מקבלה הוי נפש רעה וכן כתבו התוס' ע"ש ריב"ם וכן פי' נימוקי יוסף ומיהו תמי' לי על רב הגדול כמוהו הלא ראה מש"כ האלפסי להדיא וז"ל ואם הי' מכירה כו' פרישנא הכי אם הי' מכירה אפילו לאחר יב"ח מקבלה ממנו במדת חסידות ואם לא קיבלה ממנו אין לו עליו אלא תרעומ' שאינו אלא נפש רעה א"ר פפא ש"מ האי מאן דמוקי אזוזי מיקרי נפש רעה והני מילי דנפק ע"י הדחק אלמא דקאי נמי אסיפא אאם הי' מכירה וכו' ואחריו נמשך גם הרמב"ם וכך היא דעת רבינו כו' שוב ראיתי למהרמ"ך שהיפך קערה על פי' ופירש דעת רבינו דמדת חסידות הוא להחליפה אם יוצאת ע"י הדחק אבל באינה יוצאת על ידי הדחק אפי' במד"ח אינו צריך להחליפה ושרי לי' מארי' דלא ירד לאמתו של הפשט עכ"ל הב"ח ולא זכיתי להבין דבריו דמאי תמה על ה"ה מדנקיט הרי"ף אם הי' מכירה פרישנ' הכי אם היה מכירה אפילו לאחר יב"ח מקבלה ממנו במ"ח ואם לא קיבלה ממנו אין לו עליו אלא תערומות שאינו אלא נפש רעה כו' הבין הב"ח מדנקט לי' בחדא בבא ש"מ שמפרש דאין עליו אלא תערומ' טעמא למילתא משום שאינו אלא נפש רעה ולכאורה נראה שלא קאי אדלעיל אלא הוא פיסקא בפני עצמו ומציין במתניתין שאינו אלא נפש רעה א"ר פפא כו' לארויי לן דלדידן מאן דמוקי אזוזי שחסרה קצת מיקרי נפש רעה ואין ראיה מזה שהרי"ף סובר דלא קאי ארישא אאין בו כדי אונאה ולכאורה למה לי' לאהדורי אטעמ' משום דמיקרי נפש רעה תיפוק לי' כפשוט' דאין לו עליו אלא תערומ' כיון דידע ומחל דנתנו חכמים שיעור כדי שיראה לתגר ובסלע כדי שיראה לשלחני ואחר זמן זה אין לו עליו מצד הדין כלום אלא תערומ' וגם מה שהבין הב"ח מה שכתב הרב המגיד שנראה לו מגמרא דאפילו אינו יכול להוציא ע"י הדחק אינו חייב להחליפו מדינא מדתנן סתמא אם הי' מכירו ומשמע בין יוצאה ע"י דחק ובין אינה יוצאה לא כיון אל כוונת הרב המגיד דממשמעות זה לא הי' תופס על הרמב"ם ושוי' אותו לטועה אלא נראה דש"ס ערוך הוא דפריך שם מ"ש בטלית דלא פליגי ר"ל כ"ע מודי דעד שתות הוי מחילה ומ"ש בסלע דפליגי א' רבא מאן תנא טלית ר' שמעון היא דגבי סלע נמי אית לי' שתות אביי אמר טלית עד שתות מחל אינש כו' סלע כיון דלא סגי לי' לא מחיל ולכך סבר ר"מ בסלע הוי אונאה חלק כ"ד ור' יודא סבר חלק י"ב וא"כ לר"ש דסבר מטבע שוי לטלית ש"מ אף דלא סגי לי' עד שתות מחיל וע"ז קאי סיפא עד מתי מותר לחזור אם נתאנה שתות דכפרי' עד ערבי שבתות ש"מ אף דאינו יוצא ע"י דחק לא חייב להחזיר מדינא אחר זמן זה והרמב"ם דפסק כר"ש א"כ אליבי' אפילו אינו יוצא ע"י הדחק אינו חייב להחזיר מצד הדין וע"כ אליבה דר"ש הא דתני ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה ארישא דמתני' קאי אאין בו כדי אונאה דאי יש בו כדי אונאה אמאי הוי נפש רעה אותו שאינו מקבלה הלא חייב להחזיר אונאה וכן לכולי תנאי יותר מסתבר' לאוקמי' ארישא וביותר לר"ש דס"ל דאונאה בסלע הוי שתות ואיך שייך למימר דהוי נפש רעה אם אינו רוצה לקבל סלע חסירה שתות אלא ודאי ארישא קאי

ובזה דחיתי גם דברי הט"ז שכתב וז"ל ונ"ל דדיוק הרמב"ם הוא מדתני בסיפא שאינו אלא נפש רעה וזה קאי ביכול להוציאה כדאיתא בהדי' בגמרא ורישא וסיפא בחד מטבע מיירי כדמשמע לשון המשנה וא"כ קשה הא ברישא מיירי באינו יוצא בהוצאה דהא אמרינן הטעם בגמר' דאונאה בסלע עד יב"ח כיון דלא סגי לי פי' רש"י אינו יוצא בהוצאה ומש"ה צ"ל ביוצא ע"י הדחק ומ"ש דלא סגי לי' היינו בלא דחק עכ"ל הט"ז ולפי מה שכתבתי שהרמב"ם פוס' כר"ש דסבר במטבע עד שתו' יותר מסתבר' לאוקמי' הא דתני שאינו אלא נפש רעה ארישא דמתניתין אאין בו כדי אונאה ונ"ל דהרמב"ם מפרש מתניתין דקתני שאינו אלא נפש רעה זה הדין ראוי הוא במקומות שלוקחין שם המעות בלא משקל ואינם מקפידים בחסרונם והנמנעים מלקבל אותם הם מעט ועל הדרך הכילות אבל במקומות שדרך לשקול ומקפידין בחסרונם ואפילו פחות ממשקל שעורה ראוי להשלים לו המשקל בלא ספק והראי' על זה מה שאמר שאינו אלא נפש רעה עכ"ל מפירוש זה מוכח נמי שהרמב"ם מפרש הא דקתני ונותנה למעשר שני כו' שקאי ארישא דמתניתין אאין בו כדי הונאה דאי יש בו כדי אונאה דהיינו שתות אליבא דר"ש למה יהי' נקרא נפש רעה ולא שייך למימר שהוא דרך כילות אלא פשוט שארישא קאי מ"מ שמעינן מדברי הרמב"ם שמתניתין איירי במקום שאין שוקלין ואין מקפידין א"כ מוכח ע"כ אף בחסרה שתות דאמרי' טיבע' דלא סגי לי' היינו דלא סגי בריוח אלא בדוחק אבל אם חסרה כ"כ שאפי' בדוחק אינו מוציאו וע"כ שניכר לכל רואי' הפחת שלו הוי בכל מקום כאלו שוקלין אותו דבכל המקומות המטבע ע"פ משקל נתקן וא"כ כל המקומות שוות בדבר זה והוי ככל דבר שבמנין ושבמשקל שלעולם חוזר ואינו דומה לאונאה דאף ביתר משתות אם שהה בכדי שיראה לתגר אינו חוזר אבל דבר שבמשקל לעולם חוזר

וכן נראה קצת מדברי התו' שם ד"ה איסר לדינר וא"ת וה"א רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל אפי' פחות מכדי אונאה חוזר וי"ל דהכא בתורת מטבע נתנו ולא בתורת משקל עכ"ל נשמע מזה מדכתבו שנתנו בתורת מטבע א"כ בעינן שיוצא עכ"פ ע"י הדחק אבל אם אפי' ע"י הדחק אינו יוצא א"כ פשיט' דהוי מקח טעות שהרי הוא נותנו בתורת מטבע וכיון דאינו יוצא אף ע"י הדחק אין לך מקח טעות יותר מזה והוי כדבר שבמדה ושבמשקל וחוזר אכן נראה מה שתפסו על הסמ"ע שכתב שאם אינו יוצא ע"י הדחק אפי' מדת חסידות אינו וכתב הב"ח שהיפך קערה על פיה נראה לענין דינא אלו ואלו דברי אלהים חיים דהיינו היכא דהוא מכירה שמטבע שלו אבל אינו מכירה שנפחת אצלו כ"כ שאינו יוצא ע"י הדחק וכיון שדרך המטבע היוצא תמיד הוא שוחק וחסר כמו שפי' רש"י במתניתין א"כ אפילו במד"ח אינו צריך להחזיר דיכול לומר אף שאני מכיר מטבע שלי מ"מ דילמא אצלך חסרה כ"כ עד שאינה יוצאה ע"י הדחק ולמה לא החזרת אותו בזמנו ומה שכתב הרמב"ם שחייב להחזירה מצד הדין היינו היכא שאינה יוצאת ע"י הדחק והוא מכירה שנפחת אצלו כ"כ בזה חייב מצד הדין להחזיר ואף שאין זה משמעות הסמ"ע מ"מ כתבתי מה שנראה לי לענין דינא

אכן אני תמה על גאוני עולם שרצו ללמוד ממתניתין זה דאם אומר אינו יודע שהמעות רעות הם שלי דהוי כאומר איני יודע אם חייב לך ומזה רצו ללמוד על דין כיוצא בזה מי שפרע לחבירו חובו שחייב לו קודם ואחר הפרעון בא המלו' והראה לו מטבע אחת מזויפת מתוכם ואמר קבלתיה ממך בפרעון חובי והלוה משיב איני יודע אם היתה מטבע זו באותן המעות הלא כבר אני מסולק ממך בשעת פרעון בחזקת מעות טוב ודימה אותו לאיני יודע אם אני חייב לך והביאו ראיה ממתניתין דאם הי' מכירה ואני אומר דאין הנדון דומה לראי' בשלמא גבי מטבע דנתן לו בתורת מכר דאם הי' הסלע טובה מעולם לא נתחייב לו אפילו רגע אחת ופשיטא היכא דנתן לו הסלע תחילה והוא נתן לו פרוטות דאם הסלע טובה מעולם לא נתחייב לו אלא אפי' נתן השלחני תחילה הפרוטות ואח"כ נתן לו הסלע מ"מ כיון דמעולם לא היה מבורר שחייב לו א"כ אם אומר שאינו יודע שזה הוא שלי הוי כאלו, אומר איני יודע אם אני חייב לך אבל היכא שחייב לו מקודם בהלואה אף אם היו כל מעותיו טובי' בעת הפרעון מ"מ מודה שהי' חייב לו מקודם א"כ צריך לידע בבירור דווקא שפרעו במעות טובי' אבל אם אומר איני יודע י"ל דהוי בכלל איני יודע אם פרעתי כנלע"ד

שאלה סא

טור א"ח סי' תרל"ב לענין דופן עקומה כתב הטור אפילו אין הדופן אלא י' טפחי' והגג גבוה ממנו הרבה שאנו רואי' הדופן כאלו עולה למעלה ואז נאמר דופן עקומה עכ"ל וכתב הב"י שלמד כן מפי' רש"י בדף י"ז ע"א במתניתין הרחיק הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסול' דאויר פוסל בשלשה אפילו מן הצד ומכאן אני אומר כו' הא דאמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות היינו דחשבינן כאלו הוא מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה ואינו מפרש רואין את הדופן כאלו הוא עקום והולך תחת הסכך הפסול ומגיע לסכך הכשר ומוציא הפסול מן הסוכה דא"כ גבי אויר נמי נימא הכי עכ"ל נראה מדבריו שאע"ג שהסכך גבוה מן הדפנות כמה אמרינן דופן עקומה להכשיר מדקאמר דא"כ גבי אויר נמי נימא הכי כלומר היכא שהסיכוך מרוחק מן הדפנות במשכו כמו במתניתין שנמצא אויר מפסיק בין הדופן ולסכך במשך ואם איתא דכל שמפסיק אויר בין הסכך ולדופן בגובה לא אמרינן דופן עקומה לא הוי שייך למימר גבי אויר דרוחק דמשך נימ' דופן עקומה דכש"כ הוא עכ"ל הב"י וכתב הב"ח דאין מזה ראיה כלל דאיכא למימר דודאי לפי אמת לא אמרי' דופן עקומה לא באוי' דמשך ולא באויר דגובה אלא רש"י בא להכריח שאין פי' דופן עקומה כאלו הדופן עקום וכו' משום דא"כ גם גבי אויר נמי נימא הכי ואמאי תנן הרחיק הסכך מן הדפנות במשך ג' טפחים פסולה נימא דופן עקומה ומה שלא הכריח רש"י דבר זה מפני אויר דגובה זו מפני שלא מצא מפורש דלא אמרינן דופן עקומה באויר דגובה ושמא אמרינן דופן עקומה בכל ענין ע"כ הכריח מדתנן הרחיק הסכך מן הדפנות דלא אמרינן דופן עקומה ומינה דה"ה באויר דגובה לא אמרינן דופן עקומה עכ"ל וכן תפס עליו הט"ז וז"ל ותמוהי' הרבה דבריו דתלי תניא בדלא תניא דאין הכי נמי כל שיש באויר בגובה דופן עקומה ה"נ יש באויר במשך ואם אין באויר במשך ה"נ אין באויר בגובה דופן עקומה עכ"ל ואני אומר במחילה מכבוד תורתם דלא דקו בדברי הב"י בודאי לא עלה על כונת הב"י להוכיח מדברי ר"י עצמו שלא הכריח רש"י דבר זה מפני אויר דגבוה כיון שלא מצא דבר זה מפורש