פנים מאירות חלק א קיא

שהרי עשה מלאכת איסור בדבר של ישראל ול"ד להא דתניא במכילתא דבמלאכת עכו"ם ליכא משום אמירה לעכו"ם דשאני התם שאינו בשל ישראל ואפשר לכוון גם דבריהם כן ומ"מ נתבאר לך מדברי התוס' והאגודה והרא"ש והנ"י דאפילו העכו"ם עשה להנאת עצמו אסור בדבר של ישראל ודלא כהגהות מרדכי שכתב הרב עכ"ל הש"ך ונפלאתי שלא עיין בהגהת מרדכי שהרי ביקש היתר אמירה לגוי במקום מצוה וכתב כיון דהתירו לומר לגוי בחול שישא כתבים בשבת בקצץ וטעמא משום דגוי אדעתי' דנפשי' קעביד ואינו כשלוחו של ישראל ואחרי שהאיסור אמירה מותר בקצץ ובדבר מצוה מותר לקצץ בשבת דכתיב ממצוא חפציך ודבר דבר חפציך אסורים חפצי שמים מותרים יקצוץ דמים ואין כאן איסור אמירה לגוי ועוד נראה לומר שהאיסור אמירה לגוי אינו אלא בדבר שישראל נהנה שאומר לגוי עשה מלאכתי כבה לצרכי הדלק לצרכי אבל מותר לומר לגוי עשה מלאכתיך כדאי' בפ' השוכר הפועלים מה שיאמר אדם לגוי חסום פרתי ודוש בה פי' שנהנה בחסימתה שאפי' אינו שלו מ"מ הרי מרבה לו בעל הבית בשכר במה שהיא נחסמת אבל חסום פרתך ודוש בה לא קמבעי' לי' ויש לשאול דפ' השוכר את הפועלים מסקינן אפילו בשאר איסורים איכא איסור אמירה לגוי ובפרק גיד הנשה תנן שולח אדם ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכה ומעשים בכל יום שאנו מאכילין עבדינו ושפחותינו נבילות וטריפות וי"ל באכילת הגוי שהדבר מוכח ונראה שהגוי להנאת עצמו מתכוון חשבינן לי' כאומר לגוי עשה מלאכתיך עכ"ל הרי להדיא שהגהות מרדכי ס"ל כפרש"י דאבעי' חסום פרתי מיירי אפילו לדוש תבואה של נכרי ולא קשיא לי' קושית התוס' אמאי יהיה אסור כיון דאין הישראל מרויח דניחא לי' כדי שיתן לו נכרי שכר הרבה בשביל חסימת הפרה שאינה אוכלת בשעת דישה ולכך אסור אבל לומר לגוי עשה מלאכתיך מותר והא דמאכילין נבלות לעבדינו כיון דניכר ונראה שהגוי להנאת עצמו מתכוון חשבינן לי' כאומר לגוי עשה מלאכתיך אבל היכא שהישראל נהנה כגון דוש בפרתי דישה שלך אף שהגוי נהנה מודה ההגהות מרדכי לדברי נ"י והתוס' שאסור דכיון שגם הישראל נהנה ולא פליגי עם פי' הר"י שהוא בעל התוס' אלא לומר לגוי שאין מזונות עליך בשל לך בשר זה בשבת לדברי הגהת מרדכי שרי כיון דאין הישראל נהנה מזה ולדברי ר"י אסור לומר לגוי שאין מזונות עליך בשל בשר זה לך כיון דישראל בעצמו אינו יכול לעשות ולא נתכון רמ"א לומר דמותר היכא שהעכו"ם עושה להנאת עצמו אלא היכא שמוכח וניכר ונראה כההיא דאכילת נבילה דהוי כאומר לגוי עשה מלאכתיך בדבר שישראל אינו נהנה אבל היכא דלא מוכח כיון דישראל נהנה כההיא דחסום פרתי ודוש בה תבואה שלך אסור ולא הי' לבעל הש"ך לכתוב שהגהות מרדכי מחולקת עם פי' התוס' והרא"ש דאפילו עכו"ם עשה להנאת עצמו אסור בדבר של של ישראל כי זה אליבא דכ"ע אף להגהת מרדכי אכן מוכח מכל זה ברור דמותר לומר לעכו"ם חסום פרתך ודוש דישה שלך דזה הוי כאומר לגוי עשה מלאכתיך דשרי אליבא דמכילתא והגהת מרדכי

וא"כ בנדון דידן היכא שהסוסי' הם של גוי העגלן מותר לומר לו קח שורים ותעזור לסוסים להוציא המשא ובלבד שלא ילך הישראל סמוך לעגלה שלא יצעוק על הבהמות כנזכר בי"ד סי' רצ"ו סי' י"א בהג"ה אכן באם שהסוסים הם של ישראל אסור לומר לעכו"ם שיעזור עם השורים אף שקצב לו שכר לא שייך למימר גוי בדידי' טרח דדווקא קודם שבת התירו ע"י קציצה כיון דאז מותר לישראל לעשות מלאכה זו אבל בשבת אסור לקצוץ כיון שאסור לעשות דבר זה א"כ ה"נ כיון שאסור לישראל לעשות ונהנה מזה אסור לשכור לעכו"ם וכן אפי' בקציצה בשבת גופי' אף שקוצץ קודם שבת כתב הב"י בסי' רמ"ז בשם הרבה פוסקים דאסור לומר לו לילך בשבת א"כ ה"נ אין היתר אלא א"כ שישכור לגוי להוציא המשא והסוסי' ואם יעשה הגוי מעצמו מותר אבל לומר לגוי שיקשור השורים בסוסים להוציא המשא הוא אסור ואף שיגיע לו הפסד ממון אסור לומר לו לעכו"ם דומי' דאסור לומר לעכו"ם כבה הדליק אף שיש בו הפסד ממון ואף שיבא לו איזה מצוה כשיכול לילך למחוז חפצו כגון שיבא למנין או לשבת אצל יהודים מ"מ הלא כתוב בב"י בא"ח סי' ש"ז בשם הרשב"א שאין אומרין בשבותין זה דומה לזה ואין לנו בהם אלא מה שהתירו בפירוש שהרי לעתים מתרים אותם מחמת דבר אחר שיראה קל שמעלה וכותב בערכאות של גוי' מפני קניית בית בא"י ולעתים מעמידין אותו אפילו במקום כרת החמור כהזאה ואיזמל עכ"ל וא"כ ה"ה כאן דאף במקום מצוה אין להתיר אכן נראה היכא שהסוס נשקע בטיט ורפש ואי אפשר להוציא הבהמה עצמה אם לא שיקשור בחבל ע"י שורים בכה"ג דהוי צער ב"ח דאורייתא דוחה שבות אמירה לגוי כמו שמבואר בהרא"ש בפ' אלו מציאות דהתיר רבינו מאיר ביש רוב חלב לבהמה ומצטערת בכך שמותר לומר לנכרי בשבת לחלוב דצער ב"ח דחי אמירה לנכרי וכן בשילהי שבת בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרי' ומניח תחתיה דאתי צער ב"ח דאוריית' ודחי ביטול כלי מהיכנו דרבנן ובפרט שראוי לסמוך על דעת הראב"ד דסבר דאין שבות בשאר לאוין

שאלה מה ששלח לי אחי מאחד מן החכמים שביקש ממנו לעיין בדבריו וז"ל באתי לחלות פניו קודש לפתוח בדבר הלכה שיתן כת"ר פנאי שלו להשיבני ולהודיעני דעתו הנכונה בדבר שכתוב בש"ך סי' רל"ב ס"ק י"ג פסק בתשובת הרשד"ם באם שחייב לו ונתן לו המעות ואחר כמה ימים רוצה לחזור לו מחמת שמצא מקצתם לא טובי' כו' ופסק דאם הלה טוען שיודע בבירור שממנו לקח הרעים והלה טוען ברי לי שנתתי טובים נשבע הלה ונפטר אבל אם טוען אינו יודע שהם שלו צריך לשלם ואין לו עליו אלא חרם סתם כדין איני יודע אם פרעתיך עכ"ל

והנה הוגד לי' שהגאון בעל ט"ז ז"ל כתב בספרו הנדפס מחדש על ח"מ פוסק בדין הנ"ל לפטור הנתבע משום דהוי כאומר אינו יודע אם נתחייבתי לך ובאשר שזה הדין מצוי בכל עת ונתתי אל לבי כדעת מה לפסוק וזה שזה גמרא ערוכה בב"מ דף נ"ב עד מתי מותר להחזיר בכרכי' וכו' ואם היה מכירה אפי' לאחר י"ב חודש מקבל הימנו וכו' ופריך בש"ס ואם הי' מכירה אפי' לאחר יב"ח אהיכא כו' אר"ח מדת חסידות שנו כאן כו' ומפשטי' דמתני' דקתני אם הי' מכירה משמע דרישא מיירי סתמא אף בשאינו מכירה וכן הוא בטור ובב"י בש"ע סי' רכ"ז ולא אישתמיט שום פוסק מלכתו' ברישא דאיירי במכיר' אלא וודאי דאיירי אף באינו מכירה וחייב להחזיר מחמת שאף שאינו יודע שהסל' שלו חשיב כאומר אינו יודע אם פרעתיך ואם כדברי הטורי זהב למה נתחייב להחליף לו אחרת זה ודאי מאחר שלאחר כדי הודעת שלחני או בערבי שבתות נחשב למחילה ממילא הדין אף במכירה פטור מצד הדין לכן במכירה מד' חסידות להחליפ' לאחר יב"ח אבל באינו מכירה אפילו מדת חסידות ליכא ואף שזה הסברא מוכרחת אביא ראיה ברורה מדכתוב בסמ"ע ס"ק ל"א בלבד שתצא ע"י הדחק בדרישה הוכחתי די"ל דאם אינו יוצא ע"י הדחק אף מדת חסידות ליכא וכו' והש"ך לא כתב כלום על דברי הסמ"ע הנ"ל ש"מ שמסכים עמו ולכאורה זה נגד הסברא לומר שאינו מ"ח כשאינו יוצא ע"י הדחק אלא מוכרח משום שאף ביוצא פטור מצד הדין ממילא באינו יוצא אף מדת חסידות אינו ונחית חד דרגא ובחדוש' שלי בס"ד כתבתי על דברי הסמ"ע הנ"ל מאין הוכחתו ופי' דבריו ואין כאן מקומו ואין לומר אדרבה הוכחה לט"ז דלמה ליה להש"ס לתרץ מדות חסידות שנו כאן הוי לי' למימר באינו מכירה שיעורו עד ערבי שבתות או שיראה לשלחני ובמכיר' אף אחר יב"ח דזה אינו דהתם מצד המחילה אמרו א"כ אין חילוק בין מכירה לשאין מכירה ולחכם כמותו י"ב אין להאריך בדברים פשוטי' ובהיות שמצוה על כת"ר להצדיק את דודו הש"ך ז"ל שהסכים לדברי מהרשד"ם ז"ל נא יראה ליתן פנאי שלו להשים עין תחת עיון בדברי אלה עכ"ל החכם הנ"ל

תשובה מה שהשבתי לאחי על זה. הנה ראיתי וקריתי ודקדקתי הטיב בדברי החכם הנ"ל ואחרי העיון ומחילה מכבוד תורתו לא דק ומה שכתב שהסברא מוכרחת ומביא ראיה מהסמ"ע אני אומר שהלכה זו מקופחת וכבר השיג הב"ח על הסמ"ע וכתב שהיפך קערה על פי' כאשר נבאר בעזרת ה' ותחילת דברי החכם שרצה לומר שברישא דמתניתין איירי בין מכירה ובין אינו מכירה לא נראה לי כלל דהא ע"כ דנתן תנא דמתניתין שיעור לחזרה עד ערבי שבתות או שיראה לשלחני ובתר האי שיעור' הוי מחילה א"כ למה הוי מדת חסידות בתר יב"ח ע"כ הטעם כיון שהתובע אומר שלא מחל ואף שמצד הדין פטור משום דלא פלוג דאזלינן בתר אומדן דעתן דמחל מ"מ מצד החסידות מחזירו כיון שהוא תובע בודאי שלא מחל ואי לפי דברי החכם דזה הוי כאלו אומר איני יודע אם פרעתי לך והי' חייב מצד הדין להחזיר קודם הזמן דתני ברישא אלא דאחר הזמן ידע ומחל ואינו חייב להחזיר א"כ מאי איריא בסיפא ואם הי' מכירה תיפוק לי' אפילו באינו מכירה נמי יחזיר מצד מ"ח דמה לי אם חייב לו ודאי או איני יודע אם פרעתי הוי כחייב לו מצד הדין א"כ במדות חסידות נמי אין לחלק בינייהו ואחר זה עיינתי בספר ט"ז לח"מ בסוף סי' ע"ה ומצאתי כדברי ושמחתי כעל כל הון וז"ל הט"ז דא"ת בנדון דידן הוי כאומר איני יודע אם פרעתיך אמאי אמרינן במתניתין אם הי' מכירה צריך לקבלה ממנו תיפוק לי' אפילו באין מכירה אלא שהוא מסופק בדבר צריך להחליפו לו דהא ודאי הי' חייב לו אותו סלע וספק אם פרעו דכל שאתה אומר שהוא בכלל איני יודע אם פרעתיך הוי כמו ודאי לא פרעתיך אלא פשוט שאין זה בכלל איני יודע אם פרעתיך עכ"ל הרי לפניך שעיקר ראיות הט"ז מסיפא ולא דייק מרישא איפכא אלא פשוט בעיני כל דרישא מיירי במכירה דאלו אינו מכירה אינו חייב להחזיר דהוי כאלו אומר איני יודע אם איני חייב לך וסיפא דתני אם הי' מכירה אשמועינן דאפילו לאחר יב"ח מחזיר מצד מדת חסידות לאפוקי אם אינו מכירה דאפילו קודם ערבי שבתות דתני ברישא לא הי' מחייב להחזיר אלא לצאת ידי שמים א"כ בלאחר יב"ח אפילו מדות חסידות אינו וזה פשוט וברור ומרוב הפשיטות לא כתבו הפוסקים ברישא וזה דמי ממש למה שכתב רמ"א סי' רל"ב במכר לו טבעת בחזקת זהב ונמצא בו בדיל דאם אינו מאמינו שנמצא בו בדיל דנשבע שאינו יודע ונפטר הרי לפנינו שזה הי' חייב לתת לחבירו בעד מעותיו טבעת זהב ואפ"ה אמרי' שאינו יודע אם הוא של בדיל נשבע ונפטר ולא הוי כאיני יודע אם פרעתיך וכן הביא הט"ז ראי' זו: