פנים מאירות חלק א קח

כאלו צוה בהדיא שיאמר לסופר שיכתוב ולא סגי הכא במצאו באשפה אפי' לר"מ עכ"ל ולכאורה מי הכריח לנו זה דאפילו כתב ידן הוי כאלו ציוה בהדיא שיאמר לסופר שיכתוב אלא נראה דבל"ז לא הי' רוצה להקשות הא מילי נינהו דהייתי אומר דלא מפסקא לי' במתני' כלל דכתבו דקתני היינו חתימת ידייהו דהא לר"מ אמר אמרו כשר מק"ו כדכתבו התוס' ד"ה מתני' מני ר"י וא"כ ע"כ האי כתבו במתניתין חתימת ידייהו אבל כתיבת הגט לא יכתבו הם דהא אם אמר אמרו כשר חתימת הסופר ועד פסול ולא מבעי' לי' אלא היכא דאמר כתבו ותנו ומספקא לי' לשמואל אי כתבו חתימת ידייהו ועל הכתיבת הגט לא ציוה אותם כלל והם מעצמם ציוהו לסופר ואף דמילי לא ממסרן מ"מ לא גרע ממצא באשפה דכשר או דילמא אכתיבת הגט ג"כ ציוה להם והם שינו מדעת הבעל ואמרו לסופר והיכא שציוה הבעל מודה אפילו ר"מ שצריך לעשות צוויו ולכך לא רצה להקשות קושיא זו לעיל אבל עכשיו שתירץ לו המתרץ דמתניתין גופי' קמבעי' כתבו כתב ידן או כתיבת הגט וקשה הא ע"כ לר"מ חתם סופר ועד פסול איך אפשר לומר במתניתין הרי אלו יכתבו ויתנו שגם הם יכתבו הגט דהא חתם סופר ועד פסול כדמקשו התוס' קושיא זו בד"ה מתניתין מני וע"כ צריכין אנו לומר כתירוצם דלר"מ דחתם סופר פסול הוי לי' כאלו אמר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו והרי אלו יכתבו היינו יחתמו או דילמא דקפיד גם אכתיבת הגט וכאלו ציוה לאחר לחתום ולפי זה אם חשבינן כאלו ציוה לאחר לחתום ובהא מודה ר"מ היכא דציוה הבעל צריך לעשות ציוי הבעל ולא סגי במצא באשפה א"כ פריך שפיר הא מילי נינהו וכו' אבל לפי סברתי ע"כ אף למ"ד אמר אמרו פסול מ"מ חתם סופר כשר דליכא למיחש לכיסופא משום דכתב סופר ועד כשר וא"כ אין אני מוכרח לומר דהוי כאלו ציוה הבעל לאחר לכתוב אלא דמבעי' לי אי כתבו חתימת ידן או כתיבת הגט שגם הם יכתבו הגט ויחתמו וא"כ מנ"ל להקשות הא אי כתבו כתב ידן וכתיבת הגט כשר הא מילי נינהו דילמא נעשה כמוצא באשפה אלא ע"כ דלית להו דר"מ אלא כר"א א"כ קשה קיצור זה

אבל אי קשי' לי הא קשיא לי דהא אף לפי סברת התוס' מאן דמכשיר באומר אמרו פוסל חתם סופר ועד ע"כ מוכרח לאוקמי מתניתין בכתב סופר ועד א"כ מאי דוחקייהו לאוקמי אליבא דר"מ דנעשה כאלו אומר אמרו לסופר כמו שכתבו בד"ה מתניתין מני דילמא אי כתבו כתב ידן יכתבו הם ומותרי' לומר לאחרים לכתוב דהא אפילו מצא באשפה כשר ויכתבו היינו יחתמו ואי כתיבת הגט הרי אלו יכתבו פירושו שאחד כותב ואחד חותם דכתב סופר ועד כשר וכן אליבא דשמואל נמי מספקא לי' בהך ספיקא דהוי כאלו אמר להם בפירוש שישתתפו לשלישי לכתוב או לחתום ואף לפי המסקנ' כיון דתירץ לו נעשה כאומר אמרו לא סבר לי' כר"מ מ"מ מי דחקם לפרש שיצטרף אחר עמהם לחתום דילמא אחד יכתוב והשני יחתום והוי כתב סופר ועד דכשר לשמואל ודוק

שאלה נו

גרסינן במגילה דף ג' אמר רבא פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף כו' עבודה ומת מצוה מ"מ עדיף מלאחותו כו' בעי רבא מקרא מגילה ומת מצוה הי מנייהו עדיף בתר דבעי' הדר פשטה מת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה ופירש"י דכתיב לא תוכל להתעלם כו' וקשה מאי אולמי' הך ברייתא לפשוט אבעי' דרבא יותר מברייתא דלאחותו דידע רבא שפיר דמת מצוה דוחה פסח ומילה וכל עשה חמיר יותר מלא תעשה דהא בלאו איכא מלקות ובעשה מכין אותו עד שתצא נפשו וכיון דידע דאפי' עשה שיש בו כרת כמו פסח נדחה מפני מת מצוה ע"כ הטעם בשביל כבוד הבריות וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שמגילה יהי' נדחה מפני מת מצוה משום כבוד הבריות וע"כ צריך אתה לומר דמספקא לי' דחזינן דמשום פרסומי ניסא דוחה מגילה עבודה י"ל דבשביל פרסומי ניסא חמור מגילה יותר מכבוד הבריות א"כ איך נפשטה אבעי' דרבא מדאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה דילמא מגילה משום פרסומי ניסא חמור ועדיף יותר מכבוד הבריות כי היכי דמספקא לי' דחמור יותר מעשה שיש בו כרת י"ל דמספקא דחמיר יותר מלא תעשה

ועוד קשיא לי דהא דחינן בברכות מהך דוהתעלמת ליכא למילף לאיסור שידחה מפני הכבוד משום דאיסורא מממונא לא ילפינן והוצרך הש"ס להקשות מהך ברייתא דלאחותו ודחינן התם שב ואל תעשה הוא ש"מ כל היכא דהוי שב ואל תעשה ילפינן דדוחה מפני כבוד הבריות מלאחותו ולא ילפי' מוהתעלמת והכא אמרינן איפכא דמהך דולאחותו לא רצה לפשוט רבא דידחה מגילה בשב ואל תעשה ומהך דוהתעלמת פשטינן שפיר לפירש"י ע"כ נראה לי דלא כפירש"י ואגב זה יבואר ג"כ מה שנתחבטו הפוסקים אי עבודה נדחה לגמרי מפני מקרא מגילה או לא משום דקשיא להו איך יהי' מצוה דאורייתא נדחה מפני מצוה דרבנן והט"ז הכריע כדעת דנדחה עבודה לגמרי וראי' דאמר רבא פשיטא ת"ת ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף והתם מבטלין לגמרי והא דהקשה הר"ן איך נדחה מצוה דאורייתא מפני דרבנן תירץ משום דהוי דברי קבלה כדאורייתא דמי ולי נראה דמעיקרא אין כאן קושיא דמצינו דהעמידו דבריהם אף במקום כרת בשב ואל תעשה דהזא' שבות ואינה דוחה שבת אף שמבטלו מן הפסח א"כ ה"נ דכוותיה שהעמידו דבריהם במה שתיקנו קריאת מגילה אף לדחות עבירה שהיא בשב ואל תעשה ואמרתי דע"כ הא דאמרינן גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה לאו על האי מימרא איתמר דזקן ואינו לפי כבודו דאי מהאי ילפינן א"כ קשה הא דפריך בברכות מהך ברייתא דגדול כבוד הבריות ודחי שם הש"ס דליכא למילף מהכא דמיירי בלאו דלא תסור ואח"כ פריך מקרא דוהתעלמת ודחינן דילמא איסורא מממונא לא ילפינן ואם איתא הא דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה נלמד מוהתעלמת קשה בקיצור הי' להש"ס לדחות דליכא למיפשט מהאי דגדול כבוד הבריות דאיסורא מממונא לא ילפינן אלא ע"כ דקים להו וגמירי להו דכבוד הבריות דוחה לא תעשה שבתורה מיירי בכל לא תעשה אף דאיסור' ואוקמי' רב כהנא בלאו דלא תסור וכל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור ומשום כבודו שרו רבנן ופירש"י רבנן מחלוהו ליקרייהו לעבור על דבריהם היכא דאיכא כבוד הבריות כגון לטלטל בשבת אבנים של בית הכסא או מי שנפסק ציצית טליתו לא הצריכו להניח טליתו שם וליכנס לביתו ערום עכ"ל והדר מקשינן מוהתעלמת ש"מ הך דאמר מר גדול כבוד הבריות מיירי בלאו דלא תסור במילי דרבנן דמחלו חכמים על כבודם וביטלו דעתם בשביל כבוד הבריות ובזה ניחא דפשטינן על הא דמבעי' לרבא מקרא מגילה ומת מצוה איזה מהם עדיף ואף דעבודה נידחי' לגמרי בשביל מגילה משום דהעמידו דבריהם במקום שב ואל תעשה כמו הזאה שהעמידו דבריהם לדחות פסח א"כ ה"נ העמידו דבריהם בקריאת מגילה שתיקנו בשביל פרסומי ניסא שידחה מת מצוה או דילמא דמת מצוה עדיף משום כבוד הבריות ולכך אמרו בתר דאיבעיא הדר פשטי' ר"ל כיון דעיקר ספיקא דיש צד מעליותא למת מצוה בשביל כבוד הבריות א"כ פשיטא ליה דמת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה ר"ל בלאו דלא תסור שדוחה כבוד הבריות מילי דתקנו רבנן ומחלו חכמים ליקרייהו בשביל כבוד הבריות ה"נ מחלו חכמים במה שתיקנו מגילה לפרסומי ניסא בשביל כבוד הבריות אבל נגד עבודה אע"פ שהיא דאורייתא העמידו דבריהם בשב ואל תעשה אע"פ שלפעמים עבודה נדחית לגמרי דיש להם רשות לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה וכן מצאתי בהדיא בפסקי תוס' דערכין פ"ק דכהנים בעבודתן מבטלין לקרות מגילה אפילו עובר זמן הקרבן ואקוה שכוונתי בזה לאמיתה של תורה ונזכה לאורה אחר כתבי זאת מצאתי בר"ן בהדיא כדברי דפי' דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה פי' באיסורא דרבנן ומאי לא תעשה לא תסור ושמחתי וכן כתב מהרש"א בזה

שאלה נז

הנה ראיתי בני עלי' והמה מעוטים חסידים ואנשי מעשה שרוצים לילך בדרך ה' וכשמזמנין בברכת המזון מברכין ג"כ הם עם המברך מלה במלה וסומכין על מה שכתוב בש"ע סי' קפ"ג וז"ל נכון הדבר שכל אחד מן המסובין יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפילו החתימות וכתב רמ"א ויקדים לסיים קצת קודם המברך כדי שיענה אמן עכ"ל ואני אומר אנן יתמי דיתמי אפילו ברכת מזונא לא גמרינן וזה הפסק לאו משנת חסידים הוא דבהדיא מוכח מתלמוד ערוך שעיקר ברכת הזימון לשמוע להמברך בכוונה וראיה לזה דאמרינן בפ' ג' שאכלו דף מ"ה ע"ב יהודא בר מרימר ומר בר רב אשי ור' אחי מדיפתי כרכי ריפתא בהדדי לא הוי בהו חד דהוי מופלג מחברי' לברוכי להו יתבי וקא מבעי' להו הא דתניא שלשה שאכלו כאחת חייבים לזמן ה"מ היכא דאיכא אדם גדול אבל היכא דכי הדדי נינהו חילוק ברכות עדיף בריך אינש לנפשי' אתו לקמי' דמרימר אמר להו ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם וכי תימרו נהדר ונזמין אין זימון למפרע ע"כ נשמע מזה דאי שרי להמסובין לברך ברכות המזון בלחש ולסיים כל ברכה וברכה קודם המברך א"כ מאי מספקי להו דילמא חילוק ברכות עדיף תיפוק לי' אף כשמברכין בזימון רשאים ג"כ לחלק בברכות שיברך כל אחד ויותר הי' טוב להם שיברכו בזימון וירויחו ברכות הזימון וגם יחלקו בברכות המזון אלא ע"כ כשמזמנים אסור למסובין לברך ועיקר מצות הזימון לצאת בברכת המברך

ועוד נראה ראי' ברורה לדברי דאמרינן בברכות דף נ"ג ע"ב א"ל רב לרב חייא בריה חטוף ובריך וכן אמר רב הונא לרבה ברי' חטוף ובריך ופריך למימרא דמברך עדיף והא תניא גדול העונה אמן כו' ומוקמי לי' בגמ' כתנאי דאינהו סברי דמברך עדיף ואי ס"ד דשרי למעבד כפי פסק רמ"א שהמסובין יברכו בלחש א"כ אמאי אמרו חטוף ובריך ואף לפי סברתם דמברך עדיף מ"מ היכא דיוכל לקיים שניהם לענות אמן ולברך כ"ע מודים דמברך ועונה אמן עדיף א"כ יותר טוב שלא לברך בכוס של ברכת המזון כדי שיברכו ויענו אמן וליכא למימר הא דאמרו חטוף ובריך בשביל דהמזמן אומר נברך דהא כתבו התוס' דנברך לא חשיב ברכה

ועוד נראה להביא ראיה דהא אמרינן בברכות דף נ' ע"א הני ג' דכרכי