פנים מאירות חלק א קז

ממסרן לשליח וכתב הטור דלא נהירא דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשמוסר לו דבר לעשותו אינו יכול למסור לאחר לחתמו אבל כשאמר לו בהדי' לומר לאחר לחתמו יכול לעשות כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לפלוני ויכתבו ולפלוני ופלוני ויחתמו דלא הוי מילי ותמהו האחרונים באיזה מקום נזכר ונראה דטעות סופר נפל לפני המדפיסים שכתוב כדאמרינן לעיל דמדתלי הטעם עד שישמע מפיו לישני דברייתא ש"מ דבשום ענין לא מכשרינן שם אף ע"י מינוי שליחות בפירוש וע"כ הטעם כדכתב הרמב"ן משום דבעינן שישמע מפי הבעל משא"כ בשאר מילי גבי שליח לקבלה או במתנה אמר אמרו לפלוני הוי כמינוי שליחות שלא בפניו דמהני וק"ל

ואחרי העיון הראני ה' בשיטה זו דרך אחרת אשר לא דרכו בו הראשונים דהתוספות כתבו שם ד"ה כתב ידן דלשמואל אמר אמרו כשר א"כ חתם סופר ועד פסול דהא בהא תליא כדאמר בסמוך ואני מתאבק בעפר רגליהם דאחרי העיון אי אפשר לומר כן לומר אליבא דשמואל כתב סופר ועד כשר לכתחילה בספרא מובהק וכשחתם הסופר יהי' גרע טפי ויהי' פסול ומתחילה נדקדק בסוגי' דף ס"ו דאמר רב כתב ידו שנינו ודווקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד לא ושמואל אמר אפי' כתב סופר שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר ורב מי דמי התם תינשא לכתחילה והכא דעבד ושמואל לא קשיא הא בספרא דמובהק הא בספרא דלא מובהק ופירש"י ד"ה ורב אמר לך מי דמי התם כשר לכתחילה משמע דהתם חתם סופר עם העד שנינו כדמתרץ לה ר' ירמיה לקמן ושמואל לית לי' דר' ירמיה אלא כתב סופר ולא חתם והיינו טעם דכשר לכתחילה בספר' דמובהק ובקי בתורת גיטין ולא יכתבנו אלא אם שמע מפי הבעל עכ"ל רש"י ז"ל ויש לדקדק בדבריו מה ריעותא יש לחוש בספרא שאינו מובהק דלא מכשרינן להינשא לכתחילה אי משום אמר אמרו א"כ אפילו בשני עדים הי' לחוש בספרא שאינו מובהק דילמא לא שמע מפי הבעל ולא להכשיר להינשא לכתחילה ואי משום דחיישינן דילמא אמר אמרו לפלוני ולפלוני לחתום ומחמת כיסופ' דסופר שלא יתבייש שאין לוקחין אותו לעד יאמרו לו לכתוב ולעד אחד לחתום ועכשיו אין לו בושה דכתיבת הסופר עולה במקום עד אחד א"כ בספרא דמובהק אין לחוש לזה דאין כותב אלא א"כ שמע מפי הבעל ובספרא שאינו מובהק יש לחוש חששא זו ולכך לא תינשא לכתחילה ובדעבד כשר משום כיון דאמר אמרו לעדים כשר ולא תעשה מילתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן בכתב סופר ועד לפסול בדעבד ולפי זה ע"כ שמואל סבר גם באומר אמרו לסופר ואתם חתמו דכשר ולא תעשה דאי ס"ד דסבר כמ"ד כשר ותעשה א"כ הוי מילתא דשכיחא א"כ איך מכשיר כתב סופר ועד דילמא אמר אמרו לסופר ואתם חתמו ומשום כסופא דסופר לא יחתמו אלא אחד וכתב סופר יצטרפו לעד ובעל לא אמר הכי והוי כמי שאמר כולכם חתמו ואחד לא חתם הוי הגט בטל וה"ה אם אמר לשנים חתמו ואחד חתם דהוי הגט בטל וא"כ למה מכשיר בדעבד בסופר שאינו מובהק ואפילו בספרא דמובהק יש לחוש חששא זו דילמא אמר לשנים אמרו לסופר ואתם חתמו וכיון דכשר ותעשה הוי מילתא דשכיח והסופר אף שהוא מובהק כותב אף שאינו שומע מפי הבעל ומפני כסופא דסופר לא יחתמו אלא אחד וכתיבת הסופר יעלה לעד שני ובעל לא אמר הכי ואין לומר דספר' דמובהק לא יכתוב הגט עם עד אחד מחמת חששא זו עד שישמע מפי הבעל מ"מ עכ"פ בספרא שאינו מובהק לא הי' לנו להכשיר בדעבד כיון דמילתא דשכיחא הוא א"כ ע"כ מוכרחים אנו לומר דאף באומר אמרו לסופר ואתם חתמו נמי סבר שמואל דכשר ולא תעשה ולכך בספרא מובהק תנשא לכתחילה ובספרא שאינו מובהק לא תנשא לכתחילה אבל בדעבד כשר משום דמילתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן א"כ מאי פריך הכא המקשה לשמואל הניחא למ"ד כשר ולא תעשה אלא למ"ד כשר ותעשה מאי איכא למימר הא ע"כ אליבא דשמואל הוכחנו דכשר ולא תעשה וע"כ צריכין אנו לומר דהא כתב הר"ן היכא דאיכא תרי עדים לבד מסופר כשר דהא תנן כלכם כתבו אחד כותב וכולם חותמים אלמא אע"ג דאיכא חתם סופר ועד כיון שהוא מרבה בעדים ליכא למיחוש לכיסופא דסופר דמידע ידעי דבעל קפיד לרבות בעדים עכ"ל ולפי זה י"ל בכתב סופר ועד כשר ליכא חששא דכסופא דסופר דהא כיון דכתב סופר ועד כשר א"כ אף כששני' חותמים ליכא כיסופא דסופר דהא כתיבת ידו עולה במקום עד והא דלקח שני עדים י"ל דבעל קפיד לרבות בעדים ולפ"ז לשמואל חתם סופר ועד נמי כשר דליכא חששא דיאמרו מחמת כיסופא דסופר דהא כיון דכתיבת סופר לית לי' כסופא כלל דיאמרו דהבעל קפיד לרבות בעדים וא"כ לא חיישינן להך חששא ומסתמא ציוה הבעל כך שיכתוב ויחתום הסופר ועד אחד בשלמא אם כתב יד הסופר ועד פסול א"כ בחתם סופר ועד נמי איכא הך חששא דישנו מחמת כסופא דסופר וע"כ פליג ר"י אפילו באומר אמרו אבל לשמואל דמכשיר באומר אמרו י"ל דמכשיר בחתם סופר ועד כיון דכתב סופר ועד כשר אפילו לכתחילה תו ליכא כסופא דספרא דסופר יאמר דבעל קפיד לרבות בעדים ולרב דאמר חתם סופר שנינו משום דרב לטעמי' דסבר טעמא דמתניתין דיכתבו בעצמם משום בזיון הבעל דעליו לכתוב הגט ולא ניחא לי' שידעו אחרים שהוא אינו יודע לכתוב ופשיטא דמכשיר באומר אמרו וליכא חששא דכסופ' דסופר דהא כשחותמי' לסופר פשיט' ניחא לי' לבעל דהא מידי טעמא אינם רשאי' לומר לאחרים משום בזיון הבעל ובסופר ליכא בזיון הבעל שהרי הוא יודע בלאו הכי שאין הבעל יודע לכתוב ואין לחוש דילמא אמר אמרו לאחרים שיחתמו ולסופר שיכתוב ומחמת כיסופא דספרא לא יעשו כדברי הבעל ובידם אין לעשות שליח לחתום לאחר כיון דהם בעצמם אינם יכולים לחתום מ"מ הא אמר רב הונא א' רב כשר ולא תעשה הוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו רבנן אבל באומר אמרו לסופר ואתם חתמו אפשר דסבר רב כשר ותעשה ואפ"ה לא גזרינן גבי חתם סופר ועד דלטעמי' דרב משום בזיון הבעל תו ליכא למיחוש להך חששא בין לשמואל ובין לרב אמר אמרו כשר וחתם סופר ועד כשר דליכא למיחוש למידי בין לרב ובין לשמואל וליכא הך חששא אלא אליבא דר"י דמפרש שמואל טעמא משום מילי בהא ע"כ ס"ל מדמכשיר בחתם סופר ועד ע"כ ס"ל דאף באומר אמרו נמי פסול ודוק וע"פ זה ישבתי קושית הר"ן על הרמב"ם וז"ל והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מהל' גירושין באומר אמרו הרי זה גט פסול ומתישבין בדבר זה הרבה מפני שקרוב להיות גט בטל נראה דרפוי' מרפי' בידו ז"ל ותמהני א"כ למה הכשיר חתם סופר ועד כיון שהוא מסופק באומר אמרו אף בחתם סופר ועד הי' לו לספק שכבר כתבתי דהא בהא תלי' ואפשר כיון דבגמרא מוכח דלמאן דסבר ליה באומר אמרו כשר ולא תעשה זאת בישראל משום גזירה שמא תשכור עדים כדאיתא בגמ' דחתם סופר ועד כשר דליכא למיחוש לחורבא כיון דלא תעשה כל שכן לדידן דפסלינן אומר אמרו מספקא דלית לן למיחוש לחורבא אבל אין דעתי מתישבת בכך דאי אנן מסתפקינן בדינא אית לן למיזל הכא והכא לחומר' דדילמא איכא דפשיטא ליה דאומר אמרו כשר ונפיק חורבא לחתם סופר ועד ומחוורתא דפסקא למזיל הכא והכא לחומרא למפסל אומר אמרו ולמפסל חתם סופר ועד וכן דעת ר"י ז"ל ולדבריו הסכים הרמב"ן ז"ל עכ"ל הר"ן ז"ל

ואני אומר דתמיהתו אינו אלא לפי' התוס' דחתם סופר תלוי באומר אמרו בין לר"י בין לשמואל אבל לפי מה שכתבתי דלשמואל דס"ל כתב סופר ועד כשר פשיט' דכתב סופר וחתם נמי כשר דליכא למיחוש לחורבה כיון דכתב סופר כשר תו ליכא למיחוש לכיסופא דסופר א"כ דברי הרמב"ם ברירין בטעמן דחתם סופר כשר ממ"נ אי ס"ל כר"י דאומר אמרו פסול א"כ חתם סופר כשר ואי סבירא לן כשמואל דמכשיר באומר אמרו ולדידי' כתב סופר ועד כשר לכתחילה תו ליכא כיסופא דסופר שאין לוקחין אותו לעד א"כ חתם סופר ועד פשיטא כשר ולא גרע מכתב יד סופר לבד והשתא צריכין אנו לפרש הא דמחלק שמואל בין ספרא מובהק ובין ספרא דלא מובהק הוא בענין זה דלשמואל דאמר באמר לעדים כתבו ותנו ואמרו לסופר וכתבו וחתמו הם דתצא והדבר צריך תלמוד משום דמספקא לי' אי כתבו כתב ידן או כתב הגט ולפי זה ראוי לסופר מובהק שלא יכתוב עד שישמע מפי הבעל דדילמא אמר לאחד כתוב גט ותן לאשתי ומספקא דילמא אי כתב כתב ידו וכאלו אמר לאחר לכתוב הגט או כתב הגט וכאלו אמר שיקח אחר לחתום והעד הבין שרוצה בכתיבת ידו לחתום ולומר לסופר לכתוב והבעל לא אמר הכי ולכך בספרא מובהק אם עד אחד בא אליו שהוא יכתוב אינו כותב עד שישמע מפי הבעל ולכך תינשא לכתחילה אבל בספרא שאינו מובהק חיישינן להכי ולכך לא תנשא ובדעבד כשר דהא בהאי מילתא בכתבו ותנו אמרינן דתצא וכיון באומר אמרו דכשר ולא תעשה אמרינן דמילתא דלא שכיחא היא ק"ו בנדון זה שתצא שפשיטא מילתא דלא שכיחא ודי להחמיר לכתחילה אליבא דשמואל אבל בשני עדים חתומים וכתב הסופר אין לחלק בין ספרא מובהק לשאינו מובהק דלשמואל אם אומר לשנים כתבו ותנו מסתמא הם כותבים וחותמים דממ"נ אם כתבו כתב ידן ובכתיבת הגט לא קפיד הוי כאומר אמרו א"כ אינו מזיק אם הם כותבי' הגט ג"כ ואי כתיבת הגט קאמר א"כ לשמואל דסבר כתיב' הסופר ועד כשר ואין צריכין אנו לומר שכונתו הי' שאחר יחתום כמ"ש התוס' אלא שאחד יכתוב ואחד יחתום ואם חתם הסופר נמי כשר דהא חתם סופר נמי כשר לשמואל אבל בעד אחד חתם איכא למיחש דילמא אמר לו הבעל כתב ותן גט לאשתי והוא הבין חתימת ידו קאמר ועל כתיבת הגט נעשה כאומר אמרו ודילמא כתיבת הגט קאמר ואינו יודע איך לעשות ובוחר זה הדרך לצות לסופר ובעל לא אמר הכי ע"כ בסופר מובהק אינו כותב בעד אחד אלא א"כ שומע מפי הבעל ובספרא שאינו מובהק יש לאסור לכתחילה מחששא דחוקה כזו ולא בדעבד ודוק כי זה ברור בס"ד לפי מה שהבנתי בדעת שמואל וה' יראני פלאות בתורתו: ולחדד התלמידים אמרתי לפי פירושי יש להקשות קיצור בדברי המקשן דפריך אי כתבו כתב ידן הא כתיבת הגט כשר הא אמר שמואל הלכה כר"י דאמר מילי לא ממסרן לשליח מיד הי' לו להקשות על הא דקאמר דמספקא לי' אי כתבו כתב ידן או כתיבת הגט הי' לו להקשות הא אידי ואידי מילי נינהו בכ"ז לפי סברת התוס' ליכא להקשות קושיא זו דהא הקשו התוס' ד"ה הא כתיבת הגט כשר כו' וא"ת ומאי קשיא לי' מהא דמילי לא ממסרן לשליח הא לר"מ אפילו מצא באשפה כשר ותירצו התוס' נהי דמכשר ר"מ כשמצאו הבעל באשפה היכא שציוה לכתוב מודה ר' מאיר שצריך לעשות צוויו ואפילו כתב ידן הוא הוי