פנים מאירות חלק א קו

א"כ במתנה נמי לא להוי מתנה ואפשר לישב דהר"ן לא השיג על הרא"ה להמליץ עבור הרמב"ן אלא דכתב ורצה לישב ע"פ אמת מנ"ל דטעמא דר"י משום מילי דילמא טעמא משום דבעינן שישמעו מפי הבעל גופיה ולכך כתב מיהו מאי דקשיא לי' לא קשה לי לפי האמת דאי מילי ממסרן הוי כאלו שמע מפיו וכתב אבל דעתי מסכמת לדעתו שכל שהבעל ממנה סופר ועדים בפירוש בתורת שליחות לא הוי בכלל מילי ומהני והוי כאלו שמעו מפי הבעל בעצמו וכ"ת א"כ נפיק מיני' חורבה בכי האי גוונא ליתא דלא חיישינן דמשום כיסופא דסופר יכוונו לעשות שלא כדין אלא כשאמר אמרו לפלוני ולפלוני אף שהכיר בשמם מ"מ סברי דמראה מקום להם ולרצונם הדבר מסור אבל בממנה סופר ועדים בפירוש לשלוחי' ליכא למיחש לחורבה שהרי אין להם מקום לטעות כו' ובזה ברירן דברי הר"ן בס"ד בלי גמגום כלל עולה מזה לדעת הרמב"ן באומר אמרו סתם ולא פירש איש שמם הוי בכלל מילי ובגט ובמתנה דין אחד להם שהמתנה והגט בטלים ובאומר אמרו לפלוני שפרט בשמם וק"ו היכא שמינה לשליח בפירוש במתנה הוי מתנה ובגט הוא בטל מטעם דבעינן שישמע מפי הבעל ולדעת הרא"ה והר"ן אפילו אם אומר אמרו לפלוני ופרט אותם בשמם כיון שנוכל לפרש דבריו אמרו מדעתכם הוי בכלל מילי ולדידן דפסקינן כר' יוסי שוה מתנה לגט לענין זה דהמתנה והגט בטלי' אכן במינם לסופר ועדים שלוחים בפירוש שאמר אמרו לפלוני סופר שיהיה שליח לכתוב גט אף בגט כשר וא"כ הא דכתוב בטור ח"מ סי' רמ"ד לדעת הרמב"ן באומר אמרו לעדים לכתוב ולחתום מיירי שפרט שם העדים וכשר לכ"ע לדעת הרמב"ן בין לשמואל ובין לר"י וכתב הב"ח וז"ל הה"מ ומיהו באומר אמרו לפלוני ופלוני יש סוברי' שאף בגט כשר וכ"ש אם חתמו הם בעצמם וה"ה במתנה עכ"ל וכתב הב"ח וצ"ע בפירוש דבריו במ"ש וכ"ש אם חתמו הם בעצמם דאדרבא בחתמו הם בעצמם גרע טפי כמ"ש רבינו ע"ש הראב"ד עכ"ל הב"ח והנה הגאון הבין שקאי אאומר אמרו לפלוני ועדים ראשונים חתמו בעצמם ולכך הוקשה לו דזה גרע טפי כמ"ש רבינו ע"ש הראב"ד אבל ברור הדבר מה שכתב הרב המגיד וכ"ש אם חתמו הם בעצמם ר"ל אם אמר לעדים אמרו לסופר פלוני ויכתוב ואתם חותמים דזה מסתבר להכשיר יותר מאם אמר אמרו לסופר פלוני ולעדים פלוני ופלוני דהתם כשר ולא תעשה אליבא דכ"ע משא"כ באם אמר אתם חתמו בזה סברי כמה תנאי דכשר ותעשה ועוד דזה הוי מנוי שליחות יותר מאם אמר אמרו לפלוני ולפלוני כמו שכתבתי לעיל בשם הר"ן וזה פשוט וברור בעיני כשמש ועוד ראיתי שפי' הב"ח בדברי הטור דכתב תחילה דעת הרמב"ם שאם אמר לשלשה שיאמרו לעדים שיכתבו ויחתמו כו' אינו כלום והוסיף הראב"ד על דבריו וכ"ש אם חתמו הם בעצמם והוא הדין אם אומר להם תנו עכ"ל וכתב הב"ח פי' אמר לג' אמרו לעדים שיכתבו ויחתמו והם בעצמם יתנו לפלוני וכן עשו נמי לא קנה עכ"ל ולא דק דמה שכתב הראב"ד וה"ה אם אומר להם תנו ר"ל לשלשה אם אמר להם תנו וזה עיקר פלוגתייהו דר"מ ור"י דאף דעשאן ב"ד מ"מ לא אמרינן כח ב"ד יפה למסור דבריו לשליח וק"ל וגם ראיתי בסמ"ע ס"ק ג' ז"ל בהלכות גירושין כתב הרמב"ם אמרו לסופר ולעדים שיחתמו משום דבגט הסופר הכותב אסור לו לחתום דגזרו חז"ל כו' אבל במתנה לא החמירו כ"כ עכ"ל ולא דק דהא אי אתה חושש חששא זו צריכין אנו לומר אמר אמרו כשר והרמב"ם פסק אמר אמרו לפסול א"כ חתם סופר ועד כשר אפילו לכתחילה וכן מצאתי בר"ן שהביא בשם הרמב"ם דפסק חתם סופר ועד כשר וע"כ צריכין אנו לומר דהרמב"ם דנקט בהל' גירושין אמרו לסופר שיכתוב כו' שיגרא לישנא דהש"ס נקט וק"ל

ועתה נכתוב השגות על הדרישה דהבין הא דכתב הר"ן על דברי הרא"ה ושמא כיון דמ"מ אינהו אמרו לסופר לכתוב מכספא מיני' היינו דלא פרט לו הסופר בשמו אבל היכא דפרט הסופר בשמו שוב לא מכספא מיני' ואני כתבתי אף דפרט הסופר בשמו כיון דאנו יכולים לפרש שיאמרו מדעתם לפלוני סופר הוי בכלל מילי ולא מהני והוי כאלו אינהו אמרו לסופר מדעתם ומכספא מיני'. וגם מה שכתב בדברי הרמב"ן דס"ל דלא מקרי מילי אלא במצוה להן לעצמן לכתוב או לחתום שאז אסור להן לצוות לאחרים לעשותו משום מילי אבל כשאמר להם בפירוש שיאמרו לאחרים אפילו לא פרט כלל לא מיתסר משום מילי ובשאר דברים חוץ מכתיבת הגט אפילו אמר אמרו סתם כשר בדעבד ואני אומר דתלה בוקי סריקי בדברי הרמב"ן וכבר כתבתי לדעת הרמב"ן דכל שלא פרט השם אלא אמר אמרו סתם אינו כשר אבל לר"י הוי בכלל מילי וזה לא נחשב לשליחות שלא בפניו כיון שלא פרט אותם אלא היכא שפרט אותם בזה הוי להרמב"ן מינוי שליחות שלא בפניו ובגט הוא דפסול משום דבעינן שישמעו דווקא מפי הבעל ובמתנה כשר וכן משמע מפשיטות לשון הש"ע בח"מ סי' רמ"ד שכתב ויש מכשירין באומר אמרו לפלוני במתנה משמע דווקא בכי האי גוונא שפרט שמם אבל באומר אמרו סתם אפילו לדעת הרמב"ן נמי פסול במתנה דהוא פוסק כר"י אכן תמיהת הדרישה מה שתמה על הרב הב"י קיימת וז"ל מכאן תימה גדולה על הרב הגדול הב"י שכתב בסי' זה בסוף דבריו דלהר"ן אמר אמרו לפלוני כו' אינו פסול אלא משום כסופא דסופר ומ"ה כתב דאינו אלא פסול מדרבנן ולא פסול מדאורייתא וז"א כמבואר בהדיא בדברי הר"ן כמה פעמים להמדייק בדבריו ולא ידעתי למצוא שום צד זכות להב"י ומקום לכתוב כן עכ"ל וגם אני לא יכולתי לישבו מי הכריחו לפרש דברי הר"ן כן

והנה בנדון דידן שאמר לשני עדים לחתום א"כ אין לך שליחות גדול מזה ואף שלסופר ציוה לאמר לו ולא אמר בלשון שליחות מ"מ כיון דאמר אמרו לר' הילל סופר שאני ממנה אותו שיכתב גט לשמי ולשמה ולשם אשתי אין לך שליחות גדול מזה בשלמא היכא שאומר אמרו לפלוני שיכתוב ולפלוני ולפלוני שיחתום בזה י"ל אף שפרט שמם מ"מ יכולים אנו לפרש שאמר אמרו מדעתכם לפלוני אבל הוא לא מינה אותו שליח אבל היכא שמפרש בהדיא שאני ממנה אותו שיכתוב הגט לשמי אין לך שליחות גדול מזה דאטו אם אחד אמר צא וקדש לי את האשה והלך וקידש לא אמרינן דכיון דלא הזכיר לו שליחות בהדיא דלא הוי קדושין אלא כל שעושה המעשה נעשה שליח ממילא א"כ ה"נ דכותי' ואין לומר אף לדעת הרא"ה והר"ן דבכה"ג לא פליג ר"י מ"מ כשרוולא תעשה הוא דהא לפי מאי דס"ד דמודה ר"י באומר אמרו משנינן כיון דכשר ולא תעשה לא גזרו רבנן ופריך וליחוש דילמא אמר לשנים אמרו לסופר ואתם חתמו ומשום כסופא דסופר כו' ומשני הא נמי כשר ולא תעשה ופריך הניחא למ"ד כשר ולא תעשה אלא למ"ד כשר ותעשה א"כ פליגי בהך מילתא א"כ איך נתיר לכתחילה לכתוב גט כזה כיון דכמה תנאי סברי דאף באומר אתם חתמו הוי כשר ולא תעשה זה אינו דהא כתבו התוס' בסוגי' ד"ה הא דתני במתניתין הרי אלו יכתבו בעצמן ואי כתבו כתב ידן ובכתב הסופר נעשה כאומר אמרו הלא באומר אמרו אינו כשר אלא בדעבד ואיך תני לישנא דלכתחילה ותירצו שמיירי בשעת הדחק דמותר אפילו לכתחילה לכתוב א"כ בנדון דידן לדעת הרא"ה והר"ן אין לך שעת הדחק גדול מזה דהמומר אינו רוצה לבוא לתוך הקהלה ומי יודע אם ימצא שם בעיר כי יש לחוש שהלך נדוד א"כ ראוי להתיר לכתוב הגט אכן מי יקל ראש נגד רבינו הטור שכתב בח"מ על דברי הרמב"ן דטעמא דמסתברא הוא וא"כ ע"כ בגט פסול משום דבעינן שישמע מפי הבעל גופי' והגט בטל מדאורייתא והקושית הרא"ה דהקשה על דברי הרמב"ן דלטעמא דהרמב"ן מנ"ל דטעמא דר"י משום מילי יש לישבו דודאי שמואל שאמר הלכה כר"י דמתניתין דמילי לא ממסרו לשליח הוכיח שפי' ממתניתין דקתני במתניתין אפי' אמר לבדה"ג תנו גט לאשתי לא יאמרו לאחרי' ואף שעשאן שלוחי' לכתוב הגט ואי מילי ממסרן לשליח הוי שלוחו של אדם כמותו והוי כאלו שמעו מפי הבעל אלא ע"כ דמילי לא ממסרן לשליח וזה שפיר מוכח ממתניתין אבל מדאמרינן בגמ' חתם סופר שנינו ואי ס"ד מודה ר"י באומר אמרו לפלוני נפיק מיני' חורבה ר"ל אף דזה לא הוי בכלל מילי מ"מ כיון שלעדות הראשונים לא ציוה לכתוב ולחתום ואי כתבו וחתמו הראשונים פסול אליבא דכ"ע א"כ איך שייך לומר שלוחו של אדם כמותו וכאלו שמעו מפי הבעל שהרי הבעל לא ציוה להם לכתוב בשלמא אם ציוה להם להם לכתוב שפיר אי לאו טעמא דמילי הוי כאלו שמעו מפי הבעל אבל היכא שלא ציוה להם לכתוב אלא לאמר לאחרים ואי אדם עשוי לעשות שליח שלא בפניו ולא הוי בכלל מילי לא ממסרן א"כ למה פליג ר"י ואין לומר דבאמת מודה ר"י בזה היכא דאמר אמרו לפלוני א"כ איך חתם סופר ועד כשר נפיק מיני' חורבה בכי האי גוונא ועוד מדתני עד שישמעו מפיו לאפוקי למ"ד מודה ר"י באומר אמרו ש"מ בשום ענין אין להכשיר אלא עד שישמעו מפי הבעל וע"כ מוכרחי' אנו לומר מתרי טעמי לא מכשיר ר"י אלא דווקא עד שישמעו מפי הבעל היכא דאמר לשנים כתבו ותנו אינם רשאים לומר לאחרים ואף שמטעם שמיעת הבעל הי' להכשיר דשלוחו של אדם כמותו מ"מ יש לפסול משום דמילי לא ממסרן והיכא שאמר אמרו לפלוני ואף דמינו שליח שלא בפניו ולא הוי בכלל מילי פוסל ר"י מטעם דבעינן שישמע מפי הבעל והכא ליכא למימר שלוחו של אדם כמוהו כיון דעדים הראשונים בעצמם לא ציוה לכתוב ואדרבא דאם חתמו בעצמם פסול אלא שצוה לפניהם שממנה לפלוני לשליח ובעינן שישמע מפי הבעל שיכתוב לשמו אבל בשאר מילי כגון שליח לקבלה או במתנה בכי האי גוונא כשר ולכך כתב רבינו הטור בח"מ על דברי הרמב"ן דטעמא דמסתברא הוא

ועוד לדעת הר"ן והרא"ה אף שמישבי' הוכחת הרמב"ן דליכא למיחש לחורבא מ"מ הוכחה שניה אינה מישבי' דדייק מברייתא דקתני עד שישמעו מפיו לאפוקי ממ"ד דמודה ר"י באומר אמרו ש"מ דבשום ענין אינו מכשיר ר"י עד שישמעו מפי הבעל ולדידהו מצינו לפעמים אף בגט שאינו צריך לשמוע מפי הבעל ודוחק לומר דהוי כאלו שמע מפי הבעל דכיון דאם חתמו העדים הראשונים פסולים כאשר כתבתי לעיל ולכך כתב רבינו טעמא דמסתברא הוא ולכך כתב הטור בא"ה סי' ק"כ לא יכתבנו הסופר עד שיאמר לו הבעל כו' עד אפילו אמר להם אמרו לסופר כו' לא יכתוב הסופר עד שישמע מפי הבעל ומדמסיים עד שישמע מפי הבעל משמע דבשום ענין לא יכתוב הסופר אפילו ע"י מינוי שליחות בפירוש לא יכתוב עד שישמע מפי הבעל והטעם כמו שכתב הרמב"ן דבעינן וכתב לה שיכתוב הבעל או ישמעו מפיו משא"כ בשאר מילי מהני אם אמר אמרו לפלוני ופרט אותם בשמם הוי כמינוי שליחות שלא בפניו ומהני לכן כתב הטור בא"ה סי' קמ"א שרצה להשיג על מ"ש שאפי' אם נתנה רשות לשליח קבלה לעשות אחר אינו יכול לעשות משום דמילי לא