פנים מאירות חלק א קה

לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי ילמדו ויכתבו ויתנו הן בעצמן ובגמ' א' ר' ירמיה בר אבא שלחו לי' מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אמר לשנים כתבו גט ותנו לאשתי ואמרו לסופר וכתבו וחתמו הן מהו שלח להו תצא והדבר צריך תלמוד מאי הדבר צריך תלמוד אילימא דמספקא לי' אי מילי ממסרן לשליח או לא האמר שמואל הלכה כר"י דאמר מילי לא ממסרן לשליח אלא הא מספקא לי' אי כתבו כתב ידן ר"ל אחתימתן קפיד או כתיבת הגט ותפשוט לי' ממתניתין דקתני בדברי ר"י אפילו הן ב"ד הגדול שבירושלים ילמדו ויכתבו ואי כתבו כתיב' ידן מי איכא ב"ד דלא ידעי למחתם אין איכא ב"ד חדתא ופריך ואי כתבו כתיבת ידן הא כתיבת הגט כשר הא אמר שמואל הלכה כר"י דאמר מילי לא ממסרן לשליח ומשני אי כתבו כתיבת ידן הוי בכתיבת הגט כאומר אמרו כיון דלא קפי' אכתיבת הגט ופריך ומי מודה ר' יוסי באומר אמרו והתנן כתב סופר ועד כשר ואמר ר' ירמיה חתם סופר שנינו ואמר רב חסדא מתניתין מני ר' יוסי היא דאמר מילי לא ממסרן לשליח ואי סלקא דעתך מודה ר"י באומר אמרו היכי מכשר חתימת סופר בגט נפיק מיניה חורבה דזימנין דאמר להו לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתמו ומשום כסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך בהדי' וסופר בהדייהו ובעל לא אמר הכי ומשני כיון דאמר מר כשר הגט ולא תעשה כן בישראל לא שכיחי וליחוש דילמא אמר להו לבי תרי אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו ואזלי הנך משום כסופא דסופר ומחתמי לי' לסופר בהדי חד מנייהו ובעל אמר הכי אלא ר' יוסי תרתי אמר ושמואל ס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא ופירש"י דס"ל כר"י בחדא היכא דלא אמר אמרו ופליג עלי' באומר אמרו עכ"ל הגמ'

והנה אציע לפניך דברי הר"ן ופירושו וז"ל והקשה הרמב"ן ז"ל דמאן דפסיל באומר אמרו אי משום מילי מאי מילי קא מסר איהו לשליח הא לא מילי מסר אלא הרי הוא עושה שליח שלא בפניו וכי אין אדם עשוי לעשות שליח שלא בפניו וא"ת שלא חילק ר' יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל לא בעושה אותו שליח בכל מקום שהוא הא לא משמע הכי דקא אמרינן בהדי' ולפלוני ולפלוני ויחתמו וכן פירש"י ז"ל לסופר פלוני שיכתוב כו' ועוד דאי ס"ד דמודה ר"י בממנה אותו שליח במקום שהוא נפיק מיניה חורבה בכה"ג וה"נ משמע בפירקין דלקמן דקתני בדר' יוסי עד שישמע קולו שיאמר לסופר כתוב ותירץ דשאני גט כיון דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנה לה הבעל ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו אבל בשאר הדברים עושה אדם שליח שלא בפניו לפיכך יכולה אשה לומר פלוני שהוא במדינת הים הריני עושה אותו שליח לקבל לי גטי ומיהו מסתברא שאין שליח קבלה עושה שליח דהוי להו מילי ומילי לא ממסרן לשליח אלא באומרת אמרו ומינתהו היא שליח שלא בפניו דהתם טעמא אחרינא הוא כדפרישית והאי דאמרינן מתנה הרי היא כגט לענין מילי ממסרן לשליח איתמר אבל באומר אמרו לא שייך אלא בגיטי נשים תדע דהא שמואל אמרה ומודה שמואל באומר אמרו אפילו באומר אמרו סתם עכ"ל הרמב"ן ז"ל והרא"ה תלמידו הקשה עליו א"כ דסבירא ליה לר' יוסי אפילו בממנה שליח שלא בפניו פסול מנא ידעינן דטעמא דר"י משום דמילי לא ממסרן לשליח דילמא טעמא דר"י משום דבעינן שישמע מפיו ממש לפיכך כתב דלא פליג ר"י אלא באומרת אמרו מדעתכם אבל במינוי שליח שלא בפניו בכי הא ודאי לא פליגי וכ"ת א"כ נפיק מיניה חורבה בכה"ג דזימנין דאמר לשנים אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח לכתוב ולפלוני ולפלוני שאני ממנה אותם שלוחים שיחתמו ומשום כיסופא דסופר מחתמי ליה ליתא דליכא למיחוש לכיסופא אלא כשעושין הדבר מדעת עצמן אבל כשעושין הדבר מדעת הבעל בהא לית להו כסופא דאינהו לא עבדי מידי אלא בעל הוא דעביד ולא נראה לי כן דאי הכי מאי מקשי וליחוש דילמא אמר להו אמרו לסופר כתוב ואתם חתמו ומשום כסופא דסופר חיישינן ומחתמי ליה דהא בהא גוונא ליכא למיחש לכסופא כיון דבעל אמר להו אתם חתמו ואיך ליחתמי ליה דהא בעל גופי' אמר לדידהו דליחתמי ושמא כיון דמ"מ אינהו אמרו לי' לסופ' לכתוב מיכספי מיניה

ומיהו מאי דקשיא ליה ז"ל לא קשה לי דאם איתא דמילי ממסרן לשליח כיון ששלוחו של אדם כמותו שהסופר והעדים שומעים מפי השליח הרי הן כאלו שמעו מפי הבעל הילכך על כרחך מאי דקא פסיל רבי יוסי באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא ממסרן לשליח אבל דעתי מסכמת לדעתו דשכל הבעל ממנה סופר ועדים שלא בפניהם מהני ולא פסיל ר"י אלא באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא ממסרן לשליח וכ"ת א"כ נפיק מיניה חורבא בכה"ג ליתא דאנן לא חיישינן דמשום כסופא דסופר יכוונו לעשות שלא כדין אלא כל שאמר להם אמרו הם סבורים שהדבר מסור להם לשנותו לכל מה שירצו ומה שאמר להם הבעל ולפלוני ולפלוני ויחתמו אינו אלא כמראה מקום להם דמימר אמרו דאל"כ לא אמר לנו הבעל שנימנו אנחנו שלוחים ולא מינן הוא אלא ודאי לרצונינו הדבר מסור ומשום כסופא דסופר מחתמי ליה אבל בממנה סופר ועדים מדעתו ליכא למיחוש לחורבא שהרי אין להם מקום לטעות ומשום כסופא דסופר לא יעידו שקר להרבות ממזרים בישראל זה נראה לי עכ"ל הר"ן ולפי שראיתי שבעל הדרישה כתב שדברי הר"ן צריכין ביאור רחב ע"כ אמרתי אפרשם בדרך הברור שהרמב"ן הי' סבור שכל מקום שאמר לעדים אמרו לפלוני ולפלוני כיון שהזכיר שמם הוי כאלו מנו שליח שלא בפניו וזה לא הוי בכלל מילי ולכך כתב וא"ת שלא חילק ר"י אלא באומר אמרו מדעתכם ר"ל שלא הזכיר שם אלא אמר אמרו מדעתכם למי שתרצו אבל לא בממנה אותו שליח בכל מקום שהוא לכך כתב הא לא משמע הכי דקאמרינן בהדי' ולפלוני ולפלוני וכן פירש"י כו' וכל היכא שהזכיר שמם הוי לדעת הרמב"ן כאלו מינו שליח שלא בפניו בכל מקום שהוא ועוד כתב דאי ס"ד דמודה ר"י בממנה אותו שליח בכל מקום שהוא ר"ל היכא דהזכיר שמם א"כ נפיק מיניה חורבה בכה"ג ואיך מכשיר בחתם סופר ועד ולכך כתב דר"י לגמרי פסיל באומר אמרו אפי' מונה שליח בפירוש והטעם דשאני גט דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנו לה הבעל ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו אבל בשאר דברים עושה אדם שליח לפיכך יכולה אשה לומר פלוני שהוא במדינת הים הריני עושה אותו שליח לקבל גטי וה"ה נמי אם אמרה אמרו לפלוני שהוא במדינת הים שיקבל גטי לא הוי נמי בכלל מילי אלא דאשמועינן אפילו אינה אומרת אמרו אלא עשתה שליח שלא בפניו והגיע הדבר לאזנו של שליח הוי שליח לקבלה דיכול אדם לעשות שליח שלא בפניו וההיא דאמרינן מתנה הרי היא כגט לענין מילי מימסרן לשליח איתמר אבל באומר אמרו לא ר"ל באומר אמרו לפלוני הוי מתנתו מתנה תדע דהא שמואל אמרה ומודה שמואל באומר אמרו אפילו באומר אמרו סתם ר"ל כיון דאמרינן דאי כתבו כתב ידן כשר וכיון דאינו מקפיד על כתיבת הגט הוי כאומר אמרו ש"מ אפילו אינו מזכיר בשמם כשר וא"כ ע"כ הא דאמר שמואל מתנה הרי היא כגט דווקא לענין מילי איתמר ולא מיירי באומר אמרו דלשמואל בגט גופי' כשר א"כ לדידן דפסקינן כר' יוסי ע"כ לא אמרי' מתנה הרי היא כגט בכל גוונא אלא דווקא לענין מילי אבל באומר אמרו לפלוני דהוי מינוי שליחות שלא בפניו דווקא בגט פסול ולא במתנה אבל באומר אמרו סתם ולא הזכיר שמם הוי לדעת הרמב"ן אליבא דר"י דפסקינן כוותי' בכלל מילי ובמתנה נמי פסול וזה ברור והרא"ה תלמידו הקשה על הרמב"ן דאי ס"ל לר"י אפילו בממנה שליח פסול משום דבעינן שישמע מפי הבעל וא"כ כל שכן היכא דלא אמר אמרו דאינם יכולים לצות לאחרים מהאי טעמא א"כ מנא ידעינן דטעמא דר"י משום מילי דילמא טעמא משום דבעינן שישמע מפיו ורצה הרא"ה לחלק דר"י לא פליג אלא באומר אמרו מדעתכם ר"ל אף שהזכיר לפלוני בשמם מ"מ כיון דאינו אומר בפירוש שממנה אותו שליח שלא בפניו אלא ר"ל אמרו אתם מדעתכם לפלוני ולפלוני בזה דווקא בכלל מילי הוי דלא עשהו שליח שלא בפניו אבל במינה שליח שלא בפניו בפירוש בזה ר"י מודה דלא הוי בכלל מילי וכ"ת זימנין נפיק מיני' חורבה בכי האי גוונא שימנה שליח שלא בפניו בפירוש כו' ומשום כסופא דסופר מחתמי לי' וכתב דליתא דליכא כיסופא אלא אם עושי' מדעת עצמם אבל כשעושים הדבר מדעת הבעל בהא לית להו כיסופא

וכתב הר"ן ולא נ"ל כן דא"כ מאי מקשי וליחוש דילמא אמר להו אמרו לסופר ואתם חתמו ומשום כסופא דסופר חיישי ומחתמי ליה הא בכה"ג ליכא למיחוש לכיסופא כיון דהבעל אמר אתם חתמו בשלמא ברישא דפריך וליחוש דילמא אמר הבעל אמרו לסופר פלוני ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתום פריך שפיר לדעת הרא"ה דמפרש כל היכא דאמר אמרו לפלוני אף שמזכיר בשמם הוי כאלו אמר אמרו מדעתכם אבל הוא אינו ממנה אותו שליח א"כ כיון שאומרים מדעתם חיישי לכסופא דסופר אבל בסיפא דפריך מאמרו לסופר ואתם חתמו וא"כ אין לך שלוחים גדולים יותר מהם שהבעל אמר בפירוש שיחתמו א"כ לית להו כיסופא דהא עושי' מדעת הבעל והבעל אמר לדידהו ליחתמו וע"ז כתב ושמא כיון דמ"מ אינהו אמרו לסופר לכתוב מכספי מיני' ר"ל דהבעל אמר אמרו לסופר פלוני מדעתכם וכיון שהם אמרו מדעת עצמם לסופר מיכספו מיני' דדווקא היכא שהבעל ממנה לסופר לשליח לכתוב ולפלוני ולפלוני שאני ממנה אותם שלוחי' בהא לית להו כסופא כיון דהבעל עצמו מינהו שליח לסופר לכתוב ולא לחתום בהא לית להו כסופא אבל כשהם אומרים מדעת עצמם לסופר אף שהבעל ציוה להם אמרו לסופר פלוני כיון שנוכל לפרש לשונו אמרו מדעת עצמיכם לפלוני סופר לכך מיכספי מיני'

וכתב עוד ומיהו מאי דקשיא לי' ז"ל לא קשה לי דאם איתא דמילי ממסרן לשליח כיון ששלוחו של אדם כמותו כשהסופר והעדים שומעין מפי השליח הרי הן כאלו שמעו מפי הבעל הילכך ע"כ מאי דפסיל ר"י באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא ממסרן לשליח ר"ל מאי דפסיל ר"י באומר אמרו לפלוני כיון דנוכל לפרש אמרו מדעתכם לפלוני ולא מינה אותם לשליח שלא בפניו ולכך ע"כ משום דמילי לא ממסרן דאי הטעם משום דלא שמעו מפי הבעל ולעולם מילי ממסרן א"כ הרי כאלו שמעו מפי הבעל אלא דאיכא למידק דילמא הרא"ה נמי סבר כדעת הר"ן בזה אלא שהקשה על הרמב"ן בזה דא"כ איכא למידק מנ"ל דטעמא דר"י משום מילי וע"כ צריכין אנו לומר דאי מילי ממסרן הוי שלוחו של אדם כמותו והוי כאלו שמעו מפי הבעל א"כ מנ"ל להרמב"ן להמציא דבגט היכא שמינה השליח בפירוש שלא בפניו פסול ובמתנה כשר אי לאו בכלל מילי הוי א"כ הוי כמי ששמע מפי הבעל וע"כ טעמא דמילי לא ממסרן