פנים מאירות חלק א קא

הבו דלא להוסיף וע"כ צריכין לומר הא דפסק בסי' צ"ב דהחשוד אינו גובם מיתומים לאו אהך ראי' סמיך אלא דכל שבא לגבות מיתומים הוי גופא דרב ושמואל ואם יורשים אינן גופי' משום שחייבים שבועה ק"ו איהו בעצמו וק"ל והדרן עלן לענין דינא שכתבתי והוכחתי שהרא"ש מעולם לא חזר כאן בפסקיו ממה שכתב בתשובותיו ולדידי' אם נתחייב לישבע נגד הלקוחות שבועת המשנה הוי בכלל אין אדם מוריש שבועה לבניו וה"ה ב"ח מוקדם נגד ב"ח מאוחר שנלמד מדין לקוחות מ"מ נראה כיון דכבר הכריע הב"י והטור והרבה אחרונים דבכל אינך דתני במתניתין אמרינן הבו דלא להוסיף מצו היורשים למימר כי הנך פוסקים דהא דאמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו משום דלא קיימא לן כבית שמאי דאמר שטר העומד לגבות כגבוי דמי כמבואר ס"פ כל הנשבעין ובש"ך ס' קי"ט א"כ הנכסי' בחזקת יורשים קיימי ומצי למימר קים לי כי האי פיסקא דלא הוי בכלל אין אדם מוריש שבועה נגד ב"ח מאוחר ולגבי דידי' מצי למימר לא ניחא לי בהא תקנתא כתשו' שארית יוסף ועוד דהא כתבנו לדעת מהרי"ו אף אם נימא דבכל אינך דתנן במתניתין אין אדם מוריש כו' מ"מ גבי לקוחות קודם שעמדו בדין כיון דאי הוי בני חורין לא היה המלוה מחויב שבועה נגד לקוחות וא"כ ה"נ דכוותי' ויכולי' היורשים לומר לא ניחא לן בהאי תקנתא לחובתינו ואין הב"ח גובה מחלק כתובת אמן אף שלא נשבעת וכן פסקנו הלכה למעשה

שאלה נב

יו"ד סי' ס"א רוצה הרב ב"י לישב דברי הרמב"ם דמ"ש הכוי מפרישי' ממנו כל מתנות היינו לומר דמפרישין ונותן לכהן שאע"פ שהוא ספק נתרבה מאם ותמי' לי עד מאד על מאור עינינו איך לא הרגיש במה שהזכיר כבר בשם הר"ן וכי איצטרך קרא למעוטי ספיקא וכן פי' התוס' ביומא דף ע"ד ע"ב ד"ה כוי בריה בפני עצמו כתבו האי בריה בפני עצמו דהכא היינו שאינו ספק חי' או בהמה אבל הא דאמר ר"י בפ' אותו ואת בנו כוי ברי' בפ"ע הוא ולא הכריעו בו חכמים כו' פי' שהוא ספק חי' ספק בהמה ומצאתי שהרגיש בקושיא זו הב"ח ועוד הקשה הב"ח דהיה לו להביא טעמא מקרא דכתיב אם לרבות כוי כמ"ש בצבי הבא על עז ורצה הב"ח לפרש דגם הטור הבין מלשון הרמב"ם דמדבר בכוי שהוא ברי' בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים אם מין חי' הוא או מין בהמה ואע"פ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות אע"פ שאינו חייב עכ"ל ולא נייח לו גם הדין פירושא דא"כ גבי אותו ואת בנו נמי היה לו לכתוב דין כוי שהוא ספק אי מין חי' הוא אי מין בהמה שאו"ב נוהג בו בשלמא לפי הבנת הב"י בדברי הרמב"ם שמרבה מקרא דאם שה ניחא דבאותו ואת בנו לא כתי' רבוי אלא לפי הב"ח קשה ועוד כתב הטור בשם הרא"ש כוי חייב בכל מתנות דתניא אם שה לרבות כוי ונראה שרוצה לומר דוקא בצבי הבא על התיישה דמ"נ יש כאן מקצת שה אבל תיש הבא על הצבי' פטור דשמא אין חוששין לזרע האב ואין כאן אפי' מקצת שה עכ"ל ולא ידעתי מי דחקו לזה היה לו לפרש דהרא"ש מיירי בכוי שהוא בריה בפני עצמו ואחר כותבי זה מצאתי שהרגיש הב"ח בדבר זה מיהו קשיא לי בין לפי' הרא"ש ובין לפי' הרמב"ם לפי הבנת הב"י אית' בש"ס למאן דיליף מאם שה דכוי חייב בכוליהו מתנות יליף לחלק מהך קרא מאת זובחי הזבח ולית ליה הא דאמר רבא הדין עם הטבח וא"כ קשה על הרא"ש דכתב הך דין דרבא דהדין עם הטבח וכתב ג"כ שחייב בכולהו מתנות וכן קשה על הרב הב"י ובאמת נראה לי דברי הרמב"ן כפשטן דהא כתבו התוס' בפ' או"ב דף ע"ט ע"א ד"ה עייל לי' וז"ל וא"ת דמסקינן בשמעתין בין לרבנן ובין לר"א ספוקי מספקי להו ואמאי מספקי להו והא אמרינן לקמן בפ' הזרוע לר"א מבעי ליה אם שור אם שה לחלק ורבנן נפקי להו לחלק מאת זובחי הזבח ולר"א אתי' לכדרבא דהדין עם הטבח וא"כ מדבעי להו קרא לחלק מכלל דאין חוששין לזרע אב דאי חוששין לא צריך קרא לחלק כדמשמע לעיל דלחנניא דיליף מאותו דנוהג בזכרים ע"כ ס"ל דלחלק לא צריך קרא וי"ל דודאי אי חוששין לזרע אב לא צריך קרא לחלק אבל משום דמספקי להו שמא אין חוששין קבעי קרא לחלק משום דילמא אין חוששין ואתא קרא לחלק ואי חוששין לרבנן אתי קראי דמאת זובחי הזבח לכדרבא דהדין עם הטבח ולר"א אתי אם שה לחייבו במתנות כדדרשי רבנן ומשום דמספקא לר"א אי אתי לחלק או לחייבו במתנות פטר ר"א דהמוציא מחבירו עליו הראיה וע"כ פלוגתא דר"א ורבנן מיירי בתייש הבא על הצביה דבין חוששין ובין אין חוששין איצטרך קרא לחייב בכל המתנות דאי בצבי הבא על התיישה לחייב לר"א ממ"נ בכל המתנות אי חוששין לזרע אב אין צריך קרא לחלק ואתי אם לרבות ואי אין חוששין א"כ כולה שה הוא וכן הוכיחו התוס' דאף לרבנן אי אפשר לפרש אלא בתייש הבא על הצבי' וסבר הרמב"ם דע"כ אי אפשר לפרש כי הא דאמר רבין א"ר יוחנן דא"כ מאי פריך הכא בסוגי' דאותו ואת בנו אילימ' בתייש הבא על הצבי' בשלמ' ר"א דפטר דסבר דשה אפילו מקצת שה לא אמרינן אלא לרבנן לייתי ראיה דחוששין לזרע אב ומאי פריך דילמא גזירת הכתוב הוא כדכתבו התוס' דבין חוששין ובין אין חוששין איצטרך קרא לחייבו בכל המתנות אלא ע"כ דהרמב"ם סבר דמכח קושית התוס' אי אפשר לומר בסוגי' דאו"ב דר"א אית ליה הך דרשא דאם שה דא"כ בצבי הבא על התיישה, ממ"נ לחייב בחצי מתנות אי חוששין לזרע אב א"כ לחלק לא צריך קרא וע"כ אתי אם שה לרבות שחייב בחצי מתנות ואי אין חוששין א"כ כולה שה הוא וא"כ מ"ט דר"א דפטור וע"כ צריך לומר להך סוגיא דאם שה צריך לשום דרשה לר"א והוא פוסק כרבנן אך דמספקא ליה אי חוששין לזרע אב ולחלק לא צריך קרא וע"כ אתי אם שה לרבות דאף דחש בכל צד רק מקצת שה שיחייב בחצי מתנות או אם אין חוששין לזרע אב ולחלק צריך קרא אך שילפינן לחלק מזובחי הזבח ולית להו הא דרבא וע"כ אם אתי לרבות בתיש הבא על הצבי' לחייבו בכולהו מתנות מגזרת הכתוב או דילמא דמזובחי זבח ילפינן הא דרבא ואיצטרך אם לחלק וא"כ בתייש הבא על הצבי' לית ליה כלום והמוצי' מחבירו עליו הראיה על כן כתב הרמב"ם דכוי הבא מן הבהמה ומן החי' ר"ל דבכוי כזה פליגי ר"א וחכמים לכך כתב אע"פ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות דאע"פ שאינם טובלים מ"מ כיון שהמצוה להפריש' מיד א"כ צד היותר טוב שלא יכניס עצמו בספק עובר על המצוה ולכך אע"פ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות רק בצבי הבא על התיישה יתן חצי מתנות ממנו ובתייש הבא על הצבי' אף שמפריש כל המתנות משום דדילמא לא חיישינן לזרע אב ולחלק ילפינן מזובחי הזבח ואם שה אתי לרבות שחייב ע"כ בכל המתנות או דילמא דזובחי הזבח איצטרך לכדרבא ואם אתי לחלק ואינו חייב כלום ע"כ לא יתן כלום דהמוציא מחבירו עליו הראי' ולכך לא הביא טעמא דקרא דכתיב אם לרבות כוי דספוקי מספקא ליה בהאי ילפותא אבל בחצי מתנות ילפינן בוודאי מהאי אם שה לרבנן ולכך בצבי הבא על העז לחייב בחצי מתנות מביא טעמא מקרא דאם שה ולהך ניחא השתא דלא כתב כי האי לישנא לענין כסוי דהתם אין נפקות' דלעולם חייב לכסות מספיקא אלא דיש חילוק בתייש הבא על הצבי' לאיסורא ובצבי הבא על התישא למלקות וק"ל

שאלה נג

גביות עדות ממדינת הגר מחמת חשש קדושין שקידש נער אחד לבתולה במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנ' הנער כ' מרדכי בהאלוף הר"ר יצחק מק"ק מטרשדארף והוא נער בן י"ח שנים והעיד בפנינו בת"ע בעונש אלוי"ע במעמד הנער המקדש וז"ל מיר האבין פר איזה שנים אן יו"ט מיט ניס גישפילט איך אונ הנער כמר יעקב בהאלוף הר"ר משה ברייר ר"ה מק"ק מטרשדארף ושאר נערי' האבין ג"כ מיט גישפילט איז גיקימן הבתולה מרת חי' משרתת אצל ר' משה הנ"ל אונ האט גיזאגט יעקב גיב דאס פינגריל דיין מאמע שיקט מיך דער נאך מוז צום וועלשין גין האט הנער כ' יעקב הנ"ל ניט גוואלט געבין איר דאס פינגרל אונ אין וויילי איז הבתולה המשרתת ווידר גיקומן אונ זאגט גיבט מיר דאס פינגריל דער טעט איז ברוגז האט יעקב דאס פינגריל גינימן אויז דעם זאק ארויס איין זילברני טבעת איז עס גוועזין אונ איין רוטער שטיין איז דרינן גוועזין אונ האט גגעבין דאס טבעת לבתולה הנ"ל אונ האט גזאגט צו דער בתולה הרי את מקודשת לי אונ דיא בתולה האט אים דאס זינגעריל וויא אויז דער האנט ארויס גריסן וויא יעקב אזו גזאגט האט אונ דאס פינגריל גנומין אונ זיא איז דער מיט אוועק גיגאנגין האבין דיא קינדר אלי גשריגן מז"ט עכ"ל העד הנ"ל וכן העיד עד השני בענין הנ"ל כנ"ל וז"ל הנער המקדש במעמד העדות ובשעת מעשה הי' בן י"ד שנים אמת הדבר איך האב דאס פינגעריל גינומן אויז מיין זאק ארויס אונ האב גיזאגט להבתולה משרתת הנ"ל הרי את מקודשת לי אבר איך האב מיך ניט מכוון גוועזין לשם קדושין אונ איך האב ניט גוואוסט ווען מען אזו זאגט אויב עס העלפט לשם קדושין איך האב גמיינט דר רב או מ"צ מוז איינן דוקא תחת חופה פיר זאגין הרי את מקודשת לי דאס העלפט אבר אזו האב איך מיין ניט פר שטאנדין אויב עס העלפט לשם קדושין איך האב נאר צו איר פר שפייס אונ דרך חוצפה גרעט דאס לשון קדושין וראי' דא האב איך איר דאס טבעת געבין אונ דא האב איך תיכף נאך דיא נים גשפילט וגם עס זיינן מיט איר גוועזן עוד שני בתולות האב איך פר ערשטין דאס פינגריל גינומן אונ האב גזאגט פר שפייז להבתולה פיילא נעם דוא דס פינגרל אונ דער נאך צו בריינדל ג"כ אזו גזאגט נעם דאס טבעת אונ זייא האבין ניט גינומן דאס טבעת האט הבתולה חיה משרתת דאז טבעת מיר אויס מיין האנט ארויז גריסן האב איך יוא גזאגט בשעת וויא זיא עס גינומן האט דס לשון קדושין אבל דרך שחוק מימי קיין כוונה גהאט זיא מקדש צו זיין וגם איז דאס טבעת ניט מיין גוועזין עס איז משכון גוועזין בייא אונז פון פנחס אויף יין דען אבי איז באותו יו"ט אין מוכר יין גוועזין איז דאס טבעת בייא אונז פאר זעצט גוועזין אונ דיא בתולה איז גיקומן אונ האט גזאגט אלס אמי תחי' ברויכט צום וועלשין צו שיקן צו נעמין ארצנייא איך זאל איר דער ווייל דאס טבעת געבין דען דער ערל וויל ניט געבין אן משכון ואמי תי' איז באותו פעם קראנק גוועזין האט אמי תי' שני פעמים הבתולה צו מיר גשיקט האב איך דרך שחוק