אוצרות יוסף יורה דעה צט

עצמו דאחרי שהתחיל חייב לגמור וכנ"ל תו שפיר אין הזיקוק לכיבוס מבטל מתורת דם כיסוי כיון דהזיקוק לכיבוס הוא מעתה מחיוב הכיסוי עצמו ושפיר יש מצות כיסוי אחרי שיכבס ונמצא דכל מצות הכיסוי שתהי' אח"כ הוא רק ע"י הברכה שבירך ולולי זה לא הי' מצוה כלל ולכן תו הוי שפיר הברכה התחלת עניין המצוה כיון דכל המצוה תהי' רק ע"י הברכה ושפיר תו באין כאחת כמו שהארכנו ויכול גם לברך [והרוחנו בזה דא"צ לנו לומר דמה שעושה מספק וודאי היינו דספק הדיחוי עושה ע"י הברכה וודאי אינו דיחוי הוי זה התחלה וכנ"ל בארוכה רק גם לדיעות דבוודאי לא אמרי' כאן דיחוי וחייב לברך בכיסהו הרוח ונתגלה כמו שהארכתי בזה בכרך הקדום על ה' שחיטה מ"מ הוי שפיר הברכה התחלה בכאן מפאת דלולי הברכה הי' הדם בטל מתורת דם כיסוי ע"י הזיקוק לכיבוס כש"ס זבחים הנ"ל וע"י הברכה דיהי' זיקוק לכיבוס משום הכיסוי עצמו הוא דאינו בטל ונמצא דהברכה הוא התחלה גמורה דבלתה וודאי לא הי' מצוה כלל וכנ"ל] ודו"ק היטיב כי גם זה נכון מאוד בס"ד

כח) בש"ע שם סי' כ"ח סעי' כ"ג דמכסין בנעורת של פשתן ואין מכסין בקמח ע"ש דמשמע החילוק מפאת שזה קרוי עפר וזה אין קרוי עפר ואולם בגוף הש"ס חולין ס"פ כיסוי הדם אין מבואר טעם זה רק סתמא אמרו שם דזה מין עפר וזה אינו מין עפר עש"ה ולא נתבאר שם הטעם מפאת הקריאה ומשמע טפי ל' הגמ' דהוא דבר עצמיי ולא מפאת הקריאה וגם ראי' לזה דאי איתא לא ה"ל למשנה וגמ' שם לסתום דין זה דמכסין בנעורת כו' ושאין מכסין בקמח דהא אינו דין מוחלט רק תלוי הכל לפי הזמן והמקום אם קוראין אותו עפר או לא וע"כ נ' יותר לענ"ד כוונת הגמ' כמשמעותה דנעורת כו' הוא מין עפר וקמח אינו חין עפר ואף דעניין שניהם שוה דשניהם אינם עפר ושניהם גדילים מן העפר מ"מ י"ל דהגידול מן העפר תשיב מין עפר וקמח שאני דקמח אין בו עוד עניין גידול מן העפר וזה לפי המבואר ברמב"ם פ"ה מה' סוכה ה"ד בטעמא דסיככה באניצי פשתן פסולה דהוא מפני שנשתנית צורתן וכאילו אינן מגידולי קרקע עכ"ל הרמב"ם וע"כ גם קמח דטחינה חשיב נשתנה מברייתו כמבואר בש"ס ע"ז ל"ז ב' וכן בש"ס נזיר נ"א ב' ע"ש בתוד"ה כברייתו לכן ג"כ ע"י השינוי אזל לי' עניין הגידול ולא חשיב תו גידולו מן העפר כך נ' נכון בפשיטות בס"ד טעם הדין הנ"ל דמכסין בנעורת כו' ואין מכסין בקמח כו' לפי שטחיות ל' הגמ' דזה מין עפר וזה אינו מין עפר [ולפי"ז כל עניין גידולי קרקע דהוזכר לעניין מלאכות שבת בעימור ודישה כו' שייך זה רק עד טחינה ומשא"כ לישה דהוא אחר טחינה י"ל דכבר פקע ע"י הטחינה ההתייחסות אל הגידול כנ"ל ותו כל מלאכת לש אינו בגידולי קרקע ויהי' מזה ראי' דמלאכת לישה הוא אפי' שלא בגידולי קרקע שכבר הארכתי בזה בחידושי על הל"ט מלאכות ולהנ"ל ע"כ דלא בעי' בלש גידולי קרקע דהא כל מלאכת לש הוא שלא בגידולי קרקע דכבר פסק עניין הגידול ע"י שינוי הטחינה, ולעניין מלאכת טחינה עצמה יש לספק לפי"ז דאף דהטחינה עצמה היא בגידולי קרקע דכ"ז שלא נטחן הא הוא מגידולי קרקע מ"מ כיון דאחר שיהי' נטחן לא יהי' גידולי קרקע א"כ ראוי שיהי' תלוי בספק שכתבתי במלאכת אופה אם עניין המלאכה במה שהוא עתה עיסה שאופאה או עניין המלאכה מה שיהי' אפוי [ונ"מ אם עתה ליכא כגרוגרת וע"י ניפוח האפי' יהי' כגרוגרת והבאתי שם בזה ירושלמי תרומות עש"ה ואכ"מ] וכזה לעניין טחינה אם עניין המלאכה במה שהוא עתה חסים שהוא טוחנן הרי המלאכה