אוצרות יוסף יורה דעה ק

בגיד"ק דהחטים הם גיד"ק ומשא"כ אם עניין המלאכה מה שיהי' טחון הא כשיהי' טחון לא יהי' גיד"ק עוד וא"כ על כרחך דהוי מלאכת טחינה אפי' בגיד"ק ודו"ק היטיב, ודע דלעניין אי מלאכה בעפר עצמו חשיב כמלאכה בגידולי קרקע דכתבתי כבר הרבה בזה בחידושי שם, הנה יש לדון בזה ג"כ מהך דכיסוי בגידול מן העפר חשוב מין עפר וא"כ כיון דשניהם מין אחד א"כ להיפוך נמי עפר הוא מין של גידולו מן העפר וע"כ י"ל דשפיר שייך המלאכה גם בעפר ואף דהי' במשכן רק בגיד"ק מ"מ כיון דעפר הוא מין גיד"ק ע"כ עכ"פ הו"ל תולדה דלא בעי' שיהי' המלאכה ממש באותו דבר שהי' במשכן רק כל שיש דמיון הוא תולדה עכ"פ כמבואר בכ"ד וע"כ כאן ג"כ דיש דמיון מפאת דהוא מינו עכ"פ שפיר הוא תולדה ובזה ניחא דלא תיקשי מהא דמבואר בש"ע או"ח ה' סוכה דאין מסככין בעפר משום דבעי' גידולו מן הארץ ואילו לעניין מלאכת טחינה בשבת לדיעות דבעי' גידולי קרקע מ"מ הוי מלאכת טחינה גם בעפר כמבואר בביצה ז' ב' והא קא עביד כתישה ועוד בכ"ד וכמו שעמדתי כבר בזה ולהנ"ל ניחא דבסוכה הא ליכא דין תולדה רק במלאכות שבת וע"כ בסוכה דבעי' גידולו מן הארץ בעי' זה ממש ולא סגי במינו וכן לעניי כיסוי דבעי' עפר לא הי' סגי בגיד מן העפר לולי ריבוי דקרא דיש ע"ז ריבוי בחולין ס"פ כיסוי הדם שם עש"ה ומשא"כ לעניין שבת דחייבין גם על תולדה ע"כ מין גיד"ק הוי שפיר תולדה עכ"פ ומלאכות דבעי' בהו גיד"ק ופטור שלא בגיד"ק הכוונה רק אדבר שאינו מין גיד"ק כמלח לגבי עימור וחלזון לגבי דישה אבל כל שהוא מין גיד"ק שפיר חייב משום תולדה עכ"פ ודו"ק היטיב ובאתי רק להעיר]

כט) בש"ך סי' נ"ז סקמ"ח בשם הרשב"א דאע"ג דאיסור טריפה משום דאינה חי' מ"מ אפי' חי' י"ב חודש אמרי' דהוא רק נס וע"כ אין מועיל להתירה עש"ה ויש מזה ראי' לכאורה למה שדנתי בחידושי על הל"ט מלאכות דאין ריוכ על מלאכה אם היא פועלת רק בכח סגולה ונס ולא בכח טבעיי [והבאתי שם בזה פיה"מ להרמב"ם פרק בתרא דיומא אהך דמי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו דלפי שאין הרפואה טבעיית רק דרך סגולה לא מהני למידי דדינא, וגם הבאתי ירושלמי שביעית פרק ד' הלכה ד' אי עבודה המועלת לאילן רק דרך סגולה חשיב עבודה בשביעית ע"ש בפי' הרידב"ז ד"ה אין תולין תוכין בתאנה ואולם יש לחלק בין סגולה לנס ובחידושי שם הארכתי] וזה דלכאורה אמאי אין מועיל מה שחי' בנס להתירה סוף סוף הא חי' וכיון דכל האיסור רק משום דאינה חי' א"כ זו דסופה לחיות מדוע הוא איסור ועל כרחך לומר כוונת הרשב"א דכיון דאין החיות בטבע רק בנס לא חשיב חיות למידי דדינא וחשיבה גם היא אינה חי' כיון דאין לה חיות בטבע וא"כ ה"נ לעניין מלאכת שבת י"ל דכל שפועל רק בנס ולא בטבע לא חשוב כלל שנפעל דבר למידי דדינא ואין עליו שם מלאכה כיון דלא פעל כלום בטבע, ואולם נ' כוונת הרשב"א עוד באופן אחר דחיות נסיי באמת גם הוא חשוב חיות ואך הטעם בזה דטריפה קרינן לי' פסול חסרון בכחה דוכתי ע' חולין ל"ז א' ועוד בכ"ד וע"כ כל שיש בה קלקול שיש בו חסרון חיות היא טריפה וע"כ זו אף שיש בה חיות בעניין הנסיי מ"מ עניין הנסיי הוא עניין ומהות בפ"ע אבל בעניין הטבעיי הרי אין לה חיות וא"כ הרי חסר לה החיות עכ"פ בעניין הטבעיי וע"כ שפיר גם זו יש בה עניין החסרון שהרי חסר לה החיות בעניין הטבעיי ואף שישנו בעניין הנסיי מ"מ בעניין הטבעיי הרי חסר וע"כ כיון דיש כאן חסרון שפיר