אוצרות יוסף יורה דעה צז

א' דלא דמי לכיסהו הרוח דנכסה בעפר ליכא חיוב לגלות משא"כ בנכסה בבגד יש חיוב לגלות ולכסות בעפר מפאת חיוב העפר ב' דאף דחייב לגלות ולכסות שלא תהי' ברכתו לבטלה מ"מ הא אין זה חיוב כיסוי רק חיוב מצד אחר וא"כ עכ"פ נדחה חיוב הכיסוי וכנ"ל בזה, ונ' עוד בזה בתי' דברי הגאונים ויסולקו ב' הדברים העומדים מנגד הנ"ל ואכתוב בקצרה כי כבר נלאתי מכתוב וזה די"ל דאף דהסברא דדם הנכסה שלא בעפר הוא חפץ המצוה מפאת חיוב העפר ומחויב לגלות כו' מפאת העפר מ"מ כאן בדם שנבלע בבגד י"ל דלא חשוב דם כלל דבטל לגבי בגד וכבגד דמי וא"כ כיון שאין דם כלל וודאי הא אין חייב לעשות חפץ המצוה אם אינו כלל בעולם וא"כ תו אפי' אם מכבס ומוציאו מן הבגד מ"מ תו שייך דיחוי ואולם באמת דבר זה בדם בלוע בבגד אי בטל לגבי בגד ולא חשוב דם הוא סוגי' ערוכה בנדה ס"ב ב' ע"ש דמבואר שם סברא דתלוי במקפיד עליו להוציאו דאם מקפיד להוציאו אין בטל עש"ה כולה סוגי' וא"כ ה"נ לענייננו אחרי שיברך הא יהי' מקפיד להוציאו ולכסותו בעפר כדי שלא תהא ברכתו לבטלה ותו לא הי' בטל מעולם בבגד והוא דם שפיר ותו יש דם רק שמכוסה שלא בעפר ובזה תו הא יש חיוב לגלות ולכסות בעפר מפאת חיוב העפר וליכא דיחוי כלל וא"כ נמצא עדיין דרק ע"י הברכה הוא דאין הדיחוי הא בלא"ה הי' ספק דיחוי והוי שפיר והברכה התחלת עניין המצוה מפאת זה וכנ"ל בארוכה דו"ק היטיב מאוד כי הוא כפתור ופרח בס"ד

והנה מה שכתבתי דכיון דע"י הברכה מצווה לכבס ולהוציאו ולכסותו כדי שלא תהי' ברכתו לבטלה ליכא דיחוי וסתרתי דאין זה מבטל דיחוי של מצות כיסוי דחיוב הכיסוי מ"מ הא נדחה והחיוב להוציאו כו' מפאת ברכה לבטלה חיוב אחר הוא הנה עיינתי בתוס' זבחים ל"ד ב' ד"ה כל שבידו כו' ומשמע מלשונם שם דלא בעי' אותה מצוה דווקא שבה הדיחוי רק כל שיש מצוה לבטל הדיחוי תו ליכא דיחוי ואפי' תהי' המצור מפאת עניין אחר ע"ש לשונם בזה

וי"ל עוד דמפאת הברכה יש גוף חיוב הכיסוי היינו דכיון שבירך כבר על הכיסוי חייב מעתה להוציא הדם ע"י כיבוס ולכסותו משום חיוב הכיסוי עצמו וזה דאף דכיסהו הרוח אין חייב לגלות ולכסות מ"מ כיון דאם מגלהו חייב אח"כ לכסות א"כ הי' סברא דחייב ג"כ לגלות כדי להביא עצמו לידי מצוה ואך דז"א דאין חיוב על האדם מדינא להביא עצמו לידי חיוב מצוה מדלא ענשינן על זה ר"ל על שלא הביא עצמו לידי חיוב מצוה רק בעידן ריתחא כמבואר בתוס' מנחות מ"א א' בהך דקטינא סדינא בקייטא כו' ואילו הי' חיוב מדינא א"כ הא ה"ל עבירה מדינא והי' ראוי שיענישו גם שלא בעידן ריתחא עש"ה בתוס' מנחות דמתבאר משם כן ואולם י"ל בזה דהא דאין חיוב להביא עצמו לידי מצוה היינו רק כ"ז שלא התחיל לעשות כלל בעניין מצוה זאת אבל אם כבר התחיל לעשות שוב הוי חיוב מדינא לגומרה לגמרי דהמתחיל במצוה ואינו גומרה חלילה קובר אשתו ובניו כמבואר פ"ק דסוטה וא"כ וודאי דיש חיוב מדינא לגמור אחרי שהתחיל דאל"כ הי' ראוי ג"כ שלא יענש רק בעידן ריתחא ואילו הך לישנא דגמ' דקובר כו' משמע דהוא עונש עצמיי לדבר אפי' שלא בעידן ריתחא רק תמיד המתחיל ואינו גומר חלילה קובר כו' ועל כרחך דהוא חיוב מדינא לגמור ומסברא גרידא נמי י"ל כן דהיכא דכבר התחיל יש חיוב מדינא לגמור דבכמה דוכתי משמע דיש חיוב גם להביא עצמו לידי חיוב מצוה כהך דחולין פ' שילוח הקן יכול יחזור בהרים כו' ועוד בכמה דוכתי וע"כ אף דלא קיי"ל כן מ"מ א דה"מ