אוצרות יוסף יורה דעה צד

ג"כ קיום חיוב דרבנן שלא תשתכח תורת כיסוי דכיון דאין לו עפר לכסות צריך לכסות בדבר אחר שלא תשתכח כו' וע"כ הכיסוי בבגד הוא קיום חיוב הנ"ל שלא תשתכח ואף דאעשיית המצוה בעניין אחר כה"ג שלא תשתכח כו' ליכא חיוב ברכה ולא מצינו שתיקנו ברכה על עשי' כזאת רק גוף חיוב העשי' שלא תשתכח כו' הוא דמצינו במקומות רבות מאוד אבל לא מצינו מבואר שיהי' שם ברכה ע"ז מ"מ כאן שאני דכיון דיש עכ"פ חיוב עתה מדינא לכסות בדבר אחר שלא תשתכח כו' והוי הכיסוי בבגד מעשה מצוה מיהת שלא תשתכח כו' ואח"כ הא יכסה בעפר ויקיים המצוה כהלכתא באמת וע"כ אהני מה שמעשהו גם עתה מעשה מצוה לברך על כיסוי הדם ותסוב הברכה על שתיהן על הכיסוי דעכשיו ועל הכיסוי בעפר דלאחר זמן דגם אכיסוי בעפר יוצאין בברכת על כיסוי הדם לחוד אפי' אין אומר בעפר כדברי התוספתא ואף דבעלמא ליכא ברכה אעשי' שלא תשתכח כו' מ"מ אהני מיהת גם עשי' זאת כיון דהיא מחויבת לברך עלי' היכא דיש שם חיוב ברכה גמור בלא"ה אמה שיעשה לאחר זמן ככיסוי דכאן אלא דאין לברך עתה אלאחר זמן והי' לו לברך לאחר זמן וע"כ בזה שפיר כיון דמה שעושה עתה הוא ג"כ מעשה מצוה מדינא אהני מיהת לעניין שיברך עתה עליו ועל המעשה שלאחר זמן יחד והוי שפיר דומי' דבדיקת חמץ דמברך על ביעור חמץ והיינו דהבדיקה מוסבת גם על הביעור דלמחר ומברך בשעת הבדיקה הואיל וגם הבדיקה חיוב דרבנן מיהת והיא צורך הביעור דבודק כדי שימצא ויבער ומעין זה גם כאן הואיל וגם המיצוי דעכשיו הוא חיוב גמור מדינא מצד עצמו שלא תשתכח כו' וגם יש בו צורך למצוה העיקריית שלאחר זמן שע"י המיצוי הזה יהי' לו הדם אח"כ לכסותו בעפר ע"כ שפיר יש לו לברך עתה ומוסבת הברכה על המיצוי הזה היינו על הכיסוי בבגד שיש בו עניין מצוה משום שלא תשתכח כו' ועל הכיסוי דלאחר זמן יחד דאף דאמצות שלא תשתכח כו' ליכא חיוב ברכה מ"מ בשיתוף אמצוה גמורה אף שיעשה אותה רק לאחר זמן אהני מיהת גם עשיית מצות שלא תשתכח [ויש במעשהו צורך מצוה הגמורה דלאחר זמן] לברך עלי' ובשעתה על שתיהם יחד וכל הקושי' על הדמיון לבדיקת חמץ שדימה הרמ"א הא הוא רק דבדיקת חמץ הוא מצוה דרבנן משא"כ המיצוי כאן אינו מצוה כלל ולהנ"ל הא גם המיצוי מצוה משום שלא תשתכח תורת כיסוי ואף דאין מברכין ע"ז מ"מ בשיתוף מצוה גמורה כו' מיהת סברת הגאונים דיש לברך שפיר גם ע"ז כיון דהיא עשי' של מצוה עכ"פ דהוא מצוה דרבנן בכל מקום לעשות כן שלא תשתכח כו' ודוק היטיב ואם אין זכר למקדש אמרי' בלולב הגזול ומנא לן דעבדינן זכר למקדש דכתי' כו' ציון היא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה ומשמע דלולי קרא אין חיוב לעשות זכר מ"מ שאני התם דאין עתה מקדש ואין חיוב לעשות זכר לכשיבנה זולת היכא דחייבו בהדיא ומשא"כ מצוה הנוהגת עכשיו בפועל שפיר כשא"א לו לקיים יש לעשות זכר מיהת לשלא תשתכח תורת המצוה ממנו גם כשיהי' בידו לקיימה ותדע דקרי לי' בש"ס סוכה שם ובכמה דוכתי זכר למקדש ולא יאמרו בו ל' „שלא תשתכח תורת“ כדאמרו בשאר דוכתי ועל כרחך דזכר למקדש הוא עניין אחר וע"כ אין לדון כלל משם ושפיר בעלמא י"ל דהך שלא תשתכח תורת כו' הוא חיוב כלליי בכל מקום וכדכתיבנא בסברת הגאונים הנ"ל ואם דנמצא מזה חידוש דין דאם אין לו עפר לכסות וגם אין לו דבר לקבל ולהצניע בו הדם אכיסוי דלאחר זמן יהי' מחויב מיהת לכסות הדם בדבר אחר שלא תשתכח תורת כיסוי ולא הוזכר דין כזה בפוסקים בכיסוי מ"מ אין