אוצרות יוסף יורה דעה צא

דמחויב לכסותו ובידו לעשות כן ולכן כעשוי דמי ולא נדחה מעולם וכמובן]

והנה מה שכתבתי דהברכה הוא התחלת גוף עניין המצוה דלולי הברכה הי' ספק דיחוי וסד"א מה"ת לקולא לרמב"ם והי' רק מצוה דרבנן וע"י הברכה נסתלק הדיחוי והוי מצוה מה"ת, נ' עוד דאפי' לראשונים החולקים אהרמב"ם וס"ל דסד"א מה"ת לחומרא מ"מ ג"כ חשיבה הברכה התחלת עניין המצוה כיון דלולי הברכה עכ"פ הי' הכיסוי רק ספק מצוה וע"י הברכה דנסתלק הדיחוי הוא וודאי מצוה וע"כ חשיבא הברכה התחלת גוף המצוה במה שפועלת עניין הוודאי שבו ואף דאם האמת דאין דיחוי אצל מצוות א"כ גם בלי הברכה הוא מצוה ואין הברכה פועלת כלום ואינה התחלה ותו אין לו לברך וא"כ כיון דמספקינן אי יש דיחוי או אין דיחוי א"כ תו איך מברך מספק הא אי אין דיחוי אין לברך וא"כ ה"ל ככל ס' ברכות דלא מברכינן מספק משום איסור לא תשא וא"כ גם כאן אין לו לברך דשמא אין דיחוי כו' ז"א דכאן הוא עניין אחר משאר ספק ברכות דכאן בעי' רק שיהי' שם עתה התחלת מצוה לשיוכל לברך מיד עתה וזה הוי שפיר התחלה מה שעושה מספק וודאי ופועל בעניין המצוה שיהי' וודאי מה שבלי הברכה הי' רק ספק דסוף סוף כיון דמספקינן אי יש דיחוי או אין דיחוי הא הי' רק ספק מצוה וע"י הברכה הוא וודאי מצוה לכן חשוב זה שהברכה פועלת תוספת בגוף עניין המצוה במה שעושאתו וודאי והוי הברכה עי"כ התחלת עניין המצוה בוודאי ואין זה ספק ברכות רק יש כאן וודאי כיון דבעי' רק התחלה היינו שיפעול תוספת בעניין המצוה לשיוחשב התחלה וזה הוא פועל בוודאי במה שעושה מספק וודאי דדבר זה הוא תוספת וודאי והוי התחלה וודאית עי"כ דו"ק היטיב מאוד כי העניין פמוה וראי' לסברא זאת ממ"ש ברבינו יונה ברכות פרק ג' דאף דאסור להתפלל תפלת נדבה בלי חידוש שיחדש בה דבר מ"מ במסופק אם התפלל חוזר ומתפלל בלי חידוש דמה שנעשה מספק וודאי זהו עצמו חידוש עש"ה הרי דגם שם יש לנו לומר שמא כבר התפלל וא"כ הא אין כאן חידוש כלום וא"כ פו הא עושה ספק איסור בתפלתו שנית ועל כרחך דלא אמרי' כן רק אמרי' דסוף סוף כיון דמסופק אם התפלל חשוב זה וודאי חידוש לא ספק חידוש רק הוא וודאי חידוש במה שעושה מספק וודאי וא"כ כך כאן הוא פעולה וודאית שהברכה פועלת בעניין המצוה ומוספת בו שעושאתו מספק מצוה וודאי מצוה וע"כ הוי שפיר הברכה בוודאי התחלת עניין המצוה מפאת זה שפועלת או פעולה ותוספת וודאי ושפיר יכול בוודאי לברך גם עתה כיון דהוא כבר עתה התחלה וודאית ודו"ק היטיב מאוד כי העניין עמוק וגם מ"ש למעלה בהשענה על סברת הרמב"ם דברכה לבטלה הוא איסור ד"ת, גם לזה י"ל דאין צורך דאפי' הוא רק חיוב דרבנן לגלות כדי שלא תהי' ברכתו לבטלה מ"מ כיון דחייב עכ"פ מדרבנן לעשות כן ובוודאי יעשהו מפאת הדרבנן עכ"פ לכן גם מה"ת כעשוי דמי כיון דוודאי יעשהו ותו ג"כ גם מה"ת אין כאן דיחוי ודו"ק]

והנה בט"ז שם ס"ק הנ"ל הביא בשם הלבוש דפליג אסברת הגאונים הנ"ל וס' דלא יברך על הכיסוי לא בתחלה ולא בסוף ע"ש וק' טובא לכאורה דלמה לא יברך בסוף כשמכסה בעפר הא מקיים אז מצות כיסוי כתיקנו וצ"ל ג"כ סברת הלבוש דס"ל דכיון דנכסה כבר בבגד ה"ל ככיסהו הרוח דאין חייב לגלות וע"כ ה"ל רק ספק חיוב מפאת ספק דיחוי וכנ"ל וע"כ אין לברך דס' ברכות להקל וכמ"ש הפר"ח בסי' כ"ח שם סעי' י"א בהך דכיסהו הרוח דאם חזר ונתגלה מכסה בלא ברכה מטעם הנ"ל פ"ש וא"כ