אוצרות יוסף יורה דעה צ

דאח"כ ובאין כאחד ושפיר שייך לברך גם עתה כיון דיש כבר עתה התחלת עניין המצוה עם הברכה ע"י הברכה עצמה דאף דאין בברכה מעניין מעשה הכיסוי מ"מ מה בכך הרי אין הברכה משום המעשה רק משום עניין המצוה שבמעשה וכיון דעניין המצוה מתחיל עכשיו דע"י הברכה דעכשיו הוא שיהי' הכיסוי מצוה מה"ת ולולי זה לא הי' בו עניין מצוה מה"ת כלל ע"כ שפיר חשובה הברכה התחלת גוף עניין המצוה ואין כאן שימת עצה לבד להצניע חפץ המצוה לשלא יאבד ויקיים בו מצותו אח"כ רק יש כאן התחלת גוף עניין המצוה כיון דכל עניין המצוה דאח"כ נעשה רק ע"י הברכה דעתה וכיון דיש בברכה התחלת גוף עניין המצוה תו שפיר שייך לברך ובאין כאחת וכנ"ל דבהתחלת גוף המצוה הא שפיר שייך לברך מיד ואף דהגמר ותשלום המצוה הוא אחר זמן כדמצינו, כן בראשונים לעניין ברכת אירוסין ונשואין ולמדוהו ג"כ מבדיקת חמץ דהברכה הוא גם על הביעור אף שיהי' רק למחר וגם כאן הוא שפיר עתה בברכתו התחלת גוף המצוה כיון דכל גוף עניין המצוה דאוריתא דאח"כ נעשה רק ע"י הברכה דעתה וא"כ התחלת הדאוריתא הוא עתה וע"כ שפיר שייך לברך על הדאוריתא דבאין כאחת דהברכה היא עצמה התחלת גוף המצוה דאוריתא וממילא יכול לברך דבהתחלת גוף המצוה הא מברכינן שפיר אף דהגמר והתשלום רק לאחר זמן ודו"ק היטיב מאוד, כן י"ל לחומר הנושא ליישב דברי הגאונים אשר המה מתמיהים ומפליאים לכאורה דהמיצוי שממצה עתה הא אין בו מעניין המצוה כלום ומה שייך לברך עתה כשממצה ולהנ"ל הוי שפיר התחלת המצוה מפאת הברכה עצמה אלא דאין שייכות ברכה רק בשעת עשיית מעשה עכ"פ מעניין המצוה וע"כ יש לו לברך בשעה שממצה שיהי' לו הדם לכסותו אח"כ אבל ההתחלה דמצות כיסוי דאח"כ הוי, רק באמת מפאת גוף הברכה עצמה וכנ"ל והנה מה שכתבתי דמה דיהי' חייב לגלות כדי שלא יעבור אלא תשא תו לא נימא דיחוי מש"ה יש לדון בזה די"ל כוונת תוס' זבחים וסוכה הנ"ל דלא אהני הבידו דכיון דאין חייב לגלות א"כ הא נדחה החיוב עכ"פ ושפיר אין כאן חיוב עוד ודו"ק וא"כ גם כאן נהי דיש חיוב משום לא תשא אבל הרי אין זה חיוב כיסוי וחיוב כיסוי הרי נדחה עכ"פ כיון דמחמתו הרי לא הי' מחויב לגלות ולכסות והי' כבר פטור מחיוב זה וא"כ תו אכתי אין כאן מצות כיסוי ואין על מה לברך דהברכה הא הוא על מצות הכיסוי ואולם אין זה מוכרח בכוונת תוס' הנ"ל ואפי' יהי' כן כוונת תוס' מ"מ אין הגאונים מוכרחים לזה ויוכל להיות סברת הגאונים בפשיטות דרק בהך דזבחים בקיבל בכלי קודש ונתן לכלי חול כו' דמצוה להחזירו לכלי קודש ולהוליכו ולזרקו הוא דמהני בידו דכל שמצוה לעשות כן אהני הבידו לעשות לסלק הדיחוי [ומשא"כ בהך דכסהו הרוח דאין מצוה לגלות] ואין חילוק מפאת מה הוא המצוה והחיוב רק כל שיש עניין מצוה וחיוב לעשות כן אלים ועדיף טפי ומסלק הדיחוי וטעמא נמי איכא לש"ס מנחות ק"א ב' ותוס' ב"ק בהמרובה דבמצוה הוא דאמרי' דכל העומד להעשות כעשוי דמי ולא ברשות והיינו נמי טעמא בדשיל"מ דרק במצוה לאיתשולי חשוב דשיל"מ וכמ"ש במ"א בארוכה וע"כ גם כאן כשמצוה לעשות כן ה"ל כעשוי מכבר וכאילו הי' בכלי קודש מכבר ולא ניתן לכלי חול כלל ולא נדחה מעולם רק דעכ"ז בעי' בידו דאם אין בידו לעשות א"א שיחשב כעשוי דהא אין בידו לעשותו וכמובן בפשיטות וא"כ עכ"פ שפיר גם במצווה מפאת חיוב אחר סוף סוף כיון דמצווה לעשות כן ובידו לעשות כעשוי דמי גם כאן כאילו הי' מגולה מעולם ולא נכסה ולא נדחה כלל מעולם כיון