אוצרות יוסף יורה דעה פט

דאינו מכוסה בעפר הלא אין העפר גוף המצוה רק הכיסוי הוא המצוה ועפר הוא רק פרט שבו יהי' הכיסוי ולא בדבר אחר אבל גוף המצוה הרי הוא הכיסוי ותדע דבתוספתא נוסח הברכה על כיסוי הדם לבד ואין שם תיבת בעפר והיינו משום דהכיסוי הוא עצם המצוה והעפר רק פרט מפרטי המצוה במה יכסה ואין להזכיר הפרט בברכה רק גוף המצוה וגוף המצוה הוא רק הכיסוי וז"פ דגוף המצוה הוא הכיסוי דהא הוא הוא מעשה המצוה שעושה שמכסה הדם והעפר הוא רק פרט והדבר שבו מכסה אבל גוף מעשה המצוה הוא הכיסוי שמכסה הדם וז"פ אין צורך לאריכות וא"כ אחרי שגוף המצוה הוא רק הכיסוי א"כ אחרי דבדם מכוסה אין שייכות כיסוי דלא ציותה תורה לגלות ולכסות רק לכסות לבד וכנ"ל וא"כ אין חילוק במה הוא מכוסה אם בעפר או בדבר אחר דסוף סוף כיון דמכוסה ובמכוסה אין שייכות כיסוי הרי אין כאן המצוה דהוא הכיסוי ובשלמא אם הי' העפר גוף המצוה אז הי' שייך לומר דיש כאן עניין וחפץ המצוה כיון דאין מכוסה בעפר וכל המצוה רק העפר היינו דחפץ המצוה הוא דם שאין מכוסה בעפר שיכסנו בעפר והרי יש לו דם שאין מכוסה בעפר וחייב לכסותו בעפר ומשא"כ אחרי דעצם הכיסוי הוא המצוה והעפר רק פרט כו' א"כ עצם הכיסוי שפיר אין כאן חפץ ועניין המצוה כלל דכיסוי ליתא רק בדבר מגולה לא במה שהוא מכוסה דלא חייבה תורה לגלות ולכסות ואין חילוק במה הוא מכוסה סוף סוף כיון דהוא מכוסה אין שייכות מצות כיסוי דו"ק היטיב מאוד כי העניין עמוק ולפי"ז אחרי דאין חיוב לגלות כאן הדם כמו בכיסהו הרוח הנה גם אם מכבס אח"כ ומגלהו ומכסהו מ"מ הוא רק מצוה דרבנן כמו בכיסהו הרוח אחרי שחזר ונתגלה דמבואר בגמ' דחיוב הכיסוי אח"כ הוא רק מספק דמספקינן אי יש דיחוי אצל מצוות או אין דיחוי וא"כ לסברת האומרים דגם בס' עשה לרמב"ם סד"א מה"ת לקולא א"כ הא אין כאן רק חיוב ומצוה דרבנן לכסות אחרי שחזר ונתגלה וא"כ גם בהך דממצה הדם בבגד דכוותה גם אחרי שיכבסהו ויגלהו לא יהי' מצות כיסיו רק דרבנן דגם כאן יש הדיחוי כמו בכיסהו הרוח כיון דגם כאן אין חיוב לגלות כמו בכיסהו הרוח וכמובן והנה התוס' הקשו בזבחים ובסוכה דמדוע חשוב דיחוי בכאן בכיסהו הרוח הא הי' בידו לגלותו וכל שבידו לא הוי דיחוי ותירצו דלא אהני הבידו כאן כיון דאין חייב לעשות כן לגלות עש"ה ולפי"ז הנה אם יברך כאן בשעת מיצוי הדם בבגד תו הרי יהי' חייב מה"ת לגלותו אח"כ ולכסותו דאל"כ הרי תהי' ברכתו למפרע ברכה לבטלה ויעבור על לא תשא מה"ת לדעת הרמב"ם דברכה לבטלה הוא עבירת לא תשא מה"ת וא"כ הרי חייב לגלות ולכסות מה"ת כדי שלא יעבור על לא תשא דאף דהברכה רק על מצוה דרבנן מה בכך וכל ברכת המצות רק חיוב דרבנן והיינו משום דכיון דהוא חיוב דרבנן עכ"פ גם מה"ת לא חשיב תו נשיאות שם שמים לבטלה וע"כ כשמקיים המצוה שפיר אינו לבטלה גם מה"ת אבל אם יברך גם על מצוה דרבנן ולא יעשה המצוה הרי עובר וודאי אלא תשא מה"ת לרמב"ם הנ"ל וכמובן וא"כ איסור לא תשא הרי מחייבהו מה"ת לגלות ולכסות וכיון דיש חיוב מה"ת לגלות ולכסות תו הרי אין כאן הדיחוי כלל דכל שיש חיוב לגלות תו הא אהני הבידו דלא נימא דיחוי וא"כ תו הא יהי' הכיסוי שפיר מצוה מה"ת כיון דאין כאן דיחוי ונמצא דע"י הברכה שמברך עתה הוא שנעשה הכיסוי דאח"כ מצוה בעניין הדאוריתא דלולי הברכה הי' רק מצוה דרבנן ומה"ת לא הי' מצוה כלל וע"י הברכה הוא שנעשה מצוה מה"ת וע"כ ה"ל הברכה עצמה התחלת עניין הכיסוי