אוצרות יוסף יורה דעה פו

אני כותב הכל נשען רק על הזכרון לבד וכמעיר בעלמא]

עוד יש לדון לענ"ד דיש איסור בכיסוי משום לישה כיון דמתערב העפר בדם וע"כ בשבת אסור שפיר ומשא"כ ביו"ט דמותר לישה לצורך אוכל נפש מותר גם למצות כיסוי מטעם מתוך ואף דאינו מתכוון ללישה מ"מ הוא פ"ר ואף דאין צריך ללישה מ"מ גם משאצל"ג הוא שבות מיהת ואולם לר' יוסי בר יהודה דשבת י"ח א' דאין חייב עד שיגבל לא הוי לישה בתערובת לבד בלי גיבול וצריך אני לעיין בזה עוד בשבת קנ"ה ב' כולה סוגי' וגם בביצה ל"ב ב' בהך דקטמא שרי עש"ה ברש"י ותוס' ובאתי רק להעיר

והנה יש לי צ"ע עוד דמדוע אין הכיסוי אסור גם ביו"ט אפי' בעפר מוכן משום צובע דהא העפר המתערב בדם הוא נצבע בו ודם הוא צבע כהך דהשוחט חייב משום צובע דצובע העור בדם ואף דכאן א"ל לצביעת העפר מ"מ גם בלי צורך הא הוא שבות עכ"פ וכנ"ל [ומתוך אין כאן דמלאכת צביעה לא שייכא באוכלין דאין צביעה באוכלין ואולם למ"ד הנ"ל דשוחט חייב משום צובע א"כ כיון דשחיטה מותר ביו"ט הא יש מתוך דמתוך שהותרה צביעה בשחיטה כו'], ולר"ן הנ"ל דאף דיש בכיסוי איסור דרבנן מ"מ התירו ביו"ט משום מצות כיסוי י"ל בפשיטות דהתירו גם צביעה דרבנן הנ"ל ויש לי לעיין בזה ג"כ בש"ס ביצה פ"ק בהך דהחופר גומא וא"צ אלא לעפרה דמשמע שם ג"כ לכאורה דהתירו משאצל"ג משום כיסוי ועש"ה בסוגי' ומפרשים ובאתי רק להעיר [וגם יל"ע בדין דש"ע יו"ד הנ"ל והוא מש"ס ביצה שם דאם יש לו אפר מוכן לכסות בו צואה הוא מוכן לכל ומותר גם לכסות בו דם ויל"ע דהא לדם בעצם אין מוכן ורק אגב הכנתו לצואה הוא מוכן גם לשאר דברים וא"כ אחרי שעשה בו מצוה וכיסה בו הדם א"כ הא אסור לכסות בו צואה אח"כ דאף דתשמישי מצוה נזרקין מ"מ הא אסור לעשות בהם תשמיש בזוי כמבואר בר"ן שבת פ' כל הכלים בהך דשירי פרוזמיות היינו שירי טליתות דאסור לקנח עצמו בהם ולעשות בהם תשמיש בזוי ע"ש וכ"ה בפוסקים בכ"ד וא"כ וודאי דאסור לכסות צואה באפר ועפר שנעשה בי מצות כיסוי דם וא"כ כיון דע"י הכיסוי אזל לי' הכנתו לצואה ממילא נעשה מוקצה לכל דהא הוא בעצם מוקצה ורק אגב הכנתו לכסות בו צואה כו', וא"כ כיון דבטלה הכנתו לכסות בו צואה תו הוא מוקצה ממילא כשאר עפר וא"כ ע"י הכיסוי הרי יעשה העפר מוקצה ואילו עתה הרי הוא מוכן וא"כ הא מבטל לי' ע"י הכיסוי את העפר מהכנתו ויש שבות בזה כמבטל כלי מהיכנו וכמ"ש כבר בחידושי לל"ט מלאכות דלאו דווקא כלי רק גם במבטל אוכל מהיכנו הוא שבות ופשוט דה"ה עפר דמאי שנא ואדרבה בעפר שייך טפי איסור ביטול מהיכנו דהוא משום בונה כיון דעפר הוא דבר של בניין בעצם דהבניין הוא מעפר ולבינים וטיט וע' ריש הבונה ובאתי רק להטור]

כו) בש"ך סי' כ"ח סקכ"ח ע"ש דמשמע לשונו דרק במותר לגמרי באכילה מדינא אפי' מדרבנן והוא רק מנהג שנהגו להחמיר הוא דמכסה בברכה אבל איסור מדינא אפי' דרבנן דיש כמה פסולי שחיטה ואיסורי טריפות דרבנן אין לברך על הכיסוי עש"ה בלשונו ז"ל ולכאורה מהך דחולין פרק ב' דאמר דאי אין שחיטה לעוף מה"ת גם נחיר' חייבת בכיסוי דנחירתו הוא שחיטתו ע"ש א"כ הא מבואר לכאורה דאיסור דרבנן אין מסלק מצות כיסוי דכיון דמדאוריתא שרי קרינן בי' אשר יאכל ואולם לעניין הברכה י"ל דה"ל ממ"נ דמה"ת הא א"צ לברך דברכת המצוות רק דרבנן ומדרבנן הרי אסור באכילה ולא קרינן בי' אשר