אוצרות יוסף יורה דעה פה

אי חשיב נולד דאי גם בתחלה הי' דם אינו נולד ואי מתחלה הי' בשר ולאחר יציאה מאיברים הוא דנעשה דם הו"ל נולד ודו"ק ואולם לעניין דם שחיטה דנידון שלפנינו אולי אין לדון מהך דזבחים דשם קאי על דם המובלע באיברים לאחר שחיטה ומשא"כ בחיי הבהמה י"ל דאין לדם שבו תורת דם כ"ז שאינו יוצא וה"ל ולד שפיר דם היוצא ע"י שחיטה וע"ע תוס' פסחים כ"ב א' ובשבת ריש המוציא יין ועוד בכ"ד אי דם הוא בכלל נבילה ובשר ואינו עניין לכאן לכאורה ובאתי רק להעיר ויל"ע עוד בזה מהך דשבת פ' חבית חולב אדם עז לתוך הקדירה ע"ש בר"ן סברת הרמב"ן דלא חשוב החלב מוקצה ונולד ויל"ע בזה בכל העניין שם בר"ן ובראשונים ובאתי רק להעיר וי"ל עוד דאין כאן גם איסור נולד כיון דהשחיטה מותרת ביו"ט ומאתמול דעתי' עלי' לשחטו והי' יודע שיהי' נצרך לכסותו וא"כ הא מוכן לכך מאתמול אף דנולד וה"ל כמעיינות הנובעים ונהרות המושכין וצואה של קטן דאינם מוקצה הואיל ומאתמול דעתי' עלי' כמבואר בשבת פ' כל כתבי בהך דצואה של קטן ע"ש והנה מה שכתבנו סברא דאין מוקצה לחצי יום יל"ע עוד דחי' ועוף הנ"ל באמת הא בחיים אסורים באכילה והי' ראוי שיהי' מוקצים בחיים וכל מה שאינם מוקצים הוא רק משום דהשחיטה מותרת והם מוכנים מפאת זה א"כ הדם היוצא ע"י שחיטה ועומד לצאת ע"י שחיטה ולא יהי' ראוי דיהי' אסור גם לאחר שחיטה א"כ אותו הדם הא לא הי' מוכן מעולם ושפיר הוא מוקצה מאז דו"ק מאוד ואולם הא אין מבורר בפרט טפות הדם שיצאו ע"י שחיטה והי' אפשר שיצאו טפות אחרות מהדם שבבהמה וא"כ לפי מאי דקיי"ל דבדאוריתא אין בריר' ובדרבנן יש בריר' וכתבו הטעם דבריר' הוא ספק וסד"א לחומרא וסד"ר לקולא א"כ כיון דבריר' הוא ספק א"כ כאן אמרי' להיפוך כיון דאיסור מוקצה רק דרבנן ואמרי' דאין בריר' ולא הוברר הדבר דהי' עומד זה הדם מבעוד יום לצאת לשנאמר שלא הי' בכלל הכנת הבהמה רק אמרי' דהשתא הוא דיצא ומעיקרא הא הי' אפשר שלא יצא הוא רק דם אחר והי' שפיר בכלל הכנת הבהמה דאילו לא הי' יוצא הא הי' מותר גם הוא באכילה בכלל הבהמה גם אחר שחיטה באומצא דדם האיברים שלא פירש מותר וע"כ שפיר עד עכשיו מוכן הי' ומעכשיו אין נעשה מוקצה דאין מוקצה לחצי יום ודו"ק וע' תוס' זבחים מ"ב ב' ד"ה הקומץ בדבריהם שם מ"ג א' מש"ש דכיון דמתחלה כל טפה וטפה ראוי' לזריקה חשוב כולי' דם מתיר עש"ה ואולי גם כאן י"ל כזה דכיון דמתחלה כל טפה וטפה שבדם שבבהמה אפשר לו ולא יצא חשוב כולי' דם מוכן גם דם היוצא והך דיונים פ"ק דביצה דהוא שם פלוגתא דב"ש וב"ה ושם סוף פ' המביא בהך דעומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית כו' ע"ש דמבואר דתלוי בבריר' אינו עניין לכאן דשם אינו דבר היוצא מאיליו רק מה שהוא מברר מקצת ממקצת ואוכל ביו"ט ובזה תלוי בבריר' אי נחשב מוכן מבעוד יום ומשא"כ כאן דיוצא מאיליו בטבע וע"כ כיון דאינו יוצא כולו וכל טפה וטפה הי' אפשר שהיא לא תצא שפיר י"ל דחשוב הכל מוכן, והנה גוף הך סברא שכתבתי דאין מוקצה לחצי יום נתיישבתי דלכאורה הוא טעות דהא דאין מוקצה לחצי יום היינו רק דאין נדחה אלאחר שנעשה ראוי ביומו אבל כ"ז שאינו ראוי הא וודאי מוקצה היא ואולם י"ל דכי היכא דלא מהני הקצאתו דחצי יום אלאחר שנעשה ראוי והיינו דאין לו כח הגריר' שתגרור ההקצאה איסור גם אאחר סילוק ההקצאה ה"נ אין אוסר טלטול העפר עבורו כיון דהעפר אינו מוקצה ואין בכחו לגרור גם איסור טלטול העפר ודו"ק היטיב מאוד ויל"ע בכ"ז עוד טובא מכמה דוכתי