אוצרות יוסף יורה דעה פג

פ"נ ושלא משום העשה אסור דשם ליכא מצות זכור המחייבת זה ומשא"כ בשבת צריך לעשות כן משום מצות זכור שיש בשבת המחייבת לחזק הזכיר' ולעשות היכיר בכל עניין שיש שם דבר העלול להשכיח וכש"ס ביצה הנ"ל זכרהו מאחר שבא להשכיחו דכיון דיש יו"ט לפני שבת והוא עלול להשכיח השבת צריך לעשות עירוב תבשילין להיכיר שיזכור את השבת ויברור מנה יפה גם לשבת וכנ"ל

ואולם י"ל עוד כוונת הר"ן באופן אחר דבאמת הא כ' הר"ן שם דהכיסוי אסור מדרבנן ע"ש לשונו אע"ג דלא מיתסר אלא מדרבנן כו' ע"ש וא"כ הא דמותר ביו"ט על כרחך צ"ל דהתירו חכמים את האיסור דרבנן כאן משום מצות כיסוי דלא בכל מקום העמידו דבריהם במקום עשה ואין לדון בזה ממקום למקום כמ"ש במ"א והתירו כאן את הדרבנן משום המצוה וע"כ בזה שפיר בשבת לא באו לחדש היתיר ולא התירו את האיסור כדי שיהי' היכיר כו ואין כאן קושי' מדוע בעלמא בדחיית פ"נ כו' לא הצריכו היכיר דכאן נמי לא חידשו להצריך לעשות היכיר רק הא יש כאן איסור בעצם לכסות אלא דהי' להם להתירו כמו שהתירו ביו"ט וע"ז אהני טעמא דהיכיר עכ"פ שלא להתיר כדי שיהי' היכיר דההיתיר רק משום פ"נ ומה שאין צורך החולה אסור אבל אין חשש זה דשמא יבוא להתיר גם בשלא משום פ"נ גדול כ"כ להצריך היכיר בעצם עבורו ואהני רק שלא להתיר כו' דו"ק היטיב מאוד ויש ראי' לכאורה דכוונת הר"ן עד"ז ולא כמו שכתבנו תחלה דהא בשבת גופי' בעשיית שאר מלאכות לצורך חולה כבישול ואפי' וכן שחיטת בהמה דליכא כיסוי הא לא הצריכו לעשות היכיר דההיתיר רק לצורך חולה אף דבשבת הא יש מצות זכיר' וע"כ דאין הטעם משום מצות זכיר' רק דחשש הנ"ל אהני רק שלא להתיר כו' ולא לחייב בעצם לעשות היכיר וכנ"ל ואולם אין זו ראי' גמורה די"ל הטעם באמת משום מצות זכיר' ובשאר מלאכות לצורך פ"נ דלא חייבו היכיר היינו משום דהוא שם מידי דלא שייך היכיר ולא חייבו לעשות מעשה בפ"ע להיכיר ורק בשחיטת חי' ועוף דיש מצות כיסוי והכיסוי אינו לצורך החולה עוד ואפשר להיות היכיר בזה במה שלא נתיר הכיסוי שיהי' ניכר עי"כ דהותר רק מה שהוא לצורך החולה לכן בזה הוא דאסרו הכיסוי משום היכיר ודו"ק

והנה גוף דבר הנ"ל דכ' הר"ן אע"ג דלא מיתסר אלא מדרבנן כו' הוא לכאורה ק' באמת דאם יש איסור דרבנן בכיסוי מדוע הותר באמת ביו"ט הא לא הותר שבות במקום מצוה וכתקיעת שופר דאינו דוחה שום שבות משום דאין עדל"ת ועשה וע"ש בש"ע יו"ד סי' כ"ח דיעה הראשונה דאפי' יש לו אפר מוכן אסור לכסות וא"כ באפר מוכן הא אין כאן איסור דרבנן כלל ועל כרחך לדיעה הנ"ל אין העניין לבד שלא רצו להתיר איסור כו' כדי שיהי' היכיר רק דחייבו בעצם היכיר ומה שלא חייבו כן בשאר מלאכות הוא משום דלא שייך בהו היכיר וכנ"ל, ואולם נתיישבתי דלפי"ז עדיין אין ראי' וצורך לומר דהטעם בחיוב היכיר הנ"ל משום מצות זכור מדלא חייבו כן בעלמא די"ל דבעלמא נמי בדחיית פ"נ ועדל"ת הוא מידי דלא שייך היכיר וע"כ לא חייבו כן רק כאן דיש מצות כיסוי ואינו לצורך החולה ושייך לעשות היכיר במה שלא נתיר הכיסוי וכנ"ל [וגוף דבר הנ"ל דבעלמא לא מצינו דחשו דמתוך שעושה לצורך המדחה ישכח לומר דהוא מותר לגמרי ויעשהו גם שלא משום מדחה ג"כ אינו דבר כלליי בכל המקומות דהא מצינו בירושלמי דחשו לזה וכדאמרו גזיר' כזית ראשון אטו כזית שני והיינו דמתוך שיותר לו האכילה משום מצוה המדחה ישכח לאכול גם כזית שני אף דאין עוד מצוה המדחה דכבר קיים