אוצרות יוסף יורה דעה פ

לכתחלה הנצרך רק מדרבנן לא שייך זה דניבעי ראויות מחמתו ורק בלכתחלה הנצרך מה"ת או מהלמ"מ כבילה במנחות כו' הוא דשייך זה דאף דאינו מעכב בעי' עכ"פ ראויות כו' וא"כ הך דמצות שחיטה מוליך ומביא לכתחלה הוא מהלמ"מ בהכרח כיון דאין לו לימוד מקרא וכך משמע לכאורה שטחיות הלשון מצות שחיטה מוליך ומביא דהוא מהלמ"מ והוא מהלכות שחיטה שנאמרו בהלמ"מ ונאמר זה ג"כ דצריך לכתחלה הולכה והובאה והוי כך גוף מצות שחיטה שנאמרה בהלמ"מ ונאמר ג"כ דצריך הולכה והובאה ושייך שפיר ל' מצות שחיטה כו' דאילו על דרבנן אין מתיישב לכאורה ל' זה דהא אינו גוף מצות שחיטה רק חומרת חכמים שהוסיפו בשחיטה להחמיר להצריך הולכה והובאה ודו"ק (ולפי"ז לא יתכן כלל מש"ש הפר"ח להשוות התוספתא עם ש"ס דידן פ' השוחט דשאני הך דש"ס דידן דלא אפשר בלא"ה ע"ש ולהנ"ל דהוא מהלמ"מ ותוספתא וודאי אין לומר כן דבהך דהשוחט לא הי' דיעבד גמור דמי הזקיקו לשחוט ורק באם שחט בהולכה לבד או בהובאה לבד הוא דכך ההלכה דכשר אבל לכתחלה דצריך הולכה והובאה מהלמ"מ וודאי אין לשחוט בהולכה לבד כו' אף דאם לא ישחוט יפסיד העוף הפורח ולא יוכל לתופסו מחיים דאין לו לעבור אהלמ"מ משום הפסד העוף ואפי' אי ההצרכת הולכה והובאה לכתחלה הוא רק דרבנן ג"כ נ' דוחק סברת הפר"ח הנ"ל להחשיב זה לדיעבד ולומר דבכה"ג לא החמירו וע' ש"ס שבת ריש מי שהחשיך ועכ"פ אם הוא חיוב מהלמ"מ וודאי דאין לבטל זה משום אי אפשר דכה"ג וכמובן] ונזכרתי דביבמות נ"ב א' יש ג"כ כל' זה מצות יבמה מקדש ואח"כ בועל ואף דמאמר הוא רק דרבנן עש"ה וא"כ י"ל דגם כוונת התוספתא הנ"ל רק מדרבנן (וגם יוכל להיות דהתוספתא איירי בקדשים דשם מצוה לכתחלה להוליך ולהביא כדי שיצא דם יותר דבקדשים לדם הוא צריך וכש"ס ריש השוחט כעין זה ואף דהתוספתא סתמא קתני מ"מ גם משנה דהשוחט שם סתמא קתני ואפ"ה מוקי לי' הש"ס שם בקדשים דייקא ע"ש ולפי"ז בחולין שפיר גם להתוספתא די גם לכתחלה בהולכה לבד או הובאה לבד ואין פלוגתא כלל כן התוספתא לש"ס דידן פ' השוחט וא"צ לתי' הפר"ח בזה עש"ה ודע דגוף דברי התוספתא צע"ק מ"ש ובלבד שיהא בסכין כדי הולכה והובאה דהפי' לכאורה שיהא בו שיעור הולכה והובאה ומה שייך שיעור הולכה והובאה הא יכול להוליך ולהביא אפי' בסכין משהו וכאיזמל כמבואר במשנה פ' השוחט וצ"ע]

יט) בנקודות הכסף סי' כ"ד סק"ב ע"ש דמשמע מדבריו דשייך גם בדאוריתא חילוק בין לכתחלה לדיעבד עש"ה אבל דבריו תמוהים באמת דלא שייך לומר כן כלל בדאוריתא דהתורה אסרה לחתוך המפרקת לכתחלה שלא יאכלנו כך אפי' ע"י מליחה משום איסור דם ואם עבר וחתך מותר בדיעבד ע"י מליחה דאם יש בכאן איסור דם מה"ת לכתחלה אפי' במליחה והיינו על כרחך משום דגם המליחה אין מוציא הדם [וגם זה בהכרח רק לדיעות דדם שמלחו ושבישלו מה"ת מה דג"כ אין הלכה כן] גם בדיעבד בעבר ושחט אין למליחה להועיל ואין שום התחלה כלל שיהי' חילוק בכמו זה בדאוריתא בין לכתחלה לדיעבד כמובן בפשיטות ודברי הש"ך צע"ג

ומאי דמשמע עוד מדברי הנקודות הכסף שם דאם חותך אחר שחיטה בקדשים דמבליע דם באיברים ואין יוצא כל הדם הוי זה פסול בקרבן מה"ת גם בדיעבד עש"ה וזה ג"כ דבר מתמיה מאוד דפשוט דאף דמצוה לכתחלה בקדשים לשחוט כל הסימנים לרבות בדם הואיל ולדם הוא צריך כמבואר בחולין ריש השוחט מ"מ אין זה לעיכובא ואין שום עיכוב בזה רק כל שיצא שיעור